.png)
.png)
.png)
מקריות? דסטיני? למי איכפת כשכל כך כיף
- שי האוזמן
- 13 בפבר׳
- זמן קריאה 8 דקות
כפי שאתם כבר יודעים, המשחק של אתמול היה כל כך גדול, עד שלא התאפקנו והעלינו קטע מהטור הזה כבר בלילה. עוד מעט נחזור אל הדברים שכבר כתבנו, עליהם נרחיב ונוסיף. לפני כן, אני רוצה להתחיל עם החמישיות שפתחו את המשחק. תגידו לי אתם, בבקשה, מתוך עשיריית השחקנים שעמדו בג'אמפבול הראשוני: קלארק, הולאץ, הורד, מייק, סורקין, מקורמק, ריימן, גיפיי, לונדברג ואובסט, כמה מהם בעיניכם טופ יורוליג? אובסט, לעניות דעתי המרודה, בסיטואציה מסוימת, הוא טופ קלע עולמי ולא רק אירופאי. וחוץ ממנו, כמה ספרתם? הסיבה שאני שואל היא שאני מנסה להבין, מתוך העשירייה הזאת, איך הצלחנו לקבל את אחד מהמשחקים הכי מהנים שההיכל ההיסטורי הזה ידע מזה שנים. ואתם יודעים מה, לא רק מהנה, אלא גם טוב. וכן, אני יודע שחלקכם אוהב הגנה והמשחק אתמול חסר כזאת. מצד שני, הוא לא חסר אינטנסיביות והנקודות לא הגיעו בשל אדישות. מצד שלישי, כמו שמשום מה שרים אוהדי הכדורסל של הצהובים, תנו הכל – שימו גול. בכדורסל סופרים מי קלע יותר. ומכבי תל אביב, לאחרונה, מצליחה לקלוע קצת, אבל ממש קצת יותר מכל אחת מיריבותיה.
הפריוויו מאתמול
אחת מעונות הזהב של מכבי תל אביב היא העונה שעברה דרך נס מילאנו. ואז נס חריאפה. ואז נס מדריד. העונה ההיא, אתם זוכרים, של דיוויד בלאט, שבה מכבי תל אביב הגיעה מכלום ונסקה מעלה תוך שהיא מקבלת החלטה מודעת שלא להפסיד יותר. ולא משנה מי משחק אצלה. בשלב מסוים זה נראה היה שבלאט סניור פשוט צריך להלביש חמישיה בצהוב. והיא כבר תמצא את הדרך לנצח. מכבי תל אביב הנוכחית הגיעה למשחק הזה כשאף אחד כבר לא זוכר שיש לה טופ סקורר בשם לוני ווקר. ואף אחד, כולל כאלו שאמורים, לא שם לב שאיפה לונדברג, כנראה השחקן הכי חשוב בקבוצה הזאת, נפצע ברבע השלישי ונעדר עד לסיום. ובמוד שבו היא נמצאת, מכבי של קטש קלעה פאקינג 37 נקודות ברבע האחרון + הארכה. בלי לונדברג, בלי ווקר, בלי דיוויד בלו, בלי טייריס רייס, בלי דיוויד בלאט. אבל עם הבן של דיוויד בלאט. אבל עם יד אליהו הישן. עם עודד קטש. בעיקר עם עודד קטש.
רגע. אני רוצה להישאר אתכם על המסלול הנוסטלגי. כי את הפיסקאות האלו כתבתי לעצמי בראש תוך כדי המשחק ובלי שום קשר לתוצאה הסופית או לזהות המנצחת. פעם ומדי פעם, אבל ממש פעם וממש מדי פעם, משחקים בתל אביב היו מסתיימים בתוצאות של 100 פלוס. כל מיני חוויות של מיקי ברקוביץ' בצד אחד ואיזה קורבלאן בצד השני. אחד הזכרונות המוקדמים של חיי הוא איזה 110-100 צהוב על ההתחלה של שנות השמונים. והווייב שהגיע אלי, דרך המסך אתמול, הזכיר משהו מחוויות הצפייה ההיא. עם גיבורים מקומיים כמו סורקין, כמו אובסט. עם מאמנים דומיננטיים. כמו פשיץ', כמו קטש. עם תחושה רגעית ומשקרת שכדורסל אירופאי זה הדבר הכי טוב בעולם. בעצם, למה רגעית? למה משקרת?
כולם מדברים על שדים. מתי מדברים על דסטיני?
