top of page
headerBg.png
login-v (1).png
login (1).png
logo-new.png

מהרגע שהסדרה הזו יצאה לדרך היה ברור שמדובר בסדרה שתיזכר לשנים רבות, כתוצאה מזה לא הייתה סיבה להאמין שהסדרה הזו תגמר באופן שאינו הגעה למשחק שביעי. משחקי שבע מגיעים עם סט של חוקים משלהם, אמונות משלהם. אחד החוקים הוא שהקבוצה הטובה יותר בסוף תנצח, וזה באמת מה שקרה, אבל בניגוד למה שחשבנו אולי בתחילת הסדרה - היה מדובר בסן אנטוניו.


זה לא הרוחב זה העומק

כמה שדיברנו על העומק של אוקלהומה סיטי בסדרה הזו, הגיעו הספרס והציגו משחק קבוצתי ומאוזן. שבעה שחקנים סיימו בדאבל פיגרס, והשחקן השמיני - לוק קורנט - מספק את המהלך הזכור ביותר ממנו.



מהצד השני, רק חמישה שחקנים בדאבל-פיגרס. תיכף נגיע למי שלא היה שם, אבל קיבלנו את הרושם שהספרס שוב לקחו ברצינות את עצירת שחקני המשנה של הת'אנדר. אלכס קארוסו, הברומטר בסדרה סיים אמנם עם 12 נקודות אבל ב3/14 מהשדה ורק שלשה אחת משישה נסיונות.


הספרס התנפלו על הת'אנדר כבר מההתחלה, עם יתרון שהגיע לדו-ספרתי כבר ברבע הראשון וכל פעם שהת'אנדר עשו קולות של חזרה בדקות הראשונות היה שם מישהו - לרוב דווין ואסל, אולי השם שהכי פחות הוזכר בין שחקני החמישיה בסדרה הזו - שדאג להחזיר את היתרון לספרס עם מהלך משמעותי. סן אנטוניו דאגה להציב לשיי מול הפנים שני שחקנים כל פעם שהוא הוריד את הכדור לרצפה, הוא ניצל את זה כדי למצוא את החברים לזריקות, אבל משחק שביעי משמעותו ידיים רועדות ושחקני הת'אנדר - למעט קייסון וואלאס שהתעלה הלילה - לא הצליחו למצוא את הטבעת. אחרי שהאינטנסיביות של ההתחלה הסתיימה שיי הצליח למצוא את הסל בכמה זריקות קשות, ולהחזיר את הת'אנדר למשחק. לקראת המחצית הת'אנדר הצליחו לעלות ליתרון ראשון מאז המשחק חמישי, אבל הספרס עדיין נראו כמו הקבוצה הטובה מהשתיים על המגרש.


ויקטור וומבנאימה לא נתן משחק גדול בסטנדרט של הניצחונות במשחקים 1 ו-4, אבל הוא נתן משחק שני טוב ברציפות, שבו היה ברור שהוא השחקן המשפיע ביותר על המגרש. כמעט 42 דקות בילה הצרפתי על המגרש (פעם שניה בלבד העונה שהוא עובר את רף 40 הדקות, הפעם הראשונה הייתה במשחק הראשון) והנוכחות שלו הורגשה בכל פוזשן הגנתי והכדור עבר אצלו בידיים כמעט בכל התקפה של סן אנטוניו. בסופו של דבר השורה הסטטיסטית שלו לא קופצת מהדף - 22 נקודות, 7 ריבאונדים - אבל בניגוד להפסדים וומבי נשאר אקטיבי במהלך כל המשחק, אבל בלי לכפות את עצמו. הבכי אחרי שריקת הסיום הראה כמה לחץ היה על הכתפיים של הבחור הזה וללא ספק הוא צריך את שלושת הימים הבאים כדי להגיע חד לסדרת הגמר.


יחד איתו היו - כרגיל, כמעט - הצוות המסייע. סטפון קאסל לא היה חף מטעויות (שישה איבודים) אבל נתן הגנה נהדרת והמון האסל ואנרגיה. דיארון פוקס מצא את עצמו בתפקיד המבוגר האחראי ורשם את המשחק הטוב בסדרה. גם הצלע השלישית בבק-קורט, דילן הארפר, סיפק משחק מצוין (צריך לכתוב שבאופן לא אופייני לרוקי או שכבר עברנו את הקטע הזה של הבגרות של הארפר?) וכרגיל שמפייני היה שם כדי לשים את השלשות החשובות.


