תוצאות חיפוש

היו שלבים במשחק, גם שהפועל ת"א הובילה בהפרש ניכר וגם שראשון הלחיצה אותה, שמשהו בשפת הגוף של מיציץ' רמזה שהוא לא מרוצה. היה רגע שהוא ביקש ממוטלי לבוא לפיק אנד רול, אבל אותו מוטלי ביקש שימסור לו כדי שהוא יוכל לשנות כיוון לוויק סייד שם חיכה מדר. ההתקפה הסתיימה באיבוד כדור של מדר והפרצופים של ואסה עברו דרך מסך הטלוויזה.

אף פעם לא כדאי להתלהב או לקפוץ למסקנות אחרי משחק אחד בסדרת גמר. הוותיקים מבינינו זוכרים את משחק מספר 1 בסדרת הגמר ב-2001, אז אלן אייברסון ניצח לבד את לוס אנג'לס של קובי ושאקיל, רק כדי שהלייקרס ידרסו את הסיקסרס 1:4 בהמשך הסדרה. כוחן של כל התובנות שתקראו מעתה והלאה תקף רק למה שקרה, ולא למה שיקרה. ובכל זאת, דבר אחד כן אפשר להסיק בוודאות ממשחק הניצחון של הניקס 95-105 בסן אנטוניו: ניו יורק שייכת למעמד, לגמרי. היא מסתכלת לויקטור ומבניאמה וחבריו בלבן של העין, בלי לחשוש ובלי להתבלבל.

בפרק האחרון של שוט תהינו, ג'ובה ואני, מי השחקן המצטיין של מכבי תל אביב העונה. מה שלקח אותי לתהיה נוספת לגבי זהות השחקן הכי חשוב של מכבי תל אביב העונה. לא שזה שינה יותר מדי מול באר שבע ברבע הגמר. לא שזה ישנה יותר מדי מול חולון בחצי הגמר. עודד קטש ייצב קבוצת ליגה איכותית, בעלת כוח אש כמעט ובלתי מוגבל, שבאהלן אהלן, עם סגל א' או ב' או ח', ממטיר 100 פלאס על קורבנות מזדמנים. ובכל זאת, מי באמת? על זה רציתי לדבר איתכם בטור הנוכחי. ואז קראתי את הידיעה על קווין קוקילה.

דברים השתנו מאז טור התקציב הראשון של אהרל'ה והאוזמן. כאן התדיינו ביניהם השניים אם ובאיזה כסף שווה למכבי תל אביב להיעתר ולשלם את מה שאיפה לונדברג רוצה לקבל. זאת, תוך כדי שימוש בסימולטור החדש של הדיסקו שיודע לתרגם מעלויות נטו שטובות תקשורתית וברמת היח"צ, לעלויות מעסיק שהן הכסף האמיתי שהקבוצה צריכה לשלם על שחקן. הפעם, האיש על הפרק הוא הרכז והבן של. וזה הזמן לשאול שאלה פשוטה: תמיר בלאט. שווה את הכסף?

הלילה מתחיל גמר ה-NBA. זה יהיה גמר לא הגיוני. בפתיחת העונה אף אחד לא דמיין שסן אנטוניו תגיע למעמד הזה. זו קבוצה שאת העונה שעברה סיימה במקום ה-13 במערב עם 34 נצחונות, שרוב השחקנים הבכירים שלה הם ילדים שמעולם לא ראו פלייאוף. היא קפצה כמה מדרגות בבת אחת כדי לצלוח את המערב הקשוח ולהדיח את האלופה. הנוכחות של הניקס במעמד פחות מפתיעה, מה שמפתיע זו הדרך. ההתחברות, הקסם, המטאמורפוזה שהקבוצה הזאת עברה במהלך הפלייאוף היא חסרת תקדים, בדיוק כמו נתוני הפרשי המשחקים שלה. נציגת המזרח לא הייתה אמורה לתת פייט השנה, אבל הניקס הפכו את עצמם לרלוונטיים לחלוטין עם חודש מהאגדות. זה גמר שנקודת הפתיחה שלו מרתקת, לא צפויה, מצריכה התבוננות מכל זווית אפשרית. זה מה שניסיתי לעשות פה.

אני אוהב לכתוב כדורסל ברמת הפירוק והמיקרו. הטור הזה יהיה קצת אחר. גם על רקע אירועים משמחים שבדרך. גם אחרי שאמנם רק שמעתי (כי לא יצא לי להיות) על הארוע יוצא הדופן ויוצא מן הכלל טוב של ציון 3 אתמול, מול 2000 אנשים מחייכים שבאו לראות ולשמוע ולצחוק על הקבוצה שלהם. הפועל ירושלים ניצחה אתמול והעפילה לחצי הגמר שאמור להיות מול הפועל תל אביב. הפועל תל אביב ניצחה ונמנעה מהדחה מול ראשון לציון. המכנה המשותף המרכזי בין שתי הסדרות הללו הוא שבשתיהן יש קבוצה אחת שהיא הרבה יותר טובה מהשניה. המכנה המשותף המרכזי של משחק מספר 2 הוא ששתיהן, הטובות יותר, לא רק שיחקו כדורסל. אתמול, הן גם הרגישו. ונהנו.