היציאה מההיכל תפסה רבים כשהם מדברים על שדים. כי איך יכול להיות וכו. הנה, קבלו את הופמן:
מקווה שישנת טוב, יא הופמן. מדי טור ומשחק אנחנו סופרים כאן את המאזן של מכבי תל אביב במשחקים צמודים, ובכל טור ומשחק אנחנו מגלים שהנתון ההיסטורי שלה רק הולך ומשתפר. ופתאום, אחרי שהיא מגרדת איכשהו נצחון אחר נצחון, ופתאום, אחרי שהיא מעבירה את האוהדים שלה בפרט ואת אוהבי הכדורסל בכלל חוויות כדורסל מדי שבוע ומדי משחק, יש שיתחילו לתהות מתי אפשר ללחוש בשקט את המילה דסטיני. כי אין שום הגיון וסיכוי שמכבי תל אביב תצא מהעונה האירופאית הזאת כשהיא משחקת יותר מ-38 משחקים, נכון? זה לא מסתדר מתמטית. השאלה היא אם המתמטיקה שותקת כשהשדים מדברים. וכן, למקרה שיש כאלו שמכירים את הרפרנס, אני עדיין מתגעגע מאוד לאבי זילברמן. למונאמי.
ועכשיו כדורסל
לאחרונה התחלנו לשאול כאן אם קטש משתנה לנו. מתעגל לנו. אם המוח היצירתי פינת גאוני שלו מסוגל להתעגל ולעבור למוד של מה שצריך כדי לנצח. מהמקום הזה, הפריחה של ג'ימי קלארק והאופן שבו מכבי עושה בו שימוש הוא לחלוטין חדש מבחינת הדברים שאנחנו מכירים מהמאמן שלו. כפי שראינו, עוד לפני, דברים שמכבי תל אביב עושה עם ווקר, כשזה עוד היה שחקן פעיל. פעם.
תזכורת - קליק ראשון על הסרטון ינגן את הקטע המדובר. כדי לנגן אותו שוב, יש להעביר את הסרטון לנקודת הזמן שכתובה בסיום הפיסקה.
ברשותכם, אני רוצה להתעכב כאן על כמה מהלכים התקפיים שעשו הבדל או הותירו רושם, לפחות אצלי. נתחיל כמובן מהמהלך האחרון של הזמן החוקי. כשהיא בפיגור נקודה ועם שעון מתקתק, קטש לוקח פסק זמן. ועוד פסק זמן. והאמת ועם כל הכבוד לו, התרגיל כאן הוא ממש לא מה שעשה את ההבדל. בתכלס, חרף הרצון לתת קרדיט לחסימה הנאה של סורקין לקלארק, יש כאן בעיקר טעות של פשיץ' בליהוק ההגנתי ויציאה לנבדל של הגבוהים שלו גבריאל ומקורמק, שפשוט עוזבים את בריסט מתחת לסל. שמסדרים לו הזדמנות מהקו. (2:13:07)
מצד שני, יש כאן כמה מהלכים שכל כולם מלאכת מחשבת פינת ללקק את האצבעות. למשל המהלך הראשון של הרבע השלישי. זוכרים שממש לפני רגע אזכרנו שוב את הפשטות והחופש שניתן לקלארק, כמשהו שמשקף התבגרות והתעגלות אצל המאמן דק הגיזרה? אז הנה כאן, קבלו את ההיפך הגמור. שימו לב לכמות האלמנטים: חסימה מדורגת לריימן (כן, לריימן). אחרי הנדף אוף עם לונדברג. עכשיו גוסט סקרין ריימן (כלומר, כאילו חוסם אבל חותך פנימה). עכשיו פיק נ' רול מדורג המכונה בעגה 77. אח"כ עוד פיק נ' רול בצד השני עם סורקין. ועוד אחד עם סורקין. ובסוף איפה עושה את הלונדברג. יא חביבי. (1:10:34)
מצד שלישי, יש דברים שהם הכי אולד סקול קטש שיש. הקריאות הנהדרות את המצבים. הזיהוי. הריווח. התזמון. ה-הכל. תעצרו בבקשה לרגע כשהשעון הגדול מראה 9:07. תנו מבט בהגנת הפיק נ' רול של הגרמנים. אובסט מכוון את בלאט, בכל הכוח, לכיוון קו האורך. גבריאל, השומר של סורקין, מחפה מלמטה ונעמד בקו התנועה של בלאט. אייס, למי שמתעקש על הטרמינולוגיה. עכשיו תנו עוד מבט בריימן, שהגיע לאמצע כדי להריץ את התרגיל, אבל מפנה את עצמו אל הווינג הקרוב, מרגע שיש זיהוי של ההגנה, כשבמקביל יש גם תנועה לצד השני של הורד. עכשיו יש את הריווח המתאים, וכאשר הכדור הולך לסורקין, יש לו יתרון של צעד על פני השומר שלו. רגע, עכשיו תעצרו ב 9:02 ותנו מבט בהורד. כי זה קלאסי קטש. תוך כדי תחילת חדירה של סורקין לכיוון של הצרפתי, הורד עובר שוב צד. ועכשיו השומר שלו מופנה אל הכדור. ועכשיו הורד פנוי. ועכשיו קרש סל, בלי הקרש. איזה כיף. (1:38:05)
ועכשיו סורקין שמוביל לדיבור על וסלי
36 דקות שיחק אתמול הסורקין. והשיג מספרים שגורמים לאנשים יותר מגניבים ממני להגיד שאמא'לה. 21 נקודות מילא, אבל גם 7 אסיסטים על איבוד 1.
