עקיצה ב-13 שניות: על כוכבים אדומים וכוכב אחד אבוד
הקישור הועתקבמשחק שמוכרע על חודה של נקודה, צריך רק לבחור את הרגע המכונן שעשה את ההבדל. ולכאורה, כאן זה קל: עכשיו אמורה להיכתב פסקה על ואסילייה מיציץ', שהגיע לקראנץ' טיים עם 1 מ-11 לשלוש, ואז צלף פעמיים בתוך 54 שניות, קבע 70:80 וסגר סיפור. אבל מאחורי המפגש בין הכוכב האדום בלגרד לבין הכוכבים האדומים של הפועל ת"א עומד מטען היסטורי עתיק שנים (עתיק שנה, ליתר דיוק), והוא כבר מצריך התייחסות שונה.
לאורך כל הערב הצליחו הסרבים לצעוד ביתרון במשך 13 שניות בלבד. הרגע הקצרצר הזה, ובעיקר האופן שבו התפייד ונעלם כלא היה, היה סמלי במיוחד. 3:07 דקות לסיום המחצית הראשונה הם השלימו קאמבק והפכו ל-34:35, אבל כשעל השעון נותרו 2:54, ביצע ג'ונתן מוטלי עבירה סתמית ומיותרת. האורחים כבר היו בשלב הבונוס, אז אלייז'ה בראיינט הלך לקו העונשין. ופגע פעמיים כדי להפוך מחדש. וזהו, למעשה. את הסל הבא קלעה צרבנה זבזדה כעבור חמש דקות של כדורסל, בעוד התל אביבים רצו ל-0:13 ועלו ליתרון שיא של 35:47. יש יותר מוטלי מזה?!
עכשיו הגיעה העת להודות שהטור הזה נפתח בשקר לבן. לוח התוצאות אמנם תומך באמירה שלפיה המשחק אתמול הוכרע על חודה של נקודה, 80:81, אבל במציאות - אתם הרי יודעים שזה לא באמת היה ככה.
לפרקט בבלגרד ארנה עלו שתי קבוצות שהלחץ איים להכניע אותן, אחרי ההפסד הביתי של כל אחת מהן במחזור הפתיחה; הידיעה שמישהי תצא במאזן 2:0, למרות סגל השחקנים המבטיח, הכספים שהושקעו והציפיות שהרקיעו שחקים, שיתקה אותן. במיוחד את זו שאחזה מלכתחילה ביתרון הביתיות, ותוך כדי האירוע חשה שהפרצופים החיוורים מסביב, הרחש המעיק ותנועות הביטול והתסכול רק מלחיצים אותה עוד יותר.
אם לא היינו יודעים מראש, היינו יכולים להישבע שלדימיטריס איטודיס היה מידע מוקדם על היריבה. או לפחות על 40% מהחמישייה הפותחת שלה. הפועל ת"א התאמצה מהרגע הראשון לתקוף את הטבעת, וחיפשה את המצ'אפ עם מוטלי פעם אחר פעם. אחר כך היא ניצלה יתרונות אחרים, ושלחה את שחקניה - ובראיינט בראשם - למיסמצ'ים עם כריס ג'ונס. הרבע הראשון התנהל בקצב אש, כמעט שום פוזשן לא התקרב בכלל לסוף שעון הזריקות, ו-23 מתוך 28 הנקודות הראשונות במשחק נקלעו על ידי שחקני הפועל בעבר או בהווה.
כדי למנוע ככל האפשר מהכוכב האדום לפתח משחק ריצה, לצאת למתפרצות ולהלהיב את 14 אלף הצופים ביציע (יותר מרבע אולם נשאר ריק, כן?), איטודיס הגיע עם החלטה מושכלת ותוכנית סדורה: לשחק כמה שיותר עם שני הרכזים שלו יחד. במחצית הראשונה הוא ממש הקפיד על כך, והרוויח; מיציץ' ותומאש סטוראנסקי אמנם ירדו להפסקה רק עם 2 מ-9 מהשדה, אבל גם עם שישה אסיסטים על איבוד אחד, והיריבה נתקעה על אותן 35 נקודות.
זה לא אומר שהמשחק הקבוצתי השתנה באופן קיצוני. הגארדים חיפשו את דן אוטורו בתחילת המשחק? אחלה, ובאמת הוא עלה ל-11 מ-12 עונתי מהשדה כבר בהתקפה הראשונה. אבל לא סייעה לו העובדה שצמד הווטרנים האחראים היו על המגרש, כי את הזריקה הבאה שלו לסל הוא מצא רק ברבע השני. משחקי הבידודים שעליהם אנחנו מלינים מאז השנה שעברה חזרו, ורק החריפו והסלימו ככל שנקפו הדקות. אלמלא קבלת החלטות לקויה, אפילו הזויה, של זבזדה - לצד התעלות מרשימה, בפעם המי יודע כמה, של בראיינט - זה עלול היה להיגמר אחרת.
