הפועל ירושלים ממשיכה ללמוד. על מה שטוב אצלה. על מה שלא.

בפיסקה השניה של הטור שאחרי המשחק הראשון ביורוקאפ, כתבתי לכם שהחדשות הכי טובות, לעניות דעתי המרודה, הן שהפועל ירושלים רחוקה מהתקרה שלה. תקרה שלא תלויה רק בחזרתו של ה MVP. מוזר להגיד, אבל דווקא אתמול, במשחק הקשה לצפייה באולם הירוק אשר בלובליאנה, ירושלים עשתה צעד אחד קדימה ברמת מימוש הפוטנציאל. וגם צעד שמערער במעט את הקביעה הקודמת לגבי הארפר.

האזינו להאוזמן מקריא את החלק הראשון של הטור4 דק׳1x

כאמור, לא פשוטה הייתה חווית הצפייה במשחק אשר התנהל לו אמש. במובן מסוים, זה הרגיש כמו פיק-אפ גיים בשכונה. כזה שבו חמישה שחקנים משחקים עם חולצות וחמישה בלי. כזה שבו יש יתרון מובנה למבוגר המזיע והכסחן, גם כי הוא מזיע ולא כיף להיות לידו וגם כי הוא מרביץ ומבקש פאול כמעט במקביל. כמעט מתבקש לצעוק אובר קולינג אחרי 40 דקות בהן נשרקו 58 עבירות מצטברות לשתי הקבוצות ואכן היו כמה שריקות שעליהן אפשר היה לוותר. מצד שני, אם נדבר גלויות, היו פוזשנים שבהם האנשים עם המשרוקית השתמשו בה רק בכל מגע אסור שלישי, כי אחרת לא היינו מצליחים לקדם את השעון הגדול בכלל.

צדביטה היא גם קבוצה קשוחה וגם כזאת שהגיעה במוד אולטרה קשוח החל מהפתיחה. ברגע שהתייצבה להתמודדות בלי קרופליץ' המוכשר והפצוע אבל עם בלאז'יץ' המרביץ' בחמישיה, סימנה בכך שהיום מכות. מהבחינה הזאת, רק יומיים אחרי מחצית שנייה בגביע ווינר שבה הפועל ירושלים התפרקה מנטלית וצפתה במכבי תל אביב מתאוששת ורוקדת על חשבונה, הפגינה הקבוצה של אוברדוביץ' השני קשיחות ואופי. היא לא לקחה צעד אחורה אל מול האגרסיביות והאובר אגרסיביות. היא כן עמדה שם ברגעי המומנטום של צדביטה. היא לא אפשרה קאמבק שיסכן באמת את היתרון שלה, עד לסיום ולנצחון בדו ספרתי, אשר שיקף יפה את יחסי הכוחות ביניהן.

אין דבר כזה טעות

בשבוע שעבר, מול רוסטוק, ידעה ירושלים שהגרמנים ממטירים שלשות כקבוצה, ושיש את קרוקט וקונונצ'וק בהם צריכים לטפל באופן אישי. מול השני שמרה נהדר. מול הראשון לא. הפעם המשימות המרכזיות היו הרכז קאוון, הסקורר לומאש וה-4 הורט. מהבחינה הזאת, ירושלים עבדה מצוין. לומאש והורט נוטרלו לגמרי וקאוון קלע קצת, אבל בגבולות הסביר. ההגנה הירושלמית החזיקה את צדביטה על 39% ל-2 נקודות, עצרה אותה (בנוהל ירושלמי חדש) על רבע אחד, הוא הרבע השני, שבו היא קולעת בחד ספרתי, דפקה לה כמה בלוקים על הפרצוף (4, ליתר דיוק) ובתכלס – הרשימה מאוד בצד שבו מסתבר שאפשר ממש, אבל ממש לשמור.

והיא עשתה את זה גם כשהיא טעתה הגנתית, וטעויות של טיפולים בחסימות ותקשורת בין שחקנים היו לא מעט, במיוחד כשאחד מהשניים האלו היה דיוויד רודי. כשאנחנו מדברים על תקשורת הגנתית, הכוונה במקרה הזה היא ששני השומרים אשר מעורבים במהלך ההגנה יספקו טיפול מסונכרן. אם עכשיו עושים חילוף, אז ששניהם יחליפו. אם עכשיו יש יציאה גבוהה על השחקן עם הכדור, אז ששניהם יצאו אליו. במקרה הזה, הכלל המרכזי הוא שכל עוד שחקני ההגנה מתקשרים ביניהם, אין דבר כזה טעות. כלומר, אין בעיה ששניהם יטעו, ובלבד שהטעות הזאת תביא לטיפול אחד אחיד. אוקיי, אז לפני שדיברנו על אלמנט מורכב יותר כמו רוטציה הגנתית, ירושלים גם טעתה לא אחת וגם הייתה לא מסונכרנת פעמים מספר. ועדיין שמרה מצוין, כי הצליחה לחפות באמצעות קשיחות, מוטיבציה ואוריינטציה הגנתית שנבנית כאן. וקייקוק. יאללה, בואו איתי, אני רוצה להרחיב. עוד לא עשיתם מנוי?