יש להפסיד ויש להספיד: וזהו ההבדל התהומי

שתי הנציגות התל אביביות ביורוליג יגיעו לדרבי אחרי הפסד. מצד אחד, זו לא בשורה גדולה - הרי הן כבר נוצחו ב-32 משחקים העונה. מצד שני, מדובר באירוע נדיר - משום שזו בסך הכל הפעם השנייה שבה שתיהן נכנעות באותו ערב. ומצד שלישי, יש הפסד ויש הפסד. איך הפועל ת"א נראתה ואיך מכבי ת"א. מול מי זו הניפה דגל לבן ומול מי זו. והמשמעות מבחינתה של האחת אינה אפילו החלום של האחרת.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

8:44

🔴 הרגע

אפשר לדבר על 6 הנקודות שקלעה אולימפיאקוס בשנייה וחצי האחרונות של הרבע השני, לחבר אותן ל-4 ההפרש ולהגיד ששם היא ניצחה. אבל זה כל כך הרבה יותר מזה. מחמיא ומתסכל, מתסכל ומחמיא.

הפועל ת"א עשתה הכל נכון. צמד שחקני הפנים שנגדה, סשה וזנקוב וניקולה מילוטינוב, שווה 43 נקודות מדד בערב, יותר מכל זוג אחר ביורוליג. אבל השניים הללו חיברו סל שדה בודד וריבאונד אחד במחצית הראשונה. תומאס ווקאפ נתקע עם 0 מ-4 מהשדה. ובאותו זמן - הפועל טסה ל-8 מ-15 מהשלוש (כריס ג'ונס 3 מ-4) וליחס אסיסטים/איבודים של 2:12. ואסילייה מיציץ' תרם 8 נקודות, 3 ריבאונדים ו-5 אסיסטים בשלב הזה.

https://www.youtube.com/watch?v=eGBzeUDtfvs

ואז הגיעה העבירה של אנטוניו בלייקני בשלשה של טיילר דורסי. והאיבוד של קולין מלקולם. והאליהופ ב-0.4 שניות של רועי הובר לג'סטין סמית'. סליחה: של ווקאפ לדונטה הול. ואחרי כל מה שנכתב כאן, הפועל פיגרה. ולא פחות מזה, אולימפיאקוס הובילה. זו הייתה הפעם ה-12 שבה התחלפה זהות המוליכה. ה-12 - והאחרונה. לא שהקבוצה הישראלית נשברה, אבל ביתרון היא כבר לא צעדה שוב.

ולמה? לא רק בגלל חוסר האחריות והמזל בסטרץ' האחרון של המחצית, אלא גם בגלל העומק וההיררכיה שיש ליוונים. וזנקוב לא מתפקד? יש אלק פיטרס (כבר כתבנו לכם כאן שבכל קבוצה אחרת הוא ייחשב לאחד הפאוור פורוורדים הטובים ביורוליג, ובכוונתו להוכיח את זה בעונה הבאה, אחרי שדחה הצעה של 3 מיליון יורו לשנתיים מאולימפיאקוס). מילוטינוב לא קיים, וטייריק ג'ונס פצוע? יש הול. ואפילו מוסטפה פאל, שבמשחקו הראשון אחרי עשרה חודשים אפילו לא ניסה לאיים על הסל, אבל כל ריבאונד (3), אסיסט (4) וחסימה (2) שלו היו תאווה. ווקאפ לא בפוקוס? פתאום מתעורר קורי ג'וזף. אוואן פורנייה מושבת? אז דורסי סוגר את המחזור הכפול עם 60 נקודות, 10 אסיסטים ומדד 69. פחד אלוהים ישמור.

https://www.youtube.com/watch?v=12pMfDDp8GA

🟡 הרגע 

לא צריך היה לקחת אטנט או ריטלין כדי לאתר בפינצטה את המומנט שבו הומחש ההבדל בין פריז למכבי ת"א. כל מה שנדרש הוא לצפות בחצי הדקה הראשונה של המשחק: חטיפה, בלוק ודאנק. שלוש פעולות של שלושה אנשים - סב הררה, אלן דוקוסי ודרק וויליס - ב-30 שניות. התוצאה הייתה רק 0:2. אבל ממנה כבר לא הייתה דרך חזרה.

