בלאט ניצח את הפועל תל אביב

הנחת העבודה, טרם תחילתו של הדרבי הישראלי הראשון בהיסטוריה של הליגה השניה בטיבה, הייתה שאחרי הרבה זמן שלא, הפעם סופסוף יגבר תמיר בלאט על ים מדר. כי הוא משחק. כי מדר פצוע. מעטים, אם בכלל, חשבו שבלאט ינצח הרבה מעבר לדאחקה. שעם עזרה (גדולה) מחבר בשם דאוטין, בלאט ינצח את קרב הרכזים. שבלאט ינצח את הפועל תל אביב.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

11:58

ווירד

זכיתי לצפות מקרוב במשחק בסופיה, כשליח הפודיום (ובית הפודיום). בהיעדר תיאור טוב יותר, אגיד שזה היה ארוע פאקינג ווירד. מספר לא גדול במיוחד של אנשים התאסף לו שם בארנה המכונה 8888, כאילו הגיע לאיזשהי השתלמות חול חצי מפוברקת של לשכת עורכי הדין. בבולגריה. נו, אתם מכירים, מעבירים אותה איכשהו כדי לקבל הטבות מס. היי, בעצם, לא בטוח שזה כל כך רחוק מהאמת. וכן, היו בעיקר אנשים באדום, וכן, היו שם גם אנשים בצהוב. אלה ואלו במצב חצי מנומנם, כנראה בהמשך ללילה קשוח בקזינו. וכן, היו שם כמה בולגרים שנקלעו. רובם בטרנינגים. כולם לא באמת מבינים מה רוצים מהחיים שלהם. זה היה דרבי כמעט בלי שנאה. נכון, שרו כמה שירים, כמו מתוך רוטינה. נכון, הונפו כמה אצבעות משולשות, כי בכל זאת הגענו למרות הכל. שום דבר מיוחד או מעניין.

קשה מאוד לצקת או לחוש בזמן אמת איזשהו נופך היסטורי, אפוא, לסיפור הזה. ובמסגרת הווירדיות אשר סביב, כל הסינתטיות הזאת עשתה טוב לאנדרדוגית, זאת שהייתה צריכה את המשחק הזה הרבה יותר.

כשנותנים לשחק

הדיסקו מספק לי יתרונות בולטים. אחד מהם הוא היכולת לקרוא כמעט בזמן אמת את הטורים של שותפיי לפרויקט. אהרלוס, בין היתר, סיפק לכם פרופורציה לאופן שבו הקבוצות האיכותיות יותר מאבדות את היתרון כשהן פוגשות יריבה מקומית. זה קורה כל הזמן. בצרפת, בסרביה, בגרמניה, ביוון. זה קרה גם בבולגריה, במפגש בין שתי הישראליות. הפועל תל אביב הייתה לפני ונותרה אחרי הקבוצה הכי מוכשרת בישראל. כמות כוח האש שלה יוצאת דופן. והיא, מבחינתה, הגיעה כדי לעשות את המינימום הנדרש על מנת לנצח את יריבתה מהתחתית.

המינימום הנדרש על מנת לנצח. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

רק בשבוע שעבר פגשו הצהובים קבוצת כדורסל שבאה כדי לשבש. כשבאים לשבש, חושפים את מכבי תל אביב הזאת, את הכדורסל של קטש, את כל החבילה, לסיטואציה שאיתה קשה לה מאוד להתמודד. הפועל תל אביב, קודם כל מנטלית, לא מצאה לנכון להעסיק עצמה בדברי הבל שכאלו. היא התמקדה בפתרון איקס או וואי מול הפיק נ' רול הצהוב. ההוא יחליף עם ההוא. הזה ייצא גבוה על הכדור – ויהיה בסדר. והיה בסדר. למכבי.

