למה שהפועל ת"א תעיף את ריאל מדריד? בואו ננסה
- אהרל'ה ויסברג

- 28 באפר׳
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 29 באפר׳
אני ממש זוכר את החוויה הזו כילד. אסטודיאנטס מדריד הקטנה והאלמונית, בעונתה הראשונה אי פעם בגביע אירופה לאלופות, הדהימה את מכבי ת"א על חודה של נקודה והעפילה לפיינל פור ב-1992. באחד העיתונים צוטט פרשן ספרדי שהסביר משהו ברוח הזו: "האופנוענים הסטודנטים באו לסדרה, ופשוט היו מהירים, רעננים וצמאים מדי עבור הסוסיתא העתיקה והעייפה". האם זה מה שעומד לקרות גם כעת, 34 שנים אחרי, בהיפוך תפקידים בין שני מועדונים אחרים מאותן ערים?
אולי כן, אולי לא. אני יודע, תפקידי לתת לכם כאן סימני קריאה ולספק מענה לשאלות, אבל באמת שאין לי מושג. לכאורה, ברור מי הפייבוריטית ומה "אמור" לקרות. ברור גם שריאל מדריד לא בדיוק קיבלה את היריבה שרצתה בסדרה הזו. הלא לאורך כמעט כל העונה, היא הסתכלה למעלה כדי למצוא את הפועל ת"א בטבלה.
אם ממש נרצה לתרגם ללשון ההווה את המשל על המועדון החדש שחותך על הכביש את הווטרנים הכבדים, לא בטוח שנדבר בהכרח רק על הסדרה הזו. כך יצאו המצ'אפים: אותו תיאור יתאים אחד לאחד גם להעפלה היסטורית של ולנסיה על חשבון פנאתינייקוס, או להדחת האלופה פנרבחצ'ה בידי ז'לגיריס קובנה.

בקיצור, עזבו אתכם מכדורסל וממצ'אפים ומטקטיקות ומהתאמות. לפחות חלקית. בואו נקליל בעובדות הלא חשובות. לקראת פתיחת הפלייאוף, ומכיוון שעיתונאים - ובפרט עיתונאים ישראלים, ובפרט בפרט עיתונאי ספורט ישראלים - תמיד מחפשים את החיובי (מה, לא?), יצאנו לשאוב סיבות לאופטימיות שיחיו את חלום הפיינל פור ההיסטורי של הפועל ת"א. כי בלי האמונה... סליחה, זה של קבוצה אחרת. אבל הבנתם את המסר.
רבותיי, ההיסטוריה - מקומה בהיסטוריה
ההיסטוריה של ריאל אינה משתמעת לשתי פנים. זהו לא רק המועדון המעוטר ביותר בתולדות הכדורסל האירופי (11 גביעים, כולל בימי פיב"א), ולא רק זה שהופיע בהכי הרבה גמרים (21), אלא גם זה שהגיע למספר הפיינל פורים הגבוה ביותר (30, כמו צסק"א מוסקבה). הבלאנקוס אמנם הפסידו בשש סדרות של הטוב מחמישה - אבל באף אחת מהן לא החזיקו ביתרון הביתיות. בעיה.
יתרה מכך: ארבעה משחקני הסגל הנוכחי הניפו את גביע אירופה במדי מדריד ב-2023. מהזכייה שלפניה, ב-2018, נותרו שלושה שרידים. שניים מהם, פקונדו קמפאסו וסרחיו יוי, היו חלק גם מהתואר היבשתי אי אז ב-2015. כלומר, אם לקחת ברזלים זה מקצוע - אז לסרג'יו סקאריולו יש כמה מועמדים לתפקיד ההנדימן של השנה.
אבל אולי אפשר, קצת בכוח, למצוא צד שני למטבע הזה. יוי כבר בן 38. נשאיר אותו בצד. קמפאסו ואדי טבארס בני 35 ו-34, ואת הגיל שלהם מרגישים על הרגליים. גבי דק, בדומה אליהם, הלך העונה לאחור. מריו הזוניה (אל תדאגו, אותו אנחנו שומרים לסוף) לא השתלט על הקבוצה כפי שהיה מצופה ממנו אחרי עזיבת דז'נאן מוסא. ושחקן העתיד שבחבורה, תיאו מאלדון? מכורי הפנטזי כבר יודעים לספר לכם שלקחת אותו זה לוטו.

