.png)
.png)
.png)
עבו. קטש. מכבי. אפור זה לא
- שי האוזמן
- 22 בפבר׳
- זמן קריאה 5 דקות
פעם היה מובן מאליו שכל שחקן ישראלי עורג, חולם, מייחל ומתפלל להגיע למכבי תל אביב. בעולם שבו יורוליג, על גלגוליו הקודמים, הוא הטופ והשפיץ העולמי, לא הייתה בכלל אופציה לחשוב אחרת. לצהובים היה הכל, כולל מדינה. על הדרך, הם גם שילמו הכי הרבה כסף, למרות שלרוב לא נתקלו בהצעה מתחרה אמיתית מיריבה מקומית. נכון, היה איזה מנבר ואחריו איזה גאידמק שהבליחו ונופפו בשטרות לרגע, אבל מבחינה היסטורית נותרו כלא יותר מאשר כוכבית. היו גם כמה מקרים נקודתיים של שחקנים נקודתיים שבחרו אחרת, אבל הם לגמרי היוצא מהכלל שאיננו מעיד. הישראלים של מכבי תל אביב הם/היו הבכירים של הכדורסל המקומי. של נבחרת ישראל. עמית עבו הוא לא כזה.
אמנם את, אתה ואתם כאנשי כדורסל (וקוראי הדיסקו, כמובן) מכירים את העלם, אבל בתכלס, ברור לכולנו שאוהד הכדורסל הישראלי הממוצע וגם היותר מהממוצע הרבה פחות במקרה הטוב או מעולם לא שמע את השם שלו במקרה ההגיוני לא פחות. ולכן, לא רק בפרספקטיבה היסטורית, פרופיל ההחתמה החדשה הזאת שונה לגמרי. אפילו ברמת הביזאר.
רגע, חוזרים אל העבר, אל הימים של הדומיננטיות הצהובה בשוק השחקנים המקומי. כי אז קרו שני דברים, כמעט במקביל: אורי אלון קנה את הפועל ירושלים והלך על הכל בכלל ועל הישראלים הבכירים בפרט. דוקטרינת וויצ'יץ', לפיה ישראלים צריכים לקבל כסף בהתאם לשוויים האמיתי, בעיניו, השתלטה על האופן שבו מחליט המועדון הצהוב. וכאשר המועדון הזה אוחז כיום בסגל נושא תעודות הזהות הכחולות האיכותי ביותר, זה פחות בשל דוקטרינה והיעדר יריבות ויותר בגלל שדאגו למנוע סעיף יציאה מקומי בחוזה של סורקין והלכו נחוש (מהאחרות, שהיססו או ויתרו) על הבן של ליף.
אז למה אני פותח טור החתמה של שחקן ישראלי בהקדמה ארכיאולוגית? קודם כל, כי חשובה כאן מאוד הפרופורציה. מכבי תל אביב כבר איננה יעד ברירת המחדל של שחקן ישראלי בכלל וצעיר בפרט. כשגור לביא, לדוגמא, בחר צהוב במקום אדום בקיץ האחרון, סביר להניח ששובר השיוויון היה זהות המאמן אשר על הקווים ולא ההצעה או המוניטין; יש לנו ישראלים ב NBA. יש לנו ישראלים במכללות שחולמים NBA. יש ישראלים בכירים אחרים שישקלו טוב טוב לפני שיבחרו דווקא בקבוצה הזאת ולא בהפועל תל אביב או ירושלים. האמת? לא בטוח שנתקלנו עדיין במכרז האמיתי הראשון על שחקני שפיץ, ויסלח לי תומר גינת. ויסלח לי ים מדר. כי אם נגיע למכרז פתוח ושאלת מי ישלם יותר, סביר להניח שהזוכה לא תהיה האימפריה מיד אליהו הישן. בעצם, כך היה גם עם גינת ומדר, לא?
