רגע אחד מזוקק שבו הכל קורה כמו שצריך

מה הקטע הכי מוזר בלאהוד קבוצה קטנה אתם שואלים? אז קודם כל אתם חצופים, גליל עליון לא קבוצה קטנה. דבר שני בואו נניח לצורך הטור הזה שקבוצה קטנה זה קבוצה שהיא לא על כביש ירושלים תל אביב.

יפה, עכשיו מה הייתה השאלה? אה, מה הקטע הכי מוזר בלאהוד וכו', שאלה יפה. הקטע הכי מוזר הוא שאתה יוצא ממשחק דרמטי להחריד, לחץ הדם שלך 6000 על 2000 מעלות בצל, ואז אתה יוצא לעולם הגדול, וכלום. עולם כמנהגו. צרצרים. כל הטוויטר מה אמר טראמפ לביבי או ההיפך. תגידו, אתם שפויים? גליל ניצחה הרגע את הקבוצה הכי יקרה בתולדות היורוליג או משהו כזה, ומה שמעניין אתכם זו מלחמת העולם השלישית כן או לא? בחייאת ראבקום, אני מדבר איתכם על סנסציה בסדר גודל תנ"כי. מלחמות יש פה כל הזמן. קצת פרופורציות, אנשים. אבל בסדר, העם רוצה לדבר על המלחמה, נדבר על המלחמה. אני קשוב לרחשי לב הציבור אני, אל תראו אותי ככה. 

אוהדי קבוצה קטנה? אל תהיו חצופים. צילום: מאור אלקסלסי, באדיבות ליגת ווינר סל

מה שהכי מרגש בניצחון הזה, זה לא הסנסציה עצמה. בואו, מאז שעלתה לליגת העל, גליל הספיקה לנצח את כל קבוצות ליגת העל. תבדקו אותי. לא, זה לא זה. כלומר זה מרגש, אבל לא הכי מרגש. בשביל להבין מה הכי מרגש בניצחון הזה, צריך לחזור שנתיים וחצי אחורה, אל השבעה באוקטובר. אתם יודעים, מלחמה, פינוי, כל הכיף הזה, ואז התחילה אנומליה מוזרה. מצד אחד, פיקוד העורף מאשר לימודים בכפר בלום, אבל מנגד מנהלת הליגה טוענת שמסוכן מדי לשחק שם כדורסל. זכור לטוב המשחק מול נס ציונה שגרם להם לחזור מזועזעים מהעובדה שאשכרה יש טנקים באזור מלחמה, ואנשים על מדים! ונשק!! מדים!!! הייתם מאמינים? נו מילא. אחלה נסצי, העיר שהוציאה מתוכה את הקרנף ואת מכון ויצמן. (או שזה ברחובות? לא זוכר. תבדקו אם זה קריטי לכם). כן, ילד בן 7 מכפר בלום יכול ללכת לבית ספר, במקום שבו לשחקני כדורסל מקצוענים מסוכן מדי לשהות. אוקיי. אנומליה, כאמור.

משם, התחילה מחלוקת עמוקה בין גורמים שונים בגליל עליון. בהכללה, הקהל דרש להתעקש לשחק בבית. הרי בסופו של דבר, קבוצת ספורט היא הרבה יותר מרק ספורט, היא מייצגת את הקהילה. בטח בגליל. אמירה כזו מעבירה מסר מאד ברור. זה הבית ואנחנו לא זזים ממנו. גם אם תהיינה לזה השלכות מבחינת הפוליטיקה הפנימית למול קבוצות ליגת העל האחרות.

מנגד, ההנהלה החליטה אחרת, ואחרי נדודים בין לא פחות מחמישה אולמות שונים, הקבוצה שיחקה באנרבוקס חדרה, שאיך לומר בעדינות, בבית הקברות שצמוד אליו הייתה אווירה יותר שמחה ותוססת מאשר ברוב המשחקים.

לונג שטורי סורט, פאסט פורוורד ליום חמישי האחרון. שוב אותו סיפור, המנהלת אומרת שכפר בלום מסוכן מדי, פיקוד העורף אומר שהכל סבבה, המנהלת אומרת תשחקו בחדרה, טראמפ אומר שהוא יחרג'ע את האיראנים כי הם אחלה פרטנרים, קיצר - עולם כמנהגו.

סגירת מעגל. צילום: מאור אלקסלסי, באדיבות ליגת ווינר סל

אבל אז הופיע הטוויסט בעלילה. ההנהלה של גליל אמרה חלאס, עד כאן. אם פיקוד העורף מאשר, אז המשחק יהיה בכפר בלום או לא יהיה בכלל. תנו לי להגיד לכם שבקבוצת הווצאפ של האוהדים נרשמה תמיכה כזו בהנהלה, שלא נראתה מאז האליפות ב93.

הפועל תל אביב (ושאפו ענק על זה, אגב), אמרה אוקיי, יש צדק בדבר, יאללה, אנחנו באים להפגין סולידריות. נשחק על גדות החצבאני. זהו, הרגע הזה היה באמת השיא של האירוע. שנתיים וחצי של פינוי ונדודים שמגיעות לרגע אחד מזוקק שבו הכל פועל כמו שצריך.

אגב, רוצים פרט טריוויה מעניין? המשחק הראשון של גליל בעונת 23 היה אמור להיות ב8.10 מול אחת, הפועל תל אביב. אפשר לומר שבמידה מסוימת סגרנו פה מעגל. כן, אני יודע שאחר כך היה גם משחק, הבנתי שחר עמיר עשה איזה מהלך יפה בסוף או משהו, לא? אחלה שחר עמיר. מזכיר לי אותי כשהייתי בגילו.