הפועל תל אביב. סימנים של משהו?

בפרק האחרון של שוט אמרתי שלו אני מקבל את ההחלטה, דימיטריס איטודיס מפוטר לאחר ההדחה בגביע. ולא רק בגלל ההדחה של הפועל תל אביב בגביע. הסברתי שאין בכך כדי לגרוע מההערכה העצומה שיש לי כלפי המאמן המעוטר, אבל שבמצב הדברים הזה הוא מרגיש לי אובד עצות ונטול אמון משחקניו. שעל פי הידוע לנו, נוכח המבנה האישיותי של הקואץ', אמנם הוא בהחלט יכול לשקם את הכדורסל התקוע הנוכחי, אבל שלמאמן אחר שיגיע יהיו סיכויים טובים יותר להצליח לצאת מהשטאנץ הקיים והרע. זה, פחות או יותר, רוח הדברים. ואז הגיע המשחק מול הכוכב האדום אתמול, שגרם לי לכמה מחשבות אחרות, או לפחות מתעדכנות. כולל מסקנות, אליהן נגיע בסופו של טור.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

8:58

https://www.youtube.com/watch?v=7YVIOK973B4

סימנים של משהו?

נכון. הפועל תל אביב התרסקה אתמול ברבע הרביעי, בו איבדה צלם של קבוצה ברבע של 6-25 מביך אל מול הכוכב האדום. נגיע לזה עוד מעט. מצד שני, היא גם שיחקה 3 רבעים שסיפקו כמה נקודות למחשבה. 3 רבעים שהסתיימו כשהיא מובילה 69-62. ולא רק בגלל התוצאה עצמה. דימיטריס איטודיס יכול לשחק אותה קינג קונג (כן, ככה אמרו פעם. אני איש מבוגר. תתמודדו) ולהעמיד פנים שהוא מעל לכל הארוע, אבל הלחץ מבחוץ ומבפנים ללא ספק השפיע על ההכנה לקראת המשחק וקבלת ההחלטות במהלכו. 

זה בא לידי ביטוי אמש בניהול החילופים בכלל ובענייני בר טימור בפרט, שלא ברור (ולא משנה) אם מדובר במהלך יח"צ או שמא מגיע מתוך החלטת כדורסל פרופר. זה בא לידי ביטוי בסוג הכדורסל שהפועל תל אביב הציגה אמש. כדורסל, שאם נדבר גלויות, לא הכרנו לפני, בעידן הנוכחי.

ביצה ותרנגולת

אתמול שוחק משחקה ה-25 של הפועל תל אביב ביורוליג. מתוך 24 הראשונים, שיחק בר טימור 5 דקות ו-14 שניות. במצטבר. כי לא חשבו שהוא מספיק טוב או מספיק מתאים. לג'יט. אתמול פתח הקפטן בחמישיה ושיחק 21 דקות ו-25 שניות. לג'יט. 8 נקודות. 5 חטיפות. 5 חטיפות?!

ובחיי שבתחילת המשחק תהיתי אם לא הכניסו את האיש רק כדי להגיד שהנה, קיבלתם את הישראלים שלכם, תניחו לי. בואו תראו איך זה לא עובד. בטח שהציוות ההגנתי של טימור, ודאי לא סטופר הגנתי מהטופ שהכרנו, הוא מילר-מקינטייר. אבל וואלה, טימור הסתדר איתו לא רע. ושוב, 5 חטיפות בסך הכל, כן?

דקות של סטייטמנט, בר טימור. צילום: הפועל IBI תל אביב

מצד שני, אמרתי ואחזור על זה: הבעיה של הפועל תל אביב היא ההתקפה. גם כשהיא לא שומרת טוב, הכל מתחיל מההתקפה שלה. ו-וואלה, הדברים אתמול זרמו וזזו ברמת האיזה כיף זה לראות משחק כדורסל. במקום הכדררת כמדיניות, אפשר היה לקבל גם דברים נוספים. האם זה בגלל הנוכחות של טימור? אולי, אבל ודאי שלא רק. רואים שעבדו על זה ודיברו על זה באימונים שלפני. רואים שחודדו שם אלמנטים שונים בהתקפה, כולל תנועות בצד החלש וכולל בסוף שעון. רואים את זה. הדקות של טימור, בעניין הזה ומהבחינה הזאת, יכולות להיות סוג של סטייטמנט. הנה, זה הכיוון שאליו אנחנו שואפים. זה הכדורסל שאליו אנחנו שואפים. הנה, תסתכלו על טימור.

