מי בנו הביולוגי של ברד ליף? סימני השאלה והקריאה שהציף הסופרקאפ

בוא'נה, מספר 3 הזה באדום, הוא לא רע. 13 נקודות ברבע הרביעי. 21 במשחק כולו. עם 7 מ-8 לשתיים. בחדירות. ובפול-אפ. ובייצור עצמי. וגם איזו שלשה לרפואה. והחטיפה שחיסלה את ניסיון הקאמבק האחרון של היריבה. וואלק, אם לנבחרת ישראל היה מתאזרח כזה ביורובאסקט, יש מצב ש... אה. רגע. בעצם. לא משנה.

אהרל'ה מקריא לכם את הטור

4:37

הלו אהרל'ה. בסדר, תמשיך  להיכנס בעלם הנחמד. הוא לפחות הגיע בקיץ. להבדיל מ. ובכל מקרה, ראית כבר את הטור של ירון ארבל? הוא אשכרה אומר שאנחנו שווים מדליה ב 29, רק שאני לא זוכר אם זה היה עם המתאזרח הזה או לא. צריך לקרוא שוב

אז באמת, אחלה קאדין קרינגטון. ובעוד שמונה ימים, עם הזנקתה הרשמית של העונה הבאה עלינו לטובה, אולי יואיל החבר ג'ארד הארפר לצאת כבר משלב הגישושים, לזרוק גם ברבע הראשון ולהתחיל לשחק את הכדורסל ההארפרי המשובח שלו. אתם יודעים, כדורסל כזה שבו הוא לא קולע רק!!! 20 נקודות. האיש הוא תופעה בלתי נתפסת. עושה מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה.

וקאשיוס ווינסטון. הגארד החדש לא ממש הצליח לבוא לידי ביטוי כשהוצב לצידו של בעל הבית. מטריד? נו, נשתדל להיות קצת שליליים ולהגיד שכן (למרות שבואו, אנחנו בספטמבר. מה כבר אפשר ללמוד או להסיק?). את דקות ההשתלטות שלו על המשחק, במהלך הרבע השלישי, הוא רשם כשהמפתחות של יונתן אלון הופקדו בידיו. הארפר סופסל ונח, ובאופן סמלי ווינסטון הפך פיגור ליתרון.

אחלה קאדין קרינגטון. צילום: עודד קרני, ליגת ווינר סל

ואחרון, אנתוני לאמב. מה באמת עם אנתוני לאמב, שממדי פלג גופו האחורי מעוררים חשד כאילו הוא בנו הביולוגי של ברד ליף, ולא הבחור ההמום ששוטט על הפרקט עם השם "ליף" על גופייתו הצהובה. לאמב קצת כבד, אבל מאוד חזק. קצת לא מלוטש, אבל מאוד נחוש. קצת לא אלגנטי, אבל מאוד יעיל.

כן תואר או לא תואר (לא תואר), הפועל ירושלים ניצחה במשחק בלתי נזכר את מכבי ת"א והניפה את סופר הגביע הסופרקאפ הסופר החברתי הסופר ראשון. הנה נתון שימחיש כמה אנחנו בשלב החיתולים, או אם תרצו - כמה כלום לא השתנה: במחצית הראשונה נקלעו 77 נקודות, כש-70% מהן על ידי שחקנים שהיו באותם מדים בעונה שעברה. בסיום, המצטרפים החדשים באדום ניצחו את מקביליהם 18:29. מבוא לדז'ה וו התרחש ב-0.6 השניות האחרונות של הרבע השלישי, כשרועי הובר ניסה לשגר את ג'סטין סמית' לאליהופ על הבאזר, רק שהפעם ללא הצלחה.

אחרי חודשים של נהי מוצדק מכל הסובבים על טאריק פיליפ ודרק אוגביידה כשמות קוד, יונתן אלון מצא שני זרים שישדרגו אותו, קיבל בחזרה את שני הגארדים שכבר הנהיגו אשתקד, וריפד את עצמו בעוד אקס פקטור מקומי (רועי פריצקי, עם שתי שלשות מומנטום ו-0 מ-3 בלייאפים. לכו תבינו). הובר ונמרוד לוי לא ממש תיפקדו, ויובל זוסמן היה באחד מהערבים האלה שבהם לאיש אין מושג שהוא היה על המגרש. ואחרי כל זה, אין סרט - פשוט אין סרט - שירושלים לא תאיים העונה על תואר ישראלי שני ברציפות ביורוקאפ.

את כל זה היא עשתה בלי אוסטין וויילי, ולא שזה כל כך משנה.

ברור. כי יש לה את דמיטרו המכונה דימה סקפניצב. והוא גבוה

מאוד גבוה. צילום: עודד קרני, ליגת ווינר סל

זהו הרגע לעבור לצד המפסיד של המשוואה: רומן סורקין חגג בצבע כאילו מולו עמדה נבחרת איסלנד. ואושיי בריסט עדיין נראה חסר כושר וחסר ביטחון (או שמא הוא בכלל חסר טכניקה) בזריקה מבחוץ, אבל מוצא דרך לתרום בעזרת פעולות פשוטות וסולידיות. ואחרי שני איירבולים נדירים לשלוש בניצחון על פרטיזן בלגרד, ג'ון דיברתולומיאו שוב חזר להיות הגארד הכי טוב במכבי ת"א.

עד כאן החדשות הטובות בגזרתו של עודד קטש. ועכשיו לאמת לשעתה: מרסיו סנטוס נראה לא באירוע. וטי.ג'יי ליף, כאמור, שידר בהלה מהכדורסל האירופי הזה, שבו משום מה צריכים להתאמץ כדי להגיע לסל. וג'יילן הורד היה לא מאופס באופן קיצוני (אבל זה עוד ישתפר, מן הסתם).

בנתיים בולטת הרכות שלו בכל חדירה לסל, ג'ף דאוטין ג'וניור. צילום: עודד קרני, ליגת ווינר סל

וג'ף דאוטין יכול להפוך לשיחוק ואפילו לגניבה, אלא שבינתיים בולטת הרכות שלו בכל חדירה לסל. ואחרון - האיש שלא הופיע. לוני ווקר החמיץ את פרטיזן בגלל כאבים במרפק. ואת ירושלים כעבור שבוע וחצי בגלל כאבים בגב. של מה הריח הזה?

שמונה ימים לפני הזנקתה הרשמית של העונה הבאה עלינו (לטובה?!), יש תחושה באוויר שמכבי שוב בשוק, שוב מחפשת - או לפחות צריכה לחפש - סנטר. או פלסטר בעמדת הסנטר. בהצלחה עם זה.