.png)
.png)
.png)
הדרך לפיינל פור. הטרחה. ההיסטוריה.
- שי האוזמן
- 18 באפר׳
- זמן קריאה 5 דקות
אחרי בערך 37 טורים בהם ציינו זאת לפני כן, הכי קל להתחיל את הטור שאחרי משחק מספר 38 עם השורה התחתונה. הפועל תל אביב עשתה הכל בשביל לעשות שישייה. הפועל תל אביב עשתה שישייה. מכאן נובע שהפועל תל אביב עמדה במטרה שלה, כלומר סימנה וי, כלומר שיחקה אותה, כלומר הצליחה. וזאת השורה התחתונה, כי כך אמר, נו, אתם יודעים. אוקיי, אם כך, נחלק את הטור שאחרי תום העונה הסדירה לשניים. קודם כל נדבר על הטרחה במונאקו. אח"כ כמה מילים על עונה היסטורית.
הטרחה
לא מסובך לראות עד כמה רעה הייתה ההגנה של הפועל תל אביב אתמול. קודם כל, אפשר להתחיל במספרים. את המחצית הראשונה סיימה מונאקו עם 14/17 ל-2 נקודות. את המשחק כולו רק עם 69% ל-2. כן, זה די רע. חלק מהבעיות שקשורות בנתונים האלו נובעות מעניינים מנטליים ומגישה. זה משהו שקצת פחות מעניין אותי ברמה הניתוחית כרגע. בריצה הנהדרת שלה בסוף העונה, זאת שהבטיחה פלייאוף, הפועל תל אביב הצליחה להתמקד הגנתית בכמה מטרות ספציפיות, מהן גזרה את היכולת לייצר עצירות ברגעים שעשו הבדל.
ונכון, ניתוחי המיקרו של איטודיס מורכבים מלא מעט פרטים קטנים של מה עושים ומה לא, אבל אפשר לומר שעמוד התווך בצד שבו נוהגים לשמור נובע משאלת ה-ממי עוזרים וממי לא. כי מוותרים ומנחשים מהזריקה של הזה והזה וההוא וההוא. ולא מתרגשים אם אחת נכנסת בטעות. גם כי זאת הדרך לחפות על שחקני הגנה פחות טובים בואכה מיציץ'. גם כי זאת הדרך לכסות על תחלואי הגנה רוחביים. גם כי זאת הדרך לכפות על היריבה זריקות ממקומות ומשחקנים שהיא מעדיפה שלא.
התקפה ראשונה של מונאקו אתמול. מריצים תרגיל שבו עולה למעלה דיאלו ומקבל כדור. למה? כי הוא טוב בכדורסל. למה עוד? כי שומר עליו מיציץ'. במקביל, יוצא אל הפינה ג'רון בלוסונגיים, החבר של דני פרנקו. וויינרייט הוא השומר שלו, אבל וויינרייט נשאר עמוק בתוך הצבע. כאמור, גם כדי לעזור למיציצ'ים. גם כדי לפתות את מונאקו ללכת לכיוונו של בלוסונגיים. כך בדיוק קורה. הכדור נמסר לבלוסונגיים שעומד חופשי לגמרי. טריצה. התכנית של הפועל תל אביב הצליחה. התכנית של הפועל תל אביב התפרקה.
