.png)
.png)
.png)
מכבי תל אביב מציגה: (אין) אחריות אישית
- שי האוזמן
- 7 בינו׳
- זמן קריאה 5 דקות
במינוס 11, 35 שניות לסיום משחק ההפסד של מכבי תל אביב בברצלונה, הרים תמיר בלאט הגבהה לכיוונו של ג'יילן הורד, שהנחית עוד אליהופ נאה לעין. זה היה האסיסט התשיעי של הרכז הראשון במשחק הזה. אלו היו נקודות 14 ו-15 של הפורווארד שאמור להיות עוגן בקבוצה הזאת. ובעודי שרוע על הספה ותוהה מה כותבים, חשבתי לעצמי שאם אני אוהד של הצהובים, אני שונא את האליהופים האלה. ואם אני על הספסל של הצהובים, אני שוקל לאסור על הדבר הזה. אליהופים זה אחלה. במקרה של יותר מדי מהשחקנים בצהוב, אליהופים הם המהות. זה יותר חשוב מנצחון. זה יותר חשוב מנקודות. זה בטח שיותר חשוב מלשמור בצד שעליו לא כיף לדבר.
הכי מלוכלך במשחק
אפתיע אתכם. את הטור הזה אני רוצה לפתוח במחמאות. המשחק אתמול היה עוד אחד בשורה של, ששכנע אותי שאחלה וויל ריימן שבעולם. 11 דקות פלאס של לוחמה מרוכזת בשטח בנוי. של מאמץ מרוכז. אין תרגיל מלוכלך בספר שהוא לא יעשה בו שימוש. אין פלופ, בהתקפה או בהגנה, שהוא יותר מדי או פחות מדי עבורו. הוא כמו דמות ב WWE. הוא השחקן הכי מלוכלך במשחק. והוא גאה בזה. כמו ריק פלייר, רק עם סידור שיער שונה.
ויש את קפטן דיברתולומיאו. שלפעמים משחק ולפעמים מתייבש. שאתמול הרים רק זריקה אחת משך יותר מ-17 דקות פרקט, וגם אותה החטיא. שגם אם המאצ'אפ ההגנתי שלו הוא פארה, 202 סנטימטרים של עוצמה, הוא עושה הכל כדי להחזיק מעמד. וביחד ולחוד עם וויל.פאקינג.ריימן, הוא היה המנוע דרכו מכבי תל אביב איכשהו נותרה תחרותית במשחק שבתכלס נגמר אחרי כמה דקות.
לדעתי כבר כתבתי את זה כאן פעם, אבל הרפרנס ההיסטורי שלי לשחקנים כאלו הוא הצמד שמותג כ"יפנים" אם אני זוכר נכון, שאחד מהם הוא מוטי דניאל והשני ווילי סימס ז"ל. ולא בגלל רמת הכשרון, אלא בגלל הרצון לנגוח ולרדת לגליצ'ים. במכבי תל אביב הזאת קיימת בחירה מובנית: או שחקנים של אליהופים וכו וגו ודו או שחקנים שעולים מהספסל ומנסים לחפות עליהם בדם, יזע ודמעות (של היריב). אם אתה הולך עם הבלאטים, ווקרים וסורקינים של העולם, תקבל כדורסל התקפי מהפנט שלרוב מפסיד. אם אתה הולך עם הריימנים של העולם, תקבל כדורסל של נגיחות, ולרוב תפסיד. אם אתה מחפש גם וגם, תחפש לרוב במקומות אחרים.
הגיע הרגע לו חיכיתם. מראים את החורים
בחסות פתיחות רעות מהעבר, מכבי תל אביב שינתה כמה דברים בתחילת המשחק מול ברסה. בלאט, גם בחסות ההתעלות מול העמק, בחמישיה. שומרים בלי סוויצ'ים. כאלה. והפרצות בהגנה הסתיימו בתחילת המשחק בעיקר בשלשות של מיילס נוריס. עכשיו יש לי בקשה מכם: אני אראה לכם את שתי השלשות הראשונות של נוריס, אבל עזבו לרגע הפעם את הטקטיקה והטעויות. אני רק רוצה שתביטו בתנועות הידיים של שחקני ההגנה אחרי שהטריצה נכנסת.
