מכבי ת"א נראית כמו מה שהיא משדרת. כנועה, עייפה, מיואשת ושותקת
הקישור הועתקכפי שמסתמן כרגע, המשחק הערב היה האחרון שמכבי ת"א אירחה בבלגרד. בקרוב מאוד היא צפויה לעזוב את השקט המעיק של אולם פיוניר, ולהחליף אותו בשקט המציק של לימאסול. וזה לא באמת ישנה. כי השקט הזה הוא לא רק שקט של יציעים ריקים, והוא הכי רחוק משקט תעשייתי. אלא שקט של כניעה. של עייפות. של ייאוש. של חוסר תגובה. של חוסר אונים.
כמעט ארבע דקות לסיום, בעודו יושב בעמדת המחליפים, ראה טרי טארפיי מעמדת המחליפים את ליאופולד קבאלייר משתלט על כדור אבוד, ומרוב התלהבות והתרגשות הוא נשכב, שאג והיכה נמרצות על הרצפה. לפני המשחק דיבר עודד קטש על "להחזיר קצת מהכבוד" ועל "לחימה". ראיתם מישהו בצהוב שנלחם על הכבוד או על עצמו? ראיתם את המאמן מנסה לטלטל את שחקניו ולגרום להם להתעורר?
מכבי ת"א נראית ככה, כי זה מה שהיא משדרת בכל שדרות קיומה כרגע. המאמן, שמנסה לשמור על פאסון ועל ידיים שלובות כדי לתת גיבוי לשחקנים שלו, מפספס את הסיטואציה ונותן להם לגיטימציה להירדם. אז השחקנים החדשים לא מתאקלמים. ומה עם הישנים - אותם אלה שרקדו על הפרקט אשתקד? העונה נראה שקטש לא מצליח להגיע אליהם ולגעת בהם, ואפילו לא להשפיע עליהם. והוא מרשה לעצמו, ביחד עם המנהל המקצועי והבעלים, להופיע בכל פעם מחדש עם מצבת גארדים מביכה. עשרה ימים חלפו מאז פציעתו של איפה לונדברג, ארבעה משחקים וארבעה הפסדים הצטברו, ועדיין לא הונחת לו מחליף. מה בוער?
כשמסתכלים הלאה, מבינים מה בוער. ביום ראשון יפתחו הצהובים בטרילוגיה של שלושה דרבים בפחות משבועיים (ואחריהם עוד איזה משחק קליל נגד הפועל ירושלים). ואולי לבלגרד הם לא יחזרו שוב כמארחים, אבל כבר בשבוע הבא יופיעו בה כאורחים מול פרטיזן. ואחר כך, חוץ מהפועל ת"א, מחכות להם אולימפיאקוס ודובאי. את המשחקים ה"קלים" הם כבר ביזבזו, והפסידו. האם אפשר להכריז על עונה כגמורה אחרי תשעה מחזורים, וכשנותרו עוד 29?
וזו רק ההתחלה. הטור המלא של אהרל'ה על המשבר של מכבי ת"א יתפרסם בבוקר.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אהרל'ה ויסברג
קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים". אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם. כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו. נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד. איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס. גגגגידיאפ!
