עשן עולה מן הגארובה: העומק. המדרגות. השאלות. וההישג

אם היינו נפגשים כאן לפני המשחק הראשון ביורוליג, והייתי מספר לכם שבמשחק האחרון יעמיד ואסילייה מיציץ' את מספרי השיא שלו מאז עונת הזכייה ב-2021; שאלייז'ה בראיינט יפגע ב-25% מהשדה; שאימת אזור הצבע בריאל מדריד תהיה אוסמאן גארובה; ושים מדר, גיא פלטין ובר טימור יעלו לשחק לפני ג'ונתן מוטלי... כנראה הייתם מדמיינים את הפועל ת"א בצורה שונה לחלוטין מזו שלמדנו להכיר לאורך העונה.

האזינו לאהרלה מקריא את הטור7 דק׳

על אף החמיצות הטבעית שתמיד מביאות איתן ההדחה וההתעוררות מהחלום - האדומים עמדו במטרה הלא פשוטה שהוצבה בפניהם, ושהציבו לעצמם, בתחילת הדרך. נכון, אפשר היה לצפות מהם (למרות הניצחון במשחק השלישי) לאתגר יותר את יריבתם, בוודאי כשתרומתו של אדי טבארס הסתכמה בפחות משלוש דקות מתוך 160 בסדרה. וכן, אפשר לחשוב שהם שילמו על התבוסה המיותרת במחזור הנעילה במונאקו, שבעקבותיה ירדו למקום השישי (אם זה דירוג השפל שלהם לאורך העונה, גם זה הישג בפני עצמו) - אם כי לא בטוח בכלל שהחיים נגד פנרבחצ'ה היו קלים יותר.

בסופו של דבר, יש ביורוליג עקומת למידה ויש גם שכר לימוד. מה המשותף להפועל, מונאקו, פרטיזן בלגרד, פריז ואוניקס קאזאן? כולן הצליחו בצורה מסחררת בעונתן הראשונה במפעל - עונת הבכורה, או זו שבה חזרו אליו אחרי שנות היעדרות ממושכות - ואף אחת מהן לא הגיעה לפיינל פור. גם אם המאמן מנוסה, והשחקנים כבר כיכבו בכל הסרטים, המעלית לא עובדת. צריך לעלות במדרגות. עובדתית, הקבוצה האחרונה שהגיעה לאירוע הגמר כבר בפרמיירה שלה הייתה בנטון טרוויזו. ומאז שעשתה זאת, במציאות שונה לחלוטין, חלפו לא פחות מ-33 שנים.

אם ברושם אחרוני עסקינן, אז יש להפועל ת"א מה ללמוד ולהסיק מההפסד המכריע, ובכלל מהפלייאוף הזה. למשל, שהיא דאגה לרפד את עצמה בשלושה סנטרים - אבל בשורה התחתונה, רק אחד מהם היה רלוונטי (רלוונטי עלק. האנדרסטייטמנט של השנה) במאני טיים.

דן אוטורו די שוטט בחוסר מעש על המגרש בניצחון ביום שלישי, ובמשך דקות ארוכות מדי לא ראה כדור, אז אתמול הוכיחו חבריו שהם דווקא השתתפו בשיעור או שניים של מקצוע הפעלת הגבוהים. אולי זה קל יותר כשאנטוניו בלייקני נעדר, והנטייה למשחקי בידודים ואחד על אחד הפכה פחות רלוונטית; ואולי זה פשוט בגלל שאוטורו כל כך טוב. הוא סיים את הסדרה עם 19 נקודות בממוצע, ואת העונה כולה עם 71% לשתיים, ומדורג בקלות בין שלושת המצטיינים בתפקידו ביורוליג. אחרי ניקולה מילוטינוב ולצד מוזס רייט, ללא סימני שאלה וכוכביות.

והנה מגיע ה"אבל": אוטורו, ששבר בעשרת הימים האחרונים את שיאי הקריירה שלו במדד, נקודות, ריבאונדים וחסימות, סיים אתמול עם 14 מ-21 לשתיים. שזה גדול, וזה מרשים, אבל זה בסופו של דבר שחקן אחד. שבעת השחקנים האחרים שזרקו מהטווח הזה הרכיבו יחד 8 מ-29. שזה 27%. נתון נמוך ולא מחמיא לשלשות, והרבה יותר גרוע מזה לשתיים. ולא מספיק כדי להגיע לאואקה במחצית השנייה של מאי.

דימיטריס איטודיס קיבל תקציב עתק וסגל חסר תקדים במחוזותינו של 19 שחקנים, ובסוף נפל על היעדר עומק. את הסטרץ' האחרון של העונה הסדירה, שהביא סדרת ניצחונות והעלה אותו לפלייאוף, הוא השיג בעזרת כיווץ וקיצור הרוטציה לשמונה משתתפים; אבל במאני טיים, כשבראיינט נפצע, ואחריו קולין מלקולם, ואחריהם בלייקני, התחליפים שנמצאו במלאי היו מוגבלים. שלא לומר פגי תוקף.

