הרצפה שלו, התקרה שלה: שתי קבוצות, אותה עיר, הבדל תהומי

19:49 בנקודות. 1:67 במדד. יותר איבודים (9) מסלי שדה (6) לדובאי. הפועל ת"א עם מספר סלים זהה במחצית השנייה כמו בראשונה (13 לשתיים, 4 שלשות), אבל ב-13 זריקות פחות. כן, זה אמור להיות טקסט שמביע כמה קיצוניות וחסרות תקדים היו ההתרחשויות על הפרקט בהיכל מנורה לאחר ההפסקה. רק ש...

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:26

רק ש... הן לא בדיוק היו קיצוניות, או לפחות לא תקדימיות. הדובאים בסך הכל המשיכו במה שהתחילו בסופ"ש האחרון במדריד. ובתרגום למספרים - הם הובסו 112:54 במחציות השניות של שני המשחקים מול ריאל והפועל. מה. זהההה.

ואולי, כדי להמחיש את הפער, לא צריך להשוות בין המנצחת למפסידה, אלא רק בין המנצח למפסידה. כי זה מה שקורה כשאנטוניו בלייקני נכנס לזון: הוא קלע 16 נקודות ב-18 דקות בחצי השני, וכל שחקני דובאי יחד קלעו 19 ב-100 דקות. הוא פגע ב-5 מ-5 מהשדה, והם ב-6 מ-25. הוא ירה 2 מ-2 לשלוש, והם 0 מ-6. תשכחו מה-3>2 הנושן של האוזמן המיושן. היום, יותר מתמיד, 1>5. אל תספרו לטרפאני.

שמע, מיושן מיושן, אבל יש מצב שאם אני עולה בחמישייה של טרפאני, המשחק נגמר אחרת. כלומר, יותר מוקדם. כלומר אני מקבל שתי עבירות טכניות, לפחות, במקביל לג'אמפבול, תוך כדי שאני צורח שיקוב את הדין את ההר, אבל 3, אהרלוס, גדול מ-2. רק תנו לי את האפשרות, ואני מקבל כאן גם את הטכנית השלישית.

בהמשך ישיר להפסדי הבית הרצופים לז'לגיריס קובנה ולהפועל ירושלים, דימיטריס איטודיס ביצע מיני-מהפכה בחמישייה: ים מדר פינה את מקומו לוואסילייה מיציץ', וג'ונתן מוטלי פתח (לראשונה מאז ההפסד לפנרבחצ'ה לפני חודשיים) יחד עם דן אוטורו, בציוות שנועד להוציא את העוקץ מהצמד בורג' & ח'ליפה, כלומר - פיליפ פטרושב & פיונדו קאבנגלה. 

צילום בלייקני: capture_il.sport

אובדן השליטה שאירע ברגעי המשבר בשבוע האחרון, והיעדרו של מבוגר אחראי (בדגש על מבוגר. ואחראי), הבליטו את היתרונות הגלומים בדמות המורכבת העונה לשם ואסה. שכבר אינו בשיא כוחו, ואולי אינו מסוגל לסחוב בטופ-לבל במשך 40 דקות, אבל לנגיעות הגאונות שלו אין תחליף. לא בטוח שלתוצאה שקרתה בתחילת המשחק אמש כיוון המשורר: כשהוא מלא מוטיבציה ורעב, לקח מיציץ' 4 מ-10 הזריקות הראשונות של הקבוצה, ובתוך 124 שניות הספיק לתרום שלשה, ריבאונד וגם שתי עבירות.

במקרים הקודמים שבהם מוטלי נכלל בחמישייה הפותחת, הוא הקפיץ את ממוצע הנקודות שלו מ-8.3 ל-12.3 נקודות (למרות שמספר הדקות שלו נותר על פחות מ-16), אבל הפעם זה פחות עבד. אחרי ששני הסנטרים חיברו 0 מ-1 מהשדה ברבע הרביעי מול הירושלמים, הם נתקעו על 1 מ-5 במחצית הראשונה נגד דובאי, שהייתה חדה וטובה, ועלתה ליתרון, ואיימה גם לברוח. 

למרות השינויים, הכל נראה בדיוק כמו בשני המשחקים הקודמים. טאי אודיאסי, דווקא הוא, היה הראשון לזנק מהספסל, ו... תחזיקו חזק: החזיק את הפועל ת"א במשחק. מי לא ראה את זה בא.

https://www.youtube.com/watch?v=EMbjhDyjg_c&t=52s&pp=ygUKZXVyb2xlYWd1ZQ%3D%3D

ואז הסתיימה ההפסקה. כבודו של בלייקני במקומו, ובלי להוריד מאומה, צריך לעצור לרגע ולתת מילה טובה לאלייז'ה בראיינט, דווקא ביום פחות טוב שלו. ה-MVP באדום (בשחור!), שלא הצליח לחבר שתי פעולות טובות לאורך כל המחצית הראשונה, ביצע שש כאלו בשתי הדקות הראשונות של הרבע השלישי ופתח את הצ'אקרות גם לאחרים. 