הצהובים ביזו את עצמם מול פריז, ושוב לא הצליחו להתמודד עם הלחץ הבלתי פוסק, עם האנטינסיביות והאגרסיביות, עם המהירות הסילונית. הם הביטו בה ונותרו חיוורים והמומים. כאילו אותה שיטה לא היכתה בהם בכל מפגש ומפגש עם הצרפתים בשנה וחצי האחרונות.

קחו את פתיחת הביקור הקודם של מכבי בפריז: בתוך פחות מ-5 דקות היא פיגרה 12:2. לכל הנקודות שספגה היו אחראים מייקל יאנטונן (היום בפנרבחצ'ה), קבאריוס הייז (מונאקו), קולין מלקולם (הפועל ת"א), טי.ג'יי שורטס (פאתינייקוס) וטייסון וורד (אולימפיאקוס). כולם פרשו כנפיים ועפו, המחליפים שלהם לא דומים בכלל ברמתם, המאמן ש"העתיק" את השיטה עומד על הקווים היום ב-NBA וכבר היו לו שני מחליפים, הקבוצה כולה הידרדרה מהפלייאוף למקום ה-16, ועודד קטש עדיין לא מצא פתרון לכדורסל שלה.

🔴 המהפך

בשלוש עונותיו האחרונות של וזנקוב באולימפיאקוס, היא סיימה תמיד במקום הראשון בטבלת היורוליג (ובזו שלפניה - בשני). מעטים מאוד המקרים שבהם נתקלה בכזו התנגדות מהרגע הראשון: הפועל ת"א פתחה ב-0:11 שכל כולו היה נוקאאוט מצד דימיטריס איטודיס. 

בכל אחד מארבעת הפוזשנים הראשונים נגעו שחקניה בצבע. בין שבחדירה, בין שבהכנסת כדור לגבוה, בין שתוך כדי מסירות. אבל הגיעו לצבע. 8 הנקודות הראשונות נקלעו מתוך הפיינט, ואחריהן היה קל (מאוד) למיציץ' לנעוץ את השלשה הראשונה. בזמן הזה, האנשובי'ז מפיראוס (ביוונית זה נשמע טוב יותר - "גברוס" הוא כינוי הגנאי שמודבק לקבוצה ולאוהדיה), עם וזנקוב ומילוטינוב, לא הצליחו להתקרב פנימה. פעם אחת זה נגמר בגג של דן אוטורו, ופעם אחת באיבוד של דורסי.

הסיום היה הפוך לחלוטין: איטודיס חזר למשחק בזכות ההרכב הכי נמוך שיש לו, עם אלייז'ה בראיינט בעמדת הפאוור פורוורד, לצד ג'ונס, מיציץ' ובלייקני. יורגוס ברצוקאס, צריך להודות, קצת שיחק לידיו של היריב; למרות שקיבל 14 נקודות מווזנקוב וממילוטינוב ברבע השלישי, הוא חזר לרוטציה הסכמתית שלו עם הליינאפ שעבד ברבע השני (ולא כל כך הצליח ברביעי). 

הוא שיחק באש, אבל לבסוף השתלט עליה. ואיך? בדרך הכי הפוכה שיש ממה שהפועל עשתה. עם ההרכב הכי גבוה שיש בידיו - פיטרס ב-3, וזנקוב ב-4 ופאל ב-5. בחמש הדקות האחרונות קטפה אולימפיאקוס 5 ריבאונדים בהתקפה (כולל המכריע והחשוב שבהם, של פיטרס על הראש של בראיינט, ב-84:86), ובסך הכל ניצחה 3:10 במאבק על הכדורים החוזרים. וזה, האמת, היה משמעותי יותר אפילו מ-6 הנקודות בשלהי המחצית.

הריבאונד המכריע על הראש של בראיינט. צילום: הפועל IBI תל אביב

🟡 ההתהפכות

אז מה השתבש מבחינתה של מכבי ת"א? איך "הקבוצה החמה באירופה" נשרפה בתוך שבוע? כיצד היא ספגה 214 נקודות ב-48 שעות? למה שפל הספיגה שלה ברבע אחד ביורוליג (40) החזיק מעמד בסך הכל יומיים, ונשבר אתמול עם 41? ועוד מול מי, מול שתי קבוצות שסיימו את העונה כבר לפני חודשיים?

