מכבי תל אביב. מוכרת לי מפעם

חיכינו, ציפינו, תהינו. בסופו של משחק הבכורה של מכבי תל אביב מודל 2025/26 בליגה השניה בטיבה בעולם, קיבלנו העתק כמעט מושלם לסצנריו הקבוע מהעונה שלפני. הפרצופים השתנו בחלקם, האלמנטים גם – אבל המאפיינים נותרו בעינם. אם היא ממש רוצה, יכולה נציגתנו המשוריינת לטפוח לעצמה על השכם בזכות כמה דברים שעשתה לא רע מול אנאדולו אפס. אם היא מעדיפה שלא לעשות שקר בנפשה, היא תוותר על הטפיחה ותתמקד בדברים חשובים הרבה יותר.

האזינו להאוזמן מקריא את הטור

10:10

אתמול היה רע

מכבי תל אביב התייצבה למשחק שפותח את העסק כשהיא בכוננות ספיגה. גם כי יודעת שהיא לא מוכנה, שזה משפט מכובס לזה שהיא לא טובה, גם כי יודעת שהטורקים שממול אמורים להיות כן. הנחת העבודה היא שמה שהלך לא טוב מול היונתן אלונים של העולם לא אמור להשתפר בקלות מול הקוקושקובים. בפועל, אחד ההבדלים הגדולים בין שתי היריבות הוא שהראשונה הגיעה מוכנה ושורטת. אנאדולו התייצבה במוד/ בהילוך שמזכיר את הלך הרוח במשפחת האוזמן כשאומרים שצריכים לצאת החוצה מהמזגן. כלומר בואו נסיים את הארוע במינימום מאמץ וזיעה. דוקטרינה זאת, שהכרנו גם מהעונה שעברה ושהביאה לספליט בתוצאות, השתלבה בכך שגם אצלה תקופת ההכנה לעונה הזאת מצויה למעשה בעיצומה. גם ברמת גיבוש הסגל וגם בכל הקשור לענייני הכדורסל עצמו.

בשורה התחתונה, זה היה משחק לקחת. בצורה שבה התפתחו הדברים אמש, זאת הייתה הזדמנות לתת ביס ליריבה עדיפה, שכנראה תהפוך עדיפה עוד יותר ככל שתתקדם העונה הזאת. ולכן, גם מהבחינה הזאת ולא רק בשל עצם ההפסד למי שאמורה על פי התחזיות להיות קבוצת פלייאוף צפונה השנה, אתמול היה יום רע עבור מכבי תל אביב.

סגל אחד. שתי קבוצות

בהחלטה שאולי הגיעה מהבית, הלכו השנה המחליטים בצהוב, איפשהו בין קולדבלה לקטש, על לא מעט שחקנים שהגיעו הישר מהיבשת החדשה פלאס אחד ווקר שכבר ביקר אצלנו באירופה, אבל כבר אז היה ספקטי. וקטש? הוא ניסה למזער נזקים בפתיחה באמצעות החלטה אחת גורפת.

קח את זה, אהרלוס:

אהרל'ה ויסברג

זה לא מקרי שהחמישייה הפותחת הורכבה מארבעה שחקנים שהיו במכבי ת"א בעונה שעברה + אושיי בריסט אחד. עודד קטש ניסה להעביר מסר לחבר'ה החדשים, ובעיקר ללוני ווקר: אוקיי, הבנתי. אין לכם מושג איפה אתם. אז עד שתלמדו, אנחנו נמשיך לשחק את הכדורסל שלנו עם מי שיודע. ומי שלא ילמד, בעיקר ווקר, ישחק הכי פחות שרק אפשר.

תובנה מצוינת, אבל אני צריך איזה פאנץ' עם בוזוקי.

https://video.wixstatic.com/video/aba3db_c154e0eb2da046cb8578cde74d8a8103/1080p/mp4/file.mp4

בטור ההכנה מאתמול התיישב אסף רביץ וניתח את האמריקאים החדשים שהגיעו השנה. שמשנים כאן הרבה. שימו לב, אגב, לדירוג של בריסט. גם לטורקים יש את הבחור הפעור שלהם, הביג גאי קאי ג'ונס, ומכבי נעזרה בו ובחברו לעמדה מספר 5 כדי לצאת קדימה ולייצר לעצמה יתרונות.

זה לא ממש מקרי שאת המחצית הראשונה סיים ה 4-5 פאנץ' של קטש, כלומר סורקין את הורד, עם 19 נקודות, כשהקבוצה כולה מייצרת 14/22 ל-2. זה הגיע לא מעט בזכות היכולת של הגווארדיה הוותיקה, המכירה והמתורגלת יותר לשבת על חוסר ההכרות של ג'ונס וחוסר היכולת לזוז של פאפאיאניס. משם מרימים פיק נ' רולים לרוב פלאס איזה אלי הופ נחמד שעובד יפה בסושיאל. תוסיפו לזה את בריסט האגרסיבי, במיוחד במאצ'אפים ספציפיים, ותקבלו מתכון דרכו יכולה הקבוצה המאוקלמת לייצר לעצמה יתרון.