ואז בא הוד מיציצ'יותו, עם שבע נקודות בשלוש דקות, ובלייקני, נו בלייקני, והתברר שהציוות הנכון בצבע הוא בכלל בין מוטלי לאודיאסי. דובאי איבדה קשר עם ספינת האם, ולפני שהספיקה להגיד קנאן קמניאש, כבר היה 20 הפרש. יאללה, תנוחו. יש מכבי ר"ג ווילרבאן בשבוע הבא. לא ברור מי תקשה יותר.

---

https://www.youtube.com/watch?v=qCunqwcuzPM

אם הכל יעבוד על פי יחסי הכוחות הבסיסיים והאובייקטיביים, הפועל ת"א תזכה השנה באליפות ישראל הראשונה שלה מאז 1969. ובמידה שזה יקרה, יוכלו אוהדי מכבי ת"א לסמן את ליל 4 בינואר כזה שבו הכל הוכרע. זה היה הערב שבו קבוצתם ניצחה בקרב את הפועל העמק וטיפסה (זמנית, בזכות משחק עודף) למקום הראשון בליגת העל, אבל גם הערב שבו היא הפסידה במערכה ואיבדה את טייריק ג'ונס, שכבר היה סגור אצלה.

לצהובים הייתה הזדמנות, כנראה חד-פעמית, לצאת מהמרה השחורה שאליה הכניסו את עצמם בשנתיים האחרונות. ייאמר לזכותם שהם זיהו את הצ'אנס; ברגע ששחקן בסדר גודל כזה עמד להתפנות, הם פנו וניסו והיו מוכנים להשקיע את הסכומים שאף פעם לא מיוחסים להם. ובכל זאת, איכשהו, הם הצליחו להיכשל ונכשלו בלהצליח גם בזה.

האם העובדה שג'ונס לא הגיע משפיעה על הדרך שבה הקבוצה מופיעה על המגרש? מן הסתם לא, כי השחקנים אמורים להיות מנותקים מסיטואציה שכזו, וממילא לא הורגלו לשחק לצידו. הרי אתה לא יכול לאבד את מה שלא היה שלך מלכתחילה. אז מה קרה שהם חזרו חודש וחצי לאחור? איך הם הגיעו שוב למצב שבו הם סופגים 31 ו-32 נקודות ברבע הראשון מבאיירן מינכן ומברצלונה? שהופכות ל-50 ו-56 נקודות במחצית? והם צועדים ביתרון למשך 120 שניות בלבד מתוך 80 דקות בשני המשחקים יחד? וזה עוד לפני ריאל מדריד?

צילום: THE GATE

בסוף, הקבוצה הזו - בעצם, ליתר דיוק, המועדון הזה - מתהלך על חבל דק. ומחבל דק נופלים בדרך כלל. הסנטר שהגיע, זאק הנקינס, לא הספיק להיות רלוונטי לפני שנפצע, והותיר את הקו הקדמי בדיוק כפי שהיה (מינוס קליפורד אומורי הזקן, כן?). ואיפה לונדברג אחלה שחקן שבעולם, ואת השינוי שהביא איתו לא ניקח ממנו, אבל בעת הנוכחית הוא נדרש למלא את מקומם של לוני ווקר + ג'ף דאוטין מהתוכנית המקורית. כלומר, מה שיש כרגע, קצר יותר אפילו מהמחדל שהתנהל לנגד עינינו בקיץ.

מכבי, כנראה לא במנותק ממאזן האימה המשתק בין בעליה האחרים, ירדה עוד קומה במנהרה התת-קרקעית שמוליכה אותה לשום מקום. בעוד שמונה ימים יחזרו שוב משחקי היורוליג ליד אליהו, הפעם אחרי הפסקה של חודש בלבד, ואולי זה יעזור לה לחזור למסלול. אבל את תקרת הזכוכית היא הציבה לעצמה ברגע ששוב התעקשה להיות חלשה בדבר הבסיסי שקרוי ניהול מועדון. 

יש קבוצות ששואפות לפיינל פור, יש כאלו שממש חייבות פלייאוף, ויש כאלו שבונות על כניסה לפלייאין. לצהובים מת"א יש מושג משלהם: פלייאאוט. או, כמו שהקהל המוחה קורא לזה: ביי. אאוט.