חלק מהם, כמו הדוגמא שהראנו הרגע, מגיע ישירות מיכולת היצירה של סורקין. גם מול גבוהים איטיים כמו פוקטמן וגם בכלל. חלק מהם הגיעו דווקא בזכות עבודה של אחרים. למשל כאן. מכבי תל אביב מריצה את הפיק נ' רול הספרדי שלה, בכיף שלה, עם לונדברג כחוסם. קלארק נכנס עמוק אל תוך הצבע, ויוצא ממנו עם מסירה נהדרת לסורקין שבחוץ. כאן השלב שבו השומר של לונדברג, אובסט, כבר נאלץ להסס לכיוונו של סורקין והכדור. זה מספיק כדי שהכדור יגיע לדני. ולטבעת. ולטריצה. השלשה של לונדברג, האסיסט של סורקין, אבל היוצר של המהלך, זה שזכאי להוקי אסיסט, הוא ג'ימי קלארק. (43:23)
אבל אני רוצה להתמקד דווקא בדברים שמגיעים מהיצירה. אני רוצה להתמקד בדברים שסורקין יודע לעשות מתוך כדרור. גם לעצמו. גם לאחרים. עודד קטש המיר את תפקידם בחיים ובמגרש של לא מעט שחקנים. והפך שחקנים שמוגדרים כשחקני פנים לכאלו שיושבים על עמדה מספר 3. וויל.פאקינג.ריימן הוא הדוגמא המובהקת האחרונה. אם חושבים על זה לרגע, בהמשך לטיפ שזרק לי אודי הירש, מה בדיוק מונע מרומן סורקין לשבת על עמדת הסמול פורווארד? הקליעה שלו מבחוץ (ואתמול, למשל 2/4) ודאי טובה יותר מזאת שהייתה ליאן וסלי, שפעם, כששיחק בבלגרד, בכלל היה 3? אני מניח שלו עלה הדבר לדיון, יתכן ונתקע על 3 סיבות:
כי בחיאת, צריכים אותו בגבוה.
כי דווקא יכולת הדרייב של סורקין יכולה להפריע לריווח ולרעיונות של קטש.
כי הגנה. כלומר כי אין הגנה.
אוקיי. דווקא הגיוני. כי גם אתמול עשה סורקין דברים בהגנה שמוטב שלא להראות. וגם אתמול הוא הוציא גדולים שחקנים שכרגע אינם כאלו, כמו מקורמק. מצד שני, וכפי שאמרנו בפתיחה, המשחק אמש אמנם הסתיים בסקור גבוה מאוד, אבל לא בגלל שלא רצו. מכבי תל אביב אתמול, מעבר ליכולת הקליעה הלא סבירה בעליל, גם לקחה כמעט כל כדור גבולי. וסורקין, אתמול, ממש רצה. ולקח.
למשל כאן, אחרי החטאה של קלארק ובמינוס 6, כשהתקפת מעבר של באיירן יכולה להעמיק את הבור ולסכן את הכל, דרך ההגבהה לדאנק של גבריאל. עזרה לא יכולה לבוא לסורקין שום מקום. ואולי זה טוב, כי זה גורם לו להגיע בעצמו. ולהציל, איכשהו. (1:37:31)
או למשל כאן. הנה סורקין שגם עוזר על הכדור ועל אובסט וגם מתאושש כדי לחסום את מקורמק. הצגה? הצגה. (1:51:19)
הקיצר, נראה לי שהבנתם את הנקודה המרכזית. איזה יופי של משחק היה אתמול. איזה יופי של משחק היה ל MVP שלו, רומן סורקין.
