הפועל ומכבי תל אביב. זה מה שהן שוות

יש מן המשותף בשני המשחקים בהם נטלו אמש חלק הישראליות שלנו ביורוליג. כן, כתבתי ישראליות. שניהם נערכו במקומות הלא נכונים. האדומים התארחו בבוסניה בלי קהל בכלל. הצהובים אירחו בסרביה, עם קהל אבל נו באמת. האחת עשתה את המינימום הנדרש ממנה כדי שהכשרון, העומק והידע יובילו אותה לנצחון די בטוח על קבוצה אבודה. השניה היא וואחד קבוצה מגה אבודה, שבאמת של החיים עשתה את המקסימום הנדרש, בסטנדרטים הנמוכים שלה, כדי לצאת עם כמעט מול יריבת יורוליג טובה. עם עוד כמעט.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

9:37

הפועל תל אביב

לאחר הקשיים בהם נתקלה מול אולימפיאקוס, ניצבה הפעם הפועל תל אביב מול אתגר חדש מתוצרת דובאי, שלמרבה המזל איננו השוקולד המחריד הקרוי על שמה. האתגר היה בעיקר פרסונלי. פטרושב השיג 3 סלי שדה בחלק הראשון של המשחק. שניים מהם פחות צפויים, במהלכי כוח מול וויינרייט ואוטורו. אחד צפוי יותר, בזריקה מחוץ לקשת אל מול מוטלי המהסס. שום דבר שאי אפשר לתקן בהמשך, והאמת היא שהפועל תל אביב אכן תיקנה בהמשך.

דוויין בייקון נכנס למשחק עם כמה נקודות קלות בהתקפות מתפרצות שאפילו אינן מעבר. שנובעות ברובן מחוסר משמעת אדום בכל הנוגע לחוקים של מה ומי עושים כשהכדור בדרך אל הטבעת. מי יורד, מי מכסה ומתי. שזה עוד בסדר. אחר כך, שזה המפתיע, הוא הסתדר בקלות עם קולין מלקולם כשומר. הוא הצמיד אותו קרוב מדי לצבע, רגע לפני מהלך אחד על אחד. הוא לקח אותו די בקלות ימינה בדרייב לטבעת. הוא שלט בו.

העניין הוא שאיטודיס, כמו המלך/המצביא (הרע) מהסרט 300, פשוט ממשיך לשלוח עליך גייסות. נכון, רק 9 שחקנים נטלו חלק ברוטציה של הפועל תל אביב אתמול, אבל כל אחד מהם סוחב עמו ארסנל של כלי נשק שבסוף יוביל את מרבית היריבות למצב כניעה. ונכון, היכולת להעלות מהספסל את האגרסיות של וויינרייט, בלייקני (כן, כתבתי בלייקני) ואודיאסי עוזרת להאט את הדברים שהיריבה עושה ממול בהתקפה. אבל ההתשה האמיתית מגיעה מההתקפה של איטודיס. מההתקפה של מיציץ'.

אפשר וכדאי להסתכל וליהנות ממהלכים כאלו, עם או בלי חילוף הגנתי, בהם מיציץ' מזהה פירצה, חודר אלי צבע ומנצל את הנעילה של אוטורו.

אפשר ואי אפשר שלא להתלהב ממהלכים משלימים, כמו זה שהוביל לשלשה של בראיינט שעשתה 68-57. מיציץ' שוב מזהה פירצה ושוב חודר שמאלה, ההגנה מתכווצת ככל יכולתה, כולל השומר של וויינרייט שנמצא בווינג אשר בצד השני. ה-איש הולך באוטומט ל 45 קאט שלו (שמי שרוצה עוד קצת מידע על זה, יכול נניח ללכת לכאן), מקבל את הכדור ומעיף – שוב באוטומט – לבראיינט אשר בפינה. שמרים. שספלאש.

הסיפור עם מיציץ', בעיני, הוא יותר רחב מזה. מאחר שבכל רגע נתון הוא יכול ומרים זריקה (או לוקח החלטה), רמת הריכוז שהדבר הזה כופה על ההגנה היא הרבה מעבר למה שהקבוצה הרגילה יכולה לשאת. וזה לפני שמגיע בלייקני. וזה לצד האוטומטיות השקטה של בראיינט. כשומר, אתה צריך להיות יוצא דופן כדי להיות על זה, עליו ועליהם כל הזמן. אתה צריך להיות יוצא דופן בהגנה מולם. אתה צריך להיות ווקאפ. אתה צריך להיות אולימפיאקוס הספציפית של השבוע שעבר.