והיי, קיבלנו לפעמים אקסטרה פאס, כמו למשל במהלך הזה שאותו מסיים וויינרייט בעוד שלשה, אחרי שיציאה גבוהה על כריס ג'ונס, לקראת סיום שעון השניות, מובילה לטימור ואז לפינה הקרובה.

https://www.youtube.com/embed/7YVIOK973B4?start=254&end=264

אבל לא, זה לא האקסטרה פאס. זה עצם הפאס. עם טימור ועם האחרים. אה, והשלשות נכנסו. שזה חשוב בכדורסל. מה זה נכנסו? 8 מתוך 12 במחצית הראשונה. וויינרייט עושה בשלב מסוים 5 מ-5. ג'ונס פוגע ב 4-6. האם זה הגיע מתוך השטף החדש? אההה, במידה מסוימת – כן. הפועל תל אביב הצליחה להגיע אתמול לכמות גדולה יותר של זריקות חופשיות. חלקן בלי כדרור. חלקן עם. זה הסיפור. בואו נדבר על זה.

השאיפה לחופש

נעצור רגע רק כדי להתייחס לנקודה מקצועית חוזרת ביחס לסוג הזריקות שמרימים השחקנים באדום. לא מעט אנשים/מלהגים מייחסים חשיבות גדולה להבדל בין זריקת קאץ' נ' שוט לבין זריקה מתוך כדרור. יענו לזרוק אחרי שמוסרים לעומת לזרוק בלי מסירה. אפילו שמעתי איזה מתיימר אתמול אומר שברור שאחוזי הקליעה לשלוש גבוהים כשהזריקה היא מסוג קאץ' נ' שוט. אני יכול לקחת אתכם לכל מיני נתונים מתקדמים או אחרים כלליים או רוחביים מהעולם כדי לנתח את הסוגיה ברמה הקלינית, אבל זה לא רלוונטי או מעניין כרגע.

מה שמעניין הוא החופש. השאיפה לחופש. כן, כמו במקרה של פרדי. בערך.

https://www.youtube.com/watch?v=f4Mc-NYPHaQ

מודלים סטטיסטיים מתקדמים, עליהם כבר דיברנו העונה, הראו שהפועל תל אביב קולעת באחוזים גבוהים זריקות בדרגת קושי גבוהה. לפחות כל עוד רצה היטב עד למקום הראשון בליגה השניה בטיבה. ועדיין, כל השאיפה כולה היא שהשחקנים הנכונים יזרקו - כשהם פנויים. 

רוצים נתונים? קחו נתונים. כשהפועל תל אביב זורקת מאותו מצב קאץ' נ' שוט, היא קולעת העונה 1.16 נקודות פר זריקה. שזה טוב. כשהזריקה נחשבת פנויה, הנתונים מאמירים לכדי 1.36 לזריקה. כשהזריקה היא תחת שמירה, פוחתים עד ל 0.84 פר זריקה. כמה פשוט, כמה הגיוני, ככה ברור.

ואם מתוך כדרור? כאן הנתונים נהיים מורכבים. 0.97 נקודות לזריקה מכדרור. 1.04 לזריקה מוקדמת מכדרור. אל תוך התבשיל הסטטיסטי הזה צריכים להכניס את הנטייה המוגזמת של הגארדים באדום, כפי שניתח הירש, לזריקות שפג תוקפן ל-2, אבל מחוץ לצבע (יענו 2 ארוך). אבל כאן, אין לנו חלוקה בין זריקות חופשיות לבין כאלו שהן על הפרצוף של מישהו.

אוקיי. ניפחתי לכם את המוח. בפשטות, סיכום הנקודה הזאת היא שתעזבו לרגע את הקאץ', את השוט ואת השיט. הפועל תל אביב, כמו כל קבוצת כדורסל בעולם, צריכה לעשות דברים (ברמת קצב, ריווח, החלטות וכו) כדי להגיע לזריקות שמתאימות לה. לזריקות נוחות. עם כדרור, בלי כדרור. ולקוות לטוב. אם נכנס, המאמן גדול. אם לא, אז היא נופלת. 

https://www.youtube.com/watch?v=1lWJXDG2i0A

ואז הגיע הרבע הרביעי

אפשר לקחת את כל מה שכתבנו ושקרה במהלך 30 הדקות הראשונות של המשחק ולהשליך אותן היאורה, בכל הקשור ל-10 הדקות שהכריעו. אל מול הלחץ ההולך וגובר של הסרבים שמנגד, חזרה הפועל תל אביב ל DNA ההתקפי שמאפיין אותה העונה, בטח ובטח ברגעים הרעים שלה.

