נייג'ל בתפקיד פוסטר, ועכשיו: שלושה ניצחונות בית = גביע

אני מודה, הייתי סקפטי. כששלב הבתים של עונת היורוקאפ הקודמת הסתיים, והבראקט נגלה לנגד עינינו, לא הייתי בטוח בסיכוייה של הפועל ת"א ללכת עד הסוף. אוקיי, טורק טלקום אנקרה (או בודוצ'נוסט) במשחק בודד זה מוקש, אבל הוא עביר. ואז מה? סדרה נגד ולנסיה המעולה, בלי ביתיות? חתכת בעיה. "אני אוהב מאוד את המצ'אפ הזה", הפתיע והרגיע א"ס. איזה מצ'אפ? מול ז'אן מונטרו? "פדרו מרטינס הוא צ'וקר", מיהר להבהיר ולהפציץ.

האזינו לאהרל'ה מקריא את הטור

6:17

ואז דבריו עמדו למבחן המציאות, שהחליטה לבדוק אם לא"ס הזה יש מושג. השעון נאכל כמעט עד תומו, ואולי החבל נמתח קצת יותר מדי. אבל ברגע האחרון - ברגע הנכון - הכדור הגיע לידיים בטוחות. לא המצב הכי אידיאלי, כמובן. זריקת מיד-ריינג', בזווית של משהו כמו 45 מעלות, על שחקן. בום. מרקוס פוסטר עשה את זה משמאל במשחק השלישי והמכריע באולם הישן אשתקד; נייג'ל הייז-דייויס שיחזר מימין במשחק השני והדי-מכריע באולם החדש אמש. התוצאה, אותה תוצאה. צ'אקה.

עבודתה של פנאתינייקוס עוד לא תמה, אבל מי בכלל מסוגל להמר עכשיו נגדה? הקבוצה המסוכסכת ועמוסת הבעיות והפציעות, שהשתחלה מלכתחילה למעמד הזה דרך הפלייאין, נמצאת פתאום במצב מושלם: היא בסך הכל צריכה שלושה ניצחונות באואקה כדי להניף את גביע היורוליג. בזמן שכדורסלני אירופה אינם מסוגלים לראות טרמינלים, אבל מתפללים לפחות לעוד טיסה או שתיים כדי להבטיח את מקומם במעמד הכי רם, החיים של פאו פשוטים: היא חוזרת הביתה, ומבינה שאולי לא תצטרך עוד לעזוב את יוון עד הפגרה.

https://www.youtube.com/watch?v=sgD4dx7SbH8&pp=ugUEEgJlbg%3D%3D

הבחירה במרטינס למאמן העונה ביורוליג הייתה מוצדקת, אבל מוקדמת. נכון שהוא עוד יכול להוביל את ולנסיה לקאמבק מהאגדות, שיעמיד את המשפט הקודם באור די מגוחך, וזה בדיוק העניין: מאמן העונה צריך לפחות להוביל את הקבוצה שלו לפיינל פור. להבא, עדיף שההכתרה תידחה לאחרי הסדרות.

הרי בינינו, מה שווה המקום השני ביורוליג, אם אתה לא מסוגל לעמוד מול הקבוצה שבמקום השביעי? מה שווה מאזן 0:2 נגדה בליגה הסדירה, אם אחר כך אתה חוטף 2:0 בתוך יומיים כשמגיע המאני טיים? ומה שווה מאזן ביתי של 4:28 בכל המסגרות לאורך כמעט שבעה חודשים, אם מצרפים אליו שלושה הפסדים בחמישה ימים בשבוע הכי חשוב - אחד שמונע ממך אשליה לזכות במקום הראשון בליגה הספרדית, ושניים שכנראה גומרים לך את העונה ביורוליג?

ארגין עתמאן - שגדולי מתנגדיו הם השחקנים שלו עצמו - ממיט בסדרה הזו נוקאאוט מהדהד על מרטינס. אפשר לאהוב את האיש, ואפשר גם ממש לא, אבל הוא מגיע בשיאו למעמדים האלה, וכבר משמן את האגרופים. סליחה על הפרובינציאליות, אבל (לפחות בינתיים) זה רחוק מלהזכיר את קרב המוחות שהיה לו עם עודד קטש לפני שנתיים, כשהיריב הישראלי שלו הופיע בלי בית וללא ווייד בולדווין, סחב אותו לחמישה משחקים מותחים ומורטי עצבים, והוציא ממנו את כל הסחלה הפוליטי שהתחבא בתוכו.

