אייס קופי: בכורה של 100/100 לטאלנט החדש
הקישור הועתקשלוש דקות וקצת לתוך המשחק, התמלא דימיטריס איטודיס זיעה ורעדה. ממקום מעמדו על הקווים הוא הביט בפעולה הראשונה שביצע אמיר קופי ביורוליג: זריקה לשלוש מזווית ה-45. הכדור לא ממש הלך לאן שהיה אמור, אבל איש הקפה היה הראשון לזהות זאת. הוא מיהר להשתלט על ריבאונד ההתקפה, וחגג סל בכורה. ואחר כך קטף עוד ריבאונד, ועוד אחד, וקלע סל ועבירה, ועוד סל.
את הרבע הראשון סיים קופי ללא פעולה שלילית (חוץ מהראשונה, שעליה מיהר לכפר). ואת הופעת הבכורה שלו השלים עם 15 נקודות ושבעה ריבאונדים, כולל שלשה בשנייה האחרונה שעיגלה את הפועל ת"א ל-100 (סוף סוף אחד שמשחק עד הסוף, ולא משנה הסיבה). פתאום, לצד סוללת הכוכבים והיתרונות שיש לאדומים כמעט בכל עמדה, הם יכולים להתהדר גם בסמול פורוורד משובח למהדרין. דינמי, אתלטי, ורסטילי. עם פוטנציאל להקפיץ את הקבוצה עוד מדרגה.
וזה לא מובן מאליו, כי ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של שחקנים טובים ואיכותיים שהתרסקו בפרמיירה שלהם בליגה הזו. כמה מהם אפילו שוטטו הערב על הפרקט ב-8888 ארנה:
* אלייז'ה בראיינט ביצע חמש עבירות ב-17 דקות במשחק היורוליג הראשון שלו.
* דן אוטורו סיים עם שתי נקודות בלבד.
* סקוטי ווילבקין פגע ב-1 מ-4 לשלוש.
* ווניין גבריאל (זרמו, נו) קלע חמש נקודות.
* דייויד דג'וליוס (יאללהההה, זרמו) תרם סל אחד.
* והמשותף לחמישייה האקראית הזו: כל חבריה נתקעו על מדד חד-ספרתי במקרה הטוב.
* לקופי יש 18.
אבל רגע, לפני הכל - אכילת כובע. בערך. בוא'נה, סתם החמאתי לאיטודיס על הצמד סטוראנציץ'?! עידו, צביקה וטל, שלושה מחבריי הטובים, התריעו בפניי בשבועות האחרונים: אתה מתלהב מההחלטה של המאמן היווני לשחק עם שני רכזים, ואסילייה מיציץ' ותומאש סטוראנסקי, אבל לא בטוח שהוא בכלל קיבל החלטה כזו. או שהוא בונה עליה. או שהוא רוצה בה. קח בחשבון, הם אמרו, שעוד מעט הקפה מוכן, ואז בראיינט ואנטוניו בלייקני יתפסו את עמדת הסקנד גארד - ועל המגרש יהיה מקום רק לפליימייקר אחד.
חברים, צדקתם. ואני טעיתי. בכל רגע נתון, אחד מהסטוראנציץ' היה על המגרש. שניהם יחד בצוותא? קצת פחות משש דקות, כולן בסטרץ' אחד במהלך הרבע השני. וכמו שאומר שאוזמן במסגרת הוויכוחים הבלתי פוסקים שלנו ב"שוט" על תמיר בלאט: הפועל ת"א לא מחפשת רכז (וגם לא אסיסטים, אגב, כי את הראשון היא השיגה אחרי 13 דקות וחצי). היא מחפשת נקודות. ומוצאת.
אתמול, בשעה שצפו מרחוק בוולנסיה מאבדת 28 נקודות יתרון בדרך לגדול הקאמבקים בתולדות היורוליג, שחקני הפועל נזכרו בוודאי במה שקרה להם בעונה שעברה, כשבעצמם הפסידו לפרטיזן בלגרד אחרי שהובילו ב-27. הוותיקים שבהם שיחזרו את ההדחה הטרגית מהיורוקאפ בידי בשיקטאש של דושאן אלימפייביץ', לפני שנתיים וחצי, כששמטו 21 פלוס.
אני משקר, כמובן. אף אחד מה-12 שהתלבשו אתמול באדום, לא היה באותו אירוע. כך או אחרת, את הבריחה שלהם הם ביצעו בשלב מאוחר, שבו כבר לא תהיה לטורקים דרך חזרה. את הבליץ האמיתי שלה החלה הפועל בדקה ה-28. בתוך 216 שניות היא טסה מ-54:58 ל-55:75 וסגרה עניין.
