הבה נליגה: כותבי הדיסקו מציפים את השאלות הדחופות לעונה החדשה
מערכת הדיסקו
הקישור הועתקרגע לפני שהעונה החדשה של ליגת ווינר סל נפתחת, כותבי הדיסקו מביאים בפניכם את השאלות הדחופות. רישום הזרים של הפועל ת"א, חשיבות הדרבי, כמה מאמנים יסיימו את העונה, האם שון דאוסון עוד יכול לתת ועוד ועוד. בואו, מתחילים.
אהרל'ה ויסברג
איך הפועל ת"א תנהל את סגל הזרים שלה בליגה?
ואסילייה מיציץ' הופיע בעונה שעברה ב-7 מ-26 משחקיה של הפועל ת"א בליגת העל. גם דן אוטורו היה רק ב-7. ואלייז'ה בראיינט ב-6. ואנטוניו בלייקני, שממש השקיע בזירה המקומית, שיחק ב-13 מחזורים - בדיוק חצי מהסך הכולל. שזה בסדר, אגב: זו אחת הסיבות לבניית סגל עמוק ורחב וכפול; הכוכבים, שנדרשים להוביל את הקבוצה לצמרת היורוליג, אמורים לנוח בליגה, ולהפציע רק כשזה חשוב באמת. בדרבי, למשל. נגד הפועל ירושלים, לדוגמה.
רק שהעונה זה יהיה מסובך מתמיד. כל קבוצה מורשית לרשום 5 זרים בטופס, ו-8 בסגל, בלי לעבור את מכסת ה-10 לאורך כל המסע (או לפחות עד שתפרוץ כאן עוד מלחמה, חלילה). ועוד תוספת חשובה: זר שהיה בסגל ונגרע ממנו, לא יוכל לשוב אליו. וכך, נקלע דימיטריס איטודיס לשאלה כמעט קיומית, כשבחודש הקרוב - עוד לפני שיסתיים טורניר ההכנה לעונה - כבר יש לו את ירושלים ומכבי ת"א על הראש בהפרש של שבוע, במחזורים 3 ו-4.
צאו מנקודת הנחה שאיש וויינרייט וטאי אודיאסי הם באנקר בליגה; כל בחירה אחרת תהפוך לדרמה: הפועל תוותר על אוטורו במאבקי האליפות? או על בראיינט/בלייקני? וזאק לידיי הוא לא מאסט בטווח הארוך? וגם אתם כבר הספקתם לשכוח מאמיר קופי? ורגע, מיציץ' ותומאש סטוראנסקי - אחד מהם צריך להיות שם? ומי שיהיה, פשוט לא ינוח בליגה? ומה עם אלה שלא משחקים ביורוליג, ואמורים להוביל בישראל? נגיד, ברונו קאבוקלו? נניח, יוג'ין ג'רמן (לא באמת)?
לאדומים יש כרגע 12 זרים ו-23 שחקנים בסגל, אבל באופן אבסורדי - השמיכה שלהם תהיה קצרה, איך שלא תהפכו ולאן שלא תמתחו אותה.
אודי הירש
האם קני לופטון יהיה הסנטר הפותח של הפועל ירושלים?
את הסופרלטיבים על קני לופטון כולנו כבר יודעים לדקלם: מפלצת, טנק, כישורים של גארד בגוף של סנטר בפוטבול. על החסרונות דיברנו פחות. ויש כאלה: הוא משחק כ-4 אבל עם קליעה בינונית מינוס מחוץ לקשת, כחלק מקבוצה שכולה לא ממש פוגעת מבחוץ. הוא מחזיק לא מעט בכדור ומכדרר הרבה יחסית לשחקן בתפקידו, מה שתוקע לפעמים את ההתקפה של ירושלים. מעבר לבעיות הריווח שהוא מייצר לשחקנים שסביבו, כרגע הוא לא יעיל מספיק, לפחות במשחקים הרשמיים ביורוקאפ (9 מ-21 מ-2, 8 איבודים ו-4 אסיסטים ב-2 משחקים).
ג'ארד הארפר יפתור לא מעט בעיות בהתקפה של ירושלים כשיחזור, אבל גם הוא לא יצליח לתקן את בעיות הריווח בשילוב בין לופטון לגבוהים שלצדו, מיליטיץ' או קייקוק (במקרה של האחרון, התואר "גבוה" פחות בתוקף). פיתרון אפשרי, שאפשר לנסות מול קבוצות הליגה שאינן מכבי או הפועל תל אביב – להפוך את לופטון לסנטר של ירושלים בליגה, לשבץ את רודי כ-4, ולייצר הרכב נמוך מאוד – אבל גם עם פוטנציאל מרשים בהתקפה המתפרצת ואולי גם בעומדת. מצד שני, זה יהפוך את גבי צצאשווילי ל-5 הטבעי היחיד. בקיצור, אל תקנאו בסשה אוברדוביץ'.
