תוצאות חיפוש

פעם היה מובן מאליו שכל שחקן ישראלי עורג, חולם, מייחל ומתפלל להגיע למכבי תל אביב. בעולם שבו יורוליג, על גלגוליו הקודמים, הוא הטופ והשפיץ העולמי, לא הייתה בכלל אופציה לחשוב אחרת. לצהובים היה הכל, כולל מדינה. על הדרך, הם גם שילמו הכי הרבה כסף, למרות שלרוב לא נתקלו בהצעה מתחרה אמיתית מיריבה מקומית. נכון, היה איזה מנבר ואחריו איזה גאידמק שהבליחו ונופפו בשטרות לרגע, אבל מבחינה היסטורית נותרו כלא יותר מאשר כוכבית. היו גם כמה מקרים נקודתיים של שחקנים נקודתיים שבחרו אחרת, אבל הם לגמרי היוצא מהכלל שאיננו מעיד. הישראלים של מכבי תל אביב הם/היו הבכירים של הכדורסל המקומי. של נבחרת ישראל. עמית עבו הוא לא כזה.

כולם מדברים פתאום על טנקינג. מה קרה שכולם מדברים פתאום על טנקינג? הרי זו לא תופעה חדשה, ממש לא, היא עתיקה כמו משחק הכדורסל עצמו. מספרים שכבר במשחק של הקבוצה הראשונה שארגן ג'יימס נייסמית', אחד המשתתפים, סמואל הינקי שמו, ניסה להפסיד בכוונה בתקווה שזה יעזור לו לתפוס את המקום הראשון בתור לארוחת הצהריים בקפיטריה. מאז ועד לחודש האחרון זו הייתה התופעה הזו שרוטנים על כך שהיא קיימת וממשיכים הלאה בידיעה שזה לא הולך להשתנות.

על פניו, שבוע 3 משחקי הליגה עשה להפועל תל אביב רק טוב. קודם כל, היא ניצחה. שזה טוב. היא קיבלה אתמול בחזרה את תומר גינת. שזה טוב. היא הציגה אתמול את אחת מהמחציות הכי טובות שלה בכדורסל מאז שהיא הפסיקה לשחק כדורסל. שזה טוב. היא התחזקה בשחקן אחד בואכה שניים. שזה, אה, טוב? בואו נדבר על זה.

109 נקודות הן המספר הגבוה ביותר לקבוצה בגמר גביע המדינה ב-41 השנים האחרונות. והפרש של 19 מייצג את המשחק הכי חד-צדדי שנראה במעמד הזה ב-15 שנים. ו-25 הנקודות שקלע רומן סורקין לא נרשמו בפינאלה משחקן ישראלי כבר 13 שנים (גל מקל עם 28 במדי מכבי חיפה, ב-2013). כי אם כבר מכבי ת"א שייטה וטיילה לגמר בלתי נזכר, ללא כל התנגדות מבני הרצליה, לפחות שהמספרים שלה ייכנסו לספר השיאים.

הנחת העבודה המוקדמת הייתה שאם מכבי תל אביב תהיה מכבי תל אביב והרצליה תהיה הרצליה, אז חבל לכולם על הזמן. ובכן, מכבי הייתה מכבי הזאת, של חודש פברואר שנת 2026. הרצליה הייתה אותה הקבוצה שלא נוצחה בשנת 2026. במפגש הישיר ביניהן, כשכל אחת נותנת את מה שהיא שווה, אז זה לא כוחות ואין שיוויון.

