הניצחון של קטש. הכדורסל ממש לא

באוגוסט 2022 התראיין עודד קטש לידידנו שי האוזמן ופירט מהי פילוסופיית הכדורסל שלו, אם כי בצמצום קטשי טיפוסי. מאמן מכבי תל אביב אז והיום הבהיר שהוא סולד ממה שהוא מכנה "פוזשן גיים", כלומר כדורסל שמבוסס על קצב איטי בהתקפה ותוך התבססות על גארדים שמרבים לכדרר ומשחקים אחד על אחד. על דרך האלימינציה, הוא דוגל בכדורסל מהיר ובהתקפה שבה הפיק אנד רול הוא לא משחק בין שניים אלא תנועה מתואמת ואסתטית של חמישה שחקנים.

מכך נגזרה אמירה נוספת שלו – הקואץ' הבהיר שלא היה מעוניין בצירופו למכבי של מייק ג'יימס, מייצג מובהק של השיטה הזאת. אח, הימים התמימים הם, קצת יותר משנה לפני היום המחריד ההוא, כשמכבי עוד הייתה יכולה להרשות לעצמה לומר לא לקלעי מספר 1 ביורוליג בכל הזמנים.

לא יודע מי בנה את הקבוצה של מכבי העונה – מישהו מחוץ למכבי יודע? – אבל זה בבירור לא סגל שקטש אוהב. הוא גם מסתייג משחקנים ללא ניסיון באירופה. אתמול ניצחו לו את המשחק ג'ף דאוטין ג'וניור, באמת שחקן התקפה נחמד ובשום אופן לא רכז. באופן סמלי, כשניסה למסור מיד אחרי שקלע את הסל הראשון שלו ברבע, ביתרון 72:74, 8:44 שניות לסיום, הוא איבד, וכריס ג'ונס השווה ל-74:74. אחר כך מסר שוב, לליי אפ של ליף, לא בפיק אנד רול. ואז, במצב של 78:74 למכבי פשוט דפק דאוטין שלוש שלשות שחיסלו את המשחק. לבד לגמרי. עבודה שלו. פעמיים באחד על אחד, פעם אחת במתפרצת. קצת פוזשן גיים, קצת מלחמה שלו ושל החברים (מהחמישיה השניה) בהגנה. לא בדיוק הכדורסל של קטש.

תכף נגיע לשחקן השני שהוא פחות תבנית נוף הכדורסל של עודד קטש, לוני ווקר, אבל לפני זה, שימו לב לחברים באותה חמישיה שאיתה מכבי ביצעה את הריצה המטורללת ל-74:87, 5:18 לסיום: מר בלגן והתקפי לב לאוהדים, ג'ימי קלארק השלישי; דאוטין ג'וניור בעמדה 2; וויל "כדור הרס אנושי" ריימן; וצמד הגבוהים המחליפים והמושמצים, טי ג'יי ליף ומרסיו סנטוס. על הנייר, אין פה מספיק ריווח, בלשון המעטה.

אני מניח שקטש רצה חמישיה שתמשוך כמה דקות עד שהשחקנים שהוא סומך עליהם יחזרו לדקות ההכרעה. במקום זאת הוא קיבל ניצחון, בזכות אגרסיביות הגנתית, שתי עבירות תוקף שסחט סנטוס ועוד חטיפה של דאוטין ג'וניור שהובילה להחטאת ליי אפ אופיינית של קלרק - שליף תיקן. מול החמישיה הזאת, שמורכבת משחקנים שאולי היו נלקחים בחשבון לסגל הליגה של היריבה הפייבוריטית, איבדו בריאנט, מוטלי, בלייקני וגינת 5 כדורים ב-4:42 דקות. אולי אלו השקט והמנהיגות של קטש, אבל לא בדיוק הכדורסל של קטש.

אין ברירה, חייבים לדבר על לוני ווקר. איזה שחקן כדורסל מוזר. ווקר הוא גרסה מוקצנת – מאוד – של מייק ג'יימס. הוא יודע לכדרר הרבה ולהשליך משלוש, או לייצר לעצמו מצב קליעה ל-2. אם חייבים, הוא גם יודע למסור. אתמול היו לו 4 אסיסטים, אבל בדרך כלל הוא ייפטר מהכדור רק אם יתברר מעבר לכל ספק סביר שאין לו סיכוי לעשות סל, בדרך כלל שניה או שתיים מאוחר מדי. לכן היו לו גם שלושה איבודים, אחד מהם קצת מביך - כשהוא הרחק מאחורי קרש הסל לכיוון קו הבסיס.

כזה הוא ווקר: סלים מרהיבים, איבודים מביכים. עסקת חבילה. כדורסל של קטש, עם תנועה מתואמת של גארדים וגבוהים ושחקני פנים נועלים בצבע לליי אפים קלים? עזבו, פשוט תנו לי את הכדור וזוזו הצידה. וכמובן, הטכנית המיותרת אחרי השלשה ברבע הראשון וההתנהלות הקצת ביזארית. לסיכום, ווקר לא ישחק כדורסל של מאמן. הוא האירוע, ואין בלתו.