השאלה היא איך תתמודד הגווארדיה הוותיקה עם העומס שמביאה איתה סדרת פלייאוף. את סופ"ש גביע המלך בספרד היא סיימה על הגחון, ונכנעה בגמר למהירות הסילונית של באסקוניה. גם בסופרקופה בקיץ היא הגיעה לגמר, ונתקעה בו מול ולנסיה.
האם להפועל ת"א יהיה יתרון בתחום הזה? בואו לא נגזים. הרי לרשותו של סקאריולו יש עוד כמה שמות שלא הזכרנו, מאנדרס פליס ואלברטו אבלדה, דרך צ'ומה אוקקה וטריי ליילס ועד אוסמאן גארובה ואלכס לן. דימיטריס איטודיס קיצר לאחרונה את הרוטציה לשמונה שחקנים במשחקים החשובים, פלוס קצת פירורים, ובסדרה ארוכה (או לפחות כזו שהוא רוצה להאריך) הוא יצטרך לסמוך על יותר אנשים ממה שהתרגל.
למשל, על ג'ונתן מוטלי. הסנטר (סנטר! לא פאוור פורוורד) נמחק לחלוטין, והפעם האחרונה שבה קיבל נתח דקות דו-ספרתי ביורוליג אירעה לפני יותר מחודש. מול באסקוניה הוא שותף לשמונה דקות, נגד פאו הגיח לפחות משלוש, ובשלושת מחזורי הסיום לא ראה פרקט בכלל. למעשה, הוא לא באמת שיחק מאז... המפגש הקודם עם ריאל.
זה לא מקרי, כנראה. במצ'אפ הספציפי הזה, ובפרט כשטבארס על המגרש, יש למוטלי יתרון מסוים על פני אוטורו וטאי אודיאסי - והוא היחיד שמסוגל למשוך את הענק הכף-ורדי החוצה בעזרת קליעות לשלוש ומחצי מרחק. האם מאמנו ישלוף אותו כשפן במהלך הסדרה?

קללת המקום הראשון, גירסת הבית
ריאל היא הקבוצה הביתית ביותר ביורוליג, עם 18 ניצחונות ב-19 משחקים במוביסטאר ארנה. למעשה, היא הקבוצה הביתית ביותר במפעל בשבע השנים האחרונות (מאז ה-0:15 של פנרבחצ'ה ב-2019).
מה זה שווה בפלייאוף? לא בטוח שהרבה. אותה פנר אמנם עלתה לפיינל פור לפני שבע שנים, לא לפני שפתחה את הסדרה שלה מול ז'לגיריס (נשמע מוכר?) עם ניצחון ב-33 הפרש והפסד ביתי מפתיע כעבור יומיים.
אבל לא צריך ללכת רחוק. תסתכלו מה קרה לפני שנה: פנאתינייקוס, שהגיעה לסדרות עם המאזן הטוב ביותר באולמה לאורך כל העונה, הייתה היחידה שאיבדה את יתרון הביתיות בצמד המשחקים הראשון, כשהפסידה לאנאדולו אפס באואקה במשחק מספר 2. וזה עוד ביום שבו אלייז'ה בראיינט פגע ב-1 מ-9 מהשדה בשורות המנצחים (לאוטורו היו 11 נקודות).
הלאה. לפני שנתיים החזיקו שתי קבוצות במאזן הביתי המרשים מכולן. האחת היא ברצלונה, שהפסידה לאולימפיאקוס כבר במשחק הראשון בסדרה, ואחר כך נכנעה לה - בבית - במשחק החמישי והמכריע; השנייה היא פנרבחצ'ה, שבסופו של דבר עלתה לפיינל פור בזכות ניצחון חוץ במונאקו במשחק מספר 5.
לא סיימנו. הקבוצה הביתית ביותר ביורוליג ב-2023 הייתה מכבי ת"א. לסדרה מול מונאקו היא הגיעה מהמקום החמישי, אבל הצליחה לגנוב את הביתיות במפגש הראשון ביניהן. לא עזר. עם שובה ליד אליהו במשחק השלישי, גם היא הפסידה, ולבסוף הודחה 3:2.
בקיצור, מה שקורה בעונה הסדירה נשאר בעונה הסדירה.

סוויפ של 0:5? לא הגזמתם קצת?
ריאל מוליכה 0:2 על הפועל במפגשים הישירים ביניהן העונה. בבוטבגראד היא ניצחה בנקודה, למרות טעות איומה של הזוניה (רגע, כבר) שהשליך כדור משום מקום, הגיע לשום מקום וכמעט עלה לקבוצתו בהפסד של שום מקום. במדריד היא חגגה והביסה, עד שהאדומים קיזזו את הפער בגארבג' טיים וקצת המתיקו את הגלולה המרה.
כדי לנצח בשבוע הקרוב בסוויפ, הספרדים יצטרכו להשלים 0:5 עונתי, וזה נראה בלתי סביר בין שתי קבוצות ברמה די דומה. אז להפועל, לפי הסטטיסטיקה, יש מה למכור. אם זה יהיה שווה ניצחון אחד או יותר, אם זה יקרה השבוע או רק בשבוע הבא, מי יודע. אבל אנחנו מחכים. ועכשיו גם קצת מוכנים.

הצניחה של אלייז'ה, הכישוף של הזוניה
ומי שכדאי לו להיות מוכן, או לפחות מוכן יותר ממה שהיה עד עכשיו, הוא ה-MVP של בני האנוש שאינם עונים לשם סשה וזנקוב. זהו בראיינט, כמובן. עונת השיא של כוכב הפועל ת"א לא באה לידי ביטוי נגד ריאל מדריד. שימו לב לזה:
יריבות ששמרו אותו בשני המפגשים מתחת ל-15 נקודות: מונאקו וריאל.
יריבות שנגדן לא הגיע פעמיים לשלושה אסיסטים: ריאל.
יריבות שהצליחו לכפות עליו שלושה איבודים ומעלה בשני מקרים: וילרבאן וריאל.
יריבות שעצרו אותו פעמיים מתחת למדד 15: אולימפיאקוס וריאל.
אז הגיע הזמן, אלייז'ה. ואם עוד לא השתכנעתם, קבלו את הכישוף על הזוניה - ותתחילו להאמין.






















.png)



תגובות