תוצאות חיפוש

הניצחון האדיר של פורטלנד נגד גולדן סטייט בצ'ייס סנטר הזכיר לי עד כמה האוהד הישראלי מתרגש מפליימייקרים כחול-לבן. היו פה (בכל הענפים) סקוררים חסרי תקנה, היו פה שחקני הגנה קשוחים והיו פה כאלה שהצליחו בזכות עבודה קשה. הכל יפה ומכובד ומרשים, אבל שוב - אין דבר שיותר קונה אותנו מלהוביל. להנהיג. לייצר ולסחוב אחרים להצלחה. אולי מאז הימים העליזים של אייל ברקוביץ' בפרימיירליג וקטש ביורוליג לא ידענו פליימייקר ישראלי אמיתי שמפציץ ברמות הגבוהות. מאז, המונח הזה עבר גלגולים ושינויים, וכיאה לעגה המקומית המיוחדת, הוסרו כל אותיות ה-י' שיש בו, עד שהגיע לגרסתו הסופית והרשמית. באנגלית: Playmaker. בעברית: פלמקר.

בשביל משחקים כמו זה של מכבי תל אביב בבולוניה מועדונים בונים סגל רחב. לא, אין הכוונה בהכרח להפועל תל אביב, שבנתה סגל מגה רחב. גם סתם מועדוני יורוליג מהדרג הבכיר עד סביר, מבינים שהעונה ארוכה מאי פעם, גדושה בשבועות כפולי משחקים, ושהסיכון לפציעות והיעדרויות גבוה. בליגה שבה הפסד אחד יכול להיות ההבדל מטופ 6 לטופ 10 או מפליי אין לעונה נטולת פלייאוף, לא משאירים דבר ליד המקרה. אין ברירה, חייבים להביא שניים ולפעמים שלושה שחקנים טובים על כל עמדה. מכניסים את היד לכיס, מוצאים מקורות מימון, אולי אפילו נכנסים למינוס. רק כדי להתחרות. או לכל הפחות, לא להתבזות.

בעוד שבוע בדיוק תחל נבחרת ישראל את קמפיין מוקדמות גביע העולם, בשאיפה לעשות משהו שהיא לא הצליחה מאז מ.י.ק.י ב-1986. היא תתחיל דווקא מול זו שמאז לא עוצרת לרגע והיום היא חזונו הבלתי רשמי של אלון מזרחי - גם אלופת העולם וגם אלופת אירופה. נבחרת גרמניה.

אירופה המערבית עוברת שינויים משמעותיים. כולם יודעים. הזדקנות האוכלוסיה, ענייני הגירה וכל הדרעק הזה. מה שהכרנו – כבר לא יחזור יותר. מה שהיה – כבר לא יהיה עוד. את המסע הראשוני שלה אי פעם ביורוליג החלה הפועל תל אביב מול ברצלונה, נציגה מובהקת של הסדר האירופי הישן. של הכדורסל. ופירקה לה את הצורה משל הייתה טרפל סופוט מהיורוקאפ. את הביקור האחרון שלה עד כה ביבשת הישנה ערכה אמש מול מילאנו, עוד שם גדול. מהעבר. והשמידה אותה כמו במפגש מול, עזבו, לא משנה מול מי. חלק גדול מההערכות המוקדמות לגבי מיקומו של פרויקט ינאי ואיטודיס בליגה השניה בטיבה בעולם נבע מקבעון מחשבתי שלנו לגבי הרמה והאיכות של היבשת בכלל ושל הסדר הישן בפרט. 12 משחקים אל תוך העונה, ואין לנו אלא למחוא כפיים. כפיים.

107 שניות לסיום קלע דן אוטורו את הנקודות האחרונות של הפועל ת"א. הן לא היו חשובות. באמת. האדומים טיפסו באותו רגע ל-78:105, ומילאנו צימקה בזמן שנותר ל-105:83. אין שום הבדל מעשי בין התוצאות, כי שתי הקבוצות הללו לא יסיימו במאזן זהה כדי לפנות בכלל ולחשוב על ההפרשים הפנימיים ביניהן. אבל בכל זאת הייתה משמעות סימבולית לסל הזה, שהקפיץ את הפועל לממוצע נקודות (זמני) של 92.08. וזהו, גבירותיי ורבותיי, נתון שיא בתולדות היורוליג. מי שהחזיקה בו עד הדקה הלפני אחרונה אתמול באיטליה היא מכבי ת"א המפוארת ההיא מלפני 21 שנה, שטיילה לזכייה בגביע מאחורי שרונאס יאסיקביצ'יוס, אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ'.