כך, נוצר מצב מוזר שבו לקטש יש כמה שחקנים "שלו", בראשם תמיר בלאט ורומן סורקין, שהופכים לצמד מתואם לא פחות מבלאט את ריברו, שיודעים מתי לנעול ומתי למסור ומבינים את הקצב ואת הניואנסים של ההתקפה, במשחק המסודר ובמעבר (כולל דאנק מרהיב ממש של סורקין במהלך של שניהם במעבר ברבע השלישי). אליהם מצטרפים הורד ובריסט – במשחק הכי טוב בצהוב, עם מקסימום אפקטיביות במינימום נגיעות בכדור. מנגד, ישנם ווקר, דאוטין וקלארק, שמשחקים משהו אחר לגמרי.

אתמול זה עבד, אבל זה לא יעבוד תמיד, וספק אם יעבוד לאורך זמן. בעולם מושלם – סליחה, בעולם עם קצת יותר כסף ופחות מלחמות – בלאט וסורקין היו המחליפים של הרכז והסנטר שמשחקים את הכדורסל של המאמן שלהם. כלומר של לורנזו בראון, וייד בולדווין וג'וש ניבו. אח, הימים התמימים ההם.

כמעט 700 מילה, ובקושי התייחסנו להפועל תל אביב. הפייבוריטית הברורה, זוכרים? השיטה של דימיטריס איטודיס, וגם אחרי הפסד לא נעים חייבים לומר שיש לו שיטה, היא בערך כזאת: אנחנו עמוקים מספיק ויכולים לשמר רגליים טריות מספיק כדי לשמור סביר פלוס, במקרה הרע, ואפילו לחפות על רגליים איטיות, נניח של ואסה מיציץ'. אם נשמור, נרוץ ונעשה נקודות קלות בהתקפה מתפרצת. במשחק העומד, החוכמה ויכולת החדירה של מיציץ', בריאנט וג'ונס, איש איש בתורו, ייצרו מצבים לכולם – לגבוהים אחרי פיק אנד רול ולמלקולם, ויינרייט וגינת בחדירה והוצאת כדור. הכדור אמור לזוז, והתוצאה אמורה להיות זריקות פנויות. וכשהעסק נתקע – מיציץ' אמור לעשות קסמים. וכשמיציץ' נתקע – אז אנטוניו בלייקני הוא הלוני ווקר של הפועל, רק בפחות כסף ועם פחות מניירות. האיש מסוגל לעשות סל מכלום בלי עזרה של הקבוצה.

אמש התגלה באג במערכת. ברבע הראשון ניסה איטודיס לנצל את קיומו של הצמד ההגנתי בלאט את סורקין בפיק אנד רול אחרי פיק אנד רול, ואכן היו שם כמה דקות של אביוז לא נעים. אבל מול הסוויצ'ים האוטומטיים של מכבי, הפועל לא הצליחה לייצר יתרונות מספריים בהתקפה העומדת, הכדור לא זז, ומספר האסיסטים עמד על 15 בלבד מול 16 איבודים. שוב ושוב חזינו בכדורסל אחד על אחד - לא רק של בלייקני; גם של בריאנט במשחק רע, עם 1 מ-6 לשלוש ואסיסט אחד מול איבוד; גם של ג'ונס (1 מ-5 ל-3, 3 איבודים ו-3 אסיסטים); ובמיוחד של מיציץ', שהיה רע במיוחד, עם 6 איבודים מול 4 אסיסטים. איטודיס לא הצליח לצאת מגישת שתי החמישיות-ואם-מוטלי-לא-טוב-נכניס-את-אודיאסה ולא שלף פתרונות הגנתיים מקוריים, עד שהשבלונה התפוצצה לו בפרצוף.

אז אחרי הניתוחים - מה בכלל המשמעות של התוצאה המהממת? בעיקר מצב רוח. אוהדי הפועל תל אביב נזכרים, ובכן, מה זה להיות אוהדי הפועל תל אביב, ואוהדי מכבי תל אביב עוד לא שכחו מה זה להיות אוהדי מכבי תל אביב. הקבוצה של קטש, שנראה היה שייקחו עוד שבועות ארוכים עד שתלקט ניצחון ראשון, יכולה לנשום לרווחה ממש מעט, עד שתיכנס לעוד שבוע כפול קשוח, מול ברצלונה ואולימפיאקוס.

אבל למי שמחליט במכבי – מישהו מחוץ למכבי יודע מי זה? – אסור להתבלבל: הקבוצה הזאת עדיין זקוקה לרכז ראשון וסנטר פותח, לכל הפחות. אפשרות אחרת היא לתת את הכדור ללוני ווקר ולג'ף דאוטין ולקוות לטוב. גם אחרי הניצחון ההיסטורי בדרבי היורוליג הראשון, יש לי תחושה שעודד קטש פחות מתחבר.