שי האוזמן
שון דאוסון. זה עוד יכול לעבוד?
כמו יהודי טוב, אני אענה על השאלה הזאת בשאלה. תנו רגע מבט בחגיגות האליפות של מכבי ראשון בכלל ובאיש שמעטר את הפריימים הראשונים בפרט, ותגידו לי: כמה שנים חלפו מאז?
עם כל הכבוד לראשון, הסיפור כאן הוא שון דאוסון המכונה דאוסן המכונה בכלל דוסון. כשהוא קולע מעל 15 נקודות למשחק, לפני יומולדת 23, כולנו ידענו שהבן של ג'ו הוא הדבר האמיתי. שהוא זה שיעשה את הדרך. שהוא זה שיעשה את זה. והוא לא עשה את זה. פציעות, עניינים, החלטות בחיים, יו נואו. כשהוא מתקרב לגיל 33, שון דאוסון עוד לא שיחקה בקבוצה גדולה (סליחה, חולוניה, סליחה), המקסימום שלו באירופה הסתכם בחוויית יורוקאפ אחת לא מי יודע כמה בחובנטוד, ואין שום דבר ראוי לציון בקריירת נבחרת ישראל שלו.
מכבי אשדוד של השנה, כמו לא מעט אחרות, מבקשת את הקש. קשה לייצר תקציב תחרותי וקשה לא פחות להנחית שחקן ישראלי בכיר איכותי. בשני משחקיה האחרונים בגביע ווינר עיטר טור נקודות דו ספרתי תוצרת שון דאוסון את הבוקסקור שלה. אז אני חוזר לשאלה איתה התחלנו: האם אני חושב או בטוח שזה עוד יכול לעבוד? לא, אבל אני ממש אבל ממש מקווה שכן.
דניאלה ברקוביץ'
האם כבר לא נורא כל כך להפסיד בדרבי?
שאלת הדרבי מעולם לא הייתה שאלה של מי במצב טוב יותר ברמה המקצועית, אלה יותר שאלה של מסורת. במכבי ת"א שנים הדרבי היה משחק שבו משמעותו של הפסד היא גדולה יותר מכל משחק יורוליג/ליגה אחר. יריבות הקהלים, השירים אחד כנגד השני, הקללות, האבוקות ומה לא. הכל על כבוד.
בשנים האחרונות ישנה תחושת שאננות, אם פעם היו ״שורפים את המועדון״ על הפסד בדרבי, היום זה מרגיש כמו כעס חולף. הקהל של הפועל אינו אותו קהל של פעם וכמות הדרבים שילשה את עצמה. יש תחושה של אם הפסדת דרבי אחד אז לא נורא, עוד שבועיים יש עוד אחד אפשר לתקן. הפועל הפכה למפלצת מקצועית מה שמאפשר לדרבי להיות אירוע הרבה יותר גדול. אבל מרגיש שלאור הנסיבות יש יותר זחיחות מאשר יריבות.
מנקודת מבטה של מכבי ת"א הדרבי מעולם לא היה שאלה של מה קורה אם מפסידים, כי הפסד משמעותו טלטלה במועדון. ניצחון הוא בגדר חובה. היום, איך אמר בונזי קולסון - "חוויתי את הדרבי לפני כמה שבועות וזה לא אותו דבר בכלל....אין הרבה אינטרקציה של האוהדים איתם". אז כן, הבעיות בהפועל ת"א משפיעות גם על מכבי ת"א כשזה מדובר בדרבי. כאילו לא מספיקות הבעיות הפנימיות אצלה.
אסף רביץ
מה בעצם הבעיה של הליגה הזאת?
הבדיחה ההיא של ג'רי סיינפלד על כך שאנחנו בעצם מעודדים גופיות עובדת כי היא נכונה ולא נכונה בו זמנית. לא נכונה, כי הגופיות שייכות למועדון שעם השנים יש לו רוח משלו, רוח שמבוססת על אנשים, על שחקנים שלבשו את הגופיות האלה בעבר ולובשים אותן בהווה, על דמויות שמזוהות עם המועדון והסיפורים שלהן. בלי הדמויות האלה, בלי המשכיות לאורך שנים, הבדיחה תהפוך פשוט למציאות.
זאת, ממבט חיצוני של מי שלא חי את הכדורסל הישראלי כמו רוב הכותבים והקוראים של הכתבה הזאת, נראית לי הסכנה הגדולה של ליגת העל בכדורסל כיום. זה לא חדש ולא מקורי, אבל חוסר ההמשכיות מחוץ לשלוש וחצי הגדולות בליגה (החצי זה חולון) כל כך קיצוני שאי אפשר שלא להמשיך להתריע עליו.