כאן נכנס לתמונה תמיר בלאט. המספרים אולי לא יספרו את הסיפור, אבל מבחינתי מדובר באחד ממשחקיו השלמים בואכה מושלמים בקריירה. זה התחיל מכמה דברים פשוטים: סגירה טובה לריבאונד במהלך הראשון של המשחק (את מלקולם). ויתור על מסירה מסובכת בפוזשן ההתקפי הראשון במשחק, כדי ללכת למשולש התקפי ולהכניס כדור פנימה להורד (על מלקולם). מסירה טובה בתרגיל הכנסת כדור לבריסט. כאלה. זה המשיך אחר כך בשליטה מוחלטת בסיטואציה. חילוף הגנתי רך מולו, שזה בערך כל מה שהאדומים עשו בחלקים ראשוניים במשחק? הגבהה ומסירה קלה פנימה אל המיסמאץ'. יציאה קלה לכיוונו מצידו של הגבוה היריב? פגיעה מיידית בגבוה שחותך או סתם מסירה פשוטה יותר החוצה כדי לאתר את האיש הפנוי. ובקצב. תוך כדי התקפת מעבר, בלי לדחוף את הכדור יותר מדי חזק קדימה, הולכים אל הטרנזישן המכונה 77 שבו סורקין כאילו חוסם שני לבלאט. אבל לא באמת, כי הוא שועט אל הטבעת. זיהוי, מסירה, בום. השומר שלו עם או בלי חילוף (אוטורו, בלייקני, ג'ונס) שוקע רגע ומניח לו כשהוא רחוק מהכדור? 3 טריצות בתוך הפרצוף שלהם. הצגה. כפיים.

את הרבע הראשון סיים בלאט עם 4 אסיסטים. הפועל תל אביב כולה עם 5. ברבע השלישי, כשנראה היה שהפועל תל אביב פותחת פער ובורחת, בלאט היה זה שהחזיק את הקבוצה שלו בעניינים. בעצמו. על הכתפיים שלו. אבל את זה יכולנו לראות מגיע. את השליטה במאצ'אפ מול מיציץ' לא.

לנצח את מיציץ'

לא פשוט לדבר על אלמנטים הגנתיים במשחק שבו הסקור המשותף נושק ל 200. כשהקבוצה המנצחת מאפשרת למנוצחת לעשות 23/30 בזריקות ל-2, שזה 77%. שזה המון. אבל אנחנו נדבר על זה בכל זאת, ושוב מהזווית של תמיר בלאט. במצב 17-12 צהוב, האיש של קטש הפעיל לחץ על האיש המכונה ואסה ושלק לו את הכדור בין הדריבל השני לשלישי. לפני ואחרי הוא עמד במשימה שנראתה בלתי הגיונית בעליל.

איטודיס ואולי במיוחד דדאס רכבו או ניסו לרכב על הרגליים של בלאט לאורך כל מפגש ביניהם. לעיתים באופן מוגזם. בכל פעם שניתן לבצע רכיבה משותפת על ההגנה הבעייתית של סורקין ובלאט ביחד, מה טוב. הפועל תל אביב קלעה 25 נקודות ברבע הראשון, לא מעט מהן מתוך הסיטואציה הזאת. ועדיין, באחד על אחד של בלאט מול מיציץ', בלאט ניצח קל. הסרבי ניסה וניסה, אבל כמעט ולא הצליח לייצר לעצמו יתרון מתוך הדריבל. מתוך הבידוד. כלום. וזה תיסכל אותו, וזה עיצבן אותו, וזה פגע בו ובקבוצה שלו בהתחלה ובהמשך.

באחד על אחד של בלאט מול מיציץ', בלאט ניצח קל. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

הרבע הרביעי

וברשותכם, ואני יודע שתצחקו, עוד כמה מילים על ההגנה של מכבי תל אביב. בטור של הירש הוא כותב לכם על החמישיה הבלתי הגיונית בעליל שהעמיד קטש בתחילת הרבע הרביעי, שאמורה הייתה להפסיד עבורו את המשחק. שניצחה עבורו את המשחק. דאוטין, קלארק, ריימן, ליף וסנטוס. ג'ימי קלארק אתמול סיפק עוד משחק התקפי מזעזע, בנוהל. כולל רצף השלשות שהוא הטיח באזור הקרש. כן, גם בבולגריה קוראים לזה קרש. וכן, למרות שבבוקס סקור כתוב שסיים 19 דקות עם 5 אסיסטים. אבל תוך כדי הרצף ההתקפי המופרע של דאוטין, הוא היה שם, ביחד עם ריימן וסנטוס, כדי לשבש לכמה רגעים את ההתקפה של איטודיס.