כאן תנו מבט בבריסט בכלל וביד שמאל שלו בפרט.
כאן תנו מבט בהורד בכלל ובידיים שלו בפרט.
והאמת היא שהורד כיכב במשחק הזה. כלומר לא כיכב במשחק הזה. כי בניגוד למינימום אליו הרגיל אותנו, הוא היה חלק בלתי נפרד מהחדירות בהגנה, כולל ובמיוחד ברגעים שהפרידו בין שתי הקבוצות. ברצלונה הגיעה לנקודות קלות בכלל ונקודות קלות בצבע בפרט, כולל במהלכי אחד על אחד חוזרים של השנגליות של העולם אל מול כל יריב צהוב, בין אם הוא גבוה ובין הוא גארד שנקלע לארוע לאחר חילוף הגנתי. וזה לא שנעדר כאן רעיון הגנתי, כי התכנית הייתה לא רעה בכלל. ידעו לאן לכוון את הביג גאי עם הכדור. ידעו איך מתכווצים ומאיפה. הכל ידעו. אז מה אם ידעו? או סל קל בצבע. או מסירה החוצה וטריצה.
למשל כאן. חילוף בין הורד לבלאט, שמקבל עם הגב לסל את שנגליה. אוקיי. בלאט מנסה לכוון אותו אלי בייסליין, במסגרת כלל העזרה שמכבי נוקטת לא אחת. מה שאומר שסנטוס אמור להגיע ולעזור או לייצר שמירה כפולה. ועכשיו אני נאלץ לבקש שתעצרו מסך כשהשעון מראה 6:17. בלאט מגיע לשנגליות של שנגליה, ולכן האיש עם הקוקו יכול לראות הכל ולמסור למי שבא לו. סנטוס עוד מסמן שהוא בדרך. עכשיו הגאורגי יכול למסור פנימה להרננגומס, אם בא לו. וכשפארה חותך פנימה ולוקח איתו את בריסט, נשאר שחקן אחד פנוי. שהוא טוב בלקלוע, על פי הנטען. היידה מסירה קלה לפאנטר. היידה שלשה קלה של פאנטר.
קדימה. בואו נדבר ונראה חוסר תיאום הגנתי. כשהשעון הגדול הראה 4:19, כשהיא במינוס 7, נהנתה מכבי תל אביב מפסק זמן טלוויזיה רגע אחרי איבוד כדור של תמיר בלאט. נו, זמן טוב לעצור, לחשוב ולראות מה עושים עכשיו בכלל ובמיוחד בצד שבו ברסה מתעללת בה בפרט. סבבה? סבבה. הקטלונים, שלא ממש מחבבים את הקונספט של מדינת הלאום, הולכים לפיק נ' רול ספרדי של שני הצ'כים שלה, סטורנסטי פלאס וסלי. אוקיי, אז נתחיל מטיפול רע של סורקין את איפה בחסימה הראשונית. נמשיך מזה שסורקין נתקע על החסימה הגבית של קייל. אחר כך לונדברג נכנע קל מדי לדרייב של סטורנסקי. בריסט מנסה כמיטב יכולתו. בלאט לא מתכווץ כדי לעזור מאימת פאנטר אשר בפינה הרחוקה. הקיצר, אחלה טיים אווט.