האם ניתן להצביע על שחקן אחד שמזוהה עם מועדון בליגת העל בעשור האחרון מחוץ לגדולות? האם אתם יכולים לציין שחקנים שנמצאים יותר משנתיים באחת מהקבוצות האלה? אל מי ילד בקריית אתא, למשל, אמור להתחבר במועדון שמחזיק מעמד כל כך יפה בליגה? ואם הילד הזה ירגיש שהוא באמת מעודד רק גופיות, מה הסיכוי שהוא ימשיך לעשות את זה? אני לא בטוח מה הפתרון. אולי מענקי המשכיות נדיבים יוכלו לעזור, אבל כנראה נדרשת פה הבנה רחבה וגורפת שזו סיטואציה שלא יכולה להמשיך במתכונת הנוכחית.
רואי נחום
כמה מהמאמנים מאלה שיפתחו את העונה גם יסיימו אותה?
מבט מעמיק אל טבלת הליגה מגלה שאין פינות מרגוע. המאבק המשולש בצמרת יהיה יצרי ומותח למן הרגע הראשון - במבט צופה פני מיקומי פלייאוף; מחוץ לשלוש העשירות תתנהל מלחמת חורמה בין קבוצות שוות ברמתן; וכבכל שנה - לקבוצות התחתית לא תהיה סבלנות מיותר והן יעדיפו להימנע מדשדוש בבוץ הירידה כבר מהשלבים הראשונים.
המצב הזה שם לחץ כבד מאוד על כתפיהם של המאמנים, החל מהאיטודיסים והקטשים, דרך האברהמי'ז וכלה בדן קצירים של העולם. בשנה שעברה רק 50% מהמאמנים שפתחו את העונה גם זכו להגיע לקו הסיום. ההערכה שלי - העונה הנתון יהיה אפילו נמוך יותר. בכירים במערכת הדיסקו דבקים בעמדתם לפיה מאמן כדורסל זאת העבודה הגרועה בעולם. המספרים מלמדים שהם ממש לא טועים.
אלעד הופמן
הפועל חולון - הימור או ויתור?
לא לפני הרבה זמן הפועל חולון שיחקה בחצי גמר ליגת האלופות. שיחקו אצלה זרים כמו מגי, כריס ג'ונסון ורגלנד, וישראלים כמו פניני, מנקו וניב משגב. זה היה לפני חמש שנים. מאז ועד היום חולון עוברת תהליך די הדרגת של הליכה אחורה במעמד שלה בכדורסל הישראלי.
אם פעם תמיד היה אפשר לדרג אותה בטופ 4, השנה נראה שמקום 6 יהיה הצלחה. ולמרות שזו השנה ה-10 ברציפות שלה בליגת האלופות ולמרות שעדיין מדובר בקבוצה עם קהל גדול מאחוריה משהו במעמד נשחק. נס ציונה, הרצליה והעמק השקיעו יותר כסף בשחקנים מוכחים יותר, וחולון נשארה מאחור.
דניאל רביץ, המנהל המקצועי, ידוע בעין טובה לזרים לפני הפריצה. אבל האם קבוצה עם ציפיות כמו של הקהל בחולון יכולה להיות קבוצת ביניים, ששחקנים מגיעים אליה רק כדי להראות את עצמם, בלי ציפייה לקחת תארים? האם האוהדים יסבלו תבוסות באירופה ועונה שתסתיים בקושי בפליי-אין בארץ? ואולי בכלל ה"הימורים" של רביץ יניבו תשואות יפות, ודווקא מעמדת האנדרדוג חולון תעשה עונה לפנתיאון ותחזור לקדמת הבמה של הכדורסל הישראלי. כידוע, זה מקום 4.
ברק חקלאי
קריית אתא היא גליל עליון החדשה?
אתם כנראה לא תאשפזו אותי אם אכתוב שעירוני קריית אתא וגליל עליון לא יזכו העונה באליפות. עזבו אליפות, אם הן יעפילו לפלייאוף זו תהיה הפתעה ענקית. הלוואי ואני טועה, אבל זה מה שמשדרת בניית הסגל שלהן. הן גם היחידות מבין 14 קבוצות הליגה שהחליטו לרשום ארבעה זרים ולא חמישה. "הקולג' של הכדורסל הישראלי" הוא טייטל יפה, כל עוד לא יורדים ליגה.
כל אחת מהן תקבל על ההחלטה מענק של מעל חצי מיליון שקל, שרובו יגיע מקנסות של קבוצות שרשמו חמישה זרים. השאלה היא מה יעשו עם הכסף: ישקיעו בשחקנים איכותיים או ישמרו אותו לכיסוי גירעונות ולהחלפות זרים?