מרסיו סנטוס הוא ביטוי מובהק לקיץ הרע שעבר על מכבי תל אביב בגזרת ההחתמות. גבוה מחליף מאולם. לא מוכן עדיין ליורוליג. מתאים להיות גבוה שלישי. אתם כבר יודעים. ו-וואלה, אתמול הוא נראה לא רע בכלל. במיוחד הגנתית. סביר להניח שהייתה זאת העבירה הרביעית של סורקין שסיפקה לו עוד כמה דקות, אבל סנטוס מספק דברים שהבכיר ממנו לא יכול. את הרבע הרביעי הוא פתח עם ניצול מקסימלי של המצב שאליו נקלע מוטלי. אם שומרים עליו, אפשר לצאת בלי פחד גבוה גבוה אל הכדור והמכדרר. כי אם ימסרו למוטלי, מה כבר יעשה עם הכדור? בחסות הבטחון שצבר מול המחליף, זה עבד אחר כך לא רע בכלל גם מול אוטורו.

ובהתקפה? רגע, תנו לי לעבור לפרק הבא.

ההתקפה 

בתכלס, אין הבדלי מאקרו באופן שבו התייחסו שני המאמנים למשחק ההתקפה שלהם. הפועל תל אביב חיפשה כל הזמן אי התאמות בהגנה הצהובה? גם קטש. בתחילת הרבע המכריע, מול קו קדמי של מוטלי וגינת, חיפשו הדאוטינים לערב אותם כמה שיותר. ככה, פשוט. להגיד שזאת הסיבה היחידה לכך שהדברים עבדו? זה לא. אחרי שלקח את מוטלי לטיול קליל בסל הראשון ואת גינת לטיול קצת פחות, שגם הוא הסתיים בנקודות, דפק הדאוטין כמה שלשות בדרגות קושי לא פשוטות על אלייז'ה בראיינט. שזה קשה.

אז כאמור, אין הבדלי מאקרו גדולים באופן שאליו התייחסו שני המאמנים אל ההתקפות שלהם. ונכון, צודק כרגיל הירש, שסביר שקטש שונא את הכדורסל שהקבוצה שלו משחקת. אני, באופן אישי, מקווה מאוד שקטש יניח בצד את החוש האסתטי שלו ויילך וימשיך עם הדברים האלו – כי זה מה שהסגל שלו דורש. וגם אתמול, תוך כדי הכדורסל הכירורגי, אפשר היה להתרשם מהאופן העגול והמסודר יותר שאליו ניגשת הקבוצה שלו בדרכה לאותם הפאנצ'ים. לא סתם דריבל דריבל דריבל ושוט. הרבה יותר סבלנות, עם חסימה שניה ושלישית בתזמון טוב יותר ובזווית טובה יותר. מול קבוצה שאפשרה לו.

לוני ווקר הוא סופר סקורר. צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב

החוסרים

איש וויינרייט הגיע אל הדרבי כבאנקר של איטודיס בעמדה מספר 4, עם 30 דקות פלאס בכל אחד משני המשחקים הראשונים. ושוב, לאו דווקא בעמדה שעליה ישב בעונת היורוקאפ. זה עבד מצוין מול ברסה ואפס. לא מול הורד. השלשות לא נכנסו, את הריבאונדים לא לקח (סיים עם אחד, בהגנה) – ובאיזשהו שלב, כשאיטודיס זיהה את הברוך המתקרב, הסיט אותו חזרה לעמדה 3. לתומר גינת, שיצא מהפריזר, היו בהחלט כמה רגעים לא רעים בשני צידי המגרש, אבל אי אפשר היה לטעות באי הנוחות שלו שם. כולל בשלשה ההיא שדחק בתחילת הרבע המכריע.

בעת בניית הסגל המופרך של האדומים, כולם חיכו להחתמה הגדולה בעמדה מספר 4, זאת שלא הגיעה. אתמול זה הורגש. פתרון אפשרי שאותו ראינו בשבוע שלפני היה לשחק עם שני גבוהים בצוותא. בהיעדרו של קבוקלו, הלכו שם על ניסוי של מוטלי ואודיאסי. וכרגע, במצב הבטחון והכדורסל הנוכחי, מציג הקו הקדמי של הקבוצה העשירה מתל אביב סנטר אחד מצוין (אוטורו) ולו שני מחליפים בינוניים במקרה הטוב. עם 4 פותח שהוא לא ועם 4 מחליף שהוא לא בעניינים. כן כן, 20 שחקני סגל – ואנחנו מדברים על החוסרים. של הפועל תל אביב.

