על פאסון ורצון, גיבורים מפתיעים וקארמה אחת

ג'מיני מסביר לנו את המושג פאסון: פאסון (מצרפתית: Façon) הוא מונח סלנג המתאר תדמית, חזות חיצונית או האופן שבו אדם מציג את עצמו, לרוב תוך ניסיון להקרין רושם חיובי, יוקרתי או מרשים, ולעיתים קרובות תוך ניסיון להסתיר חסרונות. אני לא חושב שאפשר להאשים אותי בשנאה מיוחדת להפועל תל אביב או לבעלים המאוד קולני שלה, אבל מה שעופר ינאי עשה במחצית הראשונה הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. אחרי מרפק לא מכוון של קודי דמפס לפנים של תומר גינת, נכנס הבעלים לתוך המגרש (בזמן שהמשחק הופסק לטיפול בגינת) ובא בטענות לשופטים.

האזינו להופמן מקריא את הטור

11:14

צודק או לא צודק, להיכנס לפרקט ולהתלונן על השיפוט שהיה מאוד, אבל מאוד לטובתך, זו התנהגות לא מקובלת ובלתי נסבלת ועדיף שהיא תיפסק מיד. ינאי משקיע המון כסף וזה מבורך, אבל הליגה הזאת היא לא בבעלותו הפרטית. אני יודע שהוא יגיד שהוא בסך הכל דאג לבריאות של השחקנים שלו ואני אפילו מאמין לו, אבל זאת לא הדרך להתנהל כבעלים של קבוצה במשחק כדורסל. 

פאסון, קצת פאסון.

בואו ננשום עמוק ונדבר על כדורסל. דמיינו לעצמכם להפסיד ביורוליג אחרי שנמסתם כמו ארטיק קרח בבריכה הקרובה לביתכם באוגוסט. ולא סתם להפסיד - אלא להפסיד אחרי שהובלתם ב-27 הפרש וחוויתם מלטדאון רציני. להפסיד לקבוצה המפורקת של פרטיזן, שעוד מארחת אתכם בגרמניה ולא בבית האמיתי שלה. דמיינו.

אי אפשר להתעלם מהחריקה הכוללת של הפועל תל אביב בשבועות האחרונים. אחרוני המגינים על איטודיס, ואני ביניהם, כבר מתקשים למצוא תירוץ ליכולת של האדומים. מבחן התוצאה חזק יותר מכל דבר, אבל בשבועות האחרונים גם הריקודים שהיינו רגילים לראות מהם לפרקי זמן ממושכים הלכו והתמעטו. זה הגיע לרמה שבה הכותרת לטור של שי האוזמן, אחרי המלטדאון מול פרטיזן, הייתה פשוט: "מגיע לה". כשזה המצב, גם מפגש מול באר שבע החסרה הופך להיות ניצחון דחוק שכולו הפסד. 

באר שבע באה מוכנה, עם תוכנית משחק שמאוד לא מתאימה לסגל הקצר שלה אבל בחצי הראשון זה עבד. היא משחקת אינטנסבי, זה כולל מניעת קווי מסירה באופן אגרסיבי, לחץ על הכדור גם בחצי היריב ויציאות באדג׳ (Edge) חזק בפיק אנד רול.  

ברבע הראשון, אחרי חמש דקות בלבד, עוד חשבתי שזה הולך לערב קליל עבור הפועל תל אביב. היציאות האגרסיביות של באר שבע בפיק אנד רול נענשו בפאולים זולים שנשרקו או סלים קלים של גינת ואודיאסי, והכל נראה בשליטה. אבל את באר שבע לא מעניינים הפאולים שנשרקים לה, ולא מעניין אותה שהיא חסרה ובסגל שלה יש בעצם רק סנטר אחד וגארדים שמתפקדים כפורוורדים. את באר שבע מעניין רק הדרך שלה (של רמי הדר): להישאר אגרסיבית ולהאמין שדברים טובים יגיעו. והם הגיעו.

מאותו רגע ועד סוף הרבע, המשחק התהפך לחלוטין לטובת באר שבע והאגרסיביות שלה. הפועל הרכה לא הפריעה לקודי דמפס, אלבי ואנג'ל לקלוע שלשות באין מפריע, לנעול עמוק בצבע ולנצח בקלות ב"מבחן העין". גם נווה בן שמן השתתף בחגיגה עם שלשה משל עצמו, ושלשה עם הבאזר של פלטין קבעה 6 הפרש לבאר שבע, יתרון שהרגיש הרבה יותר.