כי דובאי באמת שבאה מוכנה, בסטנדרטים שלה ועם הסגל החסר שלה. היא קראה נכון חלק ממהלכי הפיק נ' רול עם אוטורו. היא עבדה לא רע מול חלק מהחסימות או הדברים שהריצה היריבה שלה. היא הייתה קשוחה ואגרסיבית. והיא פאקינג חטפה 109 נקודות. שעם כל הכבוד להתפוצצות של מיציץ' בפרט והפועל תל אביב בכלל ברבע השלישי, הגיעו באופן קונסיסטנטי והתפרסו על פני רבעים של 25, 22 ו-27.

ברמת ההתאמות של הפועל תל אביב, מעניין היה לצפות בהחלטה מהבית של איטודיס, לפיה מוטלי הוא 4 ורק 4. בהיעדרו של תומר גינת, נתקבלה ההחלטה לפיה אוטורו ואודיאסי יחלקו את עמדת הסנטר, בעוד מוטלי (כפותח הפעם) פלאס וויינרייט ישבו על עמדת הפאוור פורווארד. בתמורה, קיבל ממנו איטודיס חבילה התקפית ורסטילית למדי וכבר ברגעים הראשונים: ג'אמפר נקי אחרי שהוא חוסם בפיק נ' רול, קריאה יפה כשהוא הגבוה שאיננו חוסם בפיק נ' רול, הטעיות זריקה מבחוץ, מהלכי פוסט מבפנים. לא רע בכלל. וסטטיסטית, חד וקטלני. התרגלנו כבר למספרי הנקודות פר דקה הפסיכיים של בלייקני (אתמול – 15 נקודות ב-17 דקות). הפעם זה היה המוטלי עם 15 נקודות ב-13 דקות. כל שחקן ברוסטר הזה, למעט אודיאסי, הוא איום מיידי וקבוע על ההגנה היריבה. זאת אחת הסיבות, אם לא ה, בגללה העולה החדשה נמצאת כרגע איפה שהיא נמצאת.

---

מכבי תל אביב

האמת היא שחיפשתי איזשהו שיר כדי לפתוח את החלק הזה בטקסט. משהו שייתן רפרנס לזה שמכבי תל אביב מצליחה להפסיד את אותו המשחק כבר כמה שנים. שמה כבר יש לכתוב, כי המשחק הזה שוחק והטור הזה נכתב כבר כל כך הרבה פעמים. אינטואיטיבית, הלכתי לשיר חליפות של הדג נחש. נו, אתם יודעים, לחלק הזה:

אם אין בזה חדש אז זה לא חדשות המעגל הזה חייב להישבר החליפות איבדו מזמן את הזכות לדבר.

https://www.youtube.com/watch?v=-H8RVojLECM&list=RD-H8RVojLECM&start_radio=1&pp=ygUa15TXk9eSINeg15fXqSDXl9ec15nXpNeV16qgBwE%3D

שזה מצחיק, האמת, כי אנשי החליפות במכבי תל אביב מזמן כבר לא מדברים, כי הם עסוקים בדברים חשובים אחרים. כמו להתחבא. עד לסיום הטור, אנסה לאתר רפרנס מתאים יותר. מבטיח.

קראתי בעיון רב את הטור המעולה של הירש, שדיבר על תסמונת בלאט ודייק כהרגלו. כל מה שאתם צריכים לדעת על המשחק הזה זה הוא איך שנקלעו הסלים האחרונים של מונאקו בשתי הדקות האחרונות של ההארכה.

1. אחרי עוד ריבאונד התקפה, בחסות ההירדמות של לוני ווקר, הגיע הכדור למייק ג'יימס האיום כשהשעון מראה 1:56 ומולו הורד. הוא לוקח את הורד לטבעת, סוחט עבירה ונעזר בכלום שמציבים מולו לביא וליף כדי לסיים עם אנד וואן. אין סל קל מזה.

2. 1:24 לסוף הארכה, ואוקובו הולך על פיק נ' רול מדורג, יענו 77, יענו המהלך שמכבי תל אביב עצמה מכירה כל כך טוב. ומבצעת עצמה כל כך טוב. כשהיא בהתקפה. הנה חסימה ראשונה. הנה חסימה שניה. הנה בלאט וליף נתקלים אחד בשני, ולא כמו שהאבות נתקלו בחדר האוכל באזור כפר בלום ולא כמו שהם נתקלו עת שיחקו ביחד בנבחרת הנוער של ישראל, ובעוד הג'וניורים נעצרים לרגע כדי ליהנות מהנוסטלגיה, הנה הגבהה של אוקובו והנה הנחתה של בלוסומגיים. סליחה, אין סל קל מזה.