פוזשן ראשון, ובלייקני מתרסק כשמנסה לכדרר מול קילר בשם קליניץ'. ואז ים מדר כופה זריקה קשה מתוך כדרור. ואז מאבד כדור בכדרור. ואז שלשה קשה. ואז ג'ונס מחטיא מכדרור. ואז בלייקני מנסה מזלו במהלך בידוד מול הקליניץ'. ואז חריאנה. אי אפשר היה לנצח בכדורסל הזה, את היריבה הזאת, באווירה הפסיכית אשר סביב. אפילו כשקולין מלקולם חשב שישבור את הנאחס ויצליח סופסוף לקלוע נקודה ראשונה ברבע הזה, אחרי 7 דקות, רק כדי לגלות שגם זריקת עונשין יכולה להיות אתגר קשה מדי.

אז מה למדנו?

נסיים מהמקום שאיתו התחלנו. אם זה היה תלוי בהחלטה שלנו, מה היינו עושים עם איטודיס? טבלאית, הפועל תל אביב נאחזת במקום השלישי, אבל רק נצחון אחד ממקום עשירי. זה לא טוב. בכדורסל, ההתפרקות של הרבע הרביעי מטרידה, אבל זה לא משהו יוצא דופן במיוחד כשמגיעים לשחק בסרביה מול קבוצה כמו הכוכב האדום. בכדורסל, ראינו אתמול נכונות לשינוי. קודם כל בסגנון, אבל גם ברוטציית החילופים. וזה לא מעט. בחמישי, מול ולנסיה, אנחנו אמורים לקבל כבר סימנים ברורים כדי לראות אם יש כאן אכן שינוי שיכול לייצר תקווה לעתיד הקרוב של הקבוצה הזאת. אם כן, אז סחטיין. אם לא, אז הכיוון כאן אמור להיות ברור.

מחר הוא יקבל סימנים ברורים יותר. עופר ינאי. צילום: עודד קרני, באדיבות איגוד הכדורסל

3 נקודות לסיום – וכולן על ריבאונד

1. עוד ועוד ועוד ועוד ועוד – אפשר ללכת סחור, אבל הפועל תל אביב נטלה אתמול 18 כדורים חוזרים בהגנה. הכוכב האדום לקחה אתמול 20 כדורים חוזרים בהתקפה. כלומר אחוזי ההצלחה של האורחת בריב' הגנה אמש עומדים על 47%. אחוזי ההצלחה של הכוכב האדום בריב' ההגנה שלה נעצרו בסופו של משחק על 82%. עם נתונים כאלו, חבל על הזמן של כולם.

2. אתה הראש. אתה אחראי? – אם מחפשים אחראים לכשל החוזר בקטגוריה הסופר חשובה הזאת, אפשר ללכת לענייני רוחב. למשל לחילופים הגנתיים. למשל לציוותי הרכב, הליכה לחמישיות נמוכות וכו. באמת של החיים, זה לא הסיפור. מיציץ', ולא משנה מול מי הוא למטה, סירב אתמול לסגור לריבאונד. ואל תתרשמו יתר על המידה מ-5 הריבאונדים של מוטלי. כי יותר מדי פעמים הוא לא עשה את העבודה שלו גם בעניין הזה, גם מעמדה מספר 4. ובלייקני. ואוטורו. ומלקולם. וגו. הפועל תל אביב לא הצליחה, לפחות אתמול, לגרום לשחקנים שלה להתחייב למהלכי משמעת וריכוז. לאחריות אישית. לעשות את העבודה שלהם.

3.  עזרה בדרך? – אבל היי, אומרים שהעזרה בדרך. יש בעיות בעמדה 4? יש בעיות בריבאונד? יש בעיות? הנה, יבוסלה בדרך. או הייז-דיוויס. או שניהם ביחד. או שניהם ביחד פלאס קווין דוראנט. מי יודע?

שיהיה לנו טוב.