שלשות באין מפריע, אנג'ל. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

בואו נצא לרגע מהפריזמה של המשחק ונדבר על אחד הנושאים הכי מדוברים בהקשר של הפועל בשבועות האחרונים: ים מדר. מדר נמצא בתקופה, איך נאמר, מעניינת. מצד אחד אניס נפצע וים כבר שני משחקים פותח ביורוליג, אבל מצד שני הוא בכושר ירוד ולא זוכה ליותר מדי דקות או ביטחון מאיטודיס. בשתי התקפות רצופות במהלך הריצה של באר שבע ברבע הראשון, הוא התעקש על מהלכי אחד על אחד שהסתיימו בהחטאות ובירידה לספסל תחת חוסר שביעות רצון בולט של המאמן מהרכז שלו.

המחליף שלו, יפתח זיו, קלע סל כבר בהתקפה הראשונה על המגרש וזכה למחיאות כפיים, שלפחות לפי ההרגשה שלי, היו מופגנות מאוד. זה הרגיש כאילו המאמן מנסה לסמן למדר בצורה ברורה מה הוא מצפה ממנו.

המלצתי לכל הנוגעים בדבר: ים, איטודיס, הפועל או עופר ינאי. תפתרו מהר את עניין ים מדר. האוהדים, שגם ככה מלאים בביקורת על התנהלות הקבוצה מול הישראלים שלה, לא יוכלו לספוג עזיבה של הכוכב הישראלי הכי גדול בסגל. 

חזרה למשחק, ולהמשך הדרך היחידה שבאר שבע יודעת לשחק בה - חזק, אגרסיבי, לא מתנצל ולא מתפשר. מולם עומדים כוכבי יורוליג לגיטימיים כמו מלקולם וג'ונתן מוטלי, אבל שלישיית הזרים המובילה של האורחת בשלה. ויטלם מנהל את המשחק בצורה נפלאה, ובאר שבע כבר עולה ליתרון 9.

ואז קורה מקרה עופר ינאי והכניסה לתחומי המגרש. השופטים, המומים למדי, הלכו בינתיים למוניטור לבדוק את העבירה אבל אין עולם שבו בעל תפקיד רשמי פשוט נכנס למגרש ואין דרך להעניש את הקבוצה שלו על כך באופן מיידי. לפני כל דבר, חייבת להיות דרך להתמודד עם בעל תפקיד רשמי שעושה דברים כאלה.

עם התעוררות של אנטוניו בלייקני, הפועל הצליחה לסיים את המחצית במינוס 2 בלבד, אבל שימו לב לנתון המדהים הבא: הפועל הלכה לקו העונשין 26 פעמים, לעומת 9 פעמים בלבד של באר שבע. כשהקבוצה שלך מקבלת כמות כזו של מתנות מהשופטים ועדיין יורדת בפיגור להפסקה, זה אומר הכל על היכולת שלה לעצור את האגרסיביות של החבר'ה מהנגב וגם קצת על רמת הצדק בטענות אל השופטים מצידך.

התעוררות שלו, בלייקני. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

מתחילת המחצית השנייה ועד חמש דקות לסיום, המשחק התנהל כמו שמשחק בין מובילת היורוליג לקבוצת מרכז טבלה בארץ הקודש אמור להיראות על הנייר. זה לא שבאר שבע ויתרה, היא לא. אבל פשוט נגמר לה הכוח, ונגמרו לה השחקנים. בעיית עבירות של הכוכבים שלה, בתוספת עייפות מצטברת מהסגנון המאוד אינטנסיבי שבו שיחקה, גרמו לפער לצמוח עד ל-16 נקודות לטובת האדומים. בדקות האלו, אנטוניו בלייקני הזכיר בדיוק למה הוא כאן, ובר טימור עשה כבוד כשעבר את אלישי כדיר בטבלת קלעי כל הזמנים של הליגה.

בדיוק לפני כמה ימים, כפי שהזכרנו, הפועל תל אביב עברה מלטדאון רציני. אם אז זו הייתה פרטיזן, שעם כל הכבוד למצבה, היא עדיין מועדון פאר עם סגל יורוליג יקר שקיצץ 27 הפרש, הרי שהמלטדאון שקרה בחמש הדקות האחרונות מול באר שבע הצנועה הוא כבר בגדר טירוף הדעת. באר שבע, בהובלת ויטלם וקודי דמפס לא ויתרה. צעד אחרי צעד הם קיצצו את ההפרש, בזמן שהפועל תל אביב עסוקה בזריקות נוראיות ובאיבודי כדור טיפשיים. זה מביך מבחינת איטודיס, וזה לא פחות מביך מבחינת השחקנים שלו.