אולי קל יותר להיות הצד הרודף. זה שכבר הוספד, ואין עליו שום לחץ, והוא משחק על הגאווה ועל החוזה לעונה הבאה ועל שאר קלישאות חבוטות ונכונות. לא, אנחנו לא מדברים על באסקוניה ופריז, אלא על מכבי עצמה. את מה שעשו לה השבוע קבוצות התחתית היא עשתה לאחרות בתקופה האחרונה. ופתאום, כשגילתה שהעונה לא אבודה ושיש עוד עבודה, ופתאום יש לחץ ויש מה להפסיד, היא חזרה להפסיד.

פיני גרשון אמר אמש בפודקאסטנו המשותף שגם לו היו ימים שבהם כלום לא הולך. כאלה שבהם אתה יודע בשלב מוקדם שאתה עומד להיות מובס. ודווקא הימים האלה הם הזדמנות להעברת מסרים: לא ננצח בכדורסל? לא ננצח בכלל? לפחות לא נסכים להיות מושפלים, ולא נוותר בקלות על כדורים וסלים. 

מפת העבירות של השחקנים בצהוב מספרת את הסיפור טוב יותר מעמודת האחוזים לשלוש או מספר האסיסטים: ג'ון דיברתולומיאו וזאק הנקינס 4 עבירות. וויל ריימן, אושיי בריסט ומרסיו סנטוס 3 עבירות. ומי ביצעו 0, 1 או 2? לוני ווקר, ג'ף דאוטין, תמיר בלאט, ג'יילן הורד, רומן סורקין וג'ימי קלארק. 

ברור איזה צד של המשוואה טוב יותר בכדורסל, ואיזה צד יכול להוביל קבוצה לאנשהו. אבל ברור גם שהצד השני הוא זה שיוצאים איתו למלחמה.

פחות טוב בכדורסל, אבל איתו יוצאים למלחמה, ריימן. צילום: ג'ורג'ה קוסטיץ'

🟡 העתיד

האשליה של מכבי ת"א התנפצה השבוע לרסיסים: היא לא מספיק טובה כדי להיות קבוצה תחרותית ביורוליג. תחרותית - זו קבוצת פלייאוף. לא כזו שבמשך חודשים מפנטזת כיצד להשתחל איכשהו לערב נתון שבו אפשר להגיע לסדרה מול יריבה בלתי-עבירה. 

אחרי שיצרה לעצמה ודאות בעמדת המאמן, היא אמורה ליצור ודאות יחסית גם בסגל השחקנים. אם תשלה את עצמה שבסך הכל חסר לה קצת, ממש קצת, כדי להיות שם (וזמירות כאלה כבר החלו להישמע לאחרונה) - היא תתפלל ל"נס פלייאין" גם בעתיד. אם תנסה שוב להרוס הכל ולבנות מחדש - היא שוב תפיל את עצמה באותו בור שאליו היא נוהגת ליפול בכל עונה מחדש. 

אין כאן סתירה. הישראלים צריכים להישאר. וגם שלושה וחצי מהזרים (קלארק, בריסט והורד. ואולי איפה לונדברג, בהתאם לשכר ולכשירות). אז מה חסר? בקטנה. שני כוכבים בכירים בעמדות הגארד וסנטר הגנתי מוביל. הדברים האלה שהיא מחפשת ולא מוצאת כבר שנתיים, ולהפוך "רול פליירס" משחקנים מובילים לרול פליירס על אמת.

למי אכפת מהעונה הבאה עכשיו? צילום: הפועל IBI תל אביב

🔴 העתיד

ומה יהיה בהפועל ת"א בעונה הבאה? אחרי שאופציית קטש ירדה מהשולחן, איטודיס יישאר או לא? אוטורו ימשיך או שמישהו ישכיב עליו בלטות וינצל את סעיף היציאה? ומה יעשו עם החוזה של מיציץ'? ומה יקרה עם ים מדר ותומר גינת? והאם הגיעה העת לשדרג מג'ונס לרכז אחר? 

רגע רגע רגע. למי בכלל אכפת מזה עכשיו? הפועל ת"א רצה לפלייאוף, ובמצ'אפים מסוימים יכולה להתחיל גם לפנטז על פיינל פור. העונה הבאה תחכה לעונה הבאה. ככה זה כשמצליחים.