ולנסיה הייתה אמורה להיכנע. רק שאף אחד לא עדכן את מונטרו

קבוצה שמסיימת במקום השביעי לא אמורה להיות פייבוריטית מול זו שסיימה שנייה, נכון? לא מדויק. לפני הסדרה בין השנייה ביורוליג, ולנסיה, לבין השביעית, פנאתינייקוס, היה די ברור שארגין עתמאן יגיע בלי יתרון ביתיות אבל עם סגל עשיר יותר, רזומה מרשים יותר ושק עמוס בטריקים ושטיקים מול השופטים, הקהל וכל מי שינסה לעמוד בדרכו לפיינל פור. הוא הרי כבר לקח יורוליג בלי יתרון ביתיות. בניגוד ליריבו, פדרו מרטינז בעל החזות הפקידותית, הוא מאמן גמיש, ערמומי, שלא כבול לשיטה אחת, ויידע לעשות התאמות ולקצר את הרוטציה. לקחת תארים זה מקצוע, ועתמאן מתמחה בו בשנים האחרונות. הספרדי הממושקף לא עבר כידוע בעונה שעברה אפילו חצי גמר יורוקאפ, ובארון הגביעים שלו אליפות בודדה עם ולנסיה לפני כמעט עשור. בקיצור, כמעט סדרה לפרוטוקול.

https://www.youtube.com/watch?v=gZbNiXi9Pns

כשפנאתינייקוס חזרה לאתונה כשבאמתחתה שני ניצחונות, השני ביניהם בהארכה באחד המשחקים הטובים בתולדות היורוליג, נראה היה שולנסיה כבר עשתה את שלה. היא נלחמה, כאן זה נגמר. הבעיה היא שאף אחד לא סיפר את זה למרטינז, ומסתמן שהשמועה גם לא הגיעה לאוזניו של ז'אן מונטרו. איכשהו, ביום שלישי יחזרו שתי הקבוצות למשחק מכריע בעיר הנמל, כשהפעם זו שעמלה כל השנה וסיימה במקום השני תהיה גם פייבוריטית, אחרי ניצחון כפול באתונה.

נתחיל דווקא במאמן. ברמה הסמלית, והמנהיגותית, הספרדי התגלה בסדרה הזאת כמישהו שלא חושש להיכנס לעימותים עם מועדון עם בעלים ומאמן שמייצרים הרתעה ברחבי היבשת. אחרי שדימיטריס יאנקופולוס השתולל במשחק מספר 2, מרטינז לא התבייש לתקוף אותו בחריפות במסיבות העיתונאים לפני שיגיע לאולמו הביתי. במשחק השלישי מרטינז כמעט נכנס לעימות פיזי עם עמיתו הטורקי ושניהם הורחקו. בתום הניצחון אמש, הוא החמיא לקהל הירוק על האווירה המצוינת, בזמן שעתמאן מטנף עליו ועל השופטים. מרטינז אמר, עשה ונשאר בחיים. הוא חוזר מגוב האריות באואקה בלי הפסד.

מרטינז גם לא מצמץ ברמה המקצועית, וזה משמעותי יותר. ולנסיה נשארה נאמנה לשיטה שלה: ריצה בכל מצב, כולל אחרי סל; כולם, כולל שחקני הפנים, מעיפים שלשות; מסתערים על ריבאונד ההתקפה; הגנה שלא מצייתת לצו האופנה של החילופים האוטומטיים, ומקפידה על הדג' בפיק אנד רול וסטאנטים מהווינג כדי למנוע חדירות של נאן; ובעיקר החלפת חמישיות מתמדת. כאן מרטינז דווקא גילה גמישות מפתיעה: אחרי שאף שחקן לא שיחק יותר מ-22 דקות בממוצע למשחק במהלך העונה, מול פאו הוא מייצר היררכיה ברורה, כשמונטרו ובאדיו מקבלים 29 דקות כל אחד וקמרון טיילור 26. ועדיין, יש לו מספיק אומץ לתת לסרג'יו דה לראה הילד לקבל דקות משמעותיות בסדרה. בכלל, בדיעבד זו הייתה טעות לייחס לולנסיה כניעה מראש רק כי מאמנה לא מצטיין כל כך במאבקים על תואר. שיטת המשחק שלו - ושלה - היא התקפית במובן הכי בסיסי של המילה - הספרדים תוקפים אותך מהשניה הראשונה, בהתקפה ובהגנה, וכשזו הגישה, תמיד יש לך סיכוי לנצח.