קצת יותר דיוק של אלבי או דמפס בהתקפה האחרונה, והמשחק הזה לא היה הולך להארכה אלא מסתיים בניצחון באר שבעי סנסציוני כבר בזמן החוקי. למזלה של החבורה מהדרום, אנג'ל היה שם כדי לתקן עם ריבאונד התקפה ענק ששלח את המשחק להארכה מוצדקת לחלוטין.

בהארכה באר שבע כבר הובילה ב-4, ודווקא הפועל דאגה לא לתת לה לברוח ונשארה קרובה. הדרמה הגיעה לשיאה בשניות האחרונות, כשלבסוף הגיע תומר גינת עם ריבאונד התקפה ענק ומהלך שהציל את הפועל תל אביב מהפסד מביך ושלח את באר שבע הביתה רק עם המחמאות, אבל בלי הנצחון. לצערה של באר שבע ומזלה של הפועל תל אביב קארמה היא לא תמיד חוף.

---

טקס יפה ומאוד מרגש לזכרו של ליאור ליובין ז"ל פתח את השידור. הגדילה לעשות רמת גן כשעלתה עם גופיות רטרו מהעונה שבה ליובין הוביל אותה לגמר הפלייאוף, כשעל כולן מתנוסס השם ליובין מאחורה. היה כיף גדול להיזכר בראיין סטאק ודני לואיס, בעודד שעשוע וארז מרקוביץ', וכמובן שאי אפשר לשכוח את תקרית הלוח שנזרק לכיוונו של גילי מוסינזון. היה אפילו כדור צהוב באותה עונה. זמנים יפים.

רמת גן, כמו באר שבע לפניה, תצא מהערב הזה עם המחמאות אבל בלי הניצחון. בדומה לדרומיים, גם היא הגיעה חסרה מאוד ללא ז'ורדאן ניקוליס ואייזיאה אייזנדורף, מה שגרם לה בלית ברירה להעניק הרבה יותר דקות ליונתן אטיאס. אטיאס היה הראה ניצוצות בהזדמנות הזו, ועוד נפרט עליו בהמשך.

מכבי תל אביב, מצידה, לקחה החלטה מודעת לשחק ברוטציה הכי רחבה שהיא יכולה. זו החלטה שיכולה הייתה לעלות לה במשחק, ובשלבים מסוימים זה בהחלט נראה קרוב, אבל הכושר המצוין של תמיר בלאט ידע להחזיר את הניצחון לצד הצהוב של תל אביב. אם המטרה הראשונה הייתה להרחיב את הרוטציה ולדאוג ששחקנים מרכזיים כמו סורקין או הורד לא יגזימו בדקות שלהם, המטרה השנייה, ולא פחות חשובה, להחזיר קצת את הביטחון לדאוטין.

כשווקר פצוע ולונדברג לא נרשם למשחק, אין למכבי על הנייר גארד יוצר דומיננטי. זו הייתה הזדמנות מצוינת עבור דאוטין לחזור לעניינים אחרי פציעה שהשביתה אותו לחודש וחצי. אם ביורוליג זה פחות הלך, היום כל התנאים היבשים היו לטובתו. בלאט וקלארק נמצאים בכושר טוב, מה שאומר שדאוטין היה אמור לקבל לידם את אחד השומרים הפחות מאיימים של רמת גן - אלון, בני או סגו. אבל דאוטין נראה אדיש ולא הצליח להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל ההתקפי שיש לו. גם בצד ההגנתי הוא נראה רך, ובכל פעם שביצע חילוף, הוא נענש מיד על ידי הגבוהים או הפורוורדים של רמת גן. השורה התחתונה שלו – 5 נקודות בלבד ב-28 דקות לצד הגנה חלשה מאוד, היא ממש לא מה שהוא, ובטח לא מה שעודד קטש קיווה לקבל ממנו.

בצד השני, רונאלדו סגו פשוט לא היה בהכרה בחצי הראשון. הוא קלע 13 נקודות, הוסיף 4 אסיסטים והלך פעם אחר פעם לבלוק הימני בשביל הסטפ-סייד והקליעה מחצי מרחק. סגו הוא שחקן מיוחד - שוקל אולי 65 קילו עם שיער רטוב, ולמרות קליעה חשודה מאוד לשלוש, הוא מהסוג ששחקנים לא אוהבים לשחק נגדם. האינטנסיביות שלו תמיד שם, ואסור להוריד ממנו את הריכוז לשנייה אחת, כי ברגע שזה קורה, אתה תראה בעיקר את הגב שלו.

שחקן מיוחד, רונאלדו סגו על רקע ליאור ליובין ז"ל. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

סגו סיים את המשחק עם 22 נקודות ו-6 אסיסטים מול איבוד בודד, והוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שרמת גן נשארה צמודה לאורך כל הדרך. עם זאת, לקראת סוף הרבע השלישי ובמהלך רוב הרבע הרביעי, קלארק לקח אותו כפרויקט ודי הצליח לשבש לו את המשחק, עד שבמשך דקות ארוכות במאני טיים, דווקא גיל בני היה זה שהוביל את הכדור ברמת גן.

