ניצחה את עצמה: משחק שהוא ציון דרך להפועל ת"א

הפועל ת"א הספיקה לנצח העונה אלופות אירופה בדימוס. וגם יריבות שממש כמוה בונות על כרטיס לפלייאוף כדי להישאר ביורוליג. בעצם, היא לא הפסידה לקבוצה שאינה ישראלית כבר שבעה חודשים, ועומדת על רצף של 0:9, כולל שלבי הגמר ביורוקאפ. אבל משהו בניצחון אתמול על מונאקו היה מיוחד, שונה וסמלי. ציון דרך.

הפועל חולקת כרגע את תואר מלכת העולות החדשות של היורוליג. רבות וטובות (וגם פחות טובות) סימנו לאורך השנים בצורה חיובית את צעדיהן המוקדמים במפעל הבכיר: אוניקס קאזאן, חימקי מוסקבה וריטאס וילנה עמדו על מאזן 2:4. לפרטיזן בלגרד המתקמבקת, באיירן מינכן, פריז, וילרבאן ומונאקו - שוב מונאקו - היה 3:3.

רק שתי קבוצות, הפועל ת"א ולוקומוטיב קובאן, ניצחו בחמישה מששת משחקיהן הראשונים בזירה הזו. גם הרוסים ספגו ב-2014 את הפסד הבכורה שלהם באותה עונה מול מכבי ת"א. שנתיים אחרי הספתח המוצלח הם אף עלו לפיינל פור היסטורי, ונעצרו בידי מאמן בשם דימיטריס איטודיס. האם זה אומר שהאדומים ייאלצו לחכות עד 2028 עם חלומות חצי הגמר? בהנחה שהטבלה באמת אמינה כפי שנהוג לומר, אנחנו מתחילים לחשוב שזה יכול לקרות מוקדם יותר.

ויש עוד סיבה לייחודיות של הניצחון הזה. כי לנצח את ברצלונה זה יפה, ולהכניע את אנאדולו אפס זה מרשים, אבל מונאקו היא משהו אחר בשביל העופר-ינאי'ז. מונאקו היא המודל לחיקוי. גם היא נבנתה בצלמו של איש עשיר שרכש אותה, וגם היא הגיעה ליורוליג עם החתמת הצהרה של סופרסטאר. לה לא היה את ואסילייה מיציץ', אלא את מייק ג'יימס כבר מהיום הראשון. ומאז, במשך ארבע שנים רצופות, היא עמדה בכל פעם מחדש ביעד, והבטיחה את מקומה לעונה נוספת. בדרך היא הופיעה גם בשני פיינל פורים.

בקיצור, מונאקו מייצגת את מה שהפועל רוצה להיות. והפועל, במפגשה הראשון עם מונאקו, הכניעה אותה 77:85.

מגיעה לו פיסקה משלו, אנטוניו בלייקני. צילום: אלן שיבר, באדיבות ליגת ווינר סל

הניצחון הזה היה מרשים יותר מאחרים, דווקא בגלל שלא הכל הלך בו בצורה חלקה או מתוכננת. לפתע התברר שאנטוניו בלייקני לא יכול לסחוב עם 61% לשלוש בכל מצב. ואלייז'ה בראיינט עלול להיתקע על 2 מ-8 מהשדה, ולא תמיד יהיה באנקר של דאבל פיגרס. ודן אוטורו לא ינגח כל כדור לסל, ואפילו יסתבך בבעיית עבירות. והקבוצה כולה לא תפלרטט עם אזורי 100-90 נקודות כנקודת פתיחה (רק 85! בושה!).

דווקא חלק מהאנשים הללו שהוזכרו כאן, כאילו בהקשר שלילי, היו שוב מגיבורי הניצחון. רק בדרך אחרת. אוטורו תיחזק את ההגנה מתחת לסל, יחד עם איש וויינרייט ותומר גינת לצידו, והתוצאות ברורות ובהירות: צמד שחקני הפנים של מונאקו, ניקולה מירוטיץ' ודניאל תייס, פשוט לא היה קיים באזורים הללו. כל אחד מהם קלע פעם אחת מתוך הצבע ברבע הראשון, וזהו. הם בעיקר הסתובבו ליד הקשת, ושם חיפשו את מזלם. חיפשו, ולא מצאו.

בראיינט חזר לרול שלו מימי אנאדולו אפס כאלופת היורוליג, ולא התעקש לאיים על הסל כשאחרים עשו זאת במקומו. הוא תרם 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, ועוד אי אלו פעולות הגנתיות שלא נספרות במדדים הסטטיסטיים. ובלייקני? בלייקני ראוי לפיסקה משלו, משום שלפחות לערב אחד הוא המציא את עצמו מחדש.

איטודיס שיגר בתחילת הרבע האחרון ליינאפ הגנתי, שאותו הובילו כריס ג'ונס, וויינרייט וקולין מלקולם. AB הוצב בו על תקן יצרן הנקודות (כאילו, דה). הוא קלע מיד את השלשה הראשונה שלו, אלא שהיא הייתה גם האחרונה. לא הלך לו, או שפשוט הגנת מונאקו הייתה מבוהלת/מוכנה להפליא, וידעה איך לטפל בו. אניוויי, בלייקני לא כפה את עצמו. בעזרת פעולות אפורות של איסוף אשפה, שני גגות בהגנה וחיפוש אחר החברים בהתקפה - כל הדברים האלה שממש אינם הפורטה שמזוהה איתו - היה לו חלק מהותי בעשיית ההבדל בין ניצחון להפסד.

זה היה ערב קליעה חלש של האדומים, עם 8 שלשות ב-34%. מיציץ' ומלקולם פגעו ב-7 מ-8, וכל שאר חבריהם ב-1 מ-15. אבל מי צריך קליעה (הרי אור עמית הוכיח כאן השבוע לשי האוזמן ש-3 לא תמיד > 2) כשג'ונתן מוטלי קם לתחייה? הוא דייק ב-7 מ-8 מתוך הצבע, וסיים עם 17 נקודות ב-19 דקות.

למרות חולשתו ההתקפית היחסית והזמנית של אוטורו, איטודיס שכח את איש הרסטות על הספסל ברבע השלישי, וזה כנראה לא יקרה יותר; ברבע האחרון, כשמונאקו לא הצליחה לקנות סל, מוטלי היה אחראי ל-12 נקודות רצופות (10 קלע בעצמו, ועוד 2 הגיעו מאסיסט שלו) שמנעו מותחן וסידרו למושבה הישראלית בבולגריה עוד לילה שמח.

ובסוף, בסוף, על הניצחון הזה - גם על הניצחון הזה - חתום מיציץ'. הוא שולט בקצב. הוא מגיע לטבעת. הוא יורה שלשות. הוא מפטם את החברים. הוא מנהיג. הכל עבר דרכו בדקות הראשונות, ובסוף, כשמונאקו איימה להתקרב, הוא נעץ את הקליעה החשובה באמת מעבר לקשת, והגדיל את הפער לדו-ספרתי ולבלתי ניתן למחיקה. ממש כפי שעשה מול ברצלונה בערב הפתיחה של העונה. הוא פשוט מיציץ'.