אין לי דרך לצאת טוב מהסיפור הזה. אפילו הדיסקליימר שהכנסתי לא עוזר, אז עדיף להיכנע, להניף דגל לבן, להודות ולהתוודות. "הבחירה בפדרו מרטינס למאמן העונה ביורוליג הייתה מוצדקת, אבל מוקדמת. נכון שהוא עוד יכול להוביל את ולנסיה לקאמבק מהאגדות, שיעמיד את המשפט הקודם באור די מגוחך, וזה בדיוק העניין: מאמן העונה צריך לפחות להוביל את הקבוצה שלו לפיינל פור. להבא, עדיף שההכתרה תידחה לאחרי הסדרות". את המילים האלה כתבתי לפני פחות משבועיים, כשוולנסיה ספגה הפסד ביתי כפול, ופנאתינייקוס הוליכה עליה 0:2 בסדרה הפסיכית ביניהן. כתבתי - וצדקתי! אבל... זהו. בכל השאר די טעיתי.

לפחות הצלתי את החבר א"ס, כשלא חשפתי את שמו המלא בציטוט שבו הכתיר את מרטינס לצ'וקר. השוויתי בין סל הניצחון שקלע מרקוס פוסטר אשתקד (שהיה שווה כרטיס לגמר היורוקאפ) לסל הניצחון של נייג'ל הייז-דייויס העונה (שבדיעבד היה צעד אחד בלבד, אולי בדרך לשום מקום). הגדרתי את מה שעשה ארגין עתמאן בסדרה כ"נוקאאוט מהדהד" (אבל הספירה עד 10, מתברר, עוד לא הסתיימה). והסברתי שלפאו המסוכסכת והמושמצת חסרים בסך הכל שלושה ניצחונות בית כדי לזכות ביורוליג. עכשיו היא במצב הפוך: אסור לה להפסיד יותר, אפילו פעם אחת.

בקיצור, או שאין לי מושג או שאני מנחוס. או ששניהם. כך או כך, תשכחו מהכל. הלילה, לקראת חצות, תושלם מפת העולות לפיינל פור - והאחרונה לעלות למטוס תהיה זו שתארח אותו או זו שעומדת העונה על מאזן מושלם של 0:3 באואקה. ולאירוע הזה אין בהכרח קשר ישיר וממשי לכדורסל.

קודם כל, קצת מיסטיקה. תקדים אחד יירשם הערב בוודאות: אם פאו תחגוג, זו תהיה הסדרה הראשונה בתולדות היורוליג שכל חמשת משחקיה מסתיימים בניצחונות חוץ; אם ולנסיה תשלים את המהפך, היא תהיה הראשונה להכניע את עתמאן במשחק החמישי והמכריע. דיסקליימר! לארבעת הפרקים הקודמים הוא התייצב כמארח. הפעם לא.

הסדרה הזו היא הצמודה ביותר שנראתה, ואולי גם תיראה. המשחקים הסתיימו בהפרשים של נקודה, שתיים (בבאזר של ההארכה), שלוש וארבע. ההיגיון אומר שהסטטיסטיקה אמורה להתיישר ומישהי צריכה כבר לברוח, אבל להיסטוריה יש חוקים משלה: 12 משחקי 5 התקיימו בחמש השנים החולפות, והם היו צמודים ברובם; למעט מקרה חריג אחד (53:79 לברצלונה על זניט סנט פטרסבורג ב-2021), תשעה הסתיימו בפער חד-ספרתי, שישה בהפרש של חמש נקודות ומטה, ושניים על חודה של נקודה.

יאללה, שיתחיל כבררררר.

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!