מכאן, מתפנים לדבר עמית עבו. קודם כל, תעשו לעצמכם טובה ולכו לקרוא את הסקירה המקיפה והנהדרת שערך עליו רואי נחום, ממש לפני רגע. עם כל הכבוד לעבר שלו בקבוצת הנוער של המועדון, עבו לא באמת נחשב אי פעם כמישהו שאמור לעשות את קפיצת המדרגה אל הליגה של הגדולים, במדים ובצבע של הגדולים. והדרך? הדרך של עבו פתלתלה במיוחד. עזבו רגע את הטריפל דאבל המפלצתי שדפק מול ז'לגריס קובנה, כי המסלול של עבו מגיע VIA הליגה הלאומית. דרך הפאקינג ליגה הסלובקית. מישהו כאן ראה פעם ליגה סלובקית?
עבו הפך, בגיל צעיר במיוחד, לסוג של מוקצה מחמת מיאוס בקהילת המחליטים בכדורסל הישראלי. חלק גדול מהרטינה והרתיעה נבע מאותו קיץ ממש לא מופלא במדי נבחרת הקדטים של ישראל, תחת שרביטו של רמי הדר, כשעבו זורק וזורק והנבחרת מפסידה ויורדת דרג. כי מה זה בכלל השחקן הזה ומהן בכלל הזריקות האלו ובעיקר מאיפה הביא את האופי הזה, שלא לדבר על ענייני הקשיחות שאיננה. ובמידה לא מועטה של צדק, גם בהתחשב בעובדות ובמציאות וגם בהמשך לאופן שבו הכדורסל הישראלי מודד, היסטורית, את שחקניו הצעירים ובכלל.
רגע, אופי? אם השנים האחרונות מוכיחות לנו משהו, זה שעמית עבו הוא לגמרי מאדרפאקר. מי שמסרב לאורך השנים להצעות מראשון, עפולה וכו וגו ודו, שמשדרות בינן לבין עצמן והחוצה שמי העבו הזה חושב את עצמו בכלל פינת מי הוא בכלל, הוא מאדרפאקר. מי שבשלב מסוים מחליט שהוא כבר לא מתפשר, הוא מאדרפאקר. מי שלא רק אומר אלא מוודא שהדברים ילכו רק באופן שהוא מחליט, ברמת ה MY WAY, הוא פרנק סינטרה. שהיה מאדרפאקר. נדיר מאוד למצוא ישראלי אחר, לאורך השנים, שנהג כך וסימן וי של נצחון. נכון לחודש פברואר 2026, עמית עבו מחזיק 2 אצבעות באוויר.
רגע, קשיחות? מי ששורד עונה אחר עונה בקור הבלתי יאמן שיש למזרח אירופה להציע, באפרוריות שיודעות הליגות הבלטיות לייצר ובעבודה הקשה שנדרשת על מנת לצאת משם מערבה, לא יכול להיחשב לשום דבר למעט קשוח. זה, עוד לפני הכדורסל, מהווה טיקט משמעותי. לפרטים, ניתן לפנות לעוד שחקן בפרופיל נמוך שעבר בליגות לא מעניינות והגיע למכבי תל אביב הישר ממקומות לא זוהרים בהרבה בליגה הצרפתית. לאיש הזה קוראים וויל.פאקינג.ריימן.
להבדיל מהריימן, עבו קטן מדי, לא שומר מדי ומאוד מרוכז בזריקה שלו מדי, לפעמים גם בדרגת קושי מיותרת. העניין הוא שברמת האיפיון ומתן תווית "שחקן היורוליג", הרי שהליגה השניה בטיבה כבר מכירה, מכילה ומורכבת גם משחקנים שמשחקים את הכדורסל שפעם קראו לו בטעות ה"לא נכון". וכשבוחנים היטב את האפשרויות בשוק השחקנים נושא תעודת הזהות הכחולה, לא בטוח שיש יותר מדי טובים ממנו בנמצא, שהם גם רלוונטיים, נניח אחרי שעניין איתן בורג נפל, על פי מקורות זרים. בטח ובטח כאשר הייעוד שלו, על פי הידוע וההגיון, הוא להיות שחקן מן המניין שנלחם על דקות משחק בליגה המקומית. לפחות כמשימה ראשונית. וכמה שחקנים אנחנו מכירים מהליגה המקומית שיודעים לספר, מעבר למשחק ההוא מול ז'לגיריס, איך קלעו העונה 21 נקודות על הפרצוף של מונאקו?
