רגע רגע רגע רגע. זה קורה לו?

סיפרתי לכם כבר. בן ה-16 שלי אוהב כדורגל. רק כדורגל. ושונא כדורסל על מלא. בכל פעם שהושבתי אותו לצידי במהלך משחק, דפק פיהוקים שלא היו מביישים אותי בימים היפים של לימודי מתמטיקה. 3 יחידות, כן? הפעם, במשחקה של מכבי תל אביב בבלגרד, הצלחתי להביא אותו לתפוס מקום על הספה ולצפות. בנועם. כלומר תחת איומים בנשק קר. ולגרום לו לראות את אחד ממשחקי הכדורסל הכי כיפיים שאני זוכר מזה זמן. האטמוספירה והפיזיות הכי אולד סקול שכדורסל בשנת 2026 יודע לייצר. הכדורים על הריצפה. הנגיחות. המהלכים הגדולים, הטובים והרעים. הכדורים שקפצו על הטבעת ויצאו החוצה. הכדורים שקפצו על הטבעת ונכנסו פנימה. שעשו איכשהו הבדל בין זאת שניצחה לבין ההיא שנוצחה. איזה כיף זה כדורסל, ילד שלי חמוד. כמה טוב הכדורסל. עזוב את ההם. בוא אלינו.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

10:27

https://www.youtube.com/watch?v=WtOYwzeINRI

1 קטן

כו-לם יודעים שכדורסל מפרשנים מהסוף להתחלה. הנה ההוא החטיא או הזה קלע עם הבאזר, ומאמן אחד ענק והשני פאקינג לוזר. ומה קורה אם זה קורה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם?

מכבי תל אביב אוחזת כרגע במאזן הקלאץ' הכי טוב בליגה השניה בטיבה. מתוך 9 משחקים שהסתיימו ב-5 הפרש ומטה, היא ניצחה 7. וזה לא רק הכי טוב ביורוליג, זה גם אחד הנתונים הכי טובים בתולדותיו של המועדון הצהוב. זה גם, בהכרח, נתון שאיננו מייצג את עידן קטש על הקווים ביד אליהו הישן, כי המאזן עד היה שלילי. כדי להמחיש את הדומיננטיות של מכבי תל אביב העונה בקטגוריית הצמודים, הנה - הדיסקו מפנקים אתכם בטבלה.

הייתה אמש תנועה ערה בקבוצת הוואטסאפ של הדיסקו, עם כותבים שמשחזרים נצחון צמוד אחר נצחון צמוד, עם החטאות של זריקות לא רעות ומעלה, פעם אחר פעם, של היריבות אשר ממול. ולנסיה, דובאי וכו. וכמובן הכוכב האדום בלגרד. כשבמשחקים אחרים, כמובן, היה את הצהוב שמייצר את הגיים ווינר. בלאט, בריסט וגו. וכמובן ג'ימי קלארק. מכל הנתונים האלו אמורים לייצר מסקנה אחת ברורה. תובנה אחת שתרכז את השורות התחתונות של הצהובים מול ריאל מדריד, דובאי, ולנסיה, ז'לגיריס, פאו, פרטיזן והכוכב האדום.

והאמת היא שאין לי. ככה זה וזהו. הרי על פי הנתונים היבשים, הנצחונות הצמודים הם לא רק פונקציה של  החזרה לישראל. בתוך עוד עונה אירופאית לא טובה למכבי תל אביב, לפחות עד כה, יש גם דברים וסימנים חיוביים. אחד מהם מתייחס לקור הרוח שלה/ למזל שלה/ לזהות מי מהשחקנים שלה/ לדברים שאני לא יודע להסביר שלה, כשהמשחק עומד להסתיים. לפחות כרגע. הרי הקבוצה בכחול עשתה אמש כמעט כל טעות אפשרית במצב של פלוס 7. ולא קלעה ולו נקודה משך 141 השניות האחרונות. וניצחה את זה כמו גדולה. יש הרי שאומרים שמשחקים גדולים מוכרעים על דברים קטנים. ועונות שלמות לפעמים הולכות ובאות על מהלך 1 קטן.

2 ניחושים

במסגרת שיחה שהייתה לי אתמול עם ג'ובה, דווקא בהקשר של עוד הפסד אדום, העליתי בפניו את תובנת ההרהור הנוסף. באנגלית, כמובן, זה נשמע הרבה יותר טוב. SECOND GUESSING. כשאתה מאמן שאיבד את מידת ההערכה של השחקנים שלו, ודבר כזה הרי יכול לקרות מכל מיני סיבות, הם לא ילכו איתך על עיוור בכל החלטה שתיקח. למשל במצב של שרטוט תרגיל או החלטה לשמור הגנה חריגה/ מסוכנת או חילוף שחקן או ייבוש שחקן. זהו המצב שבו נמצא כרגע איטודיס האדום אל מול חדר ההלבשה שלו. כשהוא מורה, השחקנים שלו מקדישים עוד שניה או דקה או יממה כדי לחכוך בדעתם ולחשוב אם זה טוב או רע. או לחילופין, יודעים ישר שזה רע.

