תוצאות חיפוש

מכבי ת"א. ז'לגיריס קובנה. יום חמישי. יורוליג. יד אליהו. שניות אחרונות. כדור אחרון. ההפרש: 3-. אין פסק זמן. האמת? האמת היא שהגיע לליטאים להפסיד, רק על זה שהם לא שלחו ארבעה שחקנים לקצה המגרש, ושיגרו מסירת קוורטרבק. יצליח, לא יצליח, לפחות תנסו להתנקם כמו שצריך, כמו בספר, כמו גור שלף ודריק שארפ. מה זה הכדור הקצר הזה שאז'ולאס טובליס הוריד למאודו לו? פחחח, אלוהי הכדורסל בחיים לא היה נותן לשלשה הזו להיכנס. עם שלא יודע את עברו, עתידו לוט בערפלאיטיס.

נתחיל, כמקובל, בדיסקליימר. כל האמור לעיל מתייחס למפעל היורוקאפ שירד מגדולתו. הרמה ירדה, התחרות נחלשה וזה בהחלט סוג של סופרוליג. סבבה? סבבה. אחרי שאמרנו, צריכים להגיד עוד דבר אחד במקביל. הפועל ירושלים הזאת, במונחי הליגה שממנה היא רוצה ואמורה להעפיל ליורוליג, היא קבוצה היסטורית. במאזן, בתוצאות, בנתונים. ועכשיו זמן הסברים.

שלוש פעמים פגשה פורטלנד את גולדן סטייט העונה, בשלושתן היא יצאה עם היד על העליונה. אבדיה היה שם כדי לפרק את ההגנה של סטיב קר, להכתיב קצב ולספק סדר בקבלת ההחלטות. הבוקר, כשהוא נעדר לראשונה, פורטלנד קיבלה הוכחה כואבת: אבדיה הוא לא רק השחקן הכי טוב שלה, הוא המערכת כולה. הציר המרכזי שסביבו נבנה הסדר והשקט המקצועי. ובלעדיו? פורטלנד נראתה כמו קבוצה שאיבדה את המצפן.

המשחק המרכזי, שהוא לא ה"סופר קלאסיקו", הפגיש את רמת גן, שרוצה להיות בטופ 8 ולשחק בגביע מול ואסיליה מיצ'יץ', כאילו.. מול הפועל תל אביב. בדרך כלל, כשהפועל לא פוגשת את ירושלים או את מכבי, המשחק אמור להיות קל מאוד. לכן, כל המפגש הזה התרכז במשימה של הפועל: להמשיך את החזרה של מיצ'יץ' לדומיננטיות, ובמקביל לוודא שבמשחק הליגה הראשון שלו הכל עובר חלק, כלומר שלא ירגיש בנוח מידי ובסוף יקבל בראש מהרונאלדו סגוים של העולם. כן התוצאה זה חשוב, האגו של הכוכב הגדול שלך יותר.

על רקע כוונת ה-NBA להיכנס לשוק הכדורסל האירופי, תתכנס מחר (יום שלישי) הנהלת היורוליג לישיבת אונליין בהשתתפות המועדונים השונים - כשבין היתר תתחיל ההיערכות לעונה הבאה. שמונה קבוצות הגישו בקשה לקבלת רישיון A שיבטיח את מקומן לשנים ארוכות בליגה, בהן הפועל ת"א והפועל ירושלים.

"ג'ימי מוכן". "לג'ימי יש מהלכים חדשים". "תראו את ג'ימי!". במילים הדרמטיות הללו תיאר ג'ימי, דמות משנית אך אייקונית ב"סיינפלד", את עצמו - בגוף שלישי, כמובן - בפרק שזכה לשם "The Jimmy". איליין נותרה נבוכה, ג'רי התבונן מהצד וג'ורג' ניסה לחקות אותו והתפרק. קצת כמו הפועל ירושלים מול ג'ימי קלארק, אתמול.