זה לא הגובה, זה הלב

צ'ט הולמגרן נבחר - ובצדק - לחמישיה השלישית של הליגה. הוא נבחר - ובצדק - למקום השני בתואר שחקן ההגנה של העונה. לא שציפינו מצ'ט להתחיל לעשות דברים שהם לא חלק מהמשחק שלו בגלל היעדרו של ג'יי דאב מהרוטציה, ועדיין התצוגה שלו הלילה הייתה בעייתית.


יודעים מה? 'בעייתית' היא לא מילה חזקה מספיקה. אם את זריקת השדה האחרונה שלו צ'ט היה לוקח 9:30 דקות לסיום המשחק, הייתי אומר שזו העלמות מדאיגה. אבל מה שקרה הלילה זה שאת זריקת השדה האחרונה שלו צ'ט הולמגרן לקח כשנשארו 9:30 דקות לסיום הרבע הראשון וקליפ ויראלי קטן די מסכם את האירוע



גם לו דורט הורגש פחות במשחק הזה, ובכלל במשחקים האחרונים, ויכול להיות שהת'אנדר - שעד לא מזמן חשבנו שישמרו את הגרעין שלהם - צריכים לחשוב על פעולות חיזוק בעזרת בחירות הדראפט שיש להם בדראפט הקרוב. איך אמר חבר בקבוצת הווטסאפ? "אני מקווה שצ'ט אוהב את מזג האוויר במילווקי".


ולמרות הכל - למרות ההיעדרויות הפיזיות והמנטליות בצד של אוקלהומה סיטי מגיע את כל הכבוד לספרס. מעטים הימרו עליהם אחרי המשחק החמישי, וגם אל המשחק השביעי הם הגיעו כאנדרדוגים, כשהקונצנזוס הוא שהם צריכים "לשלם שכר לימוד" לאלופה היוצאת, לפני שיוכלו להתחרות על האליפות בעצמם. אבל האופי והנשמה שהראו במשחק הזה - כולל בהתפרקות בדמעות בסוף - הראו שאולי הם מוכנים כבר עכשיו.


לפני 27 שנים הספרס - בהובלת גבוה צעיר בשם טים דאנקן - הגיעו לסדרת הגמר הראשונה שלהם ופגשו שם את הניו יורק ניקס שהפתיעו את המזרח והגיעו לגמר. 27 שנים אחר כך יש לנו שיחזור של אותה סדרה. עוד נתכונן אל הגמר הזה, שמבטיח שמונה אלופות שונות בשמונה עונות, לראשונה בהיסטוריית הליגה, אבל כבר עכשיו ברור שעם כל הכבוד למה שהיה לפני 27 שנים - דבר כזה עוד לא ראינו. איזה כיף זה NBA.


תזכורת קלה: אם אתם אוהבים לקרוא על ה-NBA אז אני ואיציק גרינוולד-מבטח עובדים על הספר שיביא לכם את מיטב הסיפורים של השנה שהייתה, ממיטב הכותבים על הליגה. המכירה המוקדמת מסתיימת היום (ראשון) בחצות ועד אז אתם יכולים להנות מהנחה של 18% בשימוש בקוד hadisco18 הספר לא יגיע לחנויות והרכישה היא מהאתר בלבד. יאללה, נתראה בגמר.



תזכורת: אם עוד לא מילאתם את סקר המנויים הגדול של הדיסקו, אתם מוזמנים לעשות את כאן. אנחנו נשמח לכל פידבק.



שיתוף:

Banner.jpg

רוצה להמשיך לקרוא?

יש לנו מחיר מבצע, שנתי או חודשי, במיוחד בשבילך.

כאן

מנוי משלם? להתחברות לחץ

talkWithUs.png

דברו איתנו

יש לכם הערות או הארות על הטור?

בואו לפגוש אותנו ולהגיב ברשתות החברתיות.