ושוב, שלא תחשבו לרגע שאין למכבי תל אביב רעיונות הגנתיים. כי יש. והנה כאן, על היציאה של פאנטר מהחסימה, מתייצב לעברו תמיר בלאט כדי לייצר מולו הרתעה/ חניקה. לג'יט. אבל מה הבעיה? תעצרו רגע את הפריים ב8:19 בבקשה. אם ההגנה מתואמת ויודעת מה היא רוצה מעצמה, אין סרט שבמקביל לעזרה של בלאט נותר לו בריסט נטוע עמוק בצד שרחוק מהכדור, ועוד על פאקינג פארה. הוא אמור, בשלב הזה, כבר להיות בדרך אל המסירה הראשונה, כלומר אל סטורנסקי. ומאחר שהוא לא, אז 3 מסירות מהירות ודאנק שנגליה בפרצוף. לא לעניין.
עכשיו ירידה להגנה. שוב, אני מבקש שתעצרו רגע את המסך כשהכדור אצל סנטוס והשעון הגדול מראה 2:22. הבה נחפשה את שאר חבריו בצהוב. קלארק בפינה שקרובה אליו. ליף, דיברתולומיאו ובריסט באמאמא של הצבע. מי כאן מוכן לירידה להגנה? יצאנו לבדוק. עכשיו נעצור שוב כשהשעון מראה 2:19. שנגליה עם הכדור. לא יודע איך משרטטים קווי אופסייד ב VAR, אבל דיברתולומיאו נמצא מתחת לכדור. גם בריסט. סנטוס וליף רק מעט מאחוריו. וקלארק די לידו, ומביט. אין סרט שמכאן מצליחים לעצור יציאה לצד השני של ברצלונה. 6 שניות מאוחר יותר, עם שחקנים שיורדים להגנה, אם בכלל, מאוחר מדי, הטריצה של לפרוביטולה כבר בנקודת היציאה מהרשת.
ברצלונה סיימה את המשחק הזה עם 67% ל-2 ו-50% ל-3. ונכון, היא כמעט ולא נטלה כדורים חוזרים בהתקפה, אבל זה בעיקר כי היא כמעט ולא החטיאה. עוד משחק עבר. עוד משחק שבו מכבי סופגת מעל 50 במחצית ומעל 90 במשחק. אין מה לראות כאן. אפשר להתפזר.
ועכשיו לחדשות הטובות
יש להניח שלא מעט מצופי המשחק יצאו בתחושה שהכל הסתיים לו ברבע הראשון או במחצית הראשונה. כי היי, תראו איזה קאמבק נאה של האורחת וכמה שהיא התקרבה. תראו את השלשות של בלאט, את המחצית השניה הטובה של סנטוס או את ההתאוששות של לונדברג. אני ממליץ שלא. כי בעיני, כל מה שראינו אתמול גם בצד המוצלח של מכבי תל אביב מזכיר הרבה יותר מדי משחקי נפל קודמים אחרים.
הנה קלארק שוב מרים לכיוון הכללי של הטבעת את הכדור הראשון שבו הוא נוגע, גם אחרי פיל סוויץ' אגרסיבי של פאנטר.
הנה הורד, כן הורד, הולך עם הראש בקיר מול קייל. כאן, כשהוא מקבל את הכדור, יש לו אופציית מסירה לבריסט לפינה, אחכ יש לו את המסירה הכי קלה בעולם ללונדברג בחוץ, אבל לא. הורד רוצה לזרוק, בכוח, על דרייב לשמאל. למה? ככה. כי אם לאחרים מותר, אז גם לג'יילן הורד. והמחיר? סל קל בצד השני.
והנה תמיר בלאט, במשחק שבו הכל נכנס לו, זורק את שאריות הסיכוי לייצר איזה קאמבק ולגנוב משהו שלא הגיע למכבי תל אביב. לוקח זריקה רעה, בכוח ובלי שום סיבה – ונחסם על ידי שנגליה עם שתי דקות וחצי לסיום. למה? כי הוא יכול. למה? כי למרות הדיבורים ולמרות החילופים שקטש כן עושה, התחושה שלי היא שסוגיית האחריות האישית במכבי תל אביב רחוקה מלהיות חד משמעית או מובהרת.
שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. כולם כולם כולם. עד האחרון. שיהיה לנו טוב.
תגובות