אומרים שמשחק ההתקפה של קבוצה נשען על היכולת של האיש בעמדה מספר 1. בעברית קוראים לזה רכז. פעם קראו לזה מרכז. ותמיד יש את בדיחת הבומרים הזאת של האם הוא מרכז או שמא מפזר, שאני מניח שזה משהו שהצחיק מישהו מתישהו. אם מכבי תל אביב צריכה להישען על היכולת של הרכז שלה, אז אין לה על מי להישען. לא על בלאט, על גחמותיו וחסרונותיו, לא על דאוטין כי, אתם יודעים. בטח שלא על ג'ימי קלארק שנוטה לשחק לעיתים כדורסל של אללה איסטר. לעיתים, אבל לא אתמול, מול הפועל ירושלים. אתמול הזריקות של קלארק נכנסו. הקצב של קלארק עבד. וביחד עם עוד כמה דברים משמעותיים שהגיעו מאזור הקווים של יד אליהו הישן, מכבי תל אביב מצאה את הדרך לייצר את העוצמה ההתקפית לה היא הייתה זקוקה כדי לנצח משחק אותו היא הייתה צריכה.

התקופה שבין אמצע דצמבר לטרייד דדליין בתחילת פברואר (השנה החמישי לפברואר) נחשבת לעונת הטריידים של ה-NBA. השנה לקח קצת זמן להתניע, עם הרבה שמועות ואפס פעולות, עד שבשבוע שעבר הגיע המהלך המשמעותי הראשון של העונה. הטרייד ששולח את טריי יאנג מאטלנטה לוושינגטון תמורת סי ג'יי מקולום וקורי קיספרט לא משנה סדרי עולם ולא משפיע על מאבקי הצמרת, אבל הוא גם לא זניח. הטרייד הזה נותן לנו הזדמנות לא רק לנתח אותו משני הצדדים של שתי קבוצות שיש בהן עניין, אלא לחשוב באופן רחב יותר על הקריירה של טריי יאנג ושל שחקנים מסוגו, המצב הנוכחי של שוק ההעברות והשמות הבולטים שיכולים לעבור קבוצה בחודש הקרוב.

יש שיאמרו שלהיות אוהד ספורט זו מחלה. האמת? הם צודקים. לא פעם מצב הרוח שלנו, האוהדים, נקבע לפי השאלה הפשוטה: האם כדור כתום עבר דרך טבעת או לא. מילימטר אחד מפריד לא פעם בין אושר וחיוך שלא יורד מהפנים במשך שבוע, לבין יומיים שאי אפשר לדבר איתי כי אני עצבני. אז למה להידבק במחלה הזאת? ועוד להדביק אחרים?

כאוהד של מכבי תל אביב מגיל 5, היא תמיד הייתה המקום הבטוח. אבל לראשונה אני רוצה להגיד: ברוכים הבאים לעולם הנוכחי והמודרני בו ההצלחות הן מורכבות יותר והכישלון הוא אופציה אמיתית שקיימת על השולחן יותר מאי פעם.

מה מגדיר קבוצה גדולה? זו שאלה שיצא לי לחשוב עליה לא מעט, בעיקר אז, שם. כשהייתי שם הייתי בונה לעצמי רשימות. רשימות על כל דבר שאפשר לחשוב עליו, מאוכל שאני מתגעגע אליו ועד רמת הכדורסלנים בליגה הלאומית. באחד הימים ניסיתי להבין אילו קבוצות גדולות באמת יצא לי לראות, ויצאתי עם כמה מסקנות. רמז: הפועל מודל 25/26 לעולם לא תיחשב לאחת כזאת בלי קשר להישגים שלה.

תחושות הן עניין סובייקטיבי שקשה לפרשן, אבל בנוגע למה שקרה אתמול אוכל לנסות לפחות לשתף בחוויה האישית שלי. בעודי יושב על הספה באולפן ביזי פודקאסט, בין פיצוח לפיצוח, כשעל הלוח במדריד רק שתי נקודות יתרון לריאל, אמרתי לשותפי פיני גרשון שישב לצידי: זה כאילו צמוד, אבל מרגיש כמו 15 הפרש. הוא הינהן בהסכמה (בכל זאת, גם הוא פיצח באותו זמן). כמה דקות אחר כך, באמת היה 15.