דוגמה אפשר לקחת מקריית אתא, שאיבדה את ניקי סיבאנדה, שהיה אמור להיות מכוכביה, וצירפה את טייריס רדפורד, שירד עם רעננה ליגה בעונה הקודמת. פתרון מוכר ונוח. עם הכסף הזה השתיים יכלו להחתים ישראלים איכותיים. בפועל, לאף אחת מהן אין ישראלי בכיר שקבוצות הצמרת היו שמחות לראות בסגל שלהן. ויסלחו לי איתי מושקוביץ' ותומר אסייג. יהל מלמד, דורי סהר, אריאל סלע ורני בלגה בגליל, ויובל לוין בקריית אתא, הם שמות מוכרים לחובבי הכדורסל הישראלי. אבל עם שחקנים שרובם חסרי ניסיון או טרם הוכיחו את עצמם, קשה לצאת לקרב. לאורך זמן צריך ישראלים מנוסים שיכוונו את הספינה, גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה.
ומה עם הזרים? לא נחת כאן אמריקני שכיכב בקבוצות גדולות באירופה, אבל זה לא חדש בקבוצות בסדר הגודל הזה. הבעיה היא שלפי חוקי המינהלת, קבוצה שמתייצבת עם שלושה זרים בלבד תיקנס. מה יקרה אם אחד מארבעת הזרים ייפצע ביום המשחק?
השתיים אינן מהעשירות בליגה. גליל מתמודדת עם קשיים כלכליים שהחריפו מאז המלחמה, וקריית אתא נתמכת בעיקר בידי העירייה. אבל האם העובדה שהמינהלת מאפשרת לקבוצות להתחרות עם מספר שונה של זרים לא פוגעת בספורטיביות של הליגה? לדעתי כן, וחבל.
אנחנו בבעיה קשה באיכות הישראלים. חלקם עזבו לכסף הגדול במכללות, ההיצע ממילא קטן ל-14 קבוצות, ולא במקרה אנחנו רואים גל חדש של מתאזרחים. לטעמי, במינהלת צריכים לשבת כבר עכשיו עם נציגות השחקנים הישראלים ולגבש כללים אחידים לרישום זרים. עדיף לעשות זאת לפני המאני טיים, ולא כשהישראלים שוב ינצלו את המומנטום כדי לשבות ולהרגיז את כולם. כשיש כללים ברורים, המועדונים בסוף מתיישרים ומוציאים מעצמם את המיטב.
אלחנן הכהן
הפועל ב"ש, לאן זה הולך?
הפועל ב"ש היא קבוצה שיודעת לבחור שחקנים. זאת אומרת, לפחות ידעה. קחו לדוגמא את קיילב אגאדה, שחקן שהגיע מהליגה השנייה בספרד ומהר מאוד הפך פה לכוכב. או את אייברסון מולינאר, שעשה את כל הדרך ממקסיקו אל בירת הנגב. עכברי הליגה האוסטרלית מבינינו יזכרו גם את מילטון דויל ויש גם עוד אחד, נו, אנטוניו בלייקני. כל השחקנים האלו, יחד עם רמי הדר בעיקר, הצליחו לקבוע יתד בליגת העל, ובלי שהרגשנו, הפועל באר שבע פותחת עכשיו עונה תשיעית ברציפות בליגת העל.
אבל למרות ההצלחה הזאת, ולמרות שעל הנייר, מדובר במועדון עם קהל פוטנציאלי גדול, ממש מעבר לכביש, קהל שלא חשוד באהבה יתרה להפועל או מכבי תל אביב. יש משהו אחד שהדרומיים עוד לא הצליחו לעשות - ליצור לעצמם קהילה, להביא קהל. ועכשיו, בלי קהל אמיתי, ואחרי קיץ אפוף מסתורין שבו נעה בין איומי פירוק לכסף גדול, היא נשארת אפילו בלי דניאל רביץ, האיש שחתום על אותם השחקנים שהזכרנו, מה בעצם נשאר לה למכור?
האמת? אין לי תשובה ברורה לזה. יכול להיות שפתאום עם הכסף הגדול ההצלחות יגיעו ואיתם גם הקהל. ויכול להיות שכל זה יגמר בעוד כמה חודשים. אבל נכון לעכשיו, אחרי כמעט עשור בליגת העל, היציעים בקונכיה עדיין ריקים. ובעיני, לא רק הקבוצה נכשלה פה, אלא הליגה כולה, הכדורסל הישראלי כולו. כי הגיע הזמן שהכדורסל הישראלי יצא מגבולות הרצליה-נס ציונה. האולומות בחדרה ובחולון נחמדים, אבל את שלבי ההכרעה של גביע ווינר צריך לעשות בבאר שבע. האולסטאר יכולות לנדוד לחיפה והנבחרת, כשתחזור לארץ יכולה לשחק גם בירושלים. רק ככה נוכל להגדיל את הענף הזה שכולם אוהבים.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו