.png)
.png)
.png)
אין גאונים עדינים בפריז
עוד מעט נדבר על עניינים מקצועיים. אולי גם מנטליים. עוד מעט נדבר על החוזה החדש של עודד קטש והקשר בינו לבין ההחתמה של לוני ווקר. לפני כן, קצת על סופרמן. מזה שבועות וחודשים אנחנו מתפעלים כאן מקסמי הכדורסל והנצחונות שמצליח קטש לחלץ מחבורת כדורסל שלא שווה אותם. מזה שבועות וחודשים אנחנו יוצאים מדעתנו מרוב נסיונות להסביר כיצד מצליחה הקבוצה הזאת לצאת עם ידה על העליונה בכל פעם שהיא שותפה למשחק צמוד. ולא משנה גובה הפיגור שלפני. זה הגיע לדרגה של גיבור על. של סופרמן. ולסופרמן, יו נואו, יש בעיה עם החומר הירוק. לא, לא הדולרים של החוזה החדש, נו. קריפטונייט.
ועד שלא יוכח אחרת, הקריפטונייט של קטש, של הקבוצה של קטש, של הכדורסל של קטש, בא לידי ביטוי כשהיריבה שמנגד לא מצייתת לחוקים הישנים. כשהיא רצה ומשחקת באמוק. כשהיא בזה לדקויות ולניואנסים של הפאקינג ריסקרין. כשהיא פריז. היה למכבי תל אביב קשה מאוד בולנסיה, אבל כך גם לכולן. היה לה לא פשוט מול בסקוניה הנוכחית, שרצה מהר. אבל מול פריז, ולא משנה זהותו של המאמן העדכני שלה שצווח על הקווים? לא כוחות. מסתבר שלא כוחות.
ברשותכם, אני רוצה להישאר עוד קצת על העניין הזה. בסוף, ולא משנה כמה השתנה הכדורסל באירופה, והוא השתנה דרמטית, יש לו שפה. יש לו הגיון פנימי. יש עדיין תרגילים, יש עדיין קצב שהוא בגדר הסביר. יש עדיין חוקים בלתי כתובים, כמו הקטע בכדורגל שבו מחזירים כדור לקבוצה שבעטה החוצה כדי לאפשר טיפול בשחקן שלרוב סתם מביים פציעה. העליונות המחשבתית שאליה הגיעו התובנות של קטש, בהתקפה, הן בגדר על כל שאלה תשובה. אם ההגנה הולכת ככה – מגיעה תשובה מיידית שמסתיימת בדאנק או טריצה. ואם הולכת אחרת, מגיעה קריאה אוטומטית. מה שנקרא, בקטשית, לשחק את הכדורסל הנכון. הכל ידוע מראש ובסך הכל צריכים לשלוף את הפתרון שגם הוא הוכן מראש. הנה הסליפ אחרי הפיקנ'רול. הנה ההגבהה לאלי הופ. יו נואו. או שלא.
כל הדברים הללו נכונים לתנאי מעבדה ולדברים המוכרים. בכל פעם שבו ניסה בלאט, לדוגמא, להריץ את מה שעובד מול כמעט כולם, נתקע בכל מיני דוקוסי'ס למיניהם שנגעו בהכל, קפצו על הכל וטרפדו את הכל. אם הורד מקבל כדור בפנים ורגיל לסיים בנחת (כלומר, או לקלוע או שהכדור יברח לו), לפתע נתקל בשני פאיי'ס ואמבאיי'ס שמתנפלים ומכריחים אותו לסגת. ולאבד. האמת? קצת כמו לראות שחקן ישראל מוכשר משחק בליגת הקיץ של וגאס, למי שחווה את חוויית הצפייה בליאור אליהו בזמנו, ואפילו ברומן סורקין בהזדמנות הקודמת. ההוא, המוכשר משלנו, בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי. הוא צריך את התנאים שלו, ההגיוניים, כדי להצליח, בעוד היריבים שלו עטים על הכדור ובכלל כמו במתקפת זומבים.
