סופרוליג מודל 25/26

במהלך פגרת הנבחרת היה אפשר לשכוח בקלות שהפועל ירושלים בכדורסל זה דבר שעדיין קורה. מכבי תל אביב נכנסה למערבולת עודד קטש וייצרה רעש בלתי פוסק, הפועל תל אביב הכניסה משקיע חדש ועופר ינאי היה, ובכן, עופר ינאי. האזכור היחיד לקיומה של מחזיקת גביע ווינר היה עקיצה מופרכת של האחרון נגד קאדין קרינגטון כדי לעשות לובי מגושם לאיזרוח אחד הזרים של הפועל ת"א. מכיוון הפועל ירושלים - שקט. מה שקט? דממה. אפילו העניין שהביעה אולימפיאקוס בג'ארד הרפר נעלם כלעומת שבא. שפיות? שיעמום? זה כבר עניין של נקודת מבט. 

האזינו להירש מקריא את הטור

5:19

https://www.youtube.com/watch?v=gDIduuj2-f0

במשחק הבית האחרון בגלות - עוד נחזור לכך בהמשך - ירושלים המשיכה לשעמם. קצת מצחיק לומר את זה על משחק שהסתיים עם 98 נקודות וב-32 הפרש, אבל זה היה ערב טיפוסי של עידן יונתן אלון - משמעת ומחויבות הגנתית, יעילות וחוסר אנוכיות התקפית. וזהו. ריקודים היו שם בעיקר בדקות האחרונות, כשונציה המחרידה הצליחה להגיע לתחתית החבית ואז לשמוע נקישות מלמטה. פתאום לאמב מסר אסיסט יפה לסקפינצב כצלע שלישית בפיק אנד רול שמוצא את החותך, ויובל זוסמן שמח לחזור מהדיכאון של הנבחרת למקום שבו הוא יודע בדיוק מה התפקיד שלו, עם חטיפות, ליי אפים ושלשות. קודם היה הדאנק היפה הזה של ויילי. 

רק שלמשך רוב הערב, הנוסחה הייתה מוכרת: ג'ארד הארפר מייאש את היריבה עד עפר עם סחיטת עבירות וירטואוזית (9-11 מהקו, פעם שלישית העונה עם מספר דו ספרתי של זריקות עונשין), קאדין קרינגטון מייצר לעצמו ונהנה מתשומת הלב שמקבל שותפו לקו האחורי וקשיוס וינסטון עולה מהספסל כדי לסחוט עוד קצת עבירות, אבל בסגנון אחר. ומכיוון שהיריבה הייתה רופסת במיוחד, ולאור היעדר האופציה הנמוכה יותר ב-5 עקב היעדרותו של ג'סטין סמית, ויילי את סקפינצב את לאמב (10 ריבאונדים, שיא עונתי) שלטו לחלוטין מתחת לסל, עם 47 כדורים חוזרים מול 29. שני הראשונים קלעו במצטבר 21 נקודות עם 14 ריבאונדים. היה כל כך לא מותח שיונתן אלון עבר במחצית השניה לאזורית, מהלך די נדיר בקבוצה הזאת. ונציה לא הבינה את הרמז, והמשיכה להחטיא ולאבד. 

בכלל, קשה להסביר למי שלא צפה כמה מזעזעת הייתה ונציה. כן, לאקטיביות ההגנתית של ירושלים יש קשר ישיר לכך שקבוצה של 85.3 נקודות מסיימת עם 66. מצד שני, 0 מ-13 משלוש במחצית הראשונה ו-6 מ-26 במשחק כולו קשורים גם לכך שמדובר בקבוצה די איומה. דנזל ולנטיין, פעם בחירה 14 בדראפט, התעקש להפגיז מ-8 מטר לפחות, וסיים עם 1 מ-6. קייל ווילצ'ר, שקלע 20 במשחק הקודם מול מנרסה, סיים עם נקודה. סטפן ניקוליץ', פאואר פוורוורד מנוסה, התלהב מחילוף שבו קיבל את רועי פריצקי, דחף את דרכו עם הגב לסל בתנועת ה"בארקלי" המפורסמת, וסיים עם איירבול. כריס הורטון הצדיק בדיעבד את חיתוכו מהפועל תל אביב לטובת אונואקו עם מפגן החטאות מתחת לסל. ונוון ספאחיה, הקואץ'? שילב ידיים בייאוש על הקווים. מצד שני, ככה הוא נראה תמיד. 

ונציה משקפת משהו גדול יותר. היורוקאפ, יש להודות, לא טוב. בכלל לא טוב. משחק הבית הראשון של ירושלים בארץ יהיה מול המבורג, האלבה של המפעל המשני, אבל הרבה יותר גרועה. 8 הפסדים, 0 ניצחונות, כשמספר הנקודות המינימלי שספגה היה 90, מאותה ונציה - שעדיין ניצחה ב-35 הפרש. שבוע אחרי שבוע ירושלים משייטת לניצחונות, אחרי שהתאוששה מפתיחת העונה הרעה, עם ההפסדים לצ'דביטה ומנרסה. איכשהו, היא עושה זאת בלי שבעיות היסוד בהרכב שלה נפתרות באמת. ג'וזיה ג'ורדן ג'יימס היה ה-4 הפותח אמש, כשאנתוני לאמב עולה מהספסל ותורם בכל הקטגוריות החשובות, חוץ מלקלוע סלים. גם בשלב המתקדם הזה, הוא עדיין לא מרגיש בנוח בהתקפה שבה שני גארדים מקבלים כמעט את כל ההחלטות. ה-4 הטבעי היחיד בסגל הזה, נמרוד לוי, פצוע תמידית וספק אם מישהו בונה עליו להיות איש מפתח במשחקים מכריעים. 

ירושלים זקוקה לעוד שחקן בעמדה מספר 4, אבל קל לשכוח את זה כשמשייטים מדי שבוע מול המקבילות של לוליו, היריבה השבדית של מכבי תל אביב בעונת הסופרוליג של 2000/2001. המשבר של מכבי ההיא הגיע בדמות הפסד ביתי לקרית אתא, היריבה של ירושלים במחזור הליגה הקרוב. גם כיום, 25 שנים אחרי, האתגר מול חבורת הראן אנד גאן אנד ריבאונד של אלעד בנטוב יהיה בהכרח משמעותי יותר מאשר מול ונציה, ובטח מאשר מול המבורג. 

ועדיין, עדיף לארח את הקבוצות הבינוניות האלו בארנה, או בחולון, מאשר בסרביה. הצפייה במשחק של ירושלים הייתה מדכדכת לא רק בגלל הרמה העלובה של האיטלקים, אלא בעיקר בגלל היציעים הריקים והתחושה שמדובר באימון בקושי. כדורסל ביתי אמורים לשחק מול האוהדים שלך, ובבית. ואולי, מול יציעים גדושים - לא מלאים - ייווצר דיאלוג כלשהו בין הקהל לקבוצה. עידוד מחד, אבל גם קצת קריאות אכזבה פה ושם לא יזיקו. הפועל ירושלים כל כך שקטה ומופנמת, שלא יזיק לה שהקהל יעיר אותה קצת, יאתגר אותה טיפה, יפיח בה רוח חיים. וזה תקף גם אחרי ניצחון אירופי ב-32 הפרש, וכנראה לפני עוד אחד בהפרש דומה.