צפו בהאוזמן והופמן בוחרים את שלושת רגעי הגמר, מסכמים את המשחק ומתכוננים למשחק העונה של מכבי תל אביב

יש משחקים מסוימים, נקודות מסוימות, רגעים ספציפיים בחייה של קבוצת כדורסל, שכשבוחנים אותם בדיעבד מבינים שהם מיקרוסמוס של העונה כולה שעוברת עליה. בשעת לילה מאוחרת ישבתי לצפות בקרב המרתק בווסט-לאפייט בין פרדו בולירמייקרס למישיגן וולברינס ותוך כדי הצפייה הבנתי שכשנרצה לסכם את העונה של עומר מאייר ופרדו בעוד כמה שבועות, זו תהיה אחת מהצמתים המרכזיים שנחזור אליהם. ונתעצבן. ואם ניקח את זה לזווית הפרובינצאלית שלנו, היו כמה רגעים במשחק שהם מיקרוקוסמוס לעונה של עומר מאייר. רגעים של חדות, דיוק, אסרטיביות ואנרגיות - שלא באמת מתורגמים לקרדיט אמיתי לאורך זמן. ואז נתעצבן שוב. בחיי שאני מנומס, אבל הקיבעון של מאט פיינטר מאמן פרדו הוא מהגורמים המרכזיים להפסד הלילה, ולעונה הפושרת של מאייר בכלל. בואו נדון, ננתח ונבין את זה לעומק.

מחר הולך להיות לנו גמר גביע. למעשה, זה הגמר הראשון שלי מאז שחזרתי. ובכן, מאז שחזרתי לחיים. אני לא באמת סופר את גמר 24/25 שקרה כשעוד הייתי מאושפז בבית החולים (וכאמור סדרת הגמר של הליגה שלא הגיעה לסיומה), כך שהערב הזה הוא עבורי הרבה יותר מעוד משחק כדורסל.

למאמנים שונים יש טקטיקות שונות ושיטות משלהם (הם אוהבים לקרוא לזה פילוסופיה), אבל בגדול - יש כמה כללים לא כתובים שדי נוגעים לכולם בכדורסל של ימינו. למשל, ההפרדה בין החמישייה הראשונה לשנייה, שמתחילה להחליף אותה בהדרגתיות מהירה לקראת סיום הרבע הראשון; חיבור המנוחות של הכוכבים בשלהי הרבע השלישי עם ההפסקה, כדי להביא אותם רעננים לדקות ההכרעה; או, לצורך העניין, המחשבה ההגיונית שיש צורך בהרכב נמוך ומהיר כדי לסגור פיגורים גדולים.

3:37 לסיום, אדוארדס בעוד שלשה קבע 10 הפרש. 78:88 להעמק. הרצליה עמוק בבור, אבל לאונוואקו יש גב רחב ורגליים חזקות, והצ'יף החליט שהוא לא הולך הביתה בחצי הגמר. יש לו כבר גביע אחד עם הרצליה, ואין לו שום סיבה שלא יהיה לו עוד אחד.

דבר אחד אפשר לומר בוודאות על קסלר אדוארדס: הוא לא נייג'ל הייז דייויס. אמנם קריירת ה-NBA שלו הייתה ארוכה ופוריה יותר, אבל בכל הקשור להשתלבות בהפועל תל אביב בשלב הזה של העונה, כשלעונת היורוליג נותרו 11 משחקים (בשאיפה עוד כמה בפליי אין או בטופ 8 או בשניהם), מדובר בהפכים.

רוצה לעבור לאזורית? שאל עוזר המאמן אלישי כדיר את המאמן הראשי אורלנד, רגע אחרי שהאחרון סיים את אחד מפסקי הזמן שלו מול העמק בחצי הגמר. לא תוך כדי. אחרי . ואז מילמל הקואץ' איזה משהו, ובאלתור של הרגע האחרון תוצרת האסיסטנט, שניה לפני שהם חוזרים אלי פרקט, גילו הסטיאורטים של העולם שעכשיו שומרים זון. זאת, אם אני זוכר נכון, תוך כדי שהיו"ר/ המנהל המקצועי/ עוזר המאמן הנוסף אקוניס מהלך סביב בשקט שמאפיין אותו לאורך כל הקריירה. אותו יו"ר שכמעט חטף מכות מהצ'יף אונוואקו. אותו אונוואקו שידפוק שלשות, יקלע סל נצחון וילך להתחבק עם כולם ואיתו.