נשארים עדיין בהתקפה. דיברנו על כך לא מעט בשבועות האחרונים, אבל לצד המחמאות על הכדורסל של, מכבי תל אביב הלכה לאחרונה למקומות אחרים. היא טיפה התמכרה למהלכי האינדיאנה ג'ונס של ג'ימי קלארק, שרץ אחד נגד כולם. ככה, עם הדיו דיו הזה, היא הביאה את נס דובאי. ככה, עם ההיידה היידה הזה, היא כמעט הפכה גם מול בסקוניה. אתמול, עוד לפני שהספקנו לחשב כהלכה את סיכויי הפלייאין ולהתיישב לאחר הג'אמפבול, כבר הגיע איבוד הכדור הראשון של הקלארק, שהוביל לדאנק הראשון של הערב. (0:39)
האיבוד הראשון הזה, נגיד, הוא בגלל שההגנה של פריז שמה את המכדרר במוד של הישרדות. אוקיי. ואז הגיע עוד איבוד של קלארק כשניסה לנצח את כולם און דריבל. ואז, כשאנחנו כולה 3 דקות וחצי אל תוך הארוע, הוא מנסה שוב ומאבד בשלישית. הפעם, האיבוד מוביל ל-2 נקודות מביכות הרבה יותר, כי בתכלס, אף אחד לא יורד להגנה. (2:17)
ויש את עניין לוני ווקר. יכול להיות שאחת הבעיות המרכזיות במשחק ההפסד מול בסקוניה הייתה שהכדורים של הווקר, בתחילה, דווקא כן נכנסו. אולי זה נתן ליגיטימציה להמשך הכדורסל האבוד הזה, שבו קלארק והוא, בתורות, מנסים לעשות דברים שהם גדולים עליהם. גם אתמול, בדקות הראשונות מול פריז, לא רק שווקר זרק כל מה שהגיע אליו, אלא שהוא אפילו קלע את חלקן. כל עוד מנצחים, ומכבי הרי ניצחה ללא הרף עד לדאבל וויק הזה, ומכבי הרי הייתה הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר במפעל הזה משך שבועות וחודשים, אז קשה קצת יותר להתווכח. עכשיו כבר מותר.
כאמור, ההתקפה המוקפדת והמוערכת של מכבי תל אביב, זאת שהייתה זוכה בלא מעט מהפרסים שהייתה אקדמיית הכדורסל האירופאית מעניקה בקטגוריות ההתקפיות, לו היה דבר כזה, הלכה מעט אחורה לאחרונה והתחלפה בדברים שתואמים את הרצונות, היכולות והידע של שני הגארדים הדומיננטיים שלה. אתמול, גם המוקפדת וגם הממש לא, חטפו את הסטירה של החיים שלהן.
שלא יובן אחרת. אין כאן שום נסיון לייחס את החרבנא רק לזה או לזה. זוכרים את דימוי הישראלי בליגת הקיץ? למכבי תל אביב הרי יש סופר שחקנים ברמת הכחול לבן. שני שחקנים שכל נגיעה שלהם בכדור מבליטה את רמת הכשרון, את הטאץ' הייחודי. רומן סורקין שיחק אתמול קצת מעל 11 דקות, סיים עם 0 נקודות ו-0 מבטים נוחים לסל. וחטף בכל התקפה נקודות על הפרצוף שלו. תמיר בלאט שותף אמש קרוב ל-17 דקות, סיים עם 0 נקודות ועם פלוס מינוס 25 שלילי. וחטף כל התקפה נקודות על הפרצוף שלו. אני לא כותב את זה כדי לקנטר, לא לגבי סורקין ולא לגבי בלאט, אבל שניהם סוג של גאונים עדינים. בסיינפלדית, שזה התחום בכלל של אהרלוס, קוראים לזה Delicate genius. הנה הרפרנס:
בטוויסט אירוני במיוחד של ההיסטוריה, אין מקום לגאונים עדינים בפריז. כלומר, רק כשמשחקים נגד קבוצת הכדורסל הזאת של פריז.
זהו. סיימנו עם הפורפליי. מכבי תל אביב התבזתה אתמול. נכון, דברים כאלו יכולים לקרות. נכון, בסוף הדלק נגמר. נכון, אולי (לא מאמין בזה), יש כאן עניין של להפוך מאנדרדוג לפייבוריט. נכון, אחרי תקופה שבה חשבנו שאפשר בלי, מסתבר שלאפקט הפציעות של ליף ולונדברג ולביא וכו כן נודעת השפעה. נכון, אולי, אבל לא מעניין. אפשר להפסיד לכל קבוצת יורוליג ולא משנה אם המשחק חשוב לך או לה. עדיף שלא לאבד צלם של קבוצה. זה מה שקרה אתמול. ועדיין, אם לא שמתם לב, לא דיברנו ספציפית על הגנה.