המצב במכבי תל אביב הוא ההיפך הגמור. קטש הצהוב, כך נראה, זוכה בשלב הזה לאמון אוטומטי מהשחקנים שלו. אמון שנרכש דרך לא מעט זמן, עבודה והוכחות שסיפק להם. הם יודעים שהוא איתם. הם יודעים שהוא יודע. וכמו בתרגילי אמון בלתי נסבלים בתוך סדנאות קבוצתיות שמארגנים ועדי עובדים שצריכים לבזבז את הכסף שנאסף, הם לא חוששים ליפול אחורה ואליו.

לא חוששית ליפול אחורה (תמונת AI)

זוהי, אגב, השורה התחתונה שמנצחת כל טיעון נגדי, כולל שלי, לגבי מעמדו וסוגיית העסקתו של המאמן החייכן, גם בימים שנראה היה שהקבוצה הזאת מתרסקת, שהכדורסל שלו מתרסק. מול השחקנים שלו, עודד קטש כמעט תמיד חזק.

מהמקום הזה, הלך אתמול קטש לכמה החלטות מוזרות. או לפחות בלתי שגרתיות. ג'ימי קלארק נמצא כרגע במייקל ג'ורדן מוד. הוא עושה דברים שזועקים מה.לעזאזל.קורה.כאן. כמו נתניהו שמתייצב מול המצלמה ואומר, בטון מודאג, שמשהו לא טוב קורה עם בני (גנץ) באחת ממערכות הבחירות, כך אנחנו צריכים לדאוג לשלומו של הג'ימי. שעד לפני רגע היה ההוא שרץ ונתקע בשחקנים. ולאחרונה בכלל ואתמול בפרט הולך על המים. ודווקא ביום כזה, במקום לרכב על הרגליים שלו כמה שאפשר, בדיוק כפי שעשה קטש עם דקות המשחק המרובות של הורד או לונדברג, הוא מינן את הקלארק ביג טיים. פחות מ-10 דקות במחצית הראשונה. קצת יותר מ-23 בספירה הסופית. ושיחק פתאום עם לונדברג כמוביל כדור יחיד. וסיפק 11 דקות לדיברתולומיאו, שסיים את המערכה בבלגרד כמעט בלי שורה סטטיסטית, אבל עם פלוס מינוס הכי גבוה (10, להבדיל מבלאט על 15 דקותיו והפלוס מינוס הכי נמוך – מינוס 16). כל אלו, וגם כמה דברים אחרים, החלטות שנראות משונות בזמן אמת. והאמת היא שלא רק בזמן אמת. אם מכבי תל אביב מפסידה את המשחק הזה, והדבר הרי היה ליטרלי מרחק נגיעה, אנחנו מדברים כאן והם מדברים שם על איך קלארק לא שיחק יותר.

אבל בשלב הזה וכאמור, השחקנים הולכים אחריו על אוטומט. אם קטש מחליט, אז זה מה שעושים. לא ראינו בדל של תהיה או תסכול על פרצופו של קלארק עת סופסל. או על פניהם של האחרים. כאמור, אם קטש מחליט, אז מה שעושים. ואם קטש מחליט, לאחרונה, אז בעיקר מנצחים.

11 דקות, בלי סטטיסטיקה והפלוס הכי גבוה, ג'ון די. צילום: Djordje Kostic

השתנה לנו?

יחסית לאחד כמוני שמנסה להכניס לפרופורציות את מידת החשיבות של המאמן, הטור הזה הולך ומסלים, אה? נשארים עם קטש. שנים אני מטרחן לכם כאן שעודד קטש הוא המאמן השמרן הכי יצירתי. או היצירתי הכי שמרן. שראש הכדורסל שלו יצירתי ומבריק, אבל מקובע לדברים שהוא יודע. לדברים שהוא מכיר. ומה שלא, גם אם זה עלול לעבוד ולהצליח, חלילה, פשוט לא מחלחל אל הקבוצות שלו.

