תוצאות חיפוש

"ג'ימי מוכן". "לג'ימי יש מהלכים חדשים". "תראו את ג'ימי!". במילים הדרמטיות הללו תיאר ג'ימי, דמות משנית אך אייקונית ב"סיינפלד", את עצמו - בגוף שלישי, כמובן - בפרק שזכה לשם "The Jimmy". איליין נותרה נבוכה, ג'רי התבונן מהצד וג'ורג' ניסה לחקות אותו והתפרק. קצת כמו הפועל ירושלים מול ג'ימי קלארק, אתמול.

אומרים שמשחק ההתקפה של קבוצה נשען על היכולת של האיש בעמדה מספר 1. בעברית קוראים לזה רכז. פעם קראו לזה מרכז. ותמיד יש את בדיחת הבומרים הזאת של האם הוא מרכז או שמא מפזר, שאני מניח שזה משהו שהצחיק מישהו מתישהו. אם מכבי תל אביב צריכה להישען על היכולת של הרכז שלה, אז אין לה על מי להישען. לא על בלאט, על גחמותיו וחסרונותיו, לא על דאוטין כי, אתם יודעים. בטח שלא על ג'ימי קלארק שנוטה לשחק לעיתים כדורסל של אללה איסטר. לעיתים, אבל לא אתמול, מול הפועל ירושלים. אתמול הזריקות של קלארק נכנסו. הקצב של קלארק עבד. וביחד עם עוד כמה דברים משמעותיים שהגיעו מאזור הקווים של יד אליהו הישן, מכבי תל אביב מצאה את הדרך לייצר את העוצמה ההתקפית לה היא הייתה זקוקה כדי לנצח משחק אותו היא הייתה צריכה.

התקופה שבין אמצע דצמבר לטרייד דדליין בתחילת פברואר (השנה החמישי לפברואר) נחשבת לעונת הטריידים של ה-NBA. השנה לקח קצת זמן להתניע, עם הרבה שמועות ואפס פעולות, עד שבשבוע שעבר הגיע המהלך המשמעותי הראשון של העונה. הטרייד ששולח את טריי יאנג מאטלנטה לוושינגטון תמורת סי ג'יי מקולום וקורי קיספרט לא משנה סדרי עולם ולא משפיע על מאבקי הצמרת, אבל הוא גם לא זניח. הטרייד הזה נותן לנו הזדמנות לא רק לנתח אותו משני הצדדים של שתי קבוצות שיש בהן עניין, אלא לחשוב באופן רחב יותר על הקריירה של טריי יאנג ושל שחקנים מסוגו, המצב הנוכחי של שוק ההעברות והשמות הבולטים שיכולים לעבור קבוצה בחודש הקרוב.

יש שיאמרו שלהיות אוהד ספורט זו מחלה. האמת? הם צודקים. לא פעם מצב הרוח שלנו, האוהדים, נקבע לפי השאלה הפשוטה: האם כדור כתום עבר דרך טבעת או לא. מילימטר אחד מפריד לא פעם בין אושר וחיוך שלא יורד מהפנים במשך שבוע, לבין יומיים שאי אפשר לדבר איתי כי אני עצבני. אז למה להידבק במחלה הזאת? ועוד להדביק אחרים?

כאוהד של מכבי תל אביב מגיל 5, היא תמיד הייתה המקום הבטוח. אבל לראשונה אני רוצה להגיד: ברוכים הבאים לעולם הנוכחי והמודרני בו ההצלחות הן מורכבות יותר והכישלון הוא אופציה אמיתית שקיימת על השולחן יותר מאי פעם.

מה מגדיר קבוצה גדולה? זו שאלה שיצא לי לחשוב עליה לא מעט, בעיקר אז, שם. כשהייתי שם הייתי בונה לעצמי רשימות. רשימות על כל דבר שאפשר לחשוב עליו, מאוכל שאני מתגעגע אליו ועד רמת הכדורסלנים בליגה הלאומית. באחד הימים ניסיתי להבין אילו קבוצות גדולות באמת יצא לי לראות, ויצאתי עם כמה מסקנות. רמז: הפועל מודל 25/26 לעולם לא תיחשב לאחת כזאת בלי קשר להישגים שלה.

