בדקות ההתפרקות של פרטיזן בלגרד, אתמול מול וירטוס בולוניה, התגשם הסיוט הלא מפתיע של אנשי המועדון. הקבוצה נראתה אומללה במיוחד, הכדורים של קרסן אדוארדס היו צוללים גם אם היה משגר אותם מזאגרב, וביציע נשמעה שירה קולנית במיוחד. לכבודו של ז'ליקו אוברדוביץ', כמובן. החגיגות ההיסטריות מהדרבי מול הכוכב האדום בלגרד נשכחו, והמומנטום מארבעת הניצחונות בכל המסגרות ללא המאמן נעצר והתרסק.

נו, אז מתברר שצריך מאמנים כדי להצליח בכדורסל. הנושא הזה עלה וצף השבוע, כשטרפאני (יריבתה של הפועל חולון בפלייאין של ליגת האלופות) ניצחה עם ג'ון פטרוסלי כמאמן-שחקן. יסמין רפשה הלך לו, עוזר זמני יכול לעמוד על הקווים באיטליה לזמן מוגבל, וכך נוצרה הסיטואציה המוזרה. אבל זה לא באמת יכול לעבוד לאורך זמן, ואפילו בסיציליה מבינים את זה.

ועכשיו גם בבלגרד. המל"פ (מהלך לא פופולרי, באמת!) "להיענות" להתפטרותו של ה-GOAT הצריך לא מעט אורך רוח מצד ראשי פרטיזן. יש שיאמרו שהוא נע על הגבול הדק שבין אומץ לטיפשות. מירקו אוצוקוליץ' הבין לאן הרוח נושבת, ונתן חופש מוחלט לשחקנים. או במילים פחות מכובסות: לא הייתה לו סמכות, אז הוא זרם איתם - ואם כבר המועדון נענה למרד שהיה או לא היה, אז שיילחמו בעצמם על ההווה והעתיד שלהם. זה עבד שבועיים. עד שבאה בולוניה.

ומה עכשיו? הפרטיזנים יוצאים מוכים, חבולים, פצועים ומסוכסכים לקובנה. ז'לגיריס סופרת שתי תבוסות רצופות במבצר הז'לגיריו (בהפרש מצטבר של 41 נקודות למכבי ת"א ולאנאדולו אפס, המדורגות מתחתיה), ולא יכולה להרשות לעצמה לספוג הפסד נוסף. אוצוקוליץ' עוד יעמוד על הקווים, כנראה בפעם האחרונה. המדווחים מדווחים שבמפגש עם הצהובים בשבוע הבא כבר יהיה מאמן חדש, ז'ואן פניארויה.

כנראה המשחק האחרון של אוצו'קוליץ'. צילום: PARTIZAN KK

איזה מסכן פניארויה, באמת. הוא לא מאמן רע (גם לא מאמן גדול), והוא זקוק להזדמנות הזו כמו אוויר לנשימה אחרי ההתרסקות בברצלונה. יש מצב שלפחות התקופה המוקדמת שלו תהיה אפילו די מוצלחת, כי הוא באמת עם אנרגיות וכדורסל מהיר ומהנה, וזה יעורר מחדש את הקבוצה שלו. אבל בחייאת, בנאדם. להחליף את ז'ליקו? בפרטיזן? ולשמוע את שמו של קודמך בכל פעם שתעז לא לנצח? תשאלו את וויל סולומון איזה כיף זה.

למעשה, פרטיזן היא אחת מאותן קבוצות שבעת משבר פנו לפתרון הקל והמיידי של חילופי מאמנים, ו"שכחה" להשלים את הצעד. כלומר, נפרדה מהמאמן המקורי - ולא מיהרה להחתים לו מחליף. זוכרים כמה ירדנו (לא באתר הזה, חלילה) על מכבי ת"א, הפועל ת"א והפועל ירושלים שפיטרו מאמנים בלי שתהיה להם אלטרנטיבה סגורה ביד? אז היום זה לא באג, אלא פיצ'ר.

גם אנאדולו אפס חיכתה יותר מדי זמן, והפסידה פעמיים בתווך שבין פיטורי איגור קוקושקוב להגעתו המבורכת של פאבלו לאסו. היחידה מבין קבוצות היורוליג שביצעה את הצעד ובאה אליו מוכנה היא אולימפיה מילאנו, אבל גם אצלה מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין.

בקיץ הוחזר פפה פואטה למועדון האיטלקי כעוזרו ויורשו של אטורה מסינה. מילאנו, כמו מילאנו, פתחה רע וצברה הפסדים, ואז הגיע מחזור כפול שאליו התייצבה בחצי סגל וללא המאמן שנשאר בבית, חולה. היא ניצחה פעמיים - את וילרבאן זו לא הייתה חוכמה, אבל אז גם את אולימפיאקוס - והקהל ביוניפול פורום התאהב. מסינה שמע את הקולות, והבין.

לא את הקולות של הקהל. הנהלת המועדון הבהירה לו עוד קודם שזו תהיה עונתו האחרונה, ושפואטה לא סתם יהיה יורשו - אלא כבר בקיץ הקרוב. מסינה לא אהב את זה, ונאלץ להשלים. ואז הוא חזר לעמוד על הקווים, והמילאנזים חזרו להפסיד. זה היה הסוף מבחינתם. ובעיקר מבחינתם. פואטה עומד כבר על מאזן 1:5 (1:3 מאז מונה באופן רשמי למאמן הראשי), ומחר יחכה לשרונאס יאסיקביצ'יוס ולפנרבחצ'ה. היחידה שהצליחה לנצח אותו היא הפועל ת"א. איך אמר חלפון המנוח ב"חגיגה בסנוקר"? "זו לא בושה להפסיד לסלבדור".

שיתוף:

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

נכנסים ועושים מנוי. ממש כאן

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אהרל'ה ויסברג

קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים".
אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם.
כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו.
נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד.
איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס.
גגגגידיאפ!