לקראת הסיום זנח איטודיס את הרעיון המקורי, וברוב שלבי הרבע הרביעי היה על המגרש רק רכז אחד. היעדר הסדר בלט לעין, וגם קצת הכאיב לה: הפועל ת"א סיימה את עשר הדקות האחרונות עם 2 מ-8 לשתיים, 2 מ-7 לשלוש בזכות מיציץ', 4 מ-7 מהקו, ואפילו מספר האיבודים המועט הוכפל משלושה לשישה.
החלטה נוספת שאיתה הגיע היווני, כנראה מראש, היא לצמצם עוד יותר את הרוטציה. זו פרקטיקה ששמורה למצבי לחץ או למשחקי מאני טיים, ובוודאי אינה שכיחה במחזור השני של העונה - ועוד בכזה שפותח מחזור כפול. בסיטואציות כמו זו, רוב המאמנים מעדיפים לנהל עומסים ולתזמן דקות, אבל אחרי ההפסד לבאיירן מינכן, איטודיס הבין שאין מחר. ואם יש, אז שינוחו מחר, כלומר היום, לקראת ריאל מדריד.
אוהבים להתפעל, לתהות ואפילו להסתלבט על הסגל הבלתי נגמר של הפועל ת"א? שמונה שחקנים השתתפו באופן מעשי במשחק אתמול; בר טימור וברונו קאבוקלו לא ראו מגרש, קאדין קרינגטון קיבל דקה ויוג'ין גרמן שלוש. מנגד, בראיינט שיחק 36 דקות וחצי, מיציץ' 32 ואנטוניו בלייקני 25. את התשובה לשאלה איך זה ישפיע עליהם מחר, נקבל - כנראה - מחר.
אחרי שלוש שנים וחצי, בראיינט חבק דאבל-דאבל ראשון של נקודות (18) וריבאונדים (10), ואת כושר הקליעה הלא טוב שלו (1 מ-7 לשלוש בשני מחזורי הפתיחה) הוא ניטרל באמצעות חדירות יעילות לסל ואחוז לא רע של 9 מ-9 מהעונשין. מספר הביקורים שלו על הקו היה הגבוה ביותר שרשם ב-233 הופעותיו ביורוליג, וגם ארבע החטיפות שלו הן שיא קריירה.
ובלי להפחית מתרומתו של ה-MVP, האדומים שבלבן חייבים חלק גדול מניצחון הבכורה שלהם לזאק לידיי. נכון שהמספרים שלו אינם המספרים שהיו לו בתחנות קודמות ובגילים צעירים יותר, אבל הדקות הטובות ביותר של הקבוצה היו איתו, עד שנגמר לו האוויר בריאות.
השדרוג שמייצג לידיי בעמדת הפאוור פורוורד בלט מול הכוכבים האבודים של בלגרד. כי חייבים מילה על המועדון הזה, שנע מכישלון לכישלון ולא חווה פלייאוף ביורוליג כבר 11 שנים. רגעי השיא של הכוכב האדום היו כשג'ארד באטלר השתלט על המשחק, אבל זה קרה מעט מדי; ג'ורדן נוורה, שהפציץ ללא הכרה לאורך כל ההכנה לעונה, עומד על 31% מהשדה מאז שהעונה עצמה התחילה; צ'ימה מונקה שוב לא מוצא את עצמו; גירסת נס וילרבאן בדמותו של ניק וויילר-באב נראית חיוורת ומבוגרת; ועל מוטלי בכלל אין מה לדבר. איפה הקבוצה הזו, ואיפה הכדורסל המרגש של אוניקאחה מלאגה, שאותו הוביל איבון נבארו עד שהתפתה לעזוב את ספרד.
עכשיו אלה כבר לא הצרות של הפועל ת"א. בניגוד לכוכב האדום, היא דווקא חוותה פלייאוף ביורוליג לפני פחות מחצי שנה, ומחר "תארח" בסופיה את זו שמנעה ממנה פיינל פור. גם ריאל, כמו זבזדה, עוד לא ניצחה. הפעם האחרונה שבה הבלאנקוס פתחו עונה במפעל הבכיר במאזן 3:0 התרחשה לפני לא פחות מ-29 שנים, ב-1997/98. מי מספר להם?
שימו לב - מחר, ביום חמישי הקרוב (1/10) בערך בשעה 21:00, רגע אחרי סיום המשחק בין הפועל ת"א לריאל מדריד, נעלה ללייב יחד אתכם במסגרת "הדיסקו לייב - יש עם מי לדבר". הכינו את השאלות! לחצו כאן להרשמה!
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אהרל'ה ויסברג
קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים". אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם. כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו. נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד. איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס. גגגגידיאפ!