זה היה אמור להיות טקסט על הפועל ת"א שמצאה את עצמה מחדש וחזרה ליהנות, לרוץ, לצבור נקודות בקצב סיטונאי ולדרוס; על מחזיקת היורוקאפ, שבחסות היריבה המוכרת הצליחה שוב לבטוח באנשים שהובילו אותה לזכייה; על אנטוניו בלייקני, שבסך הכל צריך דייט עם ולנסיה כדי לשכוח מכל הצרות; ועל הסינדרלה, שאחרי כל המשברים והביקורות והשיט-שואוז, עדיין מחזיקה במאזן השני בטיבו ביורוליג. זה היה אמור להיות. וזה לא.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

7:09

כי בסופו של דבר, רגעי הקסם שכן היו באדום - שהזכירו באמת כמה פוטנציאל גלום בקבוצה הזו, ואיזה כדורסל שמח היא מסוגלת לשחק - נמשכו רק 13 דקות. דימיטריס איטודיס הובא להפועל ת"א על תקן המאמן הזר הבכיר ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי. ומיד הביא לה את היורוקאפ. אבל הוא מקבל שכר של שבע ספרות כדי לטפל במשברים מהסוג הזה. ולהוביל ולהנהיג דווקא כשקשה.

אז לפני פחות משבוע הוא דיבר מול המצלמות על בעיה מנטלית. ובהפסד שאחרי התעצבן כששאלו אותו על בעיה מנטלית. ואז גם התלונן על הקהל שלא בא ו/או לא מעודד. ואז היה קשוב לעצבים מהיציע, ולעצבים מים מדר, כשהוריד אותו לספסל - ואחרי פחות מדקה החזיר אותו למגרש במקום ואסילייה מיציץ', שטועה יותר מכולם ומקבל אשראי יותר מכולם.

הדקות הטובות התחילו בדקה ה-13, כשמדר היה השחקן ה-23 והאחרון להיכנס למגרש, בפיגור 28:23; ונמשכו עד אמצע הרבע השלישי, כשכריס ג'ונס העלה ליתרון השיא של 50:66. בזמן הזה רצה הפועל ל-22:43. היא פגעה ב-8 מ-13 לשלוש, ואפילו חילקה 11 אסיסטים בינה לבין עצמה. שזה, איך נאמר בעדינות, פחות היא.

סימנו את רגע כניסתו של מדר כרגע המפנה, אבל ננסה להימנע מפופוליזם. כי בואו, זה לא שהוא היה הפתרון לכל הבעיות. דל"פ: לאור 7,827 הזריקות שלקח בכלום זמן (ארבע זריקות מהירות בשלוש דקות, ליתר דיוק) כשהוכנס ביום שלישי בבלגרד, לא בטוח שהוא אפילו היה צריך לעלות מוקדם יותר. אבל אתמול הוא בא במצב רוח סולידי, חיפש את החברים שלו (בקטע טוב!) ולקח כדור לסל רק אחרי שלוש דקות. הנקודה המרכזית היא שאיתו, משהו השתחרר בהפועל כולה - בעיקר הודות לציוות שלושת הגארדים, איתו לצד מיציץ' ובלייקני.

הבעיה היא שמשחק כדורסל מתחיל לפני הדקה ה-13, ונמשך הרבה אחרי הדקה ה-26. והוא חולף במהירות מסחררת כשהיריבה מן העבר השני היא ולנסיה. ב-32 הדקות הנותרות, הוסיפו האדומים 11 אסיסטים לאותם 11 שבדקות הריצה; ומול ה-8 מ-13 לשלוש, הם פגעו ב-2 מ-23 בשאר הזמן. ואם נהיה ספציפיים יותר, אז ברבע הרביעי ובהארכה הם הובסו 43:26. והפסידו 18:10 במאבקי הריבאונד. ונזכרו גם למה עופר ינאי הודה לפני עשרה חודשים ש"אני מוכן לתת לז'אן מונטרו חוזה לעשר שנים, ואפילו דיברתי איתו תוך כדי המשחק נגדנו". רגע, למה בעצם הוא שוחח עמו במהלך ההתמודדות, ועוד סיפר על זה בפומבי, באמצע סדרת חצי הגמר? טוב, לא ניכנס לזה עכשיו.

אז ינאי רצה את מונטרו בת"א, וקיבל. במלוא הדרו. הבעיה של השחקן הזה היא שבוולנסיה לא תמיד נותנים לו להראות כל מה שהוא יודע. יש תחושה תמידית שבקבוצה אחרת, לא בהכרח יותר קטנה, המספרים שלו יכולים להיות מרשימים בהרבה. בנקודות, בזריקות וגם בדקות. הוא יכול להיות סוג של סילביין פרנסיסקו בז'לגיריס קובנה. אלא שבערב שבו שותפו לעמדה ברנקו באדיו אינו שם כדי להפריע, וגם השומר שלו מיציץ' (רגע, שוב: למה בעצם?) אינו שם כדי להפריע, הוא רשם את התפוצצות חייו.