קסלר אדוארדס הוא אחלה פאוור פורוורד משלים. ניצוצות מהפוטנציאל הגלום בו התגלו השבוע - ברמה שהפועל ת"א צריכה לשקול ברצינות להשאיר אותו, ועוד לפני כן לכלול אותו בחמישיית הזרים למאבקי האליפות הקרבים ובאים. 

אלא שהדגש בפסקה הקודמת צריך להיות מונח על המילה "משלים". איטודיס קיבל בפלייאוף 46 נקודות מארבעת הפורוורדים שלו (רק 2.8 לשחקן בממוצע למשחק); ריאל קיבלה 139 נקודות מאותן עמדות (פי 3). אז נגיד שאי אפשר להשוות בין טריי ליילס ומריו הזוניה לאיש וויינרייט וליוואי רנדולף? נגיד. ונוסיף שאלו הסעיפים שעושים את ההבדל בין פיינל פור לפיינל אייט.

בסוף, למשחק האחרון והמכריע, מעט מדי שחקנים הופיעו. את הפער בין אוטורו לכל היתר באחוזים לשתיים כבר הזכרנו. יש עוד. במחצית הוא קלע 18 נקודות, ושאר הקבוצה הוסיפה עוד 18 משלושה שחקנים, בעוד למדרידיסטה היו כבר שמונה קלעים. בשלהי הרבע השלישי עמדו מיציץ' ואוטורו על מדד 56. מתוך 57 של הקבוצה כולה. שאר השחקנים חיברו עוד נקודת מדד אחת, יחידה ובודדה.

גם הבלאנקוס למדו משהו - שעליהם לכבד יותר את גארובה. השחקן הזה היה שווה רק 4.8 נקודות ב-11:31 דקות בעונה הרגילה, ועיקר מהותו ומשמעותו היה לחיות מפירורי המנוחה ובעיות העבירות של טבארס. אבל כשהוא נקרא לדגל, הוא הניף אותו בראש התורן כמעט לבד.

המספרים שלו נגד הפועל (10.2 נקודות ב-18:28 דקות) מעט משקרים, בגלל הפציעה שהשביתה אותו במשחק 3. כדי להבין איזה נכס יש לבלאנקוס ביד, בפרט כשהענק מכף ורדה נמצא כבר לחלוטין בצד היורד של הקריירה, צריך בכלל לחזור חמש שנים לאחור - כשגארובה היה יהלום לא מלוטש בן 19.

התצוגה אתמול, גדולה ככל שתהיה, לא שברה את שיאי הקריירה שלו ביורוליג. את הנתונים הטובים ביותר שלו במדד (30) ובנקודות (24) הוא העמיד בניצחון על מיציץ' ואנאדולו אפס במשחק הרביעי בפלייאוף 2021; טבארס הושבת גם אז, וגארובה להט כדי להביא ניצחון ולשלוח את הסדרה בחזרה לאיסטנבול. שוב, במאני של המאני טיים. כמה עתיק המשחק הזה היה? הילד תופקד אז בכלל כפאוור פורוורד, והסנטר הראשון של הבלאנקוס באותו ערב היה אלכס טיוס.

גארובה כופה סגנון שונה מזה שריאל התרגלה אליו בשנים האחרונות, ולא בטוח שזה כל כך רע. יש בו משהו, ואולי עכשיו גם יידעו להעריך אותו כמו שמגיע לו.

עכשיו, אחרי שסימנה וי על המטרה השכלתנית של העונה, הפועל ת"א צוללת בחזרה לליגה הישראלית, ורוצה להגשים גם את החלום הרגשני. כדי לזכות באליפות ראשונה אחרי 57 שנים, יזדקק איטודיס לאושש - פיזית, מנטלית ואמוציונלית - לפחות חלק מהשחקנים הישראלים שייבש לאורך תקופות ממושכות, ושדאג להבהיר להם כמה הוא לא מאמין בהם. 

האם הם יצליחו להתאושש? כיצד ייראו אחרי חודשיים וחצי ללא כדורסל כמעט? ומה תהיה ההשפעה של התוצאות בזירה המקומית על עתיד המאמן, שעמד ביעד שהוצב לו - אבל איבד בצורת התנהלותו לא מעט תומכים, מהשחקנים והצוות שסביבו ועד האוהדים והתקשורת? 

"העולם אף פעם לא נרדם, רגליו רוקעות כל לילה", שרה דנה אינטרנשיונל בקאמבק שלה לאירוויזיון. שמו של השיר? לילה טוב אירופה.