וואוווו, קיבעון!!! האחים פיק, שוד ה-MVP והקוף שירד מהגב

האחיות שרונה ודניאלה פיק מעולם לא אמרו באמת את צמד המילים "וואו, שיגעון", שדי הפך לסמלן המסחרי בזכות/באשמת ארץ נהדרת. ביוונית זה נשמע פחות טוב. האחים פנאיוטיס ויורגוס אגלופולוס, בעלי אולימפיאקוס, ממלמלים לעצמם בעצבים כבר חודשים, יש שיאמרו שנים, את הסלוגן "וואו, קיבעון". אלא שבדרך לטקס הנפת גביע היורוליג הם כבר שאגו בקול גדול: "וואווווו, קיבעוןןןןןןןן"!!!!!

איזה מאמן זה יורגוס ברצוקאס. כמו הכדורסלנים האלה שיורים שלשה לא קשורה, ורחש ה"פאק, מה הדפוק הזה עושה" הופך באבחת צ'אקה ל"פאק, איזה גאון", כך גם הוא. ניהול המשחק המקובע והסכמטי והמוכתב מראש שלו יכול להטריף כל אוהד אדום. ומידיעה, גם לא מעט שחקנים באדום. אבל התוצאות, חברים, התוצאות: שני גביעי אירופה הביא דודה איבקוביץ' המנוח לפיראוס, והפך ל-GOAT של המועדון. ושני גביעים יש עכשיו גם לקואוץ' בי. כל השאר? ניואנסים.

https://www.youtube.com/watch?v=MDWcq_KCkzY&pp=ygUKZXVyb2xlYWd1ZdIHCQkECwGHKiGM7w%3D%3D

ככה זה עובד אצל ברצוקאס:

• ברבע הראשון משחקים עם סשה וזנקוב וניקולה מילוטינוב. תמיד. לריאל מדריד אין סנטר? והיא משחקת פייב אאוט, מנטרלת את היתרון של אולימפיאקוס בצבע והופכת אותו לחיסרון? ובורחת ל-3:15? וטריי ליילס בקצב של ניפוץ שיא הנקודות ההיסטורי בגמר גביע אירופה (45)? לא חשוב, לא מעניין. ככה החלטנו, ככה נשחק, ככה נישאר.

  
  

• הרבע השני שייך למחליפים. אתמול זה היה טוב ומתבקש, כי וזנקוב לא כל כך הופיע ואת מה שעשו למילוטינוב כבר הבנתם, רק שהחילוף מתרחש תמיד - גם כשהשניים שולטים ולוהטים. וואלק, תיקתק כמו שעון. הסקנד יוניט החייתה את היוונים וחוללה מהפך מרגש, כשאוואן פורנייה צולף מכל מקום והבלאנקוס משלמים על דקות המאסט לסרחיו יוי ומחטיאים זריקות פנויות ונוחות.

  
  

• אלא שגם אם אלק פיטרס יצמיח יד שלישית (לאור יכולתו לאחרונה, יש מצב שהוא כבר הצמיח) ודונטה הול ירוויח בכל פעם מחדש את הדקות אפילו כשסביבו יוחתמו 50 סנטרים (כעוף ההול, כעוף ההול), זה לא יעזור להם. ברבע השלישי הם לא יראו מגרש, כי זה שוב זמנה של החמישייה הפותחת. זוכרים את ה-3:15 לריאל מההתחלה? הפעם אנדרס פליס הקטן והכה גדול הריץ אותה ל-0:10 מהיר, שנייה אחרי הטכנית המתוזמנת והדו-צדדית שיצר פקונדו קמפאסו, והפך פיגור ליתרון מלחיץ. או כמו שכתב לי החבר י' בזמן אמת מהאואקה: "יש כאן אווירה של נס ז'לגיריס, אבל לפני הנס".

  
  

• וברבע הרביעי? הול יכול כבר ללכת להתקלח, למרות היכולת האדירה שהציג. לפרקט הוא לא ישוב. זה הזמן לשלוף את טייריק ג'ונס, שלא ראה מגרש במשך 30 דקות. ומה אתם יודעים, גם זה עבד לברצי. הסנטר קיבל פעם אחר פעם בחילוף את פליס, והצליח בעבודת רגליים מאומצת לנטרל את ניסיונותיו לחדור לסל.

אני מודה: למען הטיעון, לקחתי את התיאור קצת לאקסטרים. כי אלוף אירופה החדש ביצע בכל זאת כמה התאמות ושינויים, ואפילו יצא מהקופסה כדי להציל את המשחק. קחו לשם המחשה את המהפכות שעברה עמדת הסמול פורוורד: התחילה מפפאניקולאו, המשיכה עם טייסון וורד (עוד אחד שהיה מצוין במחצית הראשונה, ולא חזר לשחק בשנייה), עברה בתחילת הרבע השלישי לשאקיל מקיסיק (שלא שותף עד אז) והסתיימה עם פיטרס בליינאפ גבוה, לצידם של וזנקוב וג'ונס. 