אנחנו זמינים בכל הפלטפורמות. חפשו הדיסקו

אור עמית

1.png

אור עמית

31.5.2026

גם קטש מסכים עם בית הלחמי

5.7.2026

ימים מטורפים ב-NBA

3.7.2026

אהבה לעולם לא נכשלת

28.6.2026

ארבעה סיפורי פלייאוף לסיום העונה האירופית

27.6.2026

דראפט 2026: הקבוצה שרצחה וגם ירשה

25.6.2026

עוד טורים של אור

וו יורק ניקס

5.7.2026

disco-icon.png

שאגת הלאון

14.6.2026

disco-icon.png

לא נגמר

9.6.2026

disco-icon.png

משחק הדמעות

31.5.2026

disco-icon.png

סטייט אוף מיינד

28.5.2026

disco-icon.png

#התחלנו

20.5.2026

disco-icon.png

עליית המכונות

14.5.2026

disco-icon.png
A.png
yo

תמונת AI

משחק הדמעות

image (11).png

משחק הדמעות

  • תמונת הסופר/ת: אור עמית
    אור עמית
  • 31 במאי
  • זמן קריאה 3 דקות

מהרגע שהסדרה הזו יצאה לדרך היה ברור שמדובר בסדרה שתיזכר לשנים רבות, כתוצאה מזה לא הייתה סיבה להאמין שהסדרה הזו תגמר באופן שאינו הגעה למשחק שביעי. משחקי שבע מגיעים עם סט של חוקים משלהם, אמונות משלהם. אחד החוקים הוא שהקבוצה הטובה יותר בסוף תנצח, וזה באמת מה שקרה, אבל בניגוד למה שחשבנו אולי בתחילת הסדרה - היה מדובר בסן אנטוניו.


זה לא הרוחב זה העומק

כמה שדיברנו על העומק של אוקלהומה סיטי בסדרה הזו, הגיעו הספרס והציגו משחק קבוצתי ומאוזן. שבעה שחקנים סיימו בדאבל פיגרס, והשחקן השמיני - לוק קורנט - מספק את המהלך הזכור ביותר ממנו.



מהצד השני, רק חמישה שחקנים בדאבל-פיגרס. תיכף נגיע למי שלא היה שם, אבל קיבלנו את הרושם שהספרס שוב לקחו ברצינות את עצירת שחקני המשנה של הת'אנדר. אלכס קארוסו, הברומטר בסדרה סיים אמנם עם 12 נקודות אבל ב3/14 מהשדה ורק שלשה אחת משישה נסיונות.


הספרס התנפלו על הת'אנדר כבר מההתחלה, עם יתרון שהגיע לדו-ספרתי כבר ברבע הראשון וכל פעם שהת'אנדר עשו קולות של חזרה בדקות הראשונות היה שם מישהו - לרוב דווין ואסל, אולי השם שהכי פחות הוזכר בין שחקני החמישיה בסדרה הזו - שדאג להחזיר את היתרון לספרס עם מהלך משמעותי. סן אנטוניו דאגה להציב לשיי מול הפנים שני שחקנים כל פעם שהוא הוריד את הכדור לרצפה, הוא ניצל את זה כדי למצוא את החברים לזריקות, אבל משחק שביעי משמעותו ידיים רועדות ושחקני הת'אנדר - למעט קייסון וואלאס שהתעלה הלילה - לא הצליחו למצוא את הטבעת. אחרי שהאינטנסיביות של ההתחלה הסתיימה שיי הצליח למצוא את הסל בכמה זריקות קשות, ולהחזיר את הת'אנדר למשחק. לקראת המחצית הת'אנדר הצליחו לעלות ליתרון ראשון מאז המשחק חמישי, אבל הספרס עדיין נראו כמו הקבוצה הטובה מהשתיים על המגרש.


ויקטור וומבנאימה לא נתן משחק גדול בסטנדרט של הניצחונות במשחקים 1 ו-4, אבל הוא נתן משחק שני טוב ברציפות, שבו היה ברור שהוא השחקן המשפיע ביותר על המגרש. כמעט 42 דקות בילה הצרפתי על המגרש (פעם שניה בלבד העונה שהוא עובר את רף 40 הדקות, הפעם הראשונה הייתה במשחק הראשון) והנוכחות שלו הורגשה בכל פוזשן הגנתי והכדור עבר אצלו בידיים כמעט בכל התקפה של סן אנטוניו. בסופו של דבר השורה הסטטיסטית שלו לא קופצת מהדף - 22 נקודות, 7 ריבאונדים - אבל בניגוד להפסדים וומבי נשאר אקטיבי במהלך כל המשחק, אבל בלי לכפות את עצמו. הבכי אחרי שריקת הסיום הראה כמה לחץ היה על הכתפיים של הבחור הזה וללא ספק הוא צריך את שלושת הימים הבאים כדי להגיע חד לסדרת הגמר.