ואני מתחיל לתהות אם קטש משתנה לנו. אם הדמות שלו מתעגלת לנו. הגנתית (בסדר, צחקתי בלב), מכבי תל אביב הלכה אתמול ללא מעט אלמנטים טקטיים נקודתיים שעבדו לה. החל מהחלפת ההגנה, 15 שניות בתוך המשחק, אל מול תרגיל הכנסת הכדור מקו הרוחב של הכוכב האדום. ששיבשה אותו והובילה את בולומבוי להיתקע בפינה, בדרך לאיבוד ולייאפ קלארק. מיד לאחר מכן, זיהוי נכון את תרגיל האייברסון של נווארה שהוביל לעוד איבוד ועוד נקודות של קלארק במתפרצת. הפעם שלשה. מכבי תל אביב הראתה אזוריות, כולל 2-3, כולל 1-3-1, שהתחלפו לדברים שאצלנו אוהבים לקרוא מאצ'אפ זון, בדרך כלל שלא בצדק. מכבי תל אביב הייתה עירנית למדי עם שמירות כפולות על הכדור, כולל באמצע, במצבי סוף שעון שניות. זה עלה לה בשתי שלשות של שחקנים פנויים עליהם היא הימרה (דוידובאץ, דוס סנטוס) אבל זה היה שווה את זה. מכבי שיחקה יפה בין פתרונות של היעדר חילוף בכלל בחסימות לבין הסוויצ'ים שתקעו לגמרי את ההתקפה של המארחת בדקות האחרונות של המשחק, וגרמו לה לכדרר ולקוות לטוב. פייר? לרגעים ספציפיים מאוד במשחק, הראתה הקבוצה של קטש אלמנטים הגנתיים בלאטים למדי. דיוויד בלאטיים.

הוא השתנה לנו? עודד קטש. צילום: Djordje Kostic

וזה רק בהגנה. בהתקפה, מעבר לדברים כמו הריצה הנאה על הרכב הסמולבול של הכוכב, כלומר עם מונקה ואוג'ילה בפנים, המשכנו לראות את מגמת התנו לג'ימי. נדמה לי שבאחד הטורים הקודמים (יש כל כך הרבה, אני כבר לא זוכר איפה) דיברנו על מהלכי הבידוד החוזרים והלא שגרתיים לג'ימי קלארק. שזה כל כך ההיפך ממה שהמאמן הזה אוהב. והנה, הולכים על זה. על מצבי מיסמאצ'ים. על אחד על אחד. בבחירה שבין הכדורסל של, הכדורסל היפה, לבין זה שמנצח משחקים, האם יכול להיות במקרה שעודד קטש בוחר באופציה השניה?

3 נקודות לסיום

1. בריסט – אם תשאל את האדם הממוצע שצפה במשחק הזה, גם במשחק הזה, התחושה סביב אושיי בריסט תהיה חמוצה. ההחלטות, ההחטאות ודו. בריסט סיים את המשחק אתמול עם 14 ו-8. ועזבו את זה: בתוך קרב המגע הבלתי פוסק אל מול הקליניצ'ים של העולם, הפורווארד שהפך מחליף אצל קטש הוא זה שחותר אלי מגע ומנצח לא אחת. עזבו לרגע את ריבאונד ההתקפה הנאה שעשה 83-76, שאחריו מכבי לא קלעה ולו נקודה עד לסיומו של המשחק כולו. תתמקדו איתי בנכונות שלו להתרסק על הקרשים פעם אחר פעם, מול האיזונדואים של העולם. זה הוביל ל-6 כדורים חוזרים בהתקפה. זה הוביל למאמץ ששווה וואחד נצחון.

2. הורד – דיברנו כאן לא אחת על השינויים לרעה אצל הורד. על ניצול הפיק נ' רולים המתדרדר שלו. רגע אחרי הפציעה של ליף, נאלץ הצרפתי של מכבי לקחת צעד אחד קדימה ולספק גם את הדקות של. ולהיות זה שמתקן עבור אחרים. 4 סלי שדה קלע ההורד. 3 מהם בריבאונד התקפה. 1 מהם על הפרצוף של באטלר בפנים. שום דבר פאנסי או יוצא דופן. פשוט עבודה מרוכזת ואיכותית של שחקן שרוצה ועוזר לנצח.

3. עוד פעם אתם? אוקיי, שוב פעם ענייני פלייאין. בתכלס, זה אמור להיות גמור. באמת של החיים, פתאום יש כאן ארוע בשם מונאקו. שלא רק שמפסידה על המגרש, אלא מתפרקת מחוצה לו. אין כסף, יש איומים של שביתות וקרחנה לרוב. מהמקום הזה, אולי אולי ואם המגמה הזאת תימשך, אפשר יהיה לעשות מקום 10 מבלי להגיע לאזורים של ה 21-22 נצחונות. מהמקום הזה, אולי, אפשר יהיה להסתפק בפחות. מה הסיכויים דווקא של מכבי תל אביב בעניין הזה? נמוכים מאוד. האם איכשהו אפשרי? אל תשאלו אותי. תשאלו את ג'ימי.

שיהיה לנו טוב.