ניצחו ביורוקאפ. שרדו ביורוליג

הפסד של מכבי תל אביב בליון, שהיה מחסל סופית את סיכויי ההעפלה של מכבי תל אביב לפליי אין היה יכול להיות סיום כואב מאוד, אבל גם הולם מאוד לעונה הלא שפויה שעוברת עליה. שוב מלחמה בישראל, כשאפילו צוות השידור מאחר לתחילתו בשל אזעקה. שוב גלות כפויה, אחרי הפריחה ביד אליהו. שוב המצלמה מתמקדת בשמעון מזרחי חמור הסבר, יושב ליד שני אוהדים מקומיים שמחופשים לליצנים. הכרוז המקומי, ככל הנראה מפעיל מסיבות באחד המתנ"סים בליון, מקנה לאירוע אווירה מגוחכת. הקבוצה המקומית אחרונה ביורוליג. בנוסף לכל הצרות, אושיי בריסט נעדר. המחצית הראשונה מסוייטת. הכל היה מוכן להפסד כמעט מובן, כמעט צפוי. ובכל זאת, כיאה לימים שבהם עפים טילים למולדת, החליטה מכבי תל אביב למות ביום אחר, כשם אחד מסרטי ג'יימס בונד (הפחות מוצלחים).

האזינו להירש מקריא את הטור

5:28

הדקות הראשונות של המשחק נתנו רושם מטעה של חדות הגנתית בצד הפחות חביב על שחקניו של עודד קטש. ג'ימי קלארק קרא מראש פעמיים מסירות פוטנציאליות של וילרבאן לשחקן פנוי והריץ את מכבי ל-2:8 מהיר. ואז, ובכן, זה נגמר. קלארק איבד בהתקפה את מה שחטף בהגנה. רומן סורקין ותמיר בלאט שנכנס היו רעים בהגנת הפיק אנד רול ובכלל בהגנה, כשהאחרון נצפה נטול אוריינטציה בצבע כשמאחוריו מרחף בודיאן מאסה (מי?) להאלי הופ. לוני ווקר לא מצא את הטבעת, כפי שקורה לו מדי פעם, אבל ברמת חומרה גבוהה יותר מאי פעם העונה (2 נקודות, 0 מ-6 מהשדה). הסנטר הכי טוב של מכבי ברבע הראשון היה זאק הנקינס, עם 5 נקודות מהירות מהספסל - וזה לא היה סימן חיובי. ניסיונות של קטש לעצור את המפולת עם הגנה אזורית לא צלחו, וברבע השני הטפטוף הפך למבול, בהובלתו של גלין ווטסון, הדבר הכי קרוב לשחקן יורוליג שיש לצרפתים להציע, ועם כל מיני שלשות עם הקרש של אדווין ג'קסון הקשיש ששכח לפרוש. אה, כן, השלשות: וילרבאן סיימה את המחצית עם 8 מ-18 מחוץ לקשת; למכבי היו 1 מ-14 מחרידים. 

לזכותו של פייריק פופה, המאמן הצרפתי, ייאמר שבתקופתו וילרבאן תמיד נראית ממושמעת, עם תרגילי התקפה הגיוניים, ריווח לא רע ומוכנות טקטית ליריבותיה העדיפות. לחובתו ייאמר שניהול המשחק שלו, איך נאמר בעדינות, תמוה. שתי החלטות שלו ברבע השלישי סייעו למכבי לחזור למשחק: הראשונה, תומא הרטל נכנס 7:24 דקות לסיום הרבע השלישי ויצא 8:34 לסיום הרביעי. גם בשיאו לא היה הרכז הצרפתי מופת של אחריות, אבל בדקות האלה הוא נתן מופע של חדירות מופרכות לסל שהסתיימו בפלאוטרים מוזרים, ושלל החלטות איומות, בערב שאמנם כלל 7 אסיסטים ואיבוד אחד אבל גם 1 מ-7 מטווח 2 נקודות. בתחילת הרבע הרביעי קטש הלך על הרגליים האבודות של הרטל בפיק אנד רול בין קלארק לג'ון די באופן כל כך בוטה, ואחרי נקודות מהירות של שניהם נזכר הקואץ' המקומי להוריד אותו לספסל.

אולי פספסנו סמול פורוורד בגובה היסטורי. צילום: מכבי Rapyd תל אביב

ההחלטה השניה הייתה להכניס את בסטיאן ווטיה 4:19 דקות לסיום הרבע השלישי. על פניו, לגיטימי - הוא חלק מרוטציית הסנטרים הצרפתית. רק שהענק הכבד הופקד על סורקין, שהיה עד השלב הזה עם 6 נקודות בלבד. עד סוף הרבע, וליתר דיוק עד 1:18 לסיומו הוסיף הסנטר הישראלי עוד 9, במופע מרהיב של חדירות לסל ודאנקים, שמעלה שוב את התהייה אם פספסנו קריירה של סמול פורוורד בגובה היסטורי. יחד עם ג'ון דיברתולומיאו, באחד מאותם ערבים שמסבירים למה הוא עדיין בסביבה, מכבי חזרה למשחק. 

אה כן, והיה גם תמיר בלאט. הוא נכנס 6:25 דקות לסיום הרבע השלישי, שבו הצליחה מכבי עדיין להתקשקש עם הצרפתים, ובייחוד עם פליט טרפאני שארק פול אבואה במשחק השיא שלו העונה, ומרגע הזה דפק הפוינט גארד הישראלי שלשה, עוד אחת, מסר אסיסט לג'ון די, שניים לסורקין, עוד שלשה, ועוד אסיסט לסורקין. בלאט ג'וניור יכול להוציא לפעמים מהדעת בראיית המנהרה שלו, בהחלטות שהוא מביא מהבית, בהתעקשות ללכת על המסירה הכי קשה. אבל במשחקים כמו אתמול, עם 14 נקודות ו-13 אסיסטים, כשהוא נראה כמו סטיב נאש בעוד עמיתו לפיק אנד רול סורקין (20 נקודות במחצית השנייה) מזכיר את אמארה סטודמאייר לפני הפציעות, נשכחות לרגע המגבלות (ובאופן מטריד לאוהדי מכבי, נוצצים סימני הדולרים בעיני סוכנו החדש, מישקו רזנטוביץ'). 

סטיב נאש לפני ששוכחים את המגבלות. צילום: מכבי Rapyd תל אביב

תמיד כיף כשישראלים מנצחים משחק יורוליג, והניצחון של מכבי הושג בזכות בלאט, סורקין וג'ון די, שיחד עם גור לביא קלעו 54 מתוך 89 הנקודות של הצהובים. מצד שני, צריך לזכור מי היריבה. הפועל ירושלים הודחה השבוע מהיורוקאפ בהפסד לאנקרה, בעוד מכבי שרדה אתמול משחק מול קבוצה ששייכת מקצועית ליורוקאפ (בריאן אנגולה הודח בעונה שעברה עם אנקרה על ידי הפועל ת"א ברבע הגמר המפעל, אבואה המצטיין הגיע מהבי.סי.אל). הרמה הזאת לא קשורה בשום צורה למה שמכבי תפגוש בשבוע הבא בבית (לא באמת) מול פנרבחצ'ה ודובאי, וגם לא למה שצפוי לה במשחק הלפני אחרון של העונה, בדרבי מול איזו אחת שנראית לא רע לאחרונה. אם במקרה קטש מבשל פה קאמבק ממעמקי הטבלה לפליי אין, הערב בצרפת יכול להיות נקודת ציון רומנטית בדרך, לא יותר. הכדורסל צריך להיות מליגה אחרת, בכל המובנים.