המשחק נשאר צמוד לרוב אורכו, ובמאני טיים ראינו שוב את הכושר האדיר שבו נמצא תמיר בלאט. שלוש שלשות מכריעות, בתוספת הפגנת סמכות של בעל הבית, הן משהו שיכול לעודד את אוהדי מכבי – או שבעצם, תלוי את מי שואלים, זה דווקא סימן לדאגה.

בואו נעשה כבוד ליונתן אטיאס ונתחיל דווקא ברע: שתי שלשות רצופות של בלאט הגיעו כשאטיאס היה זה ששמר על החוסם בפיק אנד רול. נכון, זה לא רק עליו, זה גם על הגארד שלא עבר מספיק מהר את החסימה, אבל כשאתה מבצע אדג׳, מצופה ממך כגבוה למנוע את המשך ההתקדמות של הגארד. במקרים האלה, הרגליים האיטיות של אטיאס לא הפריעו לבלאט להגיע בדיוק לנקודה שלו ולתפור שלשות באין מפריע. ועדיין, אטיאס נזרק למשחק מול ערימת גבוהים מוכשרים ואינטנסבית ובהחלט עמד על שלו (Stood his ground). הייתי רוצה לראות ממנו קצת יותר תכלס בסיומות מתחת לסל, אבל רמת האינטנסיביות והפיזיות שהציג מול הגבוהים של מכבי הייתה מרשימה מאוד. יפה.

מילה טובה, ואולי אפילו שתיים, מגיעות לאדם אריאל שממשיך בעונה הנהדרת שלו. הוא היה חתום על הקאמבק של רמת גן בדקות האחרונות. 22 נקודות באחוזים טובים מכל הטווחים רק חיזקו אצלי את המחשבה שמדובר באחד השחקנים הישראלים הכי אנדרייטד שיש לנו. אריאל הוא שחקן פיזי, נלחם, שומר, והכי חשוב - ווינר גדול. לטעמי הוא שווה יותר מרמת גן. בלי להעליב כמובן.

דאבל דאבל מרשים, טי ג'יי ליף. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

מכבי ניצחה את המשחק הזה בעיקר בזכות שליטה מוחלטת בריבאונד. 32-45, עם לא פחות מ-18 ריבאונדים בהתקפה. זה עזר מאוד להתקפה שנראתה די מוגבלת ללא ווקר ולונברג, וכשסורקין משחק שבע דקות בלבד. טי.ג'יי ליף היה מצוין עם 11 קרשים ובעיקר סלים של פיזיות וגודל, שהשלימו עבורו דאבל דאבל נאה מאוד עם 20 נקודות. אבל עם כל הכבוד לסטטיסטיקה של ליף ולכושר הנהדר של בלאט, במכבי הסתתר היום עוד גיבור התקפי, אפילו די מפתיע. אני מדבר על בריסט.

בדיוק לפני שלושה ימים, במשחק מול פנאתינייקוס, בריסט שיחק 22 דקות והסתפק ב-4 נקודות בלבד, כולן מהקו. ברבע הרביעי הוא השליך אבטיחים הלוך ושוב, לא מצא את הטבעת אפילו פעם אחת, ובעיקר נראה אבוד בצד ההתקפי. יחד עם זאת, הוא סיפק משחק הגנה נהדר והיה חלק בלתי נפרד מהניצחון האדיר על פאו.

מול רמת גן הוא כבר התאושש התקפית עם 17 נקודות. זה אמנם לא הגיע באחוזים מדהימים מהשדה, אבל הגנתית הוא המשיך להראות לקטש שיש על מי לסמוך. אם הוא יצליח להמשיך לספק תרומה התקפית כזו, ובמיוחד לשמור על האחוזים מחוץ לקשת (3 מ-7 לשלוש הערב), מכבי תרוויח אופציה התקפית מגוונת מאוד. אה כן, הוא גם פירק את רמת גן בריבאונד ההתקפה עם 6 כאלו, כולל פוט-בק דאנק קריטי במאני טיים. התאוששות התקפית יפה מאוד.

לסיום, רק אזכיר לכולם, בין אם קוראים לכם עופר ינאי, בין אם אתם ג'ינג'ים קשוחים בשם גיל בני, בין אם אתם מבית דגן ושמכם הוא ים, או גרים בבאר שבע ושם המשפחה שלכם הוא ויטלם.

הכל, אבל הכל, הוא אמת לשעתה.