מעבר להיותו אוהד שרוף של הכוכב האדום בלגרד ("הוא שלח לי הודעה קולית בת שלוש דקות בווטסאפ", העיד לאחרונה צ'ימה מונקה), נובאק ג'וקוביץ' הוא GOAT חביב שמחזיק בלא מעט שיאים. את אחד הנידחים שבהם קבע לפני שמונה חודשים בווימבלדון, במשחק בלתי נזכר מול בן ארצו הסרבי מיומיר קצמנוביץ'. נולה ניצח באחת המערכות 0:6, בפעם ה-51 שלו בטורנירי גראנד סלאם, עקף את אנדרה אגאסי והפך לשיאן ה"בייגלים" על הבמה הזו. נו, עכשיו ליונתן אלון חסרים רק 50 בייגלים כדי להשתוות אליו.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

5:56

87:98 במשחק ההישרדות בחצי גמר הפלייאוף. 83:86 במשחק המכריע שהביא את הפועל ירושלים לגמר. 84:89 בגמר גביע ווינר. 77:92 בחוץ בליגת העל. 83:93 ברבע גמר גביע המדינה. ועכשיו 91:105 בבית בליגה. 0:6 רצוף לאלון על דימיטריס איטודיס בתוך 256 ימים. גיים, סט אנד מאץ'.

כששתי קבוצות ברמה דומה נפגשות כל כך הרבה פעמים בזמן כה קצר, הסיכוי של אחת מהן להכניע את יריבתה בצורה כזו חד-צדדית שואף לאפס. אפשר להרחיב ולספר על האגדה של הסטטיסטיקה ש"חייבת להתיישר". הרי אנחנו מכירים זאת היטב מהיורוליג: זוכרים את רצף הניצחונות של מכבי ת"א שנקטע במינכן? בדיוק בערב שבו נקטע רצף ההפסדים של באיירן? ואת הסטריק השלילי של אנאדולו אפס שנעצר בניצחון כפול במחזור הכפול? כמעט מדי שבוע יש דוגמאות לכך. כי קבוצות מעולות לא מסיימות ב-0:38, וקבוצות גרועות לא מגיעות ל-38:0. ובחזרה למחוזותינו: איכשהו, רק כשירושלים והפועל ת"א נפגשות, זה תמיד נגמר אותו דבר, ללא גליצ'ים במטריקס.

מדר ניסה להתיש את הארפר, אבל הפועל ת"א שכחה לשחק כדורסל (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל)

רצינו לספר לכם שהתפאורה הייתה מושלמת, והכל היה מוכן לעוד מפגש ענקים על הפרקט בארנה. חירטוט. 4,642 צופים הם תעודת עניות למוצר. לליגה. לשני המועדונים הגדלים האלה. אצל האחד, המפסיד - לא מדובר במשבר אמון, אלא בשבר שאולי כבר אי אפשר לאחות. אצל השני, המנצח - נוצרה מין אדישות, והתיק מאיים להיסגר מחוסר עניין לציבור. שם אין דם רע, או מחאות, או חרמות. לכן, זה כנראה בר-תיקון. אבל לשלישיית הד"ק (הארפר, דינו וקאש, למי שהחמיץ את הפרקים הקודמים) מגיע יותר.

דיברנו על משבר ושבר ביציעים, ברשתות ובלבבות האנשים, ומה עם המגרש וחדר ההלבשה? "ההתקפות שאנחנו עושים, אנחנו לא מגיעים לשום דבר. אנחנו צריכים קודם כל לדעת מה אנחנו רוצים מעצמנו", פירשן ים מדר ברדתו להפסקת המחצית. כל אחד יסיק את מסקנותיו ויבין לבד לאן כוונו החיצים.

כדי להמחיש עד כמה הפועל ת"א לא מוצאת את דרכה ואת עצמה, נתמקד דווקא בדבר טוב שעשתה. היא הגיעה לארנה בהיותה ממוקדת מטרה: להתיש את ג'ארד הארפר, לשחק עליו ולשחוק אותו בצד ההגנתי של המגרש. מדר לקח אותו כפרויקט, והוציא אותו לטיול כמעט בכל פוזשן. פחות משבע דקות חלפו, ולרכז הישראלי היו ארבע נקודות, שלושה ריבאונדים ושני אסיסטים. לכוכב האמריקאי - שמונה נקודות, כולל דאנק של היילייטס, אבלללל גם שתי עבירות. וזה היה יכול להיות סימן דרך לערב כולו.

