תוצאות חיפוש

תוך כדי צפייה במשחק חצי גמר גביע ווינר, ניסיתי להיזכר במשפט ההוא, שיכול להסביר הבדל מרכזי בין שתי הקבוצות. נו, איך הולך המשפט הזה? דאמיט, מקווה להיזכר תיכף, לפני כניסת שבת. הנמשל, בכל מקרה, הוא שבהפועל ירושלים יודעים מה הם צריכים לעשות. במכבי תל אביב לא. בירושלים שחקנים מכירים את הרול שלהם. במכבי רול זאת כנראה מנה שווקר מזמין בחדר ההלבשה. במחצית.

מתיאס לסור. ונסן פוארייה. מוסטפה פאל. מאם ז'ייטה. ז'ילסון באנגו. לא, זה לא שיעור במבוא לצרפתית. עובדה: לרשימה הזו אפשר להוסיף עוד שם אחד, שאין קשר בינו לבין מה שעשוי להישמע כמו מבטא פריזאי (או פורטוגזי). זהו ז'ואל בולומבו. סליחההה, ג'ואל בולומבוי.

רבע גמר גביע ווינר, המקום בו לפעמים המשחק חשוב ולפעמים לא, זה תלוי. אם נחזור לטור של השבוע שעבר - חשיבותו של גביע ווינר, אזורית בספטמבר , נזכר שאת חולון מיקמתי בקבוצות שכן חשוב להם ההישג במפעל הזה, הפועל העמק לעומת זאת, למרות תקציב מכובד, פחות. חולון, לפחות לדעתי, אמורה וצריכה לסיים את העונה בטופ 4. תקציב, פרנקו וקהל הן חלק מהסיבות שבתרחיש הגיוני, חולון יכולה אפילו יותר. עד סוף העונה יש המון זמן, קבוצות ישנו סגלים, מומנטום יגיע בצורה חיובית וגם שלילית, לצערנו פציעות והיעדרויות ישפיעו על התוצאה הסופית, אבל עד אז, חצי גמר גביע ווינר הוא מטרה ראויה. יסלחו לי אוהדי, עסקני ושחקני קבוצת הפועל העמק, הטור הזה מתמקד בחולוניה.

אני מודה שאם הייתם שואלים אותי בגיל 15 אם אני בדרך להיות שחקן כדורסל, סביר מאוד להניח שהייתי אומר לכם שלא. כלומר, ממש לא. מה לעשות שבאותם ימים, בתור נער שמתגורר בקיבוץ, עניין אותי יותר לסיים את בית הספר, ללכת לים, להיות עם חברים ולשחק כדורגל?

לכאורה, הפועל ירושלים גברה בקושי על בני הרצליה 98:105 ועלתה לחצי גמר גביע וינר. ברכות. בפועל, קבוצה ספרדית טיפוסית גברה על קבוצה ישראלית טיפוסית. הכי טיפוסית.

בוא'נה, מספר 3 הזה באדום, הוא לא רע. 13 נקודות ברבע הרביעי. 21 במשחק כולו. עם 7 מ-8 לשתיים. בחדירות. ובפול-אפ. ובייצור עצמי. וגם איזו שלשה לרפואה. והחטיפה שחיסלה את ניסיון הקאמבק האחרון של היריבה. וואלק, אם לנבחרת ישראל היה מתאזרח כזה ביורובאסקט, יש מצב ש... אה. רגע. בעצם. לא משנה.

ויקטור ראד, מאז ולתמיד, יהיה ההוא שכן הסכים לערוך את בדיקת הסמים. להבדיל מסוני ווימס. אחרי שתסיימו את חצי הפינה הזאת, הוא גם יהיה זה שיהפוך את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על כדורסל. ועל החיים. באחריות.

בעוד פחות מחודש תצא לדרך עונת 2025/26 של ה-NBA. הסיפור המרכזי של העונה יהיה התנגשות בין שני כוחות עוצמתיים מאוד, התנגשות שניתן לנסח כשאלה הבאה: האם האלופה אוקלהומה סיטי תצליח להיות הראשונה בשנות ה-20 שזוכה בריפיט? או, באופן רחב יותר: האם סם פרסטי, האדריכל של OKC, הצליח לבנות את השושלת הראשונה בליגה מאז גולדן סטייט של 2015-2019?

לא חשוב. בכלל . גביע הסופרקאפ החדש מותג עם השקתו כטרום גביע ווינר. כלומר, בניגוד לתואר שהוא לא קיים אלא אם הקבוצה שלי זוכה בו, לתואר שהוא לא חשוב אלא אם הקבוצה שלי זוכה בו. יותר מזה, זה תואר שהפרוטוקול דורש מהמנצחת משפטי זן מפחיתי חשיבות כתנאי בלתו אין. אחרת אין גביע. כן כן, רק מתכוננים לדבר האמיתי. כן כן, רק לומדים את עצמנו. בסדר. שמענו עליכם.

בעודכם כוססים ציפורניים בהמתנה מתוחה לסופרקאפ הישראלי, רציתי להציע לכם פינה. חצי פינה. מדי פעם נכתוב לכם כאן קטעים קצרים בואכה אנקדוטות בואכה מוזריות. בעיקר שלי. נתחיל מכדורסל ויאטנמי.

השלד של הנבחרת שלנו ל-10 שנים הקרובות עשוי להיות מהמשובחים שביבשת. כשזה קורה במקביל לסדר אירופי חדש זה בא עם אחריות. גדולה. מאד.

תקציר הפרקים הקודמים: אנחנו עומדים בפתחה של עונת כדורסל מיוחדת. בין ניו יורק לסן פרנסיסקו יתפזר לו כישרון ישראלי בכמות ובאיכות חסרת תקדים. בשבוע שעבר שמנו את הפוקוס על תופעת הנהירה לליגת המכללות ועל הנסיבות הכלכליות והמקצועיות שעומדות בבסיסה. הערה מקדימה חשובה לקראת העונה: הנטייה הכמעט טבעית שלי, בכל הקשור לכדורסל, זה ללכת עם האנדרדוג. הפחות מוכר, הפחות נוצץ, זה שפחות מדברים עליו. זה יכול להסביר לא מעט מהבחירות הספורטיביות שלי, וזה יסביר מידי פעם למה תראו פה טקסטים חסרי פרופורציות על כל מיני שחקנים שקלעו 12 נקודות נגד מכללת צפון מערב יורקשייר (או משהו כזה) בקונפרנס נידח.