את ההתקפה הסילונית, היעילה והכל כך יפה ומיוחדת של ולנסיה עצרה פאו על 67 נקודות במשחק הראשון. אתמול, כשהמספרים כבר הזכירו יותר את העונה כולה, הלך מאמנה עם מל"פ (מהלך לא פופולרי) בפוזשן האחרון של ההארכה. אוקיי, אז תגידו בצדק שזו לא חוכמה להניח את הכדור בידיים של הייז-דייויס - אבל לא בעולם שבו קנדריק נאן הוא הכוכב שלך. והוא האיש שניצח עבורך את המשחק הראשון. והוא זה שחייב לך, אחרי החטאה בתום הזמן החוקי של המשחק השני.

אז NHD לקח את הכדור ועשה את העבודה. צמד המשחקים בוולנסיה, שנפתח עם 14 נקודות של נאן ברבע הראשון ביום שלישי, הסתיים עם שמונה של הייז-דייויס בהארכה ביום חמישי. ההפרש בתום הזמן החוקי - חצי נקודה בממוצע. וההפרש כולל תוספות - נקודה וחצי בממוצע. אבל התוצאה היא זו שקובעת, והיא פחות צמודה. 0:2 לג'וקר מול הצ'וקר. ולחשוב שאת כל זה עשתה פאו בלי הווינר האולטימטיבי שלה, קוסטאס סלוקאס.

באיחור אופנתי של תשע שנים, פנאתינייקוס עומדת בפני תיקון היסטורי. היא הרי יודעת בדיוק מה עובר על יריבתה הספרדית: ב-2017, בעונה הראשונה של פורמט הליגה, היא רצה לקמפיין מרשים וסיימה במקום הרביעי - רק כדי לקבל את פנרבחצ'ה של סלוקאס וז'ליקו אוברדוביץ'. זה נגמר בסוויפ לרעת הקבוצה הביתית, שלא נרשם עוד כדוגמתו. אולי עד עכשיו.

3 הערות על 3 סדרות:

1. זהירות, פלאש מסנוור: תופעת מונאקו אמורה להטריד את כל מי שהכדורסל האירופי יקר לו. הצורה המהירה והחדה שבה מועדון המיליונרים הזה קרס צריכה לגרום לבנייה מהירה של מערכת איזונים ובלמים שתשמור על השחקנים וגם על הליגה עצמה. המעטים שנותרו בקבוצה הזו עברו מסע מרשים ומעורר השראה בדרך לפלייאוף, אבל המסע הזה מעיד גם על עליבותן של ברצלונה והכוכב האדום בלגרד שנפלו בפלייאין. מול אולימפיאקוס זה כבר היה קצת יותר מדי. את הקנאק במפרקת אפשר היה לשמוע בשלהי הרבע השני, בכמעט 30 הפרש, כשמייק ג'יימס הורחק בשתי עבירות טכניות ופנה לעבר השופטים בסימנים של אישומי שוחד. או שהוא פשוט למד ממה שקרה לבולדווין בסדרה נגדו לפני שלוש שנים, ובסך הכל ניסה לסמן תרגיל פלאש?

2. נבר אנדראסטימייט: זה היה לפני שבוע, כשאנשים מכל מיני קבוצות רצו לקבל את פנרבחצ'ה בפלייאוף. היא במשבר, היא לא מפסיקה להפסיד, היא כבר לא מפחידה, המאמן מלחיץ את השחקנים, ואולי יש גם תחושת מאיסות, מיצוי ושובע. בלהבלהבלה. הגיע הפלייאוף, והאלופה חזרה. קבוצת ההגנה הטובה באירופה גורמת לסילביין פרנסיסקו להתחרט על היום שבו בחר בכדור הכתום, מציגה בכל ערב איזשהו גיבור אנטי-גיבור (טאריק ביברוביץ' במשחק 1, מייקל יאנטונן במשחק 2), ובעיקר מפרקת את חביבת הקהל באירופה. Never underestimate the heart of a champion, אמר פעם רודי טומג'אנוביץ'. באמת נבר.

3. הפועל להצלת כולם? אז פאו הפכה 2:0 בליגה מול ולנסיה ל-0:2 בפלייאוף. מה שפנר עשתה לז'לגיריס קובנה. ומה שאולימפיאקוס עשתה למונאקו. רק ריאל מדריד עומדת כבר על 0:3 עונתי מול הפועל ת"א. ארבע סדרות של הטוב מחמישה במצב של 0:2, ואף אחת מהן לא ב-1:1? דבר כזה לא קרה מעולם ביורוליג. תפקידם של האדומים הערב הוא לדאוג שזה גם לא יקרה.