ההתקפה האדומה חטפה אתמול לפחות 7 טריצות של הימורים מפורווארדים יריבים: 4 בלוסונגיים, 2 בגארין, 1 תייס. ועכשיו נכנסים לדילמת הביצה והתרנגולת. האם השלשות הללו הן שגרמו להגנה לצאת מהסכמה ומהצבע ומשם להיחשף לנקודות קלות בצבע? התשובה היא שלא. ההגנה של איטודיס גם הימרה על הזריקה מבחוץ והפסידה וגם אפשרה למייק ג'יימס וכו לעשות מה בראש שלו, עם ובלי נעילות להן זכה מההייזים של העולם. היא טעתה פעם אחר פעם במצבי עזרה, אם בכלל עזרה. היא ירדה נורא להגנה, כשהיא ירדה להגנה. (0:00)
כי אפשר לדבר על התכנסות נכונה בנתיבי החזרה לאחור, ואפשר לדבר גם על מודעות נמוכה במיוחד (ואני עדין במיוחד) כשבאים לכסות את הסייד פיקנ'רול הזה בהתקפה המעבר. (0:53)
כל הסיפור כאן מעניין במיוחד, כי ההגנה של מונאקו הציגה כמה רעיונות דומים בצד שבו היא סוג של שומרת לעיתים. אלייז'ה בראיינט, למשל ובמיוחד, נתקל אתמול בקשיים שאנחנו לא ממש רגילים לראות, כשניסה להתגבר על אוקובו או דיאלו או אפילו ג'יימס בחילוף. חלק מזה נבע מבעיית ספייסינג חמורה בהתקפה של האדומים בכלל ודברים שקשורים באוטורו בפרט, שלא אחת ניצב בדרכו וחסם את הדרך. חלק מכך שגם הצרפתים, בדומה לאיטודיס, באו וחנקו את נתיבי התנועה פנימה באמצעות אובר הלפ מהפינות. כי גם מבחינת המרקוישווילי'ס, שאיש וויינרייט יזרוק בכיף שלו. וגם מלקולם. וגם אדווארדס. כך, בין היתר, הצליח בראיינט לייצר כמות נמוכה יחסית של זריקות, כי נאלץ לוותר על הכדור. כך החטיא, כך ביצע עבירת תוקף. יותר מזה, גם חלק מאלו שכן קלע היו בדרגת קושי גבוהה.
לא רק בראיינט. אחרי שכבר הרגשנו את מיציץ' עושה מיציץ' ומזכיר את ימי אנאדולו העליזים, חזר אתמול האיש לעצמו ונראה זוועה. כמה זוועה? הכי זוועה שיש. כולל 0/6 לשלוש. יותר מזה, בלי אף זריקה ל-2 נקודות. גם זה, חשוב לציין, מגיע לא מעט מענייני העזרה של הצרפתים. בעיצומו של רצף מהגיהנום של הסרבי היקר, לקראת סיום הרבע השני אתמול, הוא ניסה וסוג של הצליח לקחת את האיש שלו פנימה מהדריבל, רק כדי למצוא מולו שומר נוסף שעזב את המשמרת ואת מלקולם. למעט כריס ג'ונס, שותק אתמול הקו האחורי של האדומים לגמרי. לא מעט מכך בגלל תכנית משחק הגנתית שהם אמורים דווקא להכיר.
עניין נוסף שכדאי להתייחס אליו בכל הנוגע להתקפה של הפועל תל אביב קשור בדניאל אוטורו. גם אצלו קיבלנו אתמול מספרים יוצאי דופן, לרעה. כאשר שחקן של מעל 71% בהתקפה עושה 7/15 ל-2, רצוי לשים לב. אוקיי, חלק מההחטאות נובעות מהנוכחות ההגנתית של קבריוס הייז. שהוא טוב בהגנה. חלק לא. אוטורו הוא שחקן שניזון משחקנים שיודעים להזין. יש לו ידיים נהדרות ויכולת סיומת עצומה. אוקיי, אתמול לא. אתמול הוא שיחק על תקן שחקן מטרה, גם בשל הקשיים של הגארדים אבל גם בגלל שהוא או לפחות המיקום שלו על הפרקט אמש דרשו זאת. הוא רצה לעשות מובים. הוא דרש לעשות מובים. הוא פחות טוב במובים.
ההיסטוריה
כדי להבין את גודל ההישג של הפועל תל אביב לא צריכים ללכת רחוק. אפשר לעצור בבוסניה שבה שיחקה והפסידה דובאי. גם היא מאסיה. גם היא עם כסף פסיכי. גם היא עם סגל נוצץ. גם היא הולכת הביתה שלה, בלי פלייאוף או פלייאין. לא משנה מהו המיקום התקציבי של עופר ינאי ביחס לקבוצות העשירות האחרות: פלייאוף יורוליג זה קשה. פלייאוף יורוליג זה שיחוק. במיוחד בלי קהל ונסיון קודם. נכון, ראינו את זה בעבר וראינו את זה ממונאקו – ועדיין, וואחד הישג. מאחר שאנחנו בענייני כפיים ומחמאות, לא נזכיר כרגע מה קורה כרגע מבחינה פיננסית לפרויקט של מונאקו. שיט, קראתם את זה?
