השביתה. החוק הרוסי. הטרלול

כתבתי אתמול את התחושות שלי נוכח השביתה החדשה שהמציא ניר אלון עם מספר שחקני כדורסל עלומים. עוד משחק מביך שהתקיים בגן נר אחרי + כמה שעות נוספות לחשוב על זה הובילו אותי לתת כאן המשך. נתחיל מענייני התזמון. טרם הישמע טיעון לגופו של עניין בבית משפט, עוברים קודם על הטיעונים המקדמיים. כאלו שיכולים להוביל לסילוקו של ההליך על הסף. ובכן, כטיעון מקדמי, אומר כאן שהמהלך הזה של השחקנים איננו ראוי להתייחסות עניינית, בשלב הראשון. קודם כל, מחמת העיתוי.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

8:40

למה עכשיו?

השחקנים רוצים שינויים תקנוניים לעונה הבאה. "שינויים" זאת מילה גדולה. פייר? למעט כמה סיסמאות שהופרחו לחלל האוויר, לא ראיתי אף נציג של השחקנים שאומר מה בדיוק הם רוצים. כן הבנתי שמדברים חוק רוסי מלא, כלומר 2 ישראלים על הפרקט בכל רגע נתון. כדי שהדבר הזה יקרה בעונה הבאה, הם שובתים בסיומה של העונה הזאת. למה? בגלל הפלייבוק של 2011, לפחות. תעשו גוגל. אז, לפני 15 שנה, פעל ניר אלון להשבית את הכדורסל באפריל כי טען ש "אי אפשר לחכות לקיץ, כי אז אף אחד לא יקשיב לנו". וזאת הלוגיקה, למיטב הבנתי, מאחורי הפעולה גם הפעם. אוקיי. בואו נפרק את הטרלול הזה. נתחיל מהנחת היסוד: מי אמר שלא ידברו בקיץ?

הלכנו אחורה, לשנת 2000. ארגון השחקנים מאיים בשביתה. למה? הלכתי לקרוא: "... אפליית המיסוי נגד שחקנים ישראלים, קידום היוזמה להצעות חוק לביטול הקלות מס לזרים ..." וכו. בגיבוי יו"ר ההסתדרות עמיר פרץ וגו, איימו בשביתה. והיי, בספטבר 2000, בתיווכו של ח"כ זבולון אורלב, באמא, הגיעו להסכמות כלשהן ובוטלה השביתה. רגע, ספטמבר זה קיץ? ומי היה מעורב בשיחות המרגשות האלו בשנת 2000? ניר אלון.

כן, באמא, זה זבולון אורלב

אז למה, בעונה שבקושי הגיעה עד הלום, עם מלחמות, טילים וחרבנא בלתי פוסקת, כשהאגודות והמינהלת נתנו כאן וואחד קרב כדי להגיע עד הלום, אנחנו צריכים להעמיד בסימן שאלה את היכולת להביא לסיומה של העונה? אני אגיד לכם למה. לא בגלל שלא ידברו בקיץ. בגלל אגו, בגלל הרצון להביא תוצאות באלימות, רגע לפני ניהול מו"מ פרטני של שחקנים לאחר סיומה של העונה, בגלל הרבה סיבות – שאף אחת מהן לא לוקחת בחשבון את הנזק המצטבר לענף מקרטע. נניח שהכל כאן מקפח ושהשחקן הישראלי מקופח. מה רע בשביתה, לשיטת הארגון, בתחילת העונה הבאה? אין רע. אין גם מינימום של תום לב. 

המס

מדיניות המיסוי של מדינת ישראל איננה שוויונית. וגם לא במדינות שאינן ישראל. וכן, גם בכדורסל שלנו. זרים משלמים מס מופחת, כי אמנה אמריקאית ושאר דברים שלא אמורים לעניין אותנו. ישראלים משלמים מס מלא. רגע, בואו נתקן את המשפט הזה: הקבוצות משלמות מס מופחת על משכורות הנטו של הזרים לעומת מס מלא על משכורות הנטו של הישראלים. שם לרגע את המתאזרחים, ברשותכם, בצד. 

האם מפלה? כן. האם זה קשור למנהלת הליגה? לא. האם זה פוגע בשחקן הישראלי? לא. לא. לא. ולא. יכול בהחלט להיות שההיפך הוא הנכון. נניח שלמישהו הייתה יכולת להשוות את מדיניות המס, באופן שבו גם על הזרים משלמים מס מלא, האם זה היה מפחית את מספר הזרים? לא. לכל היותר, היו מגיעים לכאן, תחת אותו התקציב/ אותה עלות מעסיק, זרים ברמה טובה פחות (או סתם זולים יותר). אם זה בכלל אפשרי. כי בגדול, ולו היסטורית, ברוב הקבוצות שאינן הגדולות, התקציב הוא התקציב. אין יותר מדי איך לשחק איתו. ואין, לעיתים קרובות, דרך לרדת בעלויות של הזרים. ואם השכר של הזרים נשאר אותו דבר, אבל המיסוי עולה, אז יש פחות כסף פנוי. למי? לישראלים.

הקיצר, האם מהלך שכזה מוסיף דקות לישראלים? לא. האם זה היה מוסיף כסף לשחקן הישראלי, שברוך השם טפו טפו טפו נמצא כיום בפיק היסטורי של גובה המשכורות שלו? לא. אז על מה לעזאזל אנחנו מדברים כאן? ונגיד שזה כן פוגע בנפשו, כיסו או דקותיו של השחקן הישראלי. וזה לא. מה בין זה לבין סידור העבודה המכוער של החוק הרוסי?