השורה של מונטרו אתמול: עשר נקודות בשלושת הרבעים הראשונים, לעומת 19 נקודות ברבע האחרון ובהארכה. 3 מ-9 מהשדה מול 6 מ-7. ומדד 12 ב-30 הדקות הראשונות - מדד 26 ב-15 האחרונות.

הפועל ת"א שיחקה לאורך רוב שלבי הערב עם הרכבי שני הסנטרים (ג'ונתן מוטלי וטאי אודיאסי במחצית הראשונה, מוטלי ודן אוטורו במחצית השנייה), שמאטים אותה והופכים אותה כבדה יותר, אבל אמורים לספק לה יתרונות של מטרייה ועוצמה מתחת לסלים. יש רק בעיה אחת. בעצם, שלוש:

* למרות הכתובות המגוונות בצבע, היא ירתה בלי הכרה לשלוש, 10 מ-36.

* הפסידה בפער דו-ספרתי בכדורים החוזרים, 43:33.

* ואת רוב הריבאונדים של היריבה הספרדית לקחו שחקני החוץ, ובעיקר קמרון טיילור, עם עשרה.

אם אלה התוצאות, אז מה הטעם בליינאפ הכל כך לא טבעי הזה?

זאת ועוד: מהמשחק הזה ייזכר האנקל-ברייקר שחולל מונטרו על חשבון מיציץ', אבל האמת היא שוולנסיה ניצחה דרך הצבע. 12 הנקודות הראשונות שלה הושגו מבפנים, אבל ממש מבפנים, בזכות שחקנים שהלכו פעם אחר פעם לטבעת והביכו את אוטורו האנמי-משהו. ברבע האחרון החזיר פדרו מרטינס את שחקניו לאסטרטגיה הזו; מתוך 22 הנקודות האחרונות שלהם בזמן החוקי, רק שלוש הושגו בקליעה מעבר לקשת. כל היתר - מקו העונשין או מתוך הפיינט. אבל היי, העיקר להעמיד מולם שני סנטרים, לא?

כשהספרדים החלו לנגוס בהפרש, במהלך הרבע השלישי, המתין איטודיס עד בלי די עם פסק הזמן או עם החזרה לליינאפ של שלושת שחקני החוץ. הוא חזר אליו ברבע הרביעי, ודווקא עליו ונגדו הושלם הקאמבק. למה, בעצם, זה לא עבד הפעם? טוב, זה די פשוט: כי היריבה הלכה פנימה - ולא פחות חשוב: הזריקות של הפועל מבחוץ הפסיקו להיכנס.

וזו, למעשה, הפועל ת"א. כתבנו כבר מזמן (עוד בימים הטובים) שהיא החליטה שהכישרון שלה הוא זה שיוביל אותה לאן שיוביל. לטוב ולרע. וכשזה לא עובד, והבידודים הופכים שקופים וקשוחים, ואין איזה תחכום או איזושהי חשיבה מחוץ לקופסה בהרגלים ובתרגילים, זה בעיקר לרע.

אין תחכום אן חשיבה מחוץ לקופסה. צילום: יהודה הליקמן, ספורטס רבי

אותו המיציץ' מהמערכה הראשונה, הופיע גם בחמישית. כשמאחוריו, מצדדיו ומעליו - מונטרו. "שבירת הקרסול" בהארכה גרמה למאמן היווני להוציא את הווטרן הסרבי שלו, ולהכניס את קולין מלקולם בחשיבה הגנתית נכונה. רק שהפועל ת"א כבר פיגרה בארבע, אז הוא החזיר את ואסה כדי לקלוע. ואז, בצד השני של המגרש, הוא שוב מצא את עצמו מול הדומיניקני, וספג ממנו עוד סל ועבירה שדי סגרו עניין. אגב, מציאות שלא הובחנה בזמן: מי ששמר על מונטרו לאורך רוב הבליץ בדקות הסיום היה בכלל מדר.

במוצאי שבת, בדרך להדחה מגביע המדינה, תפס ינאי את הכותרות עם ההחלטה להתיישב על הראש של יונתן אלון. גם אתמול היה דבר דומה, אך שונה. ליד המזכירות ישב אדם אחד, שלאורך כל הערב החליף מבטים ומסרים ועצות עם איטודיס. זהו חברו הבולגרי טיטי פפאזוב, שאימן בעבר את לבסקי סופיה וכיום הוא נשיאה. מה תפקידו בהפועל ת"א? יש לו בכלל תפקיד בהפועל ת"א? זו רק עוד זווית אחת לבלאגן המוחלט שמתרחש מסביב למועדון. ביום ראשון - הקרקס נודד לירושלים.

לפחות בסיינפלד הביאו יועץ עם גלימה

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!