כאמור, תכנית ההפרדה של קטש הובילה לכך שאת הכניסה הראשונית שלהם אלי פרקט, ערכו ווקר ודאוטין ביחד. בתכלס, כחלק מחילוף מרובע. כשנלך אל הסטטיסטיקה היבשה, נראה כמה דברים שלא מסתדרים עם מבחן העין. דאוטין מסיים את המשחק עם מדד פלוס מינוס חיובי (3). ווקר, שכל שניה שלו על הפרקט הרגישה כמו נצח עבור האנשים בצהוב, עם 0 באותו המדד. זאת, למשל, להבדיל מסורקין (מינוס 14) או בלאט (מינוס 11). עזבו, עזבו את הסטטיסטיקה הפעם.

זה נכון, מכבי עשתה כמה דברים יפים ומוכרים כדי להקשות על היריבה. הלחץ הפסיבי (2-2-1) על כל המגרש. כאמור, ניצול מקסימלי של הקשיים שלה בעמדה 5. אפילו הנסיון בסוף ללכת להרכב סמולבול עם בריסט בעמדה מספר 4. את הכל כבר ראינו לפני.

העניין הוא שהקבוצה החדשה מתעקשת לעשות שטויות בכמויות. היי, הנה איבוד דאוטין אחרי הכנסת כדור מתחת לסל של מכבי (מה זה השטויות האלו?). ולא רק שם. היי, הנה סנטוס בחיקוי מרשים לעבירות התוקף אשר רשומות אצל הרשם לסימני מסחר על שם נמרוד לוי. היי, הנה לוני ווקר לחלוטין לא מבין מה לעזאזל רוצים ממנו האנשים האלה כאן. לא ברמת הדקות, לא ברמת הזריקות, לא ברמת הכדורסל.

בסדר, אז החדשים, גם החדשים, לא בעניינים. אבל זה לא באמת אמור לעצבן את אלו בצהוב שכן לוקחים ללב. אתם רוצים שאני אגיד לכם ממה אתם אמורים להתעצבן? אוקיי, אני אגיד לכם מה מעצבן.

אותו הדבר, נו

כאמור, כשהיא ביתרון 4 במחצית, יתכן שחשבה לעצמה מכבי תל אביב שהיא דווקא בעניינים. הנה, אפילו הגנתית הצליחה סוג של להחזיק את לארקין על 0 נקודה ואת הקבוצה שלו כולה על 4 אסיסטים מול 7 איבודים. שזה אחלה. כלומר, אחלה בעיקר אם לא סופרים את ההחטאות מסמרות השיער (תזכירו לי בהזדמנות לדבר איתכם על התסרוקת של בריסט, בסדר?) של שחקני הסוג של מארחת. גם של לייאפים. בעיקר של שלשות טובות.

מצד שני, את הסרט הזה אנחנו מכירים והיא מכירה כבר הרבה יותר מדי פעמים, מהעונה שעברה. זה אותו הדבר, נו. בסוף, הגנתית, מה שהיה הוא שיהיה. עם החדשים, עם הישנים, עם מי שאתם רק רוצים ולא רוצים. ונכון שקטש ניסה גישה אקטיבית יחסית בכל הנוגע להחלפת שחקנים שויתרו וטעו בצד שבו עדיף לשמור. בסוף, רוח המועדון הזה בעת הזאת בכל הנוגע לעניין הזה, זה משהו שאליו מתאקלמים חיש חש. וזה כולל גם את אותו בריסט, שהגיע בכלל על טיקט הגנתי. זה כולל כמובן את אלו שכבר שכללו את השיטה.

הנה, עמוק בתוך הרבע הרביעי, סנטוס שמחליף את סורקין אחרי טעות שמחליף חזרה את סנטוס אחרי טעות.

ואני אגיד לכם מה מעצבן. ביתרון 76-75, עובר קורדיניה את ג'ון די בכדרור למקום הלא נכון. אחלה דיברתולומיאו שבעולם, אבל זאת בעיה חוזרת. והשם אולי חדש, אבל זה שסנטוס עוזב את שמיטס כדי לעזור ומותיר אותו חופשי בפינה? זה הכי ישן שיש.

הקיצר, שלשה של הלטבי. הלך היתרון.

ועכשיו הרכות הקבועה עם אי ההבנה הקבועה בכל הנוגע לתקשורת. ביתרון אפס 78-76, היא מריצה תרגיל הקרוי פיקנרול ספרדי מהצד, שבו מעורבים לויד את שמיטס, עם חסימה גבית של לארקין. לויד תוקע את השומר שלו (ג'ון די) חזק בתוך החסימה של שמיטס. בריסט יוצא לדוג באזור הכללי של הכדור, ואף אחד לא מלווה את הלטבי, עוד פעם הלטבי, בדרך לדאנק ויתרון 4. לא מדברים, לא מתקשרים, לא מבינים, לא מספיק רוצים.

ועכשיו להתקפה. לתמיר בלאט היה משחק לא רע בכלל. וכדי להזכיר לנו איך הדברים עובדים באמת, אז