יש מסקנות מגיים 1. לא בטוח שהן רלוונטיות לגיים 2

הכלל הראשון של מועדון קרב, ואתם יודעים שהדקותיים האחרונות של גיים 1 נראו בדיוק כך, הוא שלא מדברים על מועדון קרב. הכלל הראשון של סדרות פלייאוף הוא שאמנם מדברים על המשחק שהסתיים, אבל מבינים שהמשחק הבא בסדרה מתחיל מחדש, לאו דווקא עם קשר או זיקה לזה שהיה לפניו. ישנן סדרות טלוויזיה אייקוניות, נניח שובר שורות, שחייבים לראות מהפרק הראשון כדי להבין מי נגד מי. יש סדרות אחרות, נגיד סדרת בית החולים המיתולוגית האוס, אליהן ניתן להצטרף בכל שלב ועונה, ועדיין להתמצא צ'יקצ'ק. לזהות מיהו מנהל ההצגה הבלתי והנרקסיסט. לדעת שבסוף הוא יפצח את התעלומה וינצח. בסדרת פלייאוף בין ריאל מדריד לבין הפועל תל אביב, בינינו, ישנם כמה מועמדים טבעיים לאייש את הנישה של דוקטור האוס. תחשבו לבד מי הליהוק שלכם.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

10:08

https://www.youtube.com/watch?v=jDxiK7peqbg

א מענטש טראַכט און גאָט לאַכט

האדם מתכנן ואלוהים צוחק, כך אומרים באידיש מדוברת. לשני המאמנים של שתי הקבוצות יש שני עוגנים בלעדיהם אין. 2 דקות וקצת אל תוך הארוע, וסקריולו נותר בלי טבארס. שבלעדיו אין. אפשר לעגן את ההצהרה הזאת בלא מעט נתונים. ניתן להסתפק בכך שלטבארס יש את רייטינג הנטו הגבוה במדריד. לא הרבה אחריו והאיש שבלעדיו הקבוצה של איטודיס נקלעה למשבר שכמעט שלח אותו הביתה, אלייז'ה בראיינט, החל לדדות בעצמו. בלעדיו אין. בלעדיהם, נותרת כל קבוצה עם מה שהביא אותה עד הלום, רק פחות טוב. ריאל מדריד והפועל תל אביב יודעות בדיוק מה הן רוצות לעשות כשהן מגיעות למשחק ההתקפה. שתיהן, עובדתית, עושות את זה ברמה הכי גבוהה שיש למפעל הזה להציע. נו, אז המארחת המשיכה לרוץ ולשחק מתוך הפלואו של המשחק, רק אולי קצת פחות טוב. האורחת המשיכה לכדרר במקום ולנסות לנצח באחד על אחד ומעלה, רק פחות טוב. כל עוד התקיים אתמול משחק כדורסל ולא מועדון קרב, לא היה כל ספק מי הקבוצה האיכותית יותר. 

הפואנטה

באמתחתה של ריאל מדריד פאנצ'ים לרוב. כמובן שאוחזת היא באמן פיקנ'רול כמו קמפאסו. מעבר לכך, היא יודעת לייצר קצב משחק מהיר (לאו דווקא בהתקפות מתפרצות). מעבר לכך, היא קבוצת פוסט דומיננטית. כשמוסיפים את אחוזי הקליעה הגבוהים של מרבית שחקניה מחוץ לקשת שלוש הנקודות, נוצרת משוואה שבה יש מעט מאוד מקומות ושחקנים מהם ניתן להמר. עם או בלי טבארס, האיש שמוסיף לכוח האש ההתקפי גם את נוכחות הלואו גאפ ומעל הטבעת שלו, ריאל מדריד הגיעה חיש חש לכל פואנטה שהיא רצתה. היא רצה ושיחקה בטמפו גבוה. היא הלכה פעם אחר פעם אחר פעם אל הפורווארדים שלה פנימה, כדי שאלו ישחקו עם הגב לסל. זה הגיע מהזוניה. זה הגיע מליילס. זה הגיע מגבי דק. אם עוזרים, יש קיקאאוט ושלשה קמפאסו. אם לא עוזרים, הרי שבכל תצורת הגנה של איטודיס, עם או בלי חילופים הגנתיים, עם או בלי קרוס מאץ' הגנתי (כלומר, התחכמות כמו שראינו בתחילת משחק, שבה שחקנים שומרים על שחקני התקפה מעמדות אחרות, נניח וויינרייט על הזוניה ומלקולם על קמפאסו), יש פורווארד יריב שמרגיש בנוח ללכת פנימה מול בלייקני או מיציץ' או ג'ונס או מלקולם או וואטאבר. 

