זה זמן כסף

הנה מגיעה העונה הזו בשנה. העונה הזו ששמים הכל בצד ומתרכזים בדבר אחד: סדרות הגמר. ה-Moneytime. שוכחים לרגע מהמלחמה, מהריחוק של בלגרד או סופיה, שמים הכל בצד ומתרכזים במאני טיים. כפתור הריענון הוחלף באחד חדש ונוצץ שיעמוד בלחיצות רבות בשניות שלפני פתיחת מכירת הכרטיסים וכולנו נרגיש את האדרנלין. תלבושות הנאחס/אנטי נאחס מוכנות כבר, הרכב מתודלק וגם המענה האוטומטי במייל שאומר שנחזור רק בסוף החודש (חמסה חמסה, שום בצל).

הותיקים זוכרים את הסדרות הרותחות של שנות ה 90 עם עדי, פפי וקולמן ומצד שני ת'רדקיל, מרקוביץ' הרוצח השקט, אמסלם ונאווי. סלים על הבאזר, הסאונה של אוסישקין והר הגעש של מלחה. הצעירים בונים את המורשת שלהם עם ההופעות הבלתי נשכחות של נייט רובינסון, ההחטאה של רוטבארט והסל האלמותי של הארפר. Moneytime כבר אמרנו?

איכשהו הרגע הזה גורם לכולנו לשים כל ביקורת שהייתה במשך כל העונה בצד ולתת לאמוציות לדבר. רק אמוציות. הלחץ מתחיל להיבנות בשעות אחר הצהריים בואכה לה גארדיה, הדוחק והצפיפות במרומי היציעים של יד אליהו גורם ללחץ לעבור בדיפוזיה מאחד לשני ככל שהדקות עוברות. אף אחד לא יושב, אי אפשר לשבת בלחץ הזה גם לא במחצית, הגרון יבש, אתה מת לשתות אבל לא מעיז לזוז מהמקום שלך. נשתה כבר בסוף המשחק. ולחשוב שזה רק המשחק הראשון.

פעם, בניינטיז של המאה הקודמת, אלו היו סדרות של שתי האדומות שליקטו שקל לשקל כדי לעבור עוד עונה. נלחמו ביניהן על הזכות להתחרות מול הקבוצה ההיא העשירה, שבדרך לא דרך ניכסה לעצמה ערוץ שלם שיממן אותה לעומת מלקטי הפירורים. אבל לא עוד, Moneytime כבר אמרנו? עכשיו הכסף הוא כבר לא אישיו, עכשיו זה רק הלבן שבעיניים. האם נצליח לשים בצד את הכישלון המהדהד ביורוקאפ, להתפקס ולהסתכל בלבן שבעיניים?

יונתן אלון מול איטודיס זה קרב מוחות. הטקטיקות יהיו טובות לדקות הראשונות של כל מפגש בסדרה אבל בסוף זה יוכרע בזינוקים על הפרקט, על הניצוץ, וכמה שזה ישמע מוזר, על הישראלים. בסופו של דבר, האטרף יבוא מהם, ורק מהם, וזה מה שאנחנו רוצים - אטרף, מאבק על כדורים, השתטחויות. כל משחק זה גמר גביע, כל כדור זה חיים ומוות. וזה קרב המוחות, מי מהמאמנים ישכיל בדקות ההכרעה לזרוק לפרקט את השחקן עם האטרף בעיניים שידליק את הכל. בשנה שעברה אלו היו הובר וזוס. והשנה?

אז רגע לפני, הגיע הזמן שנדבר גם על ה-Moneytime - אבל מילולית. כי את הכסף סופרים במדרגות ליציעים של הארנה, של יד אליהו והפחים החדש.

רגע לפני, המנהלת מוציאה הודעה שזו לשונה:

"במסגרת המהלך, הקבוצות יחלקו את הכרטיסים וההטבות למנויים שלהן, אשר אינם כלולים במסגרת שלב חצי הגמר. ההחלטה, שהובילו יו”ר הליגה ארי שטינברג ומנכ”ל הליגה דייוויד בסן, התקבלה כחלק מחזון הליגה "הקהל הוא זכות הקיום שלנו" והעמקת הקשר עם האוהדים, כמו גם הבעת הערכה לאלו המלווים את הקבוצות לאורך כל העונה, שהייתה רווית אתגרים משמעותיים".

אז מנהלת יקרה וקבוצות יקרות (יקרות במובן הכספי). בעולם צרכני מתוקן, אם היה נעשה תחשיב מסודר, אוהדי הקבוצות היו זכאים לסדרות פלייאוף חינם לפחות עד שישלימו את הקו הסגול בגוש דן. לא מספיק שאתם לא סופרים אותנו, שגזלתם לנו את סדרות הפלייאוף מהמנוי, ולא מספיק שלא פיציתם אותנו בשלוש השנים האחרונות על לא מעט משחקים אבודים, אתם מציגים את עצמכם כנדיב הידוע?

אם באמת היינו זכות הקיום שלכם הייתם מוצאים דרך אמיתית לפצות אותנו. אם באמת היינו זכות הקיום שלכם, הייתם מחזירים לשעון את השעות 7 ו-8 בערב שהעלמתם משעות המשחקים לאורך כל העונה כשטרחתם לשבץ משחקים בשעות הזויות. עדיין לא מאוחר לתקן ולהראות לכולנו שאנחנו באמת היינו זכות הקיום שלכם.

הכותב הוא אוהד הפועל ירושלים