כלומר, חוץ מה MVP
תמיר בלאט עשה אתמול מדד יעילות של 31. ב-25 דקות. הוא לקח 6 כדורים חוזרים, 3 מהם בהתקפה. הוא מסר 9 אסיסטים. הוא זרק 6 שלשות. הוא קלע 6 שלשות. להבדיל ממה שהתרגלנו מזה יותר מדי משחקים, הוא גם אחז במדד הפלוס מינוס הטוב ביותר מאלו שדרכו אתמול על הפרקט (+11).
ואני יכול לחפור לכם שוב על האופן היעיל והענייני שבו קטש מנהל כרגע את ענייניו מול מי שלא בטוח שנשאר הבייבי החד משמעי שלו, במובן הטוב של העניין. במקום זאת, גם בגלל שספירת המילים הנוכחית של הטור הזה יוצאת משליטה, אני אראה ואדגים לכם שני מהלכים שמייצגים את שני האספקטים האדירים במשחק האדיר של הבן של.
נתחיל בקליעה. תראו את השלשה הזאת, שמורידה את הפיגור של מכבי תל אביב למינוס 1 בלבד. מהלך שלכאורה נתקע בהמשך לדיניי של ג'סופ על לונדברג. אבל לונדברג מתאושש ומסמן לבלאט ללכת עליו ועל סורקין לשני פיק נ' רולים, יענו 77. ואם האקס גבריאל לא יוצא כל הדרך עד לבלאט, הוא חוטף עוד טריצה בתוך פרצוף שלו. (1:31:57)
נמשיך במסירה. ונלך הישר למסירה בדרגת הקושי המקסימלית שיש. בלאט נמצא כאן תחת לחץ השעון. תחת לחץ של אובסט. תחת הלחץ של גבריאל שנמצא מטר ממנו. כשהשומר מייק נמצא ליטרלי בקו המסירה בין בלאט לבין הורד. ואין זווית מסירה. אין זווית מסירה. אין זווית מסירה. מסתבר שיש זווית ויש מסירה. וואו. (2:27:28)
3 נקודות לסיום
1. 2<3 – נו, אין יותר קל מזה. החיים יפים כשלא מחטיאים. מכבי תל אביב אתמול עושה רק 48% ל-2, אבל קולעת 20 שלשות ב 61%. מה.לעזאזל? וזאת כשבאיירן מסתפקת ב-15 שלשות ב-50%. מה.דה.פאק? חלק מהדברים עוד איכשהו אפשר להסביר. הגרמנים של פשיץ' התכווצו פנימה פעם אחר פעם ועזבו לגמרי, גם ברמת עזרה מהצד החזק, שחקנים כמו ריימן. רגע, כבר דיברנו על זה שריימן קלע אתמול 5 מ-5 לשלוש?! זה באמת קרה? זה אותו ריימן שמהלך כל השנה כולה קלע 10 שלשות במצטבר?! ובצד השני, אנדי אובסט הוא חוויית כדורסל. ביציאה מחסימה, מכדרור, ממה שאתם רוצים. אין דברים כאלה. אבל בסוף, לקראת סיום 36 הדקות האישיות שלו, גם המכונה הזאת התעייפה. ואיבדה כדורים. והחטיאה. ואפילו קלעה רק 1 מ-4 מהקו. אז כן, יש דברים שאפשר בערך להסביר. אבל את מה שבאמת קרה אתמול ברמת הקליעות (וההחטאות), לא באמת אפשר.
2. מונאקו – כל נצחון נוסף הופך את הבלתי אפשרי לבלתי אפשרי אבל פחות. ובחסות ההתמוטטות הכלכלית והמקצועית של מונאקו, היא נראית יותר ויותר כקבוצה העבירה מתוך העשיריה. ונראה מה יקרה לה היום מול בסקוניה. כי היריבה שהיא תפגוש אח"כ תהיה מכבי תל אביב, ב 26.2. וזה יהיה משחק על האופציה להיכנס פנימה. נצחון, ומכבי ממש שם, גם ברמת הראש בראש. הפסד, שיהיה הפסד כפול, וחוזרים שוב לתרחישים שנראים דמיוניים.
3. גביע – אבל מונאקו זה עוד הרבה זמן. וירושלים בגביע זה ממש עוד יומיים. לקבוצה של יונתן אלון יש מספר פצועים. לקבוצה של קטש אין את ליף (זוכרים אותו?) ואני לא יודע מה להגיד לכם לגבי ווקר הפנסיונר או לונדברג שאתמול נראה צולע. מכבי תל אביב כרגע היא אחת מהקבוצות הלוהטות של היבשת הישנה. וזה ממש, אבל ממש לא מבטיח לה גמר גביע בשבוע הבא.
זהו. עד כאן להפעם. שיהיה לנו טוב.
תגובות