גם כשמשחק אצלך השחקן הכי טוב ביורוליג כרגע, תמיד יש לך סיכוי לנצח. לא, אין הכוונה לקנדריק נאן. לליגה השנייה בטיבה בעולם יש מלך חדש. ז'אן מונטרו סיים עם 29 נקודות באחוזים לא סבירים - 9 מ-12 מהשדה, 4 מ-6 משלוש, 7 מ-7 מהעונשין, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, ועם נתון מופרע של 45 נקודות מדד. עם כל הכבוד לשיטה של ולנסיה, לאינסנסיביות של באדיו וטיילור, לקליעה של ריברס וקוסטלו (שלא ממש באה לידי ביטוי בסדרה) ולתרומה של כל השאר, עכשיו ברור שרק עקב טעות היסטורית של קבוצות ה-NBA, או עקב עניינים משמעתיים שלא נחשפו, כוכב העל הדומיניקני לא משחק כרגע בליגה הטובה בעולם (ואם יעבור לפי השמועות לליגת המכללות בחוזה מיליונים, זו תהיה מכה קשה ליורוליג). הוא קולע, חודר, לוקח על עצמו את המשחק בקלאץ' ואפילו מקבל מספיק כבוד מהשופטים כדי לדרוך מחוץ למגרש לפני סל קריטי ברבע הרביעי. כפי שהשיטה של פריז בסקטבול עבדה בזכות טי ג'יי שורטס, זו של ולנסיה עובדת בזכות הכישרון של מונטרו.

אם כבר הזכרנו את שורטס, הרכז האמריקני מבטא חלק מהבעיה של פנאתינייקוס. בניגוד למרטינז, שמשתף רוטציה רחבה כאני מאמין, עתמאן הגיע עד הלום כשהוא לא מאמין בחלק גדול מהסגל שלו. הפציעה של קוסטאס סלוקאס אילצה אותו להסתמך גם על שורטס, אבל אתמול כבר התייאש מהיעדר הקליעה שלו ושלף מקצה הספסל את ואסיליס טוליופולוס. פאריד לא מסוגל לשמור ובקושי שותף, גם מיטוגלו לא בעניינים, הרננגומז הסתבך בבעיית עבירות והוגבל ל-7 דקות ופנאתינייקוס נראתה פתאום קצרה מדי, מול הרעננות התמידית של ולנסיה. בטח כשממול שחקן ג'י ליג כמו ברקסטון קי מנצל את הטראפ על מונטרו לסלים קלים וחיימה פראדיה דופק שלשה קריטית בסגנון אר ג'יי בארט, כשהכדור מגיע לקצה הקרש לפני שהוא נכנס.

חזרה לצרות של עתמאן: אחרי שנייג'ל הייז דייויס ניצח את משחק מספר 2, האיש שאמור היה לשנות את העונה של פאו סיים שני משחקי קליעה מחרידים באתונה, אחד עם 2 מ-9 משלוש ואתמול עם 0 מ-7. נשארנו עם נאן, צ'די אוסמן הנהדר והמלחמה של מתיאס לסור החלוד (8 ריבאונדים בהתקפה), רק שקשה לזהות כאן איזה יתרון דרמטי על השמות הפחות סקסיים שהגיעו מהיורוקאפ. בזכות הרוטציה הארוכה של מרטינז, יש לו כרגע יותר שחקנים מתפקדים מאשר למאמן שזורק אותם להנאתו מתחת לגלגלים בראיונות לתקשורת.

כל זה לא אומר, כמובן, שאפסו הסיכויים של פנאתינייקוס. בימים הקרובים יופעלו כל התותחים המילוליים הכבדים של עתמאן, המלחמה הפסיכולוגית תשבור שיאים והבכיינות תגיע לשמיים. רק שנכון לעכשיו, ולנסיה לא גילתה סימני כניעה, והיא רק תוקפת שוב ושוב, פשוט כי זה מה שהאיש על הקווים הרגיל אותה לעשות. לפני משחק 5 בין אויב ישראל הספורטיבי לאויב ישראל הפוליטי, אפשר לאחל בלב שלם הצלחה לשני הצדדים. כשאף אחד לא מבחין, בשקט בשקט, מותר גם לקנא.