ואת כל זה עשתה ללא כל הפרעה. את הרבע הראשון, רבע של 27 נקודות, סיימה עם 8 אסיסטים מול 0 איבודים. את המחצית הראשונה, מחצית של 48 נקודות, היא סיימה עם 13 אסיסטים, אף אחד מהם לא של קמפאסו, מול 2 איבודים. הפועל תל אביב, כדי להמחיש את השוני, רשמה 20 דקות ראשונות של 6 אסיסטים טובים מול 8 איבודים רעים. קצת שונה. 

הרעיונות ושינוי הכיוון

כאמור, תכניות ותכנונים זה נחמד, עד שהמשחק מתחיל. האמת? אני יכול לבזבז לכם את הזמן עם כמה התאמות קטנות שהביא איתו איטודיס מהבית, אבל מרביתן התגלו כחסרות חשיבות. מתי סוויץ', איך מגיבים לפוסטאפ, ממי קצת מרמים ולאן מכוונים. כאלו. הקלף המרכזי שנזרק אלי פרקט, אולי בחוסר ברירה, הגיע בדמות הערבוב ההגנתי שהושק כשלוח התוצאות הראה 42-26. כל יד סימנה 2 אצבעות, כמו שסימן קנגוואה מבאר שבע, כלומר הולכים 22 ומראים אזורית. וכן, אח"כ שחקנים עוברים ומתיישרים למאצ'אפים שלהם. ביום קליעה מוזר כמו זה שעבר על ריאל מדריד, שבו היא קולעת כקבוצה 8 שלשות בטוטאל, מהן 6 של קמפאסו ו-2 של ליילס, זה משהו שעבד הרבה מעבר למצופה. ההגנה הזאת הושקה מול ליינאפ מרשים פחות של ריאל, מאחר שעל הפרקט שהה סרחיו יוי. ההגנה הזאת המחישה ביתר שאת את יום הקליעה המוזר שעבר על הזוניה. והעצימה, באופן מוזר עוד יותר, את חוסר האונים המסוים של קמפאסו, שזכר היטב את הבלוק שחטף על הראש ממלקולם בפוזשן הראשון של המשחק, דווקא ביום שבו הוא דופק טריצה אחר טריצה אחר טריצה. 

והפועל תל אביב שבה וחזרה לאותה הגנת ערבובים גם במחצית השנייה. ההגנה הזאת אפשרה לה לוותר על שירותיהם הרעים של וויינרייט, אדווארדס או מוטלי ולשחק עם הרכב סמולבול שחושש פחות מענייני מאצ'אפ. היא הוציאה את ריאל מדריד מהקצב שלה. היא גרמה לה לרגעים של חוסר בטחון. עם כוכבית אחת. את המחצית הראשונה סיימה הפייבוריטית עם 4 כדורים חוזרים בהתקפה. במחצית השנייה, זאת שבה היא החלה להסס, היא כבר ליקטה עוד 12 כאלו. בעיקר אוקקה. בעיקר מול האזורית. 

12 ריבאונדים בהתקפה לריאל מדריד במחצית השניה, הרבה מהם שלו. צ'ימה אוקקה

זה ברמת הכדורסל שאפשר לשרטט. מעבר לכדורסל המשורטט, חזרה הפועל תל אביב למשחק, איכשהו, בזכות שני דברים אחרים. הראשון זה אנטוניו בלייקני. שהדבר היחידי שהפתיע אותנו לגביו במשחק הראשון הוא השלשה הפנויה שאותה הצליח להחטיא, זאת שהייתה מורידה לנקודת אחת בלבד. השני זה האמוציות. הפועל תל אביב הצליחה לגרור את המשחק הזה לכדי מצב שבו ריאל מדריד האיכותית, הנהדרת, הזחוחה, השחצנית, מוצאת עצמה בקרבות מגע. במועדון קרב. כשהיא רוטנת ויוצאת מהאלמנט שלה. היסטורית, ריאל היא בדיוק זאת שתלך לשם כשקשה לה. לפרטים ניתן לפנות לפרטיזן וז'לקו. הפעם, רגע לפני משחק שהלך למחוזות ה-20, הייתה זאת הקבוצה של ג'ונס, וויינרייט, אוטורו ודדאס, בדקות האחרונות, שהצליחה להוציא את סקריולו וכו משלוותם. זה הספיק לתחושה מזויפת של כמעט. מעניין אם אפשר יהיה לגרור את זה לגיים 2, בערב שבת.

