מ-0 ל-100. מ-0/8 ל-8/8. אותם שחקנים, אותו ערב, אותה יריבה
הקישור הועתקכשמכבי ת"א יצאה להתקפה האחרונה שלה ברבע השלישי, ולוח התוצאות הורה על 54:56 צמוד, דחוק ונמוך לזכותה מול הפועל ירושלים, עמדו ג'ימי קלארק ואיפה לונדברג על 0 מ-8 מהשדה. ואז ירה קלארק את השלשה הראשונה שלו. ויחד איתה החליף הצמד את זהותו, והעמיד 8 מ-8 עד הסיום. מ-0% ל-100%. מ-0/8 ל-8/8. על ידי אותם שחקנים, באותו ערב, נגד אותה יריבה.
באופן לא מפתיע, פתאום המשחק כבר לא היה כל כך צמוד, ונגמר ב-71:88. בעולם שבו גביע ווינר אינו טורניר הכנה לעונה, אלא מקסימום טורניר הכנה לדצמבר, רק תדמיינו את עשרת הימים המופלאים שיעברו על העיר העברית הראשונה: 2 בנובמבר - דרבי ליגה. 9 בנובמבר - דרבי ווינר. 12 בנובמבר - דרבי יורוליג. בתקווה קלושה שהמשחק האמצעי בטרילוגיה, המתוכנן להתקיים בחולון, הוא היחיד שייערך מחוץ לת"א.
ירושלים לא הגיעה כפייבוריטית לחצי הגמר, אבל בוודאי הייתה זו שבאה אליו במצב רוח טוב הרבה יותר. לא שניצחון על רוסטוק ביורוקאפ, שמח ככל שיהיה, הוא סיבה לצאת בחגיגות; יותר בגלל הדאון שאליו הכניסה את עצמה יריבתה הוותיקה. אחרי 0 מ-3 בתוך שבוע אחד ביורוליג, מכבי ת"א נראתה חסרת ביטחון, עם רגליים כבדות וזריקות שלפתע מתקצרות ומאבדות מהברק שלהן. זה בלט במשך כמעט 20 דקות, אבל השתחרר. לפחות לערב אחד.
רבות נכתב ודובר (ובואו, עוד ידובר וייכתב) על החיסרון שיש לאדומים-שחורים בסגל הישראלי, לפחות בהשוואה לים מדרים ולרומן סורקינים של העולם, וגם לקאדין קרינגטונים. והנה, דווקא ההרכב שהעלה סשה אוברדוביץ' עם איתן בורג, יובל זוסמן ונמרוד לוי בצוותא, הפגין כמה מהדקות הטובות ביותר שהיו לקבוצה שלו להציע אמש.
מכבי היא זו שפתחה ב-8:12 אחרי חמש דקות, אבל ברגע שעודד קטש החל להריץ את רכבת החילופים - ולא בפעם הראשונה בעונה הקצרה שרק החלה - הקבוצה שלו קרסה. ירושלים רצה ל-0:8 ול-3:17 כדי לברוח ליתרון דו-ספרתי מוקדם (15:25), כשבתשע הדקות הללו היא עוצרת את הדאבליסטית על 1 מ-10 מהשדה ושישה איבודי כדור.
המעבר להרכב שלושה גארדים שיחרר את הפקק בצהוב. דווקא קיטון וואלאס היה זה שמצא את הנתיב, והריץ את קבוצתו לפיניש טוב של המחצית הראשונה. אוברדוביץ', מצידו, קיבל עשר נקודות מהירות יחסית משייק מילטון (אבל 14 בלבד בסיכום הכולל), בעוד ג'יילן סמית' לא הזכיר את ההצגה שלו ממחזור הפתיחה האירופי, והתכווץ מ-20 נקודות לחמש בלבד.
מגבלת זרים? חוק ישראלי? סגל שמתקצר? יום חלש יחסית של הרכז שנותר בהיעדר ג'ארד הארפר? 18 איבודים?! כל אלה לא הספיקו כדי שהסרבי יבקש מרועי הובר לפשוט את האימונית ולפחות ינסה לשחק.
קני לופטון ג'וניור, שקיבל חיבוק דב מוויל ריימן כבר בשנייה השנייה למשחק, הפך למטרה מסומנת של היריבה (שבכלל לא ידענו על יכולתה לסמן מטרות) ולא מצא את עצמו. את הריצה האדומה שהזכרנו הוא ראה מהספסל, ונכון לסיום הרבע השלישי, כשהתוצאה הייתה כה צמודה, הוא לא הצליח לנפק מעצמו יותר מחמש זריקות וחמישה איבודים. אחר כך הוא שיפר מעט את הסטטיסטיקה, בחסות הגארבג' טיים.
את דף המסרים אפשר היה לקבל עוד לפני המשחק, דרך בחירת הזרים. נגיד שקטש ויתר למעשה על משחק הפנים כשלא רשם את דניאל תייס וארמנדו בייקוט (די נו. מתי השניים הללו סיפקו משחק פנים?), אבל ברצינות: הוצאתו של בונזי קולסון מהסגל הפכה את עמדת הסמול פורוורד לזו של המרביצנים - כמו אשתקד - עם ריימן ואושיי בריסט. הקנדי חזר לפתע להיות השחקן משלהי העונה שעברה, ואפילו נעץ 4 מ-7 לשלוש, אחרי 1 מ-8 שהיו לו ביורוליג. אם מכבי הרוויחה אותו אתמול בחזרה, כבר היה שווה לה המשחק הזה.
מסקנות מהערב? עזבו אתכם משטויות. מחר ירושלים כבר בלובליאנה, ובעוד ארבעה ימים מכבי ת"א בבלגרד נגד מילאנו. עם כל הכבוד לטורניר ההכנה לדצמבר, אנחנו רק בתחילת אוקטובר. ומהשבוע הזה יזכרו, לשתי הקבוצות, בעיקר את סופו. לטוב או לרע.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אהרל'ה ויסברג
קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים". אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם. כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מלראות משחקים מתובלים בפיצוחים, שבוע אחרי שבוע, יחד עם פיני גרשון. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו. נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד. איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס. גגגגידיאפ!