תוצאות חיפוש

הכלל הראשון של קרב מול פריז הוא שאסור לדבר על יכולת מול פריז. הכלל השני של קרב מול פריז הוא שאסור לדבר על יכולת מול פריז. הכלל השלישי של קרב מול פריז הוא למעשה הכלל היחידי שרלוונטי לכל משחק כדורסל מול כל קבוצה, כלומר שהדבר היחידי שחשוב הוא לנצח. ואתם יודעים מה? מול יריבה שגורמת ללא מעט קבוצות להיראות רע, כי היא גוררת אותן למועדון המסוים והכאילו מבולגן שלה, הפועל תל אביב נראתה אחלה. עזבו אחלה. בעיני היא נראתה טוב בלא מעט דקות על הפרקט בבולגריה. והיא ניצחה, שזה בכלל טוב.

מרץ' מאדנס איתנו בכל הכוח. התחלנו עם טורנירי הקונפרנס השונים, ועכשיו מגיע הדבר האמיתי. טורניר הNCAA המרכזי, שמתחיל הלכה למעשה הלילה משלב ה-First Four - טורניר פנימי בין 8 הקבוצות האחרונות בדירוג, ויימשך במשחקי הסיבוב הראשון שיחלו בסוף השבוע. הסברים על לו"זים, מבנים ושאר ירקות, נתנו כאן .

קשה להסביר את הדיסוננס הזה. לנסות לחזור ולכתוב על כדורסל כשמסביב המציאות של כל היירוטים, השיגורים והבומים הבלתי פוסקים לא מפסיקה להדהד. מאז שהמלחמה הזו התחילה אני על מדים, ובזמן שאתם קוראים את הטור הזה, כדאי שתדעו שראיתי את הבית שלי ל-24 שעות בודדות. ובתוך המרתון הזה, הצלחתי לדחוס צפייה במשחק כדורסל אחד, בלחץ. בהתחלה, אני מודה, היה לי תירוץ נוח. הפציעה של אבדיה הקלה לי על הבחירה האם לגרד את העיניים בשלוש לפנות בוקר בשביל לראות את פורטלנד בלעדיו, והיא הייתה קלה מדי. המשכתי לישון.

עד עכשיו דיברנו רק על מספרים ושמות. על נייר. בואו נדבר כדורסל. בעקבות כל שתואר עד כה נוצרה מציאות חדשה. תהליך חיפוש השחקנים, הטיימינג של השוק ומעל הכל הדינמיות של השוק, שכמעט לא קיימת, שינו את איך שהקבוצות מתנהלות. מה עושים כשהקלפים שיש לך לא טובים, לעשות פולד לא רלוונטי ולבלף לא אפשרי? בפרק האחרון ננסה להבין איך הדינמיקה השתנתה בשוק חסר דינמיות.

בשבוע שעבר כתבתי על החזרה של ג'ייסון טייטום שמכניסה עניין לחודש האחרון של העונה הרגילה. התקופה הזו זקוקה לעניין, כי ככל שהעונה מתקרבת לסיומה פחות ופחות קבוצות מתעניינות בה. מעבר לקבוצות הטנקינג, גם חלק מקרבות המיקום בפלייאוף לא מאוד מעניינים את הנאבקות. בשנים האחרונות נראה שביתיות הופכת לפחות ופחות חשובה, אפילו במשחקי 7, וקבוצות רבות מעדיפות לתת לשחקנים הבכירים לצבור כוחות לפוסט סיזן.

בואו נעשה משהו שעוד לא ניסינו. היום (ראשון) בשעה 15:45 נעלה בשידור ישיר וראשון מתוצרת הדיסקו. נועם יעקב, בעונת פריצה שאמורה להזניק את הקריירה שלו, וקבוצתו אוסטנד מהמקום השני בליגת ה BNXT, מארחים את הראשונה בטבלה מאנטוורפן. השידור המלא אצלנו באתר, פתוח לכולם.  17 נקודות לנועם יעקב במפגש הקודם בין הקבוצות לאור כל העונה הזאת אנחנו עוקבים בעניין אחר מעלליו של נועם יעקב בבלגיה. האוזמן כתב עליו באוקטובר האחרון , גם בהיבט של הכדורסל וגם בכל הנוגע להפיכתו של העלם לג'אמוס. חודש לאחר מכן המשכנו לבדוק מה שלום ההימור על ליגה מוכרת ונחשבת הרבה פחות . בכל הנוגע למשחקי ה BCL, יעקב הרשים בקבוצה שממש לא. שהלכה הביתה אחרי 6 משחקים כשהיא רואה רק הפסדים. בליגה המקומית, זאת שמאחדת קבוצות מבלגיה ומהולנד, המצב התחיל אחרת. נועם יעקב נראה מצוין בקבוצה שרצה היטב. ואז התחיל הבלאגן. שחקנים עזבו (למשל אסטראדה ושאקל). שחקנים אחרים באו (כמו דומאסק וגוסטבסון). היה מאמן בשם דדאס, שהוא ממש האח של, וגם הוא הלך, כשההפסדים בליגה המקומית הגיעו בצורת רצף. רצף שממש לא מקובל על מועדון פאר שלא מוכן לשמוע על פחות מאליפות מקומית. בשלישי האחרון שוחק המשחק הראשון בין אוסטנד השניה לבין אנטוורפן הראשונה. אחרי שהדברים נראו לא רע בכלל בחלק הראשון של המשחק, היו אלה הקשיחות, הרגליים ואולי גם מידת התיאום שעשו את ההבדל לטובת המארחת. אוסטנד לא מצאה תשובה לפיזיות של קסלטלוק, טומבה ודה רידר בפנים, לאתלטיות של בלו וצ'יקס בחוץ ולגאנר עם השם הכי מגניב באירופה – אנדרו פאנק.  נועם יעקב עצמו סיים את המשחק עם 17 נקודות ו-2 אסיסטים, אבל ברור לו ולקבוצה שלו שהדברים צריכים להיראות אחרת כדי שהתוצאה הפעם תהיה שונה. גם כדי להשאיר סיכוי לעקוף את היריבה עוד במהלך העונה הרגילה. גם כדי לייצר בטחון שיספיק כאשר הליגה הזאת תתפצל (כן כן) בזמן הפלייאוף בין הקבוצות הבלגיות מצד אחד לבין ההולנדיות מצד שני. בדיוק כמו שאתם קוראים. צילום: FIBA,BASKETBALL ואנחנו, הדיסקו, נלווה את נועם יעקב ואת אוסטנד שלו עד לסיום העונה, במשחקים נבחרים, אצלנו באתר. יהיה כיף. בואו.