המספרים היבשים יספרו שהרבע השלישי היה הרבע של זאק לידיי. הוא קלע בו עשר נקודות, והיה השחקן הטוב והחד במגרש, אבל האמת היא שהריצה המכריעה של הערב התנהלה בלעדיו; את רובה ראה מהספסל, ואת ה-1:17 הריצה הקבוצה עם מיציץ' ובלייקני, ועם איש וויינרייט ובראיינט, וכמובן קופי. הפועל קלעה חמישה סלי שדה עם החטאה אחת, ובשיקטאש סל אחד עם חמש החטאות, ובמדד עמדה התוצאה בפרק הזמן הקריטי הזה על 24 לעומת 8-.
שלוש נקודות לסיום (בכל זאת, המנצחים פגעו ב-55% לשלוש):
אין דין, אין דן: במשחק פתיחת העונה כיכב דן אוטורו, אחד מארבעת הסנטרים הטובים ביורוליג בעונה שעברה, עם 20 נקודות ב-10 מ-11 מהשדה. ומאז? ארבעה משחקים, שש נקודות בממוצע, אפס פעמים בדאבל פיגרס, ו-11 מ-22 מהטווח שכל כך נוח לו. מישהו מוכן כבר להכניס לו כדור?!
געגועים לאדי: ברונו קאבוקלו הצדיק את המשכורת בערב המחומש ההוא, עם המקום בחמישייה, חמש השלשות וחמש העבירות בניצחון על ריאל מדריד. אבל כל עוד אין איזה אדי טבארס שחייבים להרחיק מהסל, הוא כנראה לא ממש יקבל דקות. לפחות עד שטאי אודיאסי יסתבך בעבירות או יצמיח יד שלישית.
100 נגד 100: הפועל ת"א קלעה 100, ואולי יהיו שיטענו שזו לא חוכמה נגד היריבה הלא נוצצת (דווקא נגד מכבי ת"א היא נראתה מאוד נוצצת). אבל כשמשחקים נגד בשיקטאש, אפשר לנצח רק את בשיקטאש, לא את פנאתינייקוס, נכון? את פנאתינייקוס אפשר, אולי, לנצח מחרתיים. גם ז'ליקו אוברדוביץ' נמצא בסימן 100 – כי זה הפרש הסלים של קבוצתו ב-0:5 שלה עד כה. מתישהו היא תפסיד. עכשיו נותר רק לראות מתי.
ונקודה רביעית, שנופתה ברגע האחרון מהסגל: לראשונה, קבוצה ישראלית הופיעה למשחק רשמי בלי שום ישראלי שאפילו ילבש את מדיה ויירשם בטופס. לא צבר, לא עולה חדש, גם לא מתאזרח. המשמעות המקצועית? אפסית. זה לא שבר טימור שיחק כשהתלבש, או שקאדין קרינגטון הוא שחקן משמעותי. אבל ביום ראשון, כשהפועל ת"א תחזור לארח בדרייב אין, היא לא תקבל את האווירה המטריפה שהייתה בו לא כל כך מזמן, ויש מצב שמעבר לשקט המעיק, היא תיתקל גם בקרחות מציקות ביציע. זו אחת, רק אחת, מהסיבות. וזה חבל.
דברו איתנו
יש לכם הערות או הארות על הטור?
בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.
אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו
אהרל'ה ויסברג
קצת לפני בר המצווה פרסמתי את הכתבה הראשונה שלי בעיתון (והיא בכלל הייתה על טניס). כשהייתי בן 16 המצאתי את הכינוי "קטשפר", שחיבר בין עודד קטש לדורון שפר. חלפו כמעט 20 שנה, וכשנכנסתי לראשונה לאולפן וואלה, מאמן בכיר בישראל - היי ננו - ראה אותי לצד שי האוזמן ואודי הירש וכתב לי: "יפה, הצטרפת לצמד רָעִים". אז הנה, אנחנו שוב כאן. שוב ביחד. וזה חדש, וזה יצירתי, וזה מרגש, ובגדול זה נשמע טוב. בעיקר אם פה ושם נזכור להישאר רָעִים. כי הגיע הזמן למשהו קצת שונה. משהו ישיר. בלי מתווכים. בלי פילטרים. אנחנו - ואתם. כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק. כדורסל הוא החיים. הוא החיבור בין אנשים. וכשאתה זוכה לעבוד במקצוע שאתה אוהב, אין הרבה דברים מרגשים יותר מפגישות של אחד על אחד עם יאניס אדטוקומבו או ז'ליקו אוברדוביץ'. או מהבאת סקופ שמשנה סדר יום. או מהשחזת מקלדת בטור שחושף דברים שלא רצו שתדעו. נתכתב כאן על משחקים ומגמות ותופעות וסטטיסטיקות, ועל שחקנים ומאמנים ועסקנים ואוהדים, ופה ושם גם על פנטזי, ונקפיד על רפרנסים לסיינפלד. איש חכם הבטיח שיהיה כאן דיסקו. סוף סוף אני מעז לרקוד בפומבי, רק שלא אסיים כמו איליין בניס. גגגגידיאפ!
