לסמן V בחולצה: כמו פעם. אבל אחרת לגמרי

ביורוליג מכירים כבר היטב את תופעת הפועל ת"א ודומותיה. אתם יודעים, הקבוצות האלה שהצליחו לזכות ביורוקאפ או שהשתחלו למפעל הבכיר בדרך אחרת, ובטוחות שהן יודעות טוב יותר מהמועדונים הוותיקים והמעוטרים ביותר. נו, אלה שבגלל חוקי הפורמט הולכות אול-אין על הצלחה מהירה ורגעית. ההיסטוריה מלאה בכאלה שהצליחו יותר, וגם בכאלה שהצליחו הרבה פחות. אבל בקבוצה הזאת יש משהו קצת שונה. בעצם, מאוד שונה.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:22

מבין כל הרוקיות שהצטרפו לליגה, או שחזרו אליה אחרי שנות היעדרות ארוכות, פרטיזן בלגרד ומונאקו הגיעו הכי רחוק - עד כדי משחק אחד מפיינל פור כבר בעונת הבכורה. גם פריז ואוניקס קאזאן עלו לפלייאוף, אך הודחו ממנו בסוויפ. והפועל? בלי קשר לזהות היריבה שתקבל בשלב הבא, ולשאלה היכן יסתיים המסע שלה, היא יכולה לעשות כבר השבוע דבר שאף קבוצה במעמדה לא הצליחה לעשות: להעפיל לסדרה מארבעת המקומות הראשונים, וכשבידה מונח יתרון הביתיות. וזה דבר גדול, גם אם כרגע אין לה בית.

הקפיצה לבמה המרכזית דורשת לא מעט התאמות ותהליכים. את המקצועיים פתרו מראש האדומים כשציוותו מאמן מנוסה ומוערך, וריפדו את עצמם בעשרות שנות ותק מצטברות, כמעט בכל עמדה על המגרש. ולא רק עליו. הם בעצם ניסו לומר: אתם לא יכולים להתייחס אלינו כרוקי'ז, כשליד הספסל יושב מאנוס פפאדופולוס, ועל הקווים עומד דימיטריס איטודיס, וברחבי המגרש מתרוצצים ואסילייה מיציץ', אלייז'ה בראיינט, כריס ג'ונס, דן אוטורו ולפרקים ג'ונתן מוטלי.

https://www.youtube.com/watch?v=newzUCqO1Vo&pp=ygUKZXVyb2xlYWd1ZQ%3D%3D

ובאמת, גם כשהקבוצה הזו נקלעה למשבר, ולא הפסיקה להפסיד, והשקט התעשייתי כל כך חסר לה, והשיט-שואו מסביב איים לכלות אותה, היא מעולם לא ירדה מהגלגל. מאזן ה-2:8 שהיה לה בתחילת העונה שמר עבורה מעות לימי דמעות, וגם בתקופות הקשות היא נותרה בעמדת עלייה לפלייאוף בכל רגע נתון. ולכן, כשהגיעה הישורת האחרונה והיא התאפסה על עצמה והתבייתה מחדש, הלחץ היה ניתן להכלה ונשמר בגבולות שפויים. זה איפשר לה להתניע בנוחות יחסית, לרוץ למאזן 3:7 ולסמן V על המטרה הראשית שהציבה לעצמה בתחילת הדרך.

ואין סמלי יותר שאת ה-V הזה סימנו האדומים דווקא בדרבי החוץ הראשון בתולדותיהם מחוץ לגבולות ישראל, ובניצחון הדרבי הראשון שלהם במפעל אירופי. כמו שנהגו לסמן V על החולצה ההיא של הפועל אוסישקין, עם האוהדים שאמורים להיות חסרים כל כך לרוב האנשים במועדון, ובוודאי חסרים לחלקם.

מה רע בקצת גיוון, אנתוניו? צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

אם זה לא שבור, אל תתקן - אומר הביטוי העממי העתיק - אבל מה רע בקצת גיוון? בבואו לדרבי התל אביבי, החליט איטודיס לגוון. לאורך רוב שלבי העונה הוא פתח בחמישייה רגילה של קבוצת כדורסל, עם שני גארדים, שני פורוורדים וסנטר; היו גם ימים שבהם הלך על ליינאפ של שני גבוהים; אתמול, בפעם השנייה ב-37 משחקי יורוליג העונה, הוא ביקש מאנטוניו בלייקני לפשוט את האימונית ולא להתיישב על הספסל אחרי החימום.

הרכב שלושת הגארדים של הפועל ת"א היה עלול להטעות. אם היינו צריכים לחזות מראש מה יקרה על המגרש, היינו בוודאי חושבים שהאדומים יפציצו בלי הכרה. אבל לא. הם שינו את הקונספט הפרסונלי, ושמרו על הקונספט המקצועי. 

שינוי פרסונלי, לא מקצועי. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

דז'ה-וו 1: זוכרים שאת המשחק הקודם, מול אולימפיאקוס, הם פתחו ב-0:11, אחרי שחדרו וחתרו פנימה ככל שרק התאפשר להם? אז נגד מכבי ת"א הם רצו ל-0:8 בפחות משתי דקות. והכל מהצבע. וכמעט הכל אחרי שתקפו את נקודות התורפה של תמיר בלאט בהגנה. שלושה גארדים, שלושה גארדים, אבל בגובה 1.93, 1.96 ו-1.96 מ'.

דז'ה-וו 2: גם מכבי ת"א התאמצה לפתוח אתמול בדיוק כפי שפתחה את משחקה הקודם. וכמו בקריסה המהירה בפריז, גם הפעם היא ביזבזה את ששת הפוזשנים הראשונים שלה על 0 מ-4 מהשדה, בתוספת שני איבודים.

דז'ה-וו 3: ואחרי ככלות הכל והתמונה, הפועל הוליכה רק 41:47, כשנותרו 32 שניות לסיום המחצית הראשונה. אז היא החליטה לעשות אולימפיאקוס: כשם שהיוונים נעצו את המסמר עם ה-0:6 שלהם בשנייה וחצי בסופיה, כך אחיהם האדומים מת"א ברחו ל-41:52. ג'ונס דייק פעמיים מהעונשין, מרסיו סנטוס עלה קר מהספסל ומיד השליך שלשה שלא הגיעה לשום מקום, וקצת לפני הבאזר להפסקה פיתה ג'ונס את לוני ווקר להגיע אליו בחילוף, רק כדי למסור את האסיסט השמיני שלו לשלשה של בראיינט.

היה רק הבדל משמעותי אחד בין מה שאולימפיאקוס עשתה להפועל לבין מה שהפועל עשתה למכבי. הפיניש היווני של הרבע השני סימן את חילוף ההובלה ה-12 והאחרון באותו משחק. ואתמול? אתמול לא היו בכלל חילופי מוליכות. מכבי לא צעדה ביתרון אפילו לשנייה אחת.

טאי אודיאסי בעוד משחק מצוין. צילום: הפועל IBI תל אביב

החגיגה האדומה מתחת, ליד ומעל הטבעות נמשכה הרבה מעבר לארבע ההתקפות הראשונות. הפועל ת"א קלעה 36 נקודות ב-72% הצלחה מתוך הצבע במחצית הראשונה (18 מ-25), וכך הגיעה בקלות ל-52 נקודות, גם ביום קליעה לא גדול או מרשים במיוחד. למעשה, הכל היה תלוי בה בכל זמן שהוא; גם הרגעים שבהם שגתה מכבי באשליה כאילו יש לה עוד סיכוי לגנוב ניצחון, הגיעו בעקבות החלטה של יריבתה העירונית - לזנוח את מה שעבד כל כך טוב לפני ההפסקה, ולסיים את הרבע השלישי עם 1 מ-2 מתוך הפיינט.

בשורה התחתונה, פערי האיכות היו גדולים מכדי לגשר עליהם. שני המאמנים הסתפקו ברוטציה מקוצרת של שמינייה: איטודיס עשה זאת לאחר שהחליט לוותר על מוטלי וים מדר, ובנוסף אליהם השתמש בקסלר אדוארדס ובליוואי רנדולף ל-12:22 דקות מצטברות; השחקנים שלא שותפו אצל עודד קטש הם תמיר גולד וג'ף דאוטין, לצד סנטוס וג'ון דיברתולומיאו שקיבלו יחד 9:38 דקות. עזבו את מי ששיחק; תסתכלו רק על מי שלא, ותבינו את ההבדל.

ב-75:80, הוותיקים שבאוהדי הפועל כבר החלו להיזכר בטראומות העבר. החדשים שבהם חשבו על הדרבי בסופיה וההתפוצצות של ווקר ודאוטין. אילו טראומות, איזה ווקר, ומי זה דאוטין. ל-0:8 מתחילת המשחק הצטרפה ריצת 0:10 שהכריעה את סיומו. Mission Accomplished. הפרק הבא מתחיל ממש עוד מעט, אל תלכו לשום מקום.