בסיומו של הטור (כבר אמרתי שטור מצוין?) שכתב רואי, הוא ניסח מספר שאלות שיגדירו את היכולת של עבו לעשות את קפיצת המדרגה לאחת מהגדולות של הכדורסל הישראלי:
האם הוא יכול להיות רול פלייר? התשובה כאן לא חד משמעית, אבל העונה הנוכחית בצרפת נוטעת תקווה, מבחינתו, שהתשובה היא כן.
האם הוא מסוגל לשמור? אהה, לא. לא באמת.
עם כל הכבוד לשאלות הטובות של רואי, אנחנו צריכים לשאול עצמנו רק שאלה רלוונטית אחת: בהנחה שמכבי תל אביב שומרת על המאמן הראשי הנוכחי שלה אצלה גם בעונות הבאות, האם עבו בא בטוב מבחינת קטש? כלומר, האם קטש חושב שהוא שחקן בכלל ושחקן שלו בפרט? זאת, ורק זאת, השאלה שתקבע אם הוא עומד לבזבז את זמנו וזמננו אם לאו. אני לא יודע עד כמה המהלך הזה הוא מהלך "של קטש", להבדיל מכזה שמגיע מגזרת ה GM האיטלקי שלו. בהיעדר ידע ספציפי, כל המידע בנושא הוא בגדר השמועה. אם קטש יקבל אותו, לא נצטרך לשאול אם האיש קטן מדי או אם הוא מסוגל לשחק באותה קבוצה או לצידו של תמיר בלאט (ככל שזה נשאר, כן?). אם קטש רוצה, ההזדמנויות יגיעו, הכדורים יגיעו והזריקות תגענה. ואז זה יהיה תלוי רק בעבו. כפי שהיה תלוי, פעם מזמן, ביובל נעימי.
פתחנו בענייני הבחירות של השחקן הישראלי, סוגיות הכסף והמעמד הנדרש על מנת לקבל הצעה וחוזה ממכבי תל אביב, ובזה נסיים. מכירים יואב ויטלם מבאר שבע? על פניו, פרופיל של שחקן שיותר מזכיר את זהותו של אחד ג'ון דיברתולומיאו, זה שבקרוב מסיים. לויטלם, אולי בניגוד לעבו, כנראה מחכות גם אופציות עם חבילות של דולרים ברחבי מכללות בארצות הברית של אמריקה. השוק הישראלי של מכבי תל אביב, כמו גם יריבותיה בעלות הממון, מוגבל למדי. כשאלו הן האפשרויות, הולכים על מה שיש. הולכים גם על שחקנים בפרופיל של עמית עבו. ומקווים שהקליעה, האופי – וקטש, יהפכו החתמה שנראית אפורה ולא סבירה בעליל למהלך שיהפוך לשיחוק. עמית עבו הוא אולי הרבה דברים. אפור? בטוח שלא.
עומר מאייר התפוצץ לפני יומיים עם 18 נקודות על אינדיאנה, במשחק השיא שלו בפרדו. הבעיה היא שלמשך רוב העונה הוא מעודד מהספסל שני גארדים ותיקים ולא בהכרח מוכשרים יותר, בריידן סמית וג'ון לוייר. כשמכבי תל אביב מרחיקה עד בולזאק כדי לעבות את הסגל בעוד רכז ישראלי סביר, קשה לחמוק מהמחשבה שעומר מאייר יכול היה לשחק יותר - גם אם להרוויח פחות - אם היה נשאר עוד עונה במועדון הבית שלו. הטיפול במאייר הוא כתם קטנטן, אבל משמעותי, בקדנציה המורכבת אך מוצלחת של עודד קטש במנורה מבטחים.
תגובות