בפרק א' של הפרוייקט דיברנו על הצרות . עכשיו לחלק שנקרא בפולנית מדוברת "בנוסף לכל הצרות" - אסיה. בעיקר מזרח אסיה, אבל לא רק. אם בפרק הראשון התאיידו 400 שחקנים לאמריקה, הנחמה הייתה שרובם המוחלט זבי חוטם. בפרק ב' היאוש רק יגדל. הסינים והיפנים שלפו מהשוק מספר תלת ספרתי של שחקנים, רובם המוחלט ווטרנים שיכולים לעזור לך לנצח היום. במקביל הסגלים ביורוליג התרחבו. הפלסטר שנמצא הוא בדמות סגלים זקנים יותר. מה יקרה כשהוא יוסר?

כדורסל בזמן מלחמה. קונספט קצת מוזר, חייבים לומר. אמנם מקובל לטעון שלהפועל תל אביב עדיף לחזור לשחק בחו"ל, בין סופיה לאולמות נטושים כמו הפלאו בלאוגרנה בברצלונה, ועדיין לא כל כך טבעי לעבור מהטלוויזיה לאפליקציית יורוליג טיוי בטלפון בזמן אזעקה כדי לא לפספס את הדקות האחרונות. בסוף מתרגלים להכל, שר פעם דודו טסה, אבל יש דברים שלא כדאי להתרגל אליהם.

את ניתוח משחק ההפסד של מכבי תל אביב במילאנו צריך לחלק לכמה חלקים. ברמת הכדורסל, נעמוד תיכף על הדברים שעשו את ההבדל. ברמת המעבר לכדורסל, ההבדל הגדול הגיע עוד לפני הג'אמפבול. ולא, אני לא מדבר בהכרח על הפציעות. כשהיא מביטה ימינה ושמאלה, יודעת הקבוצה בצהוב שאין שום דבר יוצא דופן בכל הנוגע לכמות ההיעדרויות שלה. אבל אני כן מדבר על התזמון של הדברים. על הרצף שעובר דרך ליף ג'וניור ולונדברג. על המלחמה שקטעה את רצף הנצחונות ואז את רצף האימונים. ועל החסרון של הורד שהפך למכשול אחד יותר מדי.

שעת לילה מאוחרת, ומסך הוורד שלי לבן יותר מהגופיות של ריאל מדריד. רוב מחזור היורוליג מאחורינו, וסוף סוף גם הישראליות הן חלק ממנו, ויש המון על מה לדבר. אבל ממה מתחילים - מהטרללת של מונאקו, מהקאמבק של מתיאס לסור, מניתוח הסיכויים של מכבי ת"א לפלייאין ושל הפועל ת"א לפלייאוף? יודעים מה, אתם מחליטים. הטור הזה הופך למהדורת שו"ת. אתם שואלים (בעמוד ה-X שלי), אני עונה.

חודש מרץ תמיד היה בעבורי הבטן המשעממת של עונת הכדורסל. כדורסל ישראלי, אירופי ו-NBA כאחד. שלב ביניים יבש כזה שהדבר היחיד שטוב זה שהוא חולף. ההתרגשות מפתיחת העונה כבר חלפה מזמן, ההייפ סביב הטרייד דדליין והאולסטאר התפוגג, הדרמות של פגרות הגביע האירופאיות הסתיימו, והפלייאוף עדיין לא נראה באופק. התנועות בשוק השחקנים מתחילות לדעוך (במציאות ללא מלחמה), מגיעה בשלב מסוים איזושהי פגרת נבחרות משמימה, חוזרים ללופ של משחקי הליגה ולרוטינה הקבועה. יאללה, שיגיע כבר פסח.

בכי ונהי של אוהדים זה חלק מהמשחק. המהדרין יאמרו שזה חלק מתפקידם והוויתם. בשנים האחרונות חלק לא קטן מזה מופנה כלפי האימפוטנציה של קבוצתם-יקירתם להחתים שחקנים בקיץ או להביא מחליפים  באמצע העונה. זה לא הגיע משומקום. את האוהד הממוצע זה לא ינחם אחרי עוד הפסד, אבל הקושי אמיתי וקיים לאורכה ורוחבה של כל היבשת. לאורך העשור האחרון התפוגגו מהשוק יותר מ-500 שחקנים, וזה השפיע על כל הרמות – מהטופ של היורוליג ועד לירכתי הליגות המקומיות. אין שוק. למה זה בכלל קרה? איך זה משפיע? קחו נשימה ארוכה. כל הפרטים בפנים.