תזכורת - קליק ראשון על הסרטון ינגן את הקטע הרלוונטי. לצפיה חוזרת העבירו את הסרטון לנקודת הזמן שמצוינת בסיום הפיסקה.
עכשיו כן. הנה הפוזשן האחרון של רבע הבלהות הראשון. יש עבירה לתת. אין לחץ של בלאט על הכדור. אין יכולת או רצון לסנטוס. (5:34)
הנה הפוזשן הראשון של הרבע השני. מכבי מראה את הלחץ המעכב שלה. מעכב? מעכב?? מעכב??? (5:50)
הנה מהלך מהרבע השלישי. הנקינס קולע, כן? (9:20)
והנה אחרון להפעם. יוצאים שניים על רודן עם הכדור. שזה בסדר. ועכשיו מה, מה עכשיו? (9:50)
חשבתי לכתוב כאן על ההגנה של מכבי תל אביב. להעליב אותה, לנאץ בה. אין טעם. הדברים מדברים בעד עצמם. הדברים מבישים בשם עצמם.
3 נקודות לסיום על החוזה החדש של קטש
סחטיין עליה – עודד קטש היה היעד הראשון במעלה של מכבי תל אביב ומכבי תל אביב החתימה אותו אצלה. סחטיין עליה. שום דבר, גם בסביבה שבה אין באמת תחרות כרגע על שירותיו הטובים, מרגע שהקואץ' החליט שכל עוד מתנהלת העונה, הוא מדבר רק עם הקבוצה בה הוא מאמן כרגע, איננו מובן מאליו. מאחר שאנחנו אנשים שתוהים, התהיה היא מה באמת המנס ריאה שעומד מאחורי. הרי פלגים לא קטנים בקבוצה הזאת, עד ממש לא מזמן, סברו (בקול) שקטש גדול וגו, אבל יש לו מגבלות שימנעו ממנו את הצעד קדימה. האם גם הפלגים האלו השתכנעו באמת ביכולות, או שמא הבינו שאם אין קטש, אז נעלם סיכוי לפיוס עם הקהל הכועס? כי אם כך, אז זה קצת כמו החתמת היח"צ של ווקר בקיץ, לא?
סחטיין עליו – לא, לא. קטש איננו ווקר. והוא באמת עושה קסמים עם חבורה שלא שווה קרב על הפלייאין, בטח בתנאי המלחמה המחורבנת. וסחטיין עליו גם ברמת ניהול המו"מ, עם היכולת למקסם חוזה ולהביא למספרים ששמורים היסטורית רק למאמני השפיץ של המפעל, לכאלו שעשו פיינלפורים ומעלה. האם, בתנאים דומים כלכלית, מקצועית ובטחונית, יוכל קטש לשמר או לשפר את התוצאות האלו גם בעונות הבאות? ספק גדול.
תוציאו מחשבון – אוקיי. בואו נהיה אופטימיים ברמת התקציב של הצהובים. בואו נניח, ואין לנו שום דרך לדעת או להניח, שכן או לא מלחמה, כן או לא ביתיות, מכבי תל אביב מגדילה את התקציב המקצועי שלה. בואו נניח. החוזה החדש של קטש, על פי פרסומים זרים, שווה בערך עוד חצי מיליון דולר נטו לעונה. עכשיו, תוציאו מחשבון ותחשבו את זה בשקלים ובעלות מעביד של ישראלי. זה לא מעט. עכשיו, תוסיפו לזה את הדיבור על השדרוג בכסף של בלאט, גם זאת – על פי פרסומים זרים. ושל קלארק? כדי להעמיד קבוצה שלא תזדקק לניסים, מכבי תל אביב צריכה לשמר גרעין מהקבוצה הזאת ולהתחזק בלא מעט שחקנים משמעותיים. ששווים הרבה כסף. אם יש לה את הרזרבה הזאת או אם היא קיבלה את ההחלטה הזאת, אחלה. אם לא, ושמנו לרגע בצד את האופציה לחיות על באיי אווטים, היא חייבת לחיות שוב על הימורים. על ניחושים. שלרוב מובילים אותה לאותו המקום, המבאס, בטבלה של הליגה השניה בטיבה בעולם.
שבת שלום. עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.
תגובות