הפועל תל אביב הזאת הצליחה למצוא לעצמה זהות של כדורסל. נכון, כדורסל שרבים מאיתנו לא מסוגלים לראות, בגלל האופן שבו משחקים בתורות, אבל יש שם דברים ברורים ופשוטים למדי שהיא רוצה לעשות. כתבתי לפני רגע על הרצון המשונה טיפה של אוטורו להיות אתמול עוגן התקפי, עניין שרק מדגיש את הקונסיסטנטיות של הקבוצה כולה, לאורך מרבית העונה, ללכת עם הדברים שהגארדים שלה יודעים לעשות מכדרור. מיציץ', בראיינט, בליינקי, ג'ונס. סגנון כזה, אם לא מקבל גיבוי והבנה מיתר השחקנים שנודדים על הפרקט, יכול לפרק לבדו חדרי הלבשה.
הפועל תל אביב מסיימת עונת בכורה בליגה השניה בטיבה כקבוצת התקפה יוצאת דופן. גם בנתונים המתקדמים וגם בפרמטר פשוט יותר של אחוזים ל-2 נקודות, כשהיא היחידה במפעל שחוצה את רף 60 האחוזים. זה יוצא דופן. זה מעיד על עוצמה. וכן, זה מעיד על זהות של קבוצה.
3 נקודות לסיום
המאמן – דימיטריס איטודיס שיחק אותה. 23 נצחונות ומקום בפלייאוף. כולנו וכולכם יכולים לחשוב ולהגיד מה שבא לכם, כי הדעה של כולנו וכולכם איננה רלוונטית. מאמן מצוין אבסולוטית, שהגיע להישג הנדרש ממנו מעשית. עד כאן. רגע, יש לי עוד עניין שרציתי לכתוב לכם לגבי ענייני מאמן. ולשאול שוב אם זה חשוב. מצד אחד, יש קבוצה עשירה כמו דובאי שהתקמצנה על מאמן ושילמה את המחיר. מצד שני, יש קבוצה כמו מונאקו שנשארה בלי כסף ובלי מאמן, ומהרגע שעוזרי המאמן שלה נטלו את המושכות מהידיים של ספנוליס, הקבוצה הזאת המריאה. מאמן זה חשוב?
8 זה שמחה בלב – משונה מאוד לראות את מונאקו, משחק אחר משחק, רושמת 8 שחקנים. זה מפריע בעין ולא רק בעין. העניין הוא שרוטציה של 8 זה שמחה גדולה בלב (של השחקנים). בטח אם הצד השני לא גורר אותם לסגנון משחק שיכריח אותם לחפש את השחקן התשיעי. להפועל תל אביב יש סגל בלתי נגמר. באמת של החיים? גם איטודיס משחק עם 8 שחקנים בלבד, פלוס כמה דקות של תוספות וחלקי חילוף. 8 זה שמחה בלב. 15 או 16 או 17 או אני לא יודע כמה שחקנים יש כרגע לאיטודיס? זה פחות.
ועכשיו מה, מה עכשיו? עכשיו ריאל מדריד. הכי קשה שיש. לראשונה אולי העונה, מגיע הפרויקט של עופר ינאי למשחק (וסדרה) כשהוא אנדרדוג מובהק. ריאל טובה יותר, ריאל גדולה יותר, ריאל משחקת עמוק יותר, ריאל מגיעה במצב טוב יותר. בגדול, אתם יודעים, הפועל תל אביב של העונה הזאת טובה במיוחד נגד הקבוצות הפחות טובות של המפעל. בכל מקרה, הדרך לפיינלפור היסטרי, אחרי עונה היסטורית, עוברת דרך המלכה של הארוע ושל המפעל. נעקוב בעניין רב.
עד כאן. שיהיה לנו טוב.
תגובות