3. הלאה. 1.05 לסיום. מונאקו שוב הולכת ל-77. מודע לבעייתיות במפגש בין השניים, מגיח לו גור לביא כדי לעזור מהצד החלש. שזה נחמד, אבל בכך הוא אוכל חיתוך של דיאלו על הגב. שוב סליחה, אין סל קל מזה.

4. חצי דקה לסוף. מה מונאקו מריצה בהתקפה? חיזרו אחרי – 77! ושוב מנסה ההגנה של מכבי להגיב, אז היא קופצת לשמירה כפולה ואגרסיבית על אותו אוקובו. שמוסר לבלוסונגיים, שמעביר לתייס. שמסיים סל קל פלאס עבירה. יש סל קל מזה, אבל עדיין – סל קל.

5. 15 שניות לסוף. כדור אצל ג'יימס. שלושה שחקני הגנה מזיזים את עצמם לכיוון הכללי שלו. הוא מוסר לכיוון הכללי של תייס. שמוסר לכיוון הכללי של אוקובו החותך. אני חוזר – אין סל קל מזה. 

חמישה סלי שדה. ברגעים הכי משמעותיים של המשחק. כולם בלייאפ. רובם ככולם בלי שום התנגדות. כן, מונאקו נעזרה גם במהלכים כאלו של מייק ג'יימס, אבל לא הם ניצחו עבורה את המשחק.

אחרי שכתבנו את כל זה, כן קרה משהו אתמול אצל הצהובים. הפקת הלקחים ממשחק הליגה מול רמת גן בכלל והמחצית השניה בפרט גרמו לקטש לוותר שוב, עד כמה שאפשר, על שחקני הפילי קאלצ'ר שלו. כלומר על דאוטין. ובאמת, במסגרת סט היכולות של הסגל הזה כרגע, היא נתנה כמעט כל מה שהיא יכולה. היא כן זרמה התקפית מול קבוצה שכן מסוגלת לשמור. היא לא עשתה שום מאמץ לתקן משהו הגנתית. היא כנראה גם לא תעשה. האם היא מסוגלת לסתום את החורים האלו? האם עודד קטש מסוגל לתקן קבוצה לא מספיק טובה, שבה הוא לא באמת מאמין? תגידו אתם. אני אשאיר אתכם בינתיים עם קולדפליי.

https://www.youtube.com/watch?v=k4V3Mo61fJM

4 נקודות לסיום

1. איפה – מודה שקיבלתי המון פניות, מחברים ומאחרים, לגבי הצירוף המסתמן של לונדברג. הוא טוב? הוא יכול לעזור למכבי תל אביב? התשובה היא פשוטה מאוד. כן. איפה לונדברג הוא שחקן כדורסל. שיודע ורוצה לשחק כדורסל שרלוונטי לליגה השניה בטיבה בעולם. במצבה של מכבי תל אביב, כל ההתפלפלות המוצדקת בדרך כלל (הכושר שלו, העמדה שלו, הגודל שלו, ההתאמה שלו) איננה רלוונטית כלל. אם הוא במצב של לשחק, הוא יותר טוב מהקיים. והוא לא זה שיתקן את מה שמקולקל.

2. קלאס – אחלה מאמן שבעולם זה האיטודיס הזה. באמת. ובמחילה, נטול קלאס על מלא. גם בראיונות. גם ביחס לחלק מהשחקנים שלו. לא יודע מה נאמר ולא נאמר, אבל 5 שניות לישראלים בכלל ולקפטן שלו בפרט, זה בעיקר לא מכובד. מצד שני, הוא נשפט וישפט אך ורק על תוצאות. ליורוליג הוא העפיל. זה שלו ובזכותו. הקבוצה שלו, נכון לעכשיו, הצגה. זה שלו ובזכותו.

3. אחלה גור – אני יכול לשבת איתכם על המספרים של גור לביא, אבל מבחן העין כאן מדויק יותר. התחיל את המשחק כאילו הוא שייך והמשיך את המשחק באופן שהראה שהוא שייך. הכי לא מובן מאליו שיש. אחלה גור.

4. מה. אם הייתם אומרים למישהו, לא משנה מי, שבסיום המחזור התשיעי יובילו את טבלת היורוליג הכוכב האדום בלגרד והפועל תל אביב, הוא היה עונה לכם משהו שרק מתן חלק יודע לנסח. וכן, יש מכנה משותף להצלחה הנוכחית (גם אם רגעית) של מי מהן. הוא נוגע למאמן אשר על הקווים.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.