5 נקודות לסיום

1.      ווקר – לוני ווקר הוכיח אתמול מספר דברים, למי שצריך היה עוד להשתכנע. קודם כל, שהוא סופר סקורר. יהיו את הימים האלו של 4 שלשות פלוס, באחוזים גבוהים. ולא משנה מי או מה ישמרו מולו. וכן, היו לו 4 אסיסטים, אבל סדרת החלטות במהלך המשחק הזכירה למה עדיף שיזרוק ולא ימסור.

2.      בלייקני – זה לא שמכבי הגיעה אליו בלי תכנית משחק. ראינו קצת סטאנטים בואכה צ'וקים בואכה סופט טראפים לכיוון שלו, ולא רק כשהשומר שלו היה בלאט. עוד פעם בלאט והגנה? הקיצר, ההצלחה הגדולה של מכבי תל אביב מולו היא בכמות הזריקות שלקח. רק 8 זריקות מהשדה, לאחד שכמעט ולא יודע להחטיא. זה קצת בזכותה. זה יותר מקצת בגלל האופן שבו הפועל תל אביב התקיפה. כלומר, מבחינתי זה לא אסון גדול לסיים עם 16 איבודים (על 15 אסיסטים). זה גם לא אסון גדול לעבור את 5 הדקות הראשונות בלי אף אסיסט. זה כן טעות לשחק את המשחק הזה שבו עכשיו צריכים ללכת לזה ועכשיו אל ההוא.

3.      מכבי – אפשר ללכת לסיפורי מיסטיקה כדי להסביר את תוצאת המשחק. אל ענייני מועדון. אל ההיסטוריה. אל השדים והרוחות. ספק רב אם זה הסיפור הפעם. מכבי תל אביב הגיעה למשחק שאותו היא הייתה צריכה יותר. ישבה על כמה נקודות מקצועיות שסייעו לה. נעזרה בהתפוצצות נקודתית של דאוטין כדי לייצר את המרווח שהוביל לנצחון. קיבלה על הדרך משחק נהדר מבריסט, שלא קיבל מספיק קרדיט עד עכשיו בטור. נמנעה מבור גדול וצברה בטחון בהתאם. ולא פתרה שום בעיה בדרך. אבל רק דבר אחד, שעליו דיברנו מהקיץ: המפתח של כל קבוצה ושל מכבי תל אביב בפרט לנצח משחקים עובר דרך קשת שלוש הנקודות. זה המפתח. לשם צריכים להסתכל. אחרי 7/27 מול אפס במשחק הראשון, הפעם נעצרה הספירה ב 14/24. יותר קל ככה לנצח.

4.      הפועל – להבדיל מהיריבה, נראה היה שבהפועל מניחים שיהיה בסדר. תחושת הבסדר התחזקה לבטח כאשר איכשהו הובילה בסיום הרבע הראשון. כאשר איכשהו ירדה בשיוויון אל חדרי ההלבשה במחצית. כשפתחה פער נחמד באמצע הרבע השלישי. זה בא לידי ביטוי גם ברוטציות של איטודיס, שממש לא שידר בכך תחושת דחיפות. ואז כבר לא היה בסדר. ואולי, לצד החסרון, אפשר לזהות יתרון. אם הפועל תל אביב הזאת, זאת ששיחקה עד עכשיו 3 משחקי רדיוס, יכולה להרשות לעצמה להתייחס לדרבי כאל משחק רגיל, היא גם לא אמורה להתרגש יתר על המידה מהתוצאה המאכזבת שלו. יורוליג, אתם יודעים. שבוע אחד מנצחים משחק גדול ושבוע לאחר מכן מפסידים ליריבה שנחשבת נחותה על הנייר. מצד שני, חשוב לזהות היטב את הסיבות לרפיון המנטלי שהוביל אתמול להפסד הלא צפוי. כי לא בטוח שהרוגע על הפרקט הגיע בזכות השקט והשלווה סביב הקבוצה. סביר להניח שבדיוק ההיפך הוא הנכון.

5.      כוסאומו כדורסל – דרבי זה נחמד. כדורסל גם. אל הווירדיות של הערב הזה צריך להוסיף עוד נתון קטן, והוא שהעיניים גנבו כל הזמן אל המסכים, כדי לקבל כבר את הפוש המיוחל. שיבשר שהאחים שלנו חוזרים הביתה. שעוד מעט ואפשר יהיה לחזור ולנשום. שעוד רגע נוכל לבכות, לשם שינוי, בכי של הקלה.

בפעם האחרונה, הלוואי: שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.