היה סתם וטוב שנגמר

טרם תצא למסעות ברחבי שוק השחקנים בקיץ הקרוב, טוב תעשה מכבי תל אביב אם תשאל את עצמה שאלה אחת פשוטה. התשובה הפשוטה לשאלה הפשוטה עשויה או עלולה להגדיר את גורל העונה הבאה שלה. השאלה היא עד כמה היא הייתה קרובה העונה לפלייאוף. לשאלה הפשוטה הזאת יש אמנם מספר תשובות נכונות, אבל רק תשובה פשוטה אחת שיכולה לסייע בעדה. 

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

5:06

https://www.youtube.com/watch?v=vdq_0uCyV44&pp=0gcJCdMKAYcqIYzv

אפשר להגיד שאם רק הייתה נמנעת מלשלשל את הסיטואציה בחמשת הימים הרעים שבין בסקוניה לדרבי, מה שנכון. אפשר להגיד שאם רק הייתה ביתיות, שזה נכון. אפשר להגיד שאם לא היה נפצע הלונדברג. שזה נכון. רגע, יש עוד כמה דברים שהם נכונים. באיזשהו שלב של העונה, רגע לפני שכבה עליה האור בפעם הראשונה, נכנסה מכבי תל אביב לסופר מומנטום שהוביל אותה לנצחונות ומקומות אליהם איננה באמת שייכת. בחסות המומנטום, הכדורסל אבל גם רצף פסיכי של מזל, היא ניצחה משחק צמוד אחר משחק צמוד אחר משחק צמוד, כנגד כל הסתברות סבירה ובאופן שהיה גורם לישראל אומן לגרד בפדחתו. ולא, הפציעות שלה אינן מיוחדות בנוף היורוליג. וכן, אבדן הביתיות זה חרא. וזה מה יש.

התשובה הפשוטה היא שמכבי תל אביב הזאת לא מספיק טובה כדי להיות בפלייאוף. בלי מה ולמה וכיצד ובשל מה זה ואיך. אם הייתה מגיעה העונה לפלייאין, זאת הייתה סוג של גניבה בואכה גניבת דעת. מהבחינה הזאת, העובדה שסיימה את עונת המשחקים במאזן שלילי עושה צדק ויכולה רק לעזור לה לקראת מסקנות ההמשך. נמשיך. אם היא רוצה לעשות פלייאוף בעונת 26/27, כמה שחקנים מהחמישיה הפותחת הנוכחית שלה יכולים להיות בחמישיה הפותחת או המובילה של העונה הבאה? בין הפותרים נכונה יוגרל משכך כאבי הראש של קלאודיו קולדבלה. 

אם נלך לעמדה מספר 1, שלא באמת חייבים להגדיר אותה יותר כעמדת הרכז, כי נמאס, תישאל השאלה הזאת ביתר שאת. נניח שמשאירים בצהוב את קלארק ובלאט, עם גיבוי של לונדברג. נניח. זה מספיק בשביל פלייאוף? כי אם לא, השילוב בין תקציב קצוב לבין שחקנים יקרים יחסית על המשבצת של הרכז השני והשלישי לא בהכרח מבשר טובות.

למכבי תל אביב יש שחקנים ישראלים מצוינים. הטופ של החבורה. כמותית, מרבית הישראלים של קטש מרוכזים בפנים, החל מעמדה 3.5 צפונה. יש סורקין ויש ליף ויש לביא ויש וויל.פאקינג.ריימן. השלושה הראשונה מרוויחים כסף רציני צפונה. אם מוסיפים לזה כסף רציני במיוחד בעמדת הרכז, בין אם זה בלאט או, לצורך הדיון, מדר, אנחנו מדברים כאן על נתח משמעותי מהתקציב. שמגדיל את הסיכויים לאליפות בליגה. שמקטין את הסיכויים להצטיינות בליגה השניה בטיבה. 

נתח משמעותי מהתקציב, תמיר בלאט. צילום: ג'ורג'ה קוסטיץ'

גם אם נלך לחלום הכי גרוע שחלם שימון מימיו, ספק אם הוא כלל גם בת מצוות שנות היעדרות מפיינל פור וגם שהמועדון הישראלי המוביל ביורוליג יהיה הפועל תל אביב. רגע, זה לא החלום הכי גרוע. הסיוט המוחשי בהחלט הוא שזה מה יש ושלזה הוא צריך להתרגל. אלא אם כן יקרה אחד מהשניים: או יתחולל למכבי תל אביב מין נס תקציבי (יכול להיות ששער הדולר הנמוך יעזור?) או שהיא תספק קיץ החתמות מהמדויקים בתולדותיה. על גבול השלמות. כולל החלטות לא מובנות מאליהן, שיעוררו ביקורות מסביב.

אחת מהטעויות הנפוצות סביב סרט המופת מאניבול היא שסיפור הבייסבול שבו עוסק בכסף. זה לא העניין. ליבת העניין של המנג'ר בילי בין נוגעת באופן שבו הוא החל לנתח ולהחתים שחקנים. לא לפי האסתטיקה שלהם או של החברה שלהם. לא לפי מידת האטרקטיביות של המשחק שלהם. לא לפי היח"צ שלהם. המועדון ההוא שלו, שנעדר את המשאבים להתחרות בדרכים קונבנציונאליות, בחר לעצמו פרמטר שהוא האמין שיעזור לו לנצח משחקים. וזהו. רק איך מנצחים משחקים. בלי סנטימנטים ובלי רעשי רקע. 

רק איך מנצחים משחקים. בילי בין/בראד פיט. מאניבול

אני חוזר על השאלה הפשוטה שאיתה התחלנו ומפנה אותה לענייני סגל: תסתכלו טוב טוב על הסגל הזה של מכבי תל אביב. כמה מהשחקנים שמצאו עצמם משמעותיים בו העונה, מתאימים להיות חלק משמעותי מקבוצת פלייאוף בעונה הבאה? יש לי הרגשה שנדבר על זה עוד הרבה מאוד בשבועות הקרובים.

עד כאן להפעם. שבת שלום. שיהיה לנו טוב.