יחד איתו היו - כרגיל, כמעט - הצוות המסייע. סטפון קאסל לא היה חף מטעויות (שישה איבודים) אבל נתן הגנה נהדרת והמון האסל ואנרגיה. דיארון פוקס מצא את עצמו בתפקיד המבוגר האחראי ורשם את המשחק הטוב בסדרה. גם הצלע השלישית בבק-קורט, דילן הארפר, סיפק משחק מצוין (צריך לכתוב שבאופן לא אופייני לרוקי או שכבר עברנו את הקטע הזה של הבגרות של הארפר?) וכרגיל שמפייני היה שם כדי לשים את השלשות החשובות.


זה לא הגובה, זה הלב

צ'ט הולמגרן נבחר - ובצדק - לחמישיה השלישית של הליגה. הוא נבחר - ובצדק - למקום השני בתואר שחקן ההגנה של העונה. לא שציפינו מצ'ט להתחיל לעשות דברים שהם לא חלק מהמשחק שלו בגלל היעדרו של ג'יי דאב מהרוטציה, ועדיין התצוגה שלו הלילה הייתה בעייתית.


יודעים מה? 'בעייתית' היא לא מילה חזקה מספיקה. אם את זריקת השדה האחרונה שלו צ'ט היה לוקח 9:30 דקות לסיום המשחק, הייתי אומר שזו העלמות מדאיגה. אבל מה שקרה הלילה זה שאת זריקת השדה האחרונה שלו צ'ט הולמגרן לקח כשנשארו 9:30 דקות לסיום הרבע הראשון וקליפ ויראלי קטן די מסכם את האירוע



גם לו דורט הורגש פחות במשחק הזה, ובכלל במשחקים האחרונים, ויכול להיות שהת'אנדר - שעד לא מזמן חשבנו שישמרו את הגרעין שלהם - צריכים לחשוב על פעולות חיזוק בעזרת בחירות הדראפט שיש להם בדראפט הקרוב. איך אמר חבר בקבוצת הווטסאפ? "אני מקווה שצ'ט אוהב את מזג האוויר במילווקי".


ולמרות הכל - למרות ההיעדרויות הפיזיות והמנטליות בצד של אוקלהומה סיטי מגיע את כל הכבוד לספרס. מעטים הימרו עליהם אחרי המשחק החמישי, וגם אל המשחק השביעי הם הגיעו כאנדרדוגים, כשהקונצנזוס הוא שהם צריכים "לשלם שכר לימוד" לאלופה היוצאת, לפני שיוכלו להתחרות על האליפות בעצמם. אבל האופי והנשמה שהראו במשחק הזה - כולל בהתפרקות בדמעות בסוף - הראו שאולי הם מוכנים כבר עכשיו.


לפני 27 שנים הספרס - בהובלת גבוה צעיר בשם טים דאנקן - הגיעו לסדרת הגמר הראשונה שלהם ופגשו שם את הניו יורק ניקס שהפתיעו את המזרח והגיעו לגמר. 27 שנים אחר כך יש לנו שיחזור של אותה סדרה. עוד נתכונן אל הגמר הזה, שמבטיח שמונה אלופות שונות בשמונה עונות, לראשונה בהיסטוריית הליגה, אבל כבר עכשיו ברור שעם כל הכבוד למה שהיה לפני 27 שנים - דבר כזה עוד לא ראינו. איזה כיף זה NBA.


תזכורת קלה: אם אתם אוהבים לקרוא על ה-NBA אז אני ואיציק גרינוולד-מבטח עובדים על הספר שיביא לכם את מיטב הסיפורים של השנה שהייתה, ממיטב הכותבים על הליגה. המכירה המוקדמת מסתיימת היום (ראשון) בחצות ועד אז אתם יכולים להנות מהנחה של 18% בשימוש בקוד hadisco18 הספר לא יגיע לחנויות והרכישה היא מהאתר בלבד. יאללה, נתראה בגמר.



תזכורת: אם עוד לא מילאתם את סקר המנויים הגדול של הדיסקו, אתם מוזמנים לעשות את כאן. אנחנו נשמח לכל פידבק.



תגובות


bottom of page