קצת סדר בכאוס

אחת התכונות המשותפות למאמני ולפרשני כדורסל (ואם תשאלו מאמנים, אין כמעט תכונות כאלו), היא השאיפה לייצר סדר, שיטה, היגיון, המשכיות במשחק שהוא בבסיסו כאוטי. חמישה מול חמישה, כדור אחד וסל אחד, שופטים, קהל, לחץ, טעויות. הנקודה היא שבכדורסל האירופי היה אפשר במשך שנים לשרטט באופן ברור למדי לאן הרוח נושבת. היו שחקנים שידעו איך לשחק את המשחק ומבינים את חוקיו - וויצ'יץ', שאראס, פארקר, יוי, רודי, צ'אצ'ו, ספאנוליס, דיאמנטידיס, באטיסט - והיו כאלה שפחות. אלה שידעו ניצחו, ואלה שפחות - עם פחות כסף, בסיס מקומי פחות טוב וזרים שנפלטו מה-NBA ולא הבינו למה לעזאזל צריך להתמסר 20 שניות לפני שזורקים - הפסידו. 

האזינו להירש מקריא את הטור

6:05

רק שכל זה הוא כבר נוסטלגיה שלא תחזור, כפי שהוכיח משחק הניצחון של מכבי תל אביב על ריאל מדריד, בזכות שלשת ניצחון מרגשת - לא נכחיש זאת - של שחקן מקומי, תמיר בלאט. ממש כמו פעם, מזמן. לגבי המנצחת אמש כבר הבנו שחבל לצפות ליציבות כלשהי. קבוצה שבנתה את עצמה סביב לוני ווקר אמורה לצפות לרכבת הרים רגשית. היא גם לא יודעת מה תקבל מג'ף דאוטין, שניצח משחק אחד מול הפועל תל אביב וכמעט את אולימפיאקוס, ואמש היה זוועתי למדי ב-7 בדקות ששיחק. ומטי ג'יי ליף, שהגיע על תקן סטרץ' פור ובינתיים מתעקש לחדור לסל בכל פעם שהכדור מגיע לידו, אם צריך ואם לא. ומאושיי בריסט. ומג'ימי קלארק (טוב, במקרה שלו דווקא יודעים). אל תצפו שהפרשן יידע מה יקרה עם החבורה הזאת במשחק הבא, או ברבע הבא. גם המאמן שלה לא בטוח יודע. 

לא ברור מה תקבל מווקר, מקלארק דווקא יודעים. צילום: Djordje Kostic

רק שתחושת התערערות הבסיס שעליו בנויה השושלת המכביסטית היא מנת חלקם של רבים בכדורסל האירופאי. פעם ידעת שמשחק של אוברדוביץ' ומסינה זה באנקר, אבל זה היה כשהם אימנו קבוצות אירופאיות מחוזקות באמריקאים, ולא אוסף נוודים אמריקאים שצריך להפוך איכשהו לקבוצה. גם משחק נבחרות של סרג'יו סקריולו היה אירוע שקל לנבא, אבל בקבוצות, כשזרים נכנסים לתמונה, הוא פחות מצליח. בטח כשהוא נכנס לתפקיד בריאל מדריד בעידן הפוסט רודי, צ'אצ'ו וכמעט יוי, ועוד בלי מחליף ראוי לדז'נאן מוסה, שהלך לכסף הגדול בדובאי, עוד התפתחות מערערת מציאות באירופה. כלומר במפרץ הפרסי. הוא צריך להסביר את רזי הכדורסל האירופאי לרוקיז מבוגרים כטריי ליילס (פעם בחירה 12 בדראפט) וצ'ומה אוקיקי (פעם בחירה 16), בדיוק כפי שקטש צריך לעשות עם לוני ווקר (בחירה 18). ועוד כשהזקנה קופצת לפתע על וולטר טבארז ופקונדו קמפאסו.

הכאוס בא לידי ביטוי דווקא בדקות שמכבי תל אביב חזרה למשחק, בתחילת הרבע השני. קודם כל, זה קרה עם ג'ימי פאקינג קלארק כסוג של רכז. אוסמן גארובה, נגר צמרת, קבע 18:30 עם השלשה הראשונה שלו העונה - אירוע לא סביר בעליל - טי ג'יי ליף שוב החליט לחדור משום מה והחטיא ליי אפ מביך. קטש לקח פסק זמן, החליף את דאוטין בווקר ואת סאנטוס בסורקין. הנה, ניתן להאוזמן להסביר את המהלך הבא, שהוביל ל-21:30: 