נתבקשתי להכין טור סיום עונה למכבי ראשון. הוא היה אמור להתפרסם ביום רביעי, קצת אחרי מה שהיה נראה ברור לכולם כמו 2:0 קל בסדרה. בכנות אפילו לא התווכחתי, זה לא נראה ריאלי שראשון ינצחו את הפועל, בטח לא אחרי התצוגה ההזויה שים מדר נתן מול מכבי תל אביב. קשה לי להגיע למשחקים. לוח הזמנים ההזוי של המנהלת, מלחמות, שביתות, תחברו את זה עם היותי אבא יחיד לילד בן 5. זה גורם לי לסנן לאיזה משחקים אני יכול להגיע.

שלוש דקות לסוף, כשהמשחק בהיכל מנורה כבר נהרג בפעם החמישית (למרות שזה לא באמת משנה, כי המשחק מעולם לא היה באמת חי), רץ עופרי שטרית לכיוון הטבעת כשהוא רואה את סנטוס מחכה לו שם. שטרית קיבל החלטה: ללכת על דאנק, יהיה מה שיהיה. וכך היה. שטרית הטביע בפוסטר יפה על סנטוס והלהיב את עצמו ואת ויטלם שהיה לידו. רגע נחמד לשחקן בן 21.

25 שניות. למשך 25 שניות צעדה מכבי ראשל"צ ביתרון על הפועל ת"א לאורך שני משחקי הליגה ביניהן. 25 שניות מתוך 80 דקות, בדרך לשני הפסדים ב-26 הפרש. ואז הגיע הפלייאוף. הפער המצטבר לטובת האדומים האמיר אתמול במהירות ל-40 נקודות, כשבחוץ עוד הייתה שמש, ובסוף אנחנו בסיפה (אולי!) של סנסציה. היהפוך אמין סטיבנס לאוסמן גארובה, קוויי גרנט לפקונדו קמפאסו, גיא קפלן לסרג'יו סקאריולו ואלייז'ה בראיינט ל... ובכן, אלייז'ה בראיינט?

תמיד טענתי שחודש יוני הוא התקופה הטובה ביותר במעגל הקלנדרי של הכדורסל האירופי. המפעלים הבין-לאומיים מסתיימים, סדרות הפלייאוף ומאבקי הירידה בליגות המקומיות מגיעים לנקודת רתיחה, ועונת המלפפונים נפתחת באופן בלתי-רשמי עם חרושת שמועות ודיווחים. לכל זה תוסיפו את משחק הכיסאות השנתי של הקבוצות והתנועות בין היורוליג ליורוקאפ לליגת האלופות, ותקבלו תקופה שלא באמת מאפשרת לעצום עין לשנייה. לא מעט התרחשויות ותזוזות שישפיעו באופן ישיר ודרמטי על העונה הבאה פקדו אותנו בשבועות האחרונים. זמן לעצור ולדבר קצת על מה שקורה.

מהרגע שהסדרה הזו יצאה לדרך היה ברור שמדובר בסדרה שתיזכר לשנים רבות, כתוצאה מזה לא הייתה סיבה להאמין שהסדרה הזו תגמר באופן שאינו הגעה למשחק שביעי. משחקי שבע מגיעים עם סט של חוקים משלהם, אמונות משלהם. אחד החוקים הוא שהקבוצה הטובה יותר בסוף תנצח, וזה באמת מה שקרה, אבל בניגוד למה שחשבנו אולי בתחילת הסדרה - היה מדובר בסן אנטוניו.

משחק 7. בין אוקלהומה סיטי לסן אנטוניו. שתי הענקיות יסיימו הלילה את הסדרה ביניהן בדרך היחידה שראויה, במשחק אחד על כל הקופה. זה יהיה המשחק ה-12 בין הקבוצות השנה, כך שמדובר ביריבות מושבעות שמכירות אחת את השנייה באופן אינטימי, יודעות אחת על השנייה יותר מכפי שהגיוני לדעת. למרות זאת, קשה מאוד לצפות מה יהיה במשחק 7, גם בגלל שמדובר בקבוצות צעירות שעדיין לומדות להכיר גם את עצמן במצבים האלה, במיוחד סן אנטוניו. לקראת משחק 7 סיכמתי את המגמות המרכזיות עד כה, תוך התמקדות בשני הכוכבים הגדולים, שניהם עומדים במוקד המאפיין הבולט של גמר המערב עד כה: התנודתיות שלו.