הצביון

הצביון. הזהות. הנבחרת. שחקנים זרים באים והולכים. השחקנים הישראלים נשארים. יכול להיות ששכחתי עוד כמה טיעונים מניפולטיביים ששמעתי בימים האחרונים ממי שמנסה להצדיק את השביתה הזאת. כלומר מניר אלון, פשוט כי לא שמעתי פומבית אף שחקן כדורסל מדבר על זה בעצמו. 

תגידו רגע, כמה פעמים שמעתם על שחקן ישראלי שויתר על חוזה בחו"ל ונשאר לשחק בליגת העל בגלל שהוא דואג לצביון של הליגה? להזדהות של הקהל. לזהות? ובצדק. השחקן הישראלי צריך לדאוג לעצמו. כשיש הזדמנות טובה עבורו, בארץ או בחו"ל, הוא חייב ללכת עליה. והוא הולך עליה. ולנו יש אפס טענות בעניין הזה. מצד שני, זה קצת פוסל כל טיעון בסגנון הזה. קבוצות הליגה לא מחויבות לאמות מידה שמופעלות רק עליהן. מי שרוצה לדבר לעניין, שידבר לעניין. בלי הסחות דעת מתחום היח"צ.

דואג לעצמו, יואב ויטלם. צילום: לילך וייס רוזנברג, באדיבות ליגת ווינר סל

ההטרלה

סמכו על הפועל תל אביב. כמו בשיר של קלפטר, אם היא רואה שיטשואו בסביבה, אז היא לוקחת אותו. אבירת השחקן הישראלי יוצאת להגנתו של השחקן הישראלי. יותר מזה. אם הבנתי נכון את הטקסט ההזוי שהעלתה, אז היא תומכת במעבר לחוק רוסי. נו, אין קל מזה. קודם כל, תחי ההטרלה. אם סיימנו עכשיו עם מרטינס או טבארס או וואטאבר, הגיעה העת לסצנה חדשה.

רק שלא נשכח בטעות את הפוזיציה. עם הסגל הישראלי הנוכחי + הדיבור על הסגל הישראלי שבדרך בעונה הבאה, לרבות מתאזרחיו בכלל ושחקן נבחרת ישראל שממש לא ראוי לנבחרת ישראל אבל יכול להיות שבקרוב יהיה סופר ראוי לנבחרת ישראל, אחד קרינגטון, רואים אולי בהפועל תל אביב הזדמנות להשיג יתרון בדמות השינוי התקנוני. אז יאללה, הזדמנות גם לנגח, גם להטריל וגם להרוויח. האם לגימיטי? חד משמעית. ככה בדיוק נוהגת מכבי תל אביב על סטרואידים.

עכשיו לא ראוי, בקרוב סופר ראוי. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

התרבות והפתרון

במקום שאין בו תרבות, מחפשים קיצורים. אם הכדורסל הישראלי היה בריא, דיון כמות הזרים היה מתייתר בהגדרה. אם המאמן הישראלי היה חזק ובטוח דיו, היה מוצא את הדרך לשלב משך דקות רבות יותר שחקנים ישראלים, אפילו אם הם פחות מוכשרים, מתוך אמונה שזה יעשה טוב יותר לקבוצה (ולמועדון) גם ברמה המקצועית. כי הם יחברו. כי הם יחזקו את הקו המקצועי שרוצים להנחיל. כי כדורסל לא חייב להימדד לפי כמות השחקנים שיכולים לקלוע 30 נקודות. 

כתבתי ודיברתי וליהגתי משך שנים, ואחזור על כך שוב, שאפשר לייצר פתרונות שיעשו טוב, מבלי שהדבר יהיה בבחינת סידור עבודה. קבוצות צריכות לקבל בונוסים על המשכיות. המשכיות עם שחקנים (לא משנה איזו שפה הם מדברים). המשכיות עם מאמנים. תנו להם שקט לעבוד. תנו לקהל להכיר ולהזדהות. תבנו חלון העברות קשיח, כמו בכדורגל, כדי לחסוך את התחלופה הבלתי נסבלת הזאת. וכן, תרדו מחוק רוסי. לא חוק רוסי מלא ולא חוק רוסי חלקי. תתעסקו בכדורסל ולא בשיבוצים.

תודה על הכל. אל תתערב

מיקי זוהר, בעיני, הוא אחלה של שר ספורט. מהטובים שהיו לנו כאן. מכיר את החומר, רוצה לעזור, עוזר בכסף. אחלה. על פי פרסומים זרים, הוא מעורב עד צוואר בנסיונות לייצר כאן פתרונים שונים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות אליו עם בקשה קלה. כבוד השר, אל תתערב. תן לדברים להסתדר מעצמם. רוצים שביתה? שתהיה שביתה. המשמעות היא שהקבוצות יפגעו כספית? לא נורא, אז יהיה להן פחות כסף לשלם בעונה הבאה. לא כל סכסוך דורש התערבות חיצונית. לא תמיד צריכים מגשר או בורר או אבא. הפתרון בוא יבוא, במוח או בכוח. 

ואם לא יבוא, נדע למי לבוא בטענות.

 עד כאן. שבת שלום. שיהיה לנו טוב.