היו שני רגעים אתמול שאמורים לייצר אופטימיות בקרב האנשים המחייכים שעל הספסל הצהוב. כלומר, חוץ מעצם השלשה. דקה בתוך הרבע השני ומכבי מריצה תרגיל מדורגת לווקר. שיכול לבחור לצאת על ליף וסורקין למעלה ולקוות (ללא סיבה אמיתית) שקלארק אשכרה יצליח למסור לו בזמן הנכון. אבל חסימה מדויקת של ליף וקריאה מעולה של ווקר לצאת לפינה הקרובה סידרו לו זריקה קלה. הרגע השני היה כחצי דקה לסיומו של אותו הרבע. מכבי מריצה את ה-77 הרגיל שלה במעבר, כולל החיתוך האוטומטי ללא כדור של סורקין. ותוך כדי שבלאט מכדרר אלי ווקר, הסקורר יוצא אליו בקריאה לא רעה בכלל, בסנכרון מושלם - לקראת השלשה הלפני אחרונה שלו במחצית הראשונה. בהנד אוף. משך רבע אחד, הוא הרבע השני, ווקר היה כל מה שדמיינו שיכול להיות. ואתה יודע מה? גם בשני הרבעים שאחרי. הלו, תראה כמה ששלשת נצחון אחת, בהנד אוף, יכולה להזכיר רגעים אופטימיים שלפני.

כן, רק שאחרי השלשה הראשונה שתיאר האוזמן ולפני השנייה, חזרה מכבי למשחק גם בזכות החלטות גרועות של שניים ממקבלי ההחלטות השקולים והמנוסים של ריאל - הוצאת כדור גרועה מתחת לסל מכבי של קמפאסו הובילה לליי אפ במתפרצת של ליף שהמשיך את הריצה וקבע 30:23. המהפך הושלם עם איבוד כדור נורא של אבלדה שמסר מהבייסליין לכיוון קשת השלוש היישר לווקר שקטף וקבע 30:31. זה קרה בדקות שסקרילו נתקע בהרכב לא מאוד מוצלח, עם דק ואוקיקי בעמדות הפורוורד, בלי ריווח, תוך הגעה לשניות האחרונות של השעון בכל פוזשן. 

טוב, אז הייתה מקריות - אבל היה כדורסל מעודד מאוד של מכבי. קטש הבין מי השחקנים שהוא סומך עליהם ומי לא. הוא סומך על סורקין, ששיחק 32 דקות מופתיות, עם הנעילות הקטשיות הנפלאות בצבע וסיום המתפרצות מהמסירות של בלאט. הוא סומך כמובן על הרכז ההוא מסל הניצחון, עם 27 דקות מעולות משלו, 9 אסיסטים ורק 2 איבודים; קטש סומך על אושיי בריסט, שברגעיו הטובים - כמו אתמול - הוא מעין אולר שוויצרי שעושה קצת מהכל, וירד לנוח לפחות מ-2 דקות; והוא סומך על…טי ג'יי ליף - לא ראינו את זה בא - שלמרות סירובו העיקש לזרוק מבחוץ מבין לאן לזוז בהתקפה הקטשית כמספר 4, מבין את העיתוי של הפיק אנד רול וגם מפגין לעתים יכולת מסירה מפתיעה. צריך גם לומר שאתמול היה המשחק המעודד ביותר מבחינה טקטית של מכבי, שביצעה היטב וריאציות על תרגיל ה-77 (פיק אנד רול מדורג). זה קרה בעיקר כי בלאט וסורקין, שמחזיקים במפתח הצפנים לתרגילים הקטשיים ועיתויים, בילו הרבה על המגרש. 

32 דקות על המגרש, רומן סורקין. צילום: Djordje Kostic

אבל הרגע הכי מעודד בעיניי, עוד יותר משני אלה שהאוזמן דיבר עליהם קודם, הגיע 2:41 דקות לסיום. ווקר, שהתקרר אחרי המחצית הראשונה הלוהטת אבל החשש מנחת ידו ייצרה ריווח רב לחבריו, לקח את הכדור בהתקפה מהיד של סורקין אחרי חסימה מדורגת והנדאוף (למתקדמים - שיקגו/ זום בעגה המקצועית) ואז עשה פיק אנד רול עם ליף, ואז עוד אחד. ווקר הבחין שקמפאסו נוטש את עמדת הרוטציה שלו מתחת לסל (מה עובר עליו?) ומסר בעיתוי מעולה (!) לליף, שמצדו המשיך לסורקין שדפק דאנק, בדרך ל-82:88. אפשר היה לדמיין שאלו בכלל ניקולה וויצ'יץ' ומייסיאו באסטון, או בונזי קולסון וג'וש ניבו. 

האם תהיה לכך המשכיות? לכו תדעו. כבר בדקות הבאות ריאל חזרה למשחק וכמעט ניצחה. האם מכבי תל אביב יכולה להישאר עם סיכוי סביר לעשות משהו ביורוליג עד המשחק הראשון ביד אליהו, מול וילרבאן, כשלפניה רצף מפרך של משחקים מול פנאתינייקוס, הכוכב האדום, מונאקו ופנרבחצ'ה? לכו תדעו, אם כי די ברור שהיא זקוקה לחיזוק, אתמול. בעצם, כבר הבנו: במצב הנוכחי של מכבי, עם הרכב חסר ניסיון אירופי ועם הרבה חסרונות, לא בטוח שקטש יודע מה יקרה מחר. ואם הוא מתקשה, מה יגידו הפרשנים?