תחושות הן עניין סובייקטיבי שקשה לפרשן, אבל בנוגע למה שקרה אתמול אוכל לנסות לפחות לשתף בחוויה האישית שלי. בעודי יושב על הספה באולפן ביזי פודקאסט, בין פיצוח לפיצוח, כשעל הלוח במדריד רק שתי נקודות יתרון לריאל, אמרתי לשותפי פיני גרשון שישב לצידי: זה כאילו צמוד, אבל מרגיש כמו 15 הפרש. הוא הינהן בהסכמה (בכל זאת, גם הוא פיצח באותו זמן). כמה דקות אחר כך, באמת היה 15.

מלא מעט בחינות, המשחק של מכבי תל אביב אתמול במדריד היה לא רע, בכל הנוגע ליכולות שלה. אני אנסה לדייק את זה, ברשותכם: המחצית הראשונה של הצהובים, אל מול השקט שנשאר באולם המארח, הייתה ממש אחלה בסטנדרטים שלהם. הם יחסית שמרו, למרות שאף בעיה לא נפתרה. הם התקיפו לא רע, למרות שעדיין אין ווקר (אגב, מישהו מוכן לעדכן בבקשה מה קורה עם ווקר?). הם גילו אגרסיבות בכל מיני פרמטרים של המשחק, כולל בכל הנוגע לסגירות ריבאונד בצד אחד ונסיונות ריבאונד בצד שני. ובתוך 20 הדקות, עת תהו מי מה ומו, הראה לוח התוצאה שריאל מדריד עדיין קלעה 48. ושלמרות הכל, היא עדיין מובילה.

לפעמים אני צריכה לעצור לרגע, לקחת נשימה עמוקה ולצבוט את עצמי כדי להיזכר שזה באמת קורה. שזה אותו שחקן. בזיכרון שלי, שהפך פתאום לרחוק כל כך, אבדיה הוא עוד שחקן משלים ביורוליג, כזה שנלחם על פירורי דקות ועל מקומו ברוטציה תוך כדי שהוא מנסה להוכיח שהוא שייך לרמות הגבוהות. לפני שנייה וחצי במושגים של קריירה, הוא עוד היה הכינור השלישי בקבוצה חלשה במזרח, כזה שחטף דאנק מפלצתי על הראש משחקן שולי שאת שמו כבר שכחנו מזמן.

אחד הדברים שהכי חשוב לי להעביר לשלושת ילדיי, הוא לקחת את החיים בפרופורציה נכונה. ביצירת המופת של כוכב הילדים "רועיקי", הוא מסביר לילדים וגם להורים ש"לא מכל שטות, נמרחים כמו תות". בקיצור: אם קרה? אז קרה.

במינוס 11, 35 שניות לסיום משחק ההפסד של מכבי תל אביב בברצלונה, הרים תמיר בלאט הגבהה לכיוונו של ג'יילן הורד, שהנחית עוד אליהופ נאה לעין. זה היה האסיסט התשיעי של הרכז הראשון במשחק הזה. אלו היו נקודות 14 ו-15 של הפורווארד שאמור להיות עוגן בקבוצה הזאת. ובעודי שרוע על הספה ותוהה מה כותבים, חשבתי לעצמי שאם אני אוהד של הצהובים, אני שונא את האליהופים האלה. ואם אני על הספסל של הצהובים, אני שוקל לאסור על הדבר הזה. אליהופים זה אחלה. במקרה של יותר מדי מהשחקנים בצהוב, אליהופים הם המהות. זה יותר חשוב מנצחון. זה יותר חשוב מנקודות. זה בטח שיותר חשוב מלשמור בצד שעליו לא כיף לדבר.

19:49 בנקודות. 1:67 במדד. יותר איבודים (9) מסלי שדה (6) לדובאי. הפועל ת"א עם מספר סלים זהה במחצית השנייה כמו בראשונה (13 לשתיים, 4 שלשות), אבל ב-13 זריקות פחות. כן, זה אמור להיות טקסט שמביע כמה קיצוניות וחסרות תקדים היו ההתרחשויות על הפרקט בהיכל מנורה לאחר ההפסקה. רק ש...