מקריות? דסטיני? למי איכפת כשכל כך כיף
- שי האוזמן

- 13 בפבר׳
- זמן קריאה 8 דקות
כפי שאתם כבר יודעים, המשחק של אתמול היה כל כך גדול, עד שלא התאפקנו והעלינו קטע מהטור הזה כבר בלילה. עוד מעט נחזור אל הדברים שכבר כתבנו, עליהם נרחיב ונוסיף. לפני כן, אני רוצה להתחיל עם החמישיות שפתחו את המשחק. תגידו לי אתם, בבקשה, מתוך עשיריית השחקנים שעמדו בג'אמפבול הראשוני: קלארק, הולאץ, הורד, מייק, סורקין, מקורמק, ריימן, גיפיי, לונדברג ואובסט, כמה מהם בעיניכם טופ יורוליג? אובסט, לעניות דעתי המרודה, בסיטואציה מסוימת, הוא טופ קלע עולמי ולא רק אירופאי. וחוץ ממנו, כמה ספרתם? הסיבה שאני שואל היא שאני מנסה להבין, מתוך העשירייה הזאת, איך הצלחנו לקבל את אחד מהמשחקים הכי מהנים שההיכל ההיסטורי הזה ידע מזה שנים. ואתם יודעים מה, לא רק מהנה, אלא גם טוב. וכן, אני יודע שחלקכם אוהב הגנה והמשחק אתמול חסר כזאת. מצד שני, הוא לא חסר אינטנסיביות והנקודות לא הגיעו בשל אדישות. מצד שלישי, כמו שמשום מה שרים אוהדי הכדורסל של הצהובים, תנו הכל – שימו גול. בכדורסל סופרים מי קלע יותר. ומכבי תל אביב, לאחרונה, מצליחה לקלוע קצת, אבל ממש קצת יותר מכל אחת מיריבותיה.
















.png)