כשאני מסתכלת אחורה על המשחק הזה, אי אפשר שלא לחשוב על הסוף: כדור אצל היריבה, 7.2 שניות לסיום, אתה ביתרון של שתי נקודות. זה מצב שמעלה את כל האפשרויות לראש, במיוחד מול קבוצה שיש לה יותר משחקן אחד שיכול לנצח אותך במהלך אחד, זריקה אחת. קובי וויט, שרק במשחק השני שלו העונה כבר נראה חד מתמיד, ניקולה ווצ’ביץ שקולע 43 אחוז משלוש העונה, ובמשחק הזה בפרט, וג’וש גידי, שכבר קבר כמה סלי ניצחון בקריירה, הוא מסוג השחקנים שאתה הכי לא רוצה לעמוד מולם בשניות האחרונות. הכל פתוח, והלב והראש נמצאים בדיוק במקומות שבהם את לא רוצה שהם יישבו.

חוץ מקהל, היה במשחק הזה הכל. קצב, היילייטס, הזיות שיפוט, סלי באזר, קאמבקים, הארכה (של 30 נקודות משותפות!), דרמה. וכן, לאחר שכבר הבטיחה את מקומה בפליי-אין, נצחון חוץ של חולוניה בבדאלונה יכול היה לקדם אותה אל עבר יתרון ביתיות פלאס. וכן, להפסיד שני משחקים בהארכה, האחד אחר השני, זה לא כיף. ולא, זה לא מונע את התובנה שהקבוצה הזאת יכולה להגיע למקומות לא רעים אפילו במפעל המשודרג בו היא מתחרה העונה.

הפועל ירושלים הרוויחה הרבה מאוד דברים מהמשחק שלה ברומניה מול קלוז'. היא הרוויחה נצחון ששם אותה במקום הראשון של הבית שלה. היא הרוויחה המשך מומנטום. היא הרוויחה תובנות ושחקנים שיכולים לעשות עבורה את ההבדל בסופו של יום וסופה של עונה. כפי שנסביר עוד מעט, היא הרוויחה גם עידן. ואם היא תמשיך לחשוב רק על הרווח ולא תפעל במקביל, היא עלולה מבחינתה להפסיד את הלקח ואת התארים. אה, וביקשו ממני גולשים לכתוב כאן תוצאה. אז ירושלים מנצחת 101-89 את קלוז' נאפוקה הרומנית. אפשר להתחיל?

הדיסקו לייב השני שלנו התקיים אתמול, דרך הפלטפורמה הנהדרת של Popup שמספקת חווית שיח אונליין מצוינת. זה חלק נוסף מהדברים שאנחנו עושים רק אצלנו ורק עבור הקהילה שלנו.  באירוע השתתפו חברי צוות הדיסקו שי האוזמן, אהרל'ה ויסברג, אלעד הופמן, רואי נחום ואור לוי. דיברנו לקראת הדרבי, סוגיית רישום הזרים, התרומה של הישראלים לאירוע, מה קורה עם הקהל, המפתחות של כל קבוצה וענינו על שאלות צופים שעלו לשידור. וגם הכותרת המבואסת של אהרל'ה על האינדיקציות המטרידות לגבי חזרת היורוליג לישראל. פיספסתם את הלייב? בואו לצפות עכשיו ואל תפספסו את האירוע הבא, שיתקיים ממש בקרוב.

אחרי שההתלהבות מהפתיחה קצת התקררה, השבועות האחרונים החזירו את הפועל חולון לקרקע והבליטו כמה נקודות תורפה שהקבוצה פשוט לא יכולה להתעלם מהן. חלק מהן עניין של אופי, חלק עניין של התאמות, וחלק קשור לאינטראקציה בתוך חדר ההלבשה - אבל כולן יחד מספרות סיפור. רגע לפני בדאלונה, זה הזמן לשים את הדברים על השולחן ולפרק את החסרונות שהפכו לברורים מדי - כדי לנסות להבין, דרך הנתונים המתקדמים - מה מייחד את אנטה טומיץ' ולהקתו ואיך אפשר לעצור את המכונה מספרד.

עוד משחק באור הזרקורים ועוד פעם הרגשה לא טובה לגבי השיפוט. רק לפני כ-10 ימים, ראינו את גמר גביע ווינר בין הפועל ירושלים והפועל תל-אביב, עם מספר גדול מדי של שגיאות שיפוט (מעל 20), אומנם חלוקת השגיאות בין הקבוצות הייתה אולי שווה, אבל המשמעויות ביניהן נטו לרעת הפועל ת"א.

בחיים לא דמיינתי שאהיה זה שמסקר. תמיד הייתי זה שקורא. כמה ימים לפני הדרבי האוזמן שאל אותי אם אני רוצה להגיע ואולי גם לכתוב. חייכתי. אירוע הכדורסל הכי יצרי והכי ישראלי. אדום מול צהוב. שנייה לאחר מכן הוא כבר שלח לינק למלא בקשת אישור עיתונאי. חייכתי שוב וזה קורה באמת.