ואז הגיעה חצי הדקה האחרונה. וכך, מיתרון 80:88 וחגיגות ביציעים, נדם האואקה לשנייה אחת ארוכה, ממושכת ובלתי נגמרת. פליס (איפה יוי היה ברגע הזה?!) שיגר שלשה בפיגור 88:85, ורק דמיינו מה היה קורה אם היה קולע אותה. רק דמיינו. 

כדי להגיע למצב הבלתי נתפס הזה, החלו שחקני ריאל להחטיא בכוונה זריקות עונשין, כשעל השעון 26 שניות. בחיים לא ראיתי דבר כזה קורה בשלב מוקדם כל כך. איזה צעד מסוכן ומבריק של סרג'יו סקאריולו, שבהתאם לאווירה שעליה דיווח י' כמעט הצליח להוריד את נס ז'לגיריס לשורה השנייה בהיסטוריה. אולימפיאקוס ההמומה הסתכלה, בהתה ולא הגיבה. וברצוקאס השאיר על הספסל את מילוטינוב, מלך הריבאונדים של היורוליג (יחד עם ג'יילן הורד, בסדר, בסדר), שעמד אתמול על 8 כדורים חוזרים ב-16 דקות. למה? כי צריך קלעי עונשין טובים על הפרקט? האיש, למרות 2 מ-4 בגמר, שווה 78% לאורך העונה כולה.

לך תבין. בעצם, לך תניף. מגיע לך.

ולסיום סיומת, 4 הערות לסיכום הפיינל פור:

על וזנקוב. למרות עוד משחק מזעזע שלו במאני טיים, שחקן העונה נשאר על המגרש לאורך כל המחצית השנייה ולא נח לרגע. וגם זה השתלם. את ההלם הראשוני ב-15:3 הוא סדק וריסק בשני מהלכים של סל ועבירה; ואת הפיגור האחרון הוא העלים עם 5 נקודות רצופות באמצע הרבע הרביעי, ופתח את הבליץ המכריע. מספרים, לא מספרים, מדדים, לא מדדים, בסוף הוא היה שם ברגעים הנקודתיים שבהם נדרשה מנהיגות. בגיל 30 (שנה מבוגר יותר ממילוש תיאודוסיץ' לפני עשור) הסיר את הקוף מהגב והפך לאלוף אירופה.

על ה-MVP. בעונה שעברה נייג'ל הייז-דייויס קלע 23 נקודות בגמר ונבחר ל-MVP של הפיינל פור, למרות 7 בלבד בחצי הגמר. התואר נשדד מדבון הול, שהיה הכי ורסטילי ועקבי, וגם החזיק את ההגנה של פנרבחצ'ה. אתמול קרה דבר דומה: אוואן פורנייה, שבאמת נתן גמר אדיר - אחרי חצי גמר חלש - היה צריך להעביר את התואר לפיטרס, שסיים את האירוע עם 16.5 נקודות (יותר מהצרפתי), 12 מ-13 מהשדה וכל כך הרבה ווינריות וקלאס, שבכלל לא רלוונטיים לסטטיסטיקות. ולחשוב שעד עכשיו הוא הסכים להיות השולייה של וזנקוב במשך יותר מדי שנים. לא עוד.

על האינטרסנטים. בין מצעד האגדות שנחזו בצד המגרש, ישב ואסיליס ספאנוליס בצמוד ליאניס אנטטוקומפו, ולכל אחד מהם היה אינטרס הפוך. ספאנוליס פילל (אולי) להפסד של אהובתו, כי לחזור אליה בקיץ כמאמן. העז עודד את האדומים, כדי שברצוקאס יישאר ושכנו ליציע (אולי) ישתכנע לבוא ולבנות את אריס סלוניקי. נעקוב לאן יתפתח הסיפור המרתק הזה.

ועל האגדה שהייתה באמת. שניות ספורות לאחר הסיום, ברגע הכי מאושר שלו ככדורסלן, מיהר וזנקוב אל הכיסאות שמתחת לסל כדי לחבק את יורגוס פרינטזיס. תחילת הדרך של האחד באולימפיאקוס הייתה סוף הקריירה של השני. ופרינטזיס, האיש, הגויאבה וסל הניצחון ההוא מ-2012, הפך שוב לגיבור הערב - עם הדמעות שהזיל ושאפילו לא התאמץ להסתיר. איזה אלוף.