אז אלון נאלץ לספסל את הארפר. ואחר כך נטל סיכון, כשהחזיר אותו למגרש במהלך הרבע השני. לא קרה לו כלום, כי הפועל ת"א שכחה והפסיקה לעשות את מה שעבד עבורה כל כך טוב. כשמדר חזר מהמנוחה שלו, הוא כבר לא היה כל כך מעורב במשחק. העבירה השלישית (והאחרונה) לחובתו של נאמבר וואן נשרקה כשעל השעון 48 שניות לתום הרבע השלישי. לרבע הרביעי הוא הגיע חופשי ומאושר וחף מבעיות וצרות, כדי לקלוע 13 נקודות מה-23 שלו במשחק כולו. לוודא שאיש לא יתקרב.

אנתוני לאמב סימן את הדרך (צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל)

איטודיס מנסה לפלס את דרכו בתוך סבך הסגל הבלתי נגמר שלו, ולאתר פתרונות. לפני תשעה ימים ספג ביקורת על כך שוויתר על הרכבי שני הגבוהים שלו, ומראש רשם רק את דן אוטורו ואיתי שגב בעמדת הסנטר. אתמול הוא הפקיר את עמדת הפאוור פורוורד, ולמרות היעדרו של תומר גינת, לא רשם את איש וויינרייט או קולין מלקולם. רוב הזמן תופקד ג'ונתן מוטלי במשבצת הזו, והיו פה ושם ניסיונות להפשיר את עוז בלייזר שהוצא מהפריזר. צחוק הגורל: הדקות הטובות ביותר של האורחים, שבהן הם עשו קולות של רבע קאמבק, היו דווקא כשגיא פלטין תפס את הסיפרה 4. באופן לא מפתיע, גם זה לא החזיק מעמד לאורך זמן.

ולא שעמדה 4 בירושלים היא חגיגה, אבל היא לפחות קיימת. כאן אנחנו חוזרים לסימבוליות: אנתוני לאמב, שהתעורר לחיים (אולי בזכות הדחתו לטובת אייזיאה מובלי בגביע?), ניפק תצוגה הגנתית - וסימן את הדרך לרגעים הכי תכליתיים, יעילים ומהנים של קבוצתו גם בהתקפה, במהלך הרבע השלישי. 3 מ-3 לשלוש הוא ירה בתוך 131 שניות, בדרך ל-7 מ-9 קבוצתי ב-6:09 דקות - מיתרון מינימלי של 42:43 ליתרון שיא של 51:71.

ברגע הזה, כשהוא חושב מן הסתם על חלוקת עומסים ושמירה על טריות של כוכביו לקראת רגעי הסיום של המשחק, ביצע אלון את אחת הטעויות הבודדות שלו במשחק: הוא נתקע עם חמישייה לא יעילה, כשרועי הובר ורועי פריצקי מצאו עצמם יחד על הפרקט. הפועל ת"א מיד הענישה ב-0:9, והיה מי שהשלה את עצמו שהנה, הענק מתעורר. ואז, צריך להזכיר למי ששכח, הופיע "שחקן זר שמשחק כישראלי": באזר לסוף הרבע השלישי - קאדין קרינגטון עם שלשה על ראש של שחקן; באזר לסוף ההתקפה הראשונה של הרבע הרביעי - קרינגטון עם סל שהוא כמעט-שלשה על ראש של שחקן. 62:76.

הלבנים שוב חזרו ל-79:71, עם כדור ביד, רק כדי שנגלה מחדש את נמיכות סף השבירה שלהם. דווקא פלטין לקח את הזריקה לשלוש ברגע הזה, וידה ידה ידה, שתי דקות מאוחר יותר הורה לוח התוצאות על 71:88. את הקנאק שמעו בכל רחבי הארנה הריקה למחצה.

בקטנה, בפעם הבאה יהיה גם נייג'ל הייז-דייויס. רגע, בעצם...

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!