האדם לפני השחקן

את רז פגשתי ב-2022, כשהגיע אלינו בהשאלה מהפועל תל-אביב. הכרתי אותו עד אז רק כשחקן - פייטר, אגרסיבי, ילד צעיר שמחכה לפריצה שלו. אבל במהלך השנה הזו זכיתי להכיר את אחד האנשים המיוחדים שהיה לכדורסל שלנו להציע.

רז היה אישיות גדולה, ואחד האנשים החדים והחריפים שיצא לי לעבוד איתם. הוא ידע שהספורט הוא בשביל האוהדים ותמיד דאג לשים אותם במרכז - "להטריף" אותם במשחקים עם שאגה אופיינית לקהל, להגיע למחנות של מחלקת הנוער בחופשים ולתת קשב לכל ילד - או אפילו סתם להגיע בסוף העונה לבית של אוהדת צעירה, בלי לספר לאף אחד, כדי לתת לה את הגופייה שלו כי הוא הבטיח.

כשניהלתי את המדיה של נס ציונה באותה תקופה היינו על הגל - הטיקטוק שלנו היה החזק בליגה, האינסטגרם התפוצץ - עד כדי כך שבאחת מהסדנאות שמנהלת הליגה קיימה לאנשי המדיה הם ביקשו ממני להעביר הרצאה על ההצלחה שלנו, אבל לא ידעתי איך להסביר להם שיש לי אס בלתי מנוצח בשרוול. אז באחד השקפים הראשונים פשוט כתבתי "תמצאו עוד רז אדם" - כי את הקסם שלך אי אפשר היה לשכפל. 

אני אתגעגע לשיחות איתך, לרעיונות לסרטונים, לתוכן אדיר או טיפשי. לטיסות למשחקים בליגה הצפון אירופית שדיברנו בהן שעות על פוליטיקה ומשפטים (גם כשכבר רמזתי לך בעדינות שסחבק עייף ותן לו לישון), לשיחות התעדכנות שלנו מדי פעם בטלפון אחרי שהמשכת לאתא ולגליל, כי מאיש כמוך אי אפשר היה להיפרד באמת.

קשה להאמין שמדברים עליך בלשון עבר, קשה לכולם. הייתה לך את היכולת להיכנס עמוק ללב של כל אחד בקלות מפתיעה. אני בטוח שאם היית רואה את כמות האנשים שכואבים, עצובים ומספידים אותך, בין אם בארץ כולה ובין אם בקבוצה ששיחקת בה לפני 3 שנים, היית נבוך - כי מה הם רוצים ממך? אתה כולה רז אדם. אבל זה בדיוק העניין.

ביום-יום אנחנו עוסקים במשחק שמטרתו לנצח, אבל אתמול הכל נעצר וכולנו הפסדנו. נתגעגע אליך איש יקר.

יונתן שון, לשעבר דובר וסמנכ"ל תקשורת בעירוני נס ציונה