עבו. קטש. מכבי. אפור זה לא

פעם היה מובן מאליו שכל שחקן ישראלי עורג, חולם, מייחל ומתפלל להגיע למכבי תל אביב. בעולם שבו יורוליג, על גלגוליו הקודמים, הוא הטופ והשפיץ העולמי, לא הייתה בכלל אופציה לחשוב אחרת. לצהובים היה הכל, כולל מדינה. על הדרך, הם גם שילמו הכי הרבה כסף, למרות שלרוב לא נתקלו בהצעה מתחרה אמיתית מיריבה מקומית. נכון, היה איזה מנבר ואחריו איזה גאידמק שהבליחו ונופפו בשטרות לרגע, אבל מבחינה היסטורית נותרו כלא יותר מאשר כוכבית. היו גם כמה מקרים נקודתיים של שחקנים נקודתיים שבחרו אחרת, אבל הם לגמרי היוצא מהכלל שאיננו מעיד. הישראלים של מכבי תל אביב הם/היו הבכירים של הכדורסל המקומי. של נבחרת ישראל. עמית עבו הוא לא כזה.

רוצה להמשיך לקרוא?

רק המנויים של hadisco.co.il יכולים לקרוא את הפוסט הזה.

הצטרפות לתוכנית מנויים