3 נקודות לסיום

1. אוטורו – בהיעדרו של התפלץ אשר מתחת לשל של הבירה הספרדית, אבל האמת היא שגם בפוזשנים הממש מועטים שלפני, התייצב לו דן אוטורו וסיפק את המשחק הכי דומיננטי שראינו ממנו, בעונה הכי דומיננטית שלו בקריירה. קחו כמה סלים של BULLY BALL, בהם הוא לוקח קרנפים כמו גארובה ודק ורומס אותם עד לטבעת ולדאנק, תוסיפו אליהם מהלכים של טאץ' כמו זה שאיתו סיים מעל הזוניה ואלכס לן, 17 כדורים חוזרים ומפלצתיים למדי ותקבלו משחק שמוכיח שבעמדה הזאת, בטח כשאין טבארס בסביבה, להפועל תל אביב יתרון אבסולוטי בעמדה מספר 5.

   
   

2. מוטלי – אחד מהדברים שעשה אתמול איטודיס שונה נגע להרחבת הרוטציה בכלל ולשילוב של מוטלי בפרט. אני באמת לא יודע מה הייתה התכנית המוקדמת שלו בעניין הזה, אבל המחשבה המוקדמת של חלקנו – קרי לזרוק אותו בעמדת הסנטר כדי להקשות הגנתית על טבארס – השתבשה ביחד עם הברך של האיש בכף ורדה. במקום, קיבלנו את מוטלי בעמדה מספר 4. ומיד, ריאל מדריד הולכת על הרגליים הלא זזות שלו עם חסימת פלייר ושלשה של ליילס. ומיד, בהזדמנות הראשונה, מוטלי המבולבל מעיף שלשה מיותרת לכיוון הכללי של הטבעת. שאת זה אמנם אפשר להסביר בקלות בכך ששחקן ספסל רוצה לקנות דקות וגו ולהוכיח עצמו מיד. יש גם הסבר פשוט אחר ומתאים לא פחות: בהפועל תל אביב, קבוצה שבנויה על החלטה של המכדרר, לרוב לעצמו ובעצמו, נוצרת בעיית אמון. כלומר, כשהכדור אצל אחרים, כמו מוטלי, שתוהים בעינם לבין עצמם מתי יקבלו הזדמנות נוספת לזרוק, אם בכלל, המסקנה שמתקבלת אצל חלקם – וודאי כאלו עם מנטליות של סקוררים – היא להשליך כאפשר. השליך. החטיא. סיים חלקו אחרי כ-4 דקות.

   
   

3. די כבר – פייר? נמאס כבר לדבר, לכתוב או להתאכזב מואסה מיציץ'. ששוב, ברמת הנקודות ואפילו האחוזים מהשדה, היה טוב פלאס. 15 נקודות, 4/8 ל-2, 2/3 ל-3 זה יותר מאחלה. היי, אפילו 7 ריבאונדים, שזה כמעט שיא עונתי. הבעיה האחרונה של וסיליה מיציץ' נוגעת לענייני רצון ומוטיבציה. הוא ממש שם. הבעיה היחידה היא שהוא אמנם שם, אבל מזיק לקבוצה כל הזמן. לא זוכר מתי נתקלתי בגארד דומיננטי, ולא משנה כמה כסף הוא מרוויח, שכל נגיעה וכדרור שלו שווים תחושה של אוי ואבוי. של סכנת נפשות. יחס האסיסטים איבודים (2 מול 7) לא מספר את כל הסיפור. יש שחקנים שמשרים שקט על חבריהם לקבוצה. מיציץ', בתצורתו הנוכחית, מייצר את האפקט ההפוך. הוא מחולל הפאניקה המשמעותי ביותר בהפועל תל אביב. וזה עוד לפני שדיברנו על ההגנה. ועדיין, כל מה שצריכים הוא משחק אחד טוב. אחד. כדי לקחת את כל המסקנות מגיים 1 ולהשליך אותן היאורה. כי ככה זה בסדרה. וסיליה מיציץ' מכיר סדרות. איטודיס מכיר סדרות. ביום שישי נקבל עוד הזדמנות לראות אם להיכרות עם סדרות העבר יש משמעות כלשהי בסדרה המסוימת הזאת.

עד כאן גיים וואן. שיהיה לנו טוב.