.png)
.png)
.png)
הלחם והחמאה של איטודיס
- אודי הירש
- 7 בינו׳
- זמן קריאה 4 דקות
האם קבוצות כדורסל יכולות להשתנות? כלומר, לא סתם לשנות - את סגל השחקנים או את המאמן. האם אותה קבוצה, באותו סגל, ועם אותו מאמן, יכולה לשנות הרגלים מושרשים תוך כדי עונה? בטורו האחרון תהה ידידי שי האוזמן בעקבות שני הפסדים רצופים, לז'אלגיריס ולהפועל ירושלים: "קשה להשתחרר מהתחושה שיתכן והגיעה העת לעוד שכבה של כדורסל. שהפועל תל אביב זקוקה למשהו נוסף. למשל קצב אחר ולא רק הכתבה וכדרור. למשל אלמנט תנועתי שיתווסף אל יכולות האחד על אחד...מעניין מאוד לראות אם המסקנה הזאת מתורגמת גם ליוונית".
מניסיוני עם מאמנים יווניים, במיוחד מקורבים לעוזרו של איטודיס, AI עושה פלאים לתרגום לכל שפה, כולל זו של איטודיס. רק שמשהו בשפת הגוף שלו, בפנים המכורכמות-מתלוננות תמידית, בידיים שמתנופפות קדימה בתחינה נדהמת, מרמז ששינוי זה לא הקטע שלו. הוא בטוח בעצמו ובדרכו. עקשן. גאה. הוא בהחלט ישנה פה ושם. טקטית, לא אסטרטגית: לפעמים מוטלי ישחק יותר וויינרייט פחות. לפעמים הוא ישלוף שחקן ספסל יחסית שולי - עם שכר עצום - כשיחוש צורך בכך, למשל טאי אודיאסיי אתמול. אחרי הפציעה הטראגית של טיילר אניס (איזה באסה על אחלה שחקן) הוא כנראה ייתן יותר דקות לים מדר. אבל שינוי קונספטואלי, סגנוני? לתחושתי, לא יקרה. לפחות אמש, בניצחון הגדול על דובאי, לא קרה.
המשחק דווקא התחיל בתנועתיות לא אופייניות. תראו כאן את מיציץ', מוסר לאוטורו מצד ימין ואז חותך בתנועה מעגלית על חסימה מדורגת של מוטלי ואותו אוטורו - שמסתיימת בהנדאוף - תנועה שמכונה זום, או שיקגו - וקולע שלשה. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהיה משהו תנועתי יחסית במשחק של הפועל, למרות ההמלצה של ידידי האוזמן. כן, היו כמה תרגילים קבועים של איטודיס, של הנדאוף ופיק אנד רול, אבל זהו בגדול. התקפית, הפועל כאן כדי לנצל מיסמצ'ים באחד על אחד וללכת פעם אחר פעם על רגליים חלשות של היריבה. ובדובאי, ברוך השם, או אללה, יש הרבה רגליים חלשות.
אז הנה רגע מייצג יותר את הפועל של איטודיס, שגם ממחיש כמה החיפוש אחרי מיסמצ'ים הופנם שם. אלייז'ה בריאנט עובר את החצי בכדרור ולא מאמין למזלו הטוב - שומר עליו דאויס ברטנס, האיש עם הרגליים האיטיות ביותר במזרח התיכון, מזרחה לרומן סורקין. מוטלי קולט את הסיטואציה, מסמן לאודיאסיי לפנות את הצבע ואז מתוך אינסטינקט נע לחסום לבריאנט. באמצע הדרך מוטלי קולט שזה מיותר לגמרי, זז אחורה, ובריאנט לוקח את ברטאנס לסל בניחותא, וכשהעזרה מגיעה מוריד את הכדור לאודיאסיי לליי אפ קל. הנה, זאת הפועל האמיתית, גרסת איטודיס. משמידת המיסמצ'ים.
נחזור רגע אחורה, לרבע הראשון, אז נראה היה שהמשבר נמשך. דובאי הייתה חדה והציגה שלל כלי נשק התקפיים - בייקון, קבנגלה, פטרושב, אפילו אבאס, כשנראה היה שהפועל שמה את רוב הז'יטונים שלה על הדג' אגרסיבי על מקינלי רייט. איטודיס התאים את עצמו להרכב הגבוה של דובאי עם אוטורו ומוטלי. השילוב של שניהם עם מלקולם סיפק תחושה של היעדר כלים התקפיים מספיקים ושל רכות הגנתית. הנה, בפיק אנד רול מדורג שמסתיים בחסימה אחורית לחוסם השני, קבנגלה, מלקולם הוא איש המפתח ששומר את החוסם, בייקון. אם היה אמור להיות כאן חילוף הגנתי, החילוף לא קורה, ומלקולם קופא. אם מיציץ' היה אמור להגיע לעזרה מהצד החלש - גם לא קורה.
בכל מקרה, ההאלי הופ הזה של רייט לקבנגלה מייצג היטב את ההגנה של הפועל ברבע הראשון, שחטפה 24 נקודות - לעומת ממוצע של 12 בכל אחד מהרבעים הבאים. וההתמודדות הבעייתית של שני הגבוהים עם קבנגלה הובילה לשליפה מהירה של אודיאסיי מהספסל, בדרך למשחקו הטוב באירופה.
הרבע השני, לעומת זאת, נתן רמז שיש סיבה שדובאי לא ממצה את הפוטנציאל שלה, וזה לא רק פציעות. ייתכן שיוריצה גולמאץ, ואני אומר זאת בזהירות, אינו מאמן חד כל כך. אחרי שמיציץ', במשחק הטוב ביותר שלו מזה חודשים, החזיק את הפועל במשחק ברבע הראשון, התחיל הקואץ' האורח את הרבע השני כשקלמן פרפליץ', בן 33 ולא שומר עילאי גם בשיאו, מופקד על אנטוניו בלייקני. אז מה שבלייקני עשה זה פשוט לקחת את הגארד הסלובני לסל, כמו כאן - פשוט שני כדרורים, ג'אמפ סטופ וסל קל. סל שסימן ערב שכולו מיסמץ' ארוך עבור בלייקני. והרבה סלים.
ההגנה השתפרה ברבע השני, אבל לרבע השלישי הגיעה קבוצה ברמת אינטנסיביות אחרת. זה התחיל כבר בפוזשן הראשון, כשאוטורו עשה דיפלקשן על מסירה פשוטה למדי של רייט לקבנגלה, והוביל לאיבוד כדור; ונמשך בהתקפה הבאה של דובאי, כשחסימה של בייקון לפטרושב (שמכונה אינוורטד פיק אנד רול, פיק אנד רול הפוך, של נמוך לגבוה) הסתיים בחטיפה של בריאנט. כשמיציץ' קבע 41:42, וגולמאץ לקח טיים אאוט 8:17 דקות לסוף הרבע, דובאי כבר הרימה ידיים, לפחות מנטלית, בדרך למחצית עם התוצאה המטורללת 19:49. עד כמה הפועל הצטיינה בחדירות לצבע ובניצול מיסמצ'ים? היא הביסה למרות 4 מ-19 משלוש.
צריך לסייג ולומר שדובאי היא קבוצה בלי אוהדים, בלי עבר ובלי מסורת (לא, אנחנו לא דורכים על יבלות של עופר ינאי ומשבר הקהל שלו), וגם משחקת ככזו. עם סף שבירה נמוך, בלי כבוד עצמי ועם מינימום מאמץ במחצית השנייה המחפירה. הקבוצות האלה, כבר למדנו העונה, הן הלחם והחמאה של איטודיס. אין טוב ממנו בלנצל חולשות הגנתיות והתקפיות. השאלה היא מה קורה כשאין חולשות כאלה, כלומר מול קבוצות איכותיות, מיוון, מטורקיה או מספרד. ואיך מנצחים בליגה קבוצות כאלו, כשתומר גינת וים מדר ממשיכים להיות ניצבים בקושי בהצגה? איטודיס לא ישתנה, הפועל לא תשתנה. הרוטציה לא תשתנה באופן משמעותי. אז גם אחרי הניצחון הגדול על היריבה האסיאתית, השאלה עדיין מרחפת: האם אפשר לשחק בדיוק אותו דבר ולשנות תוצאות מול הגדולות של אירופה? מעניין מאוד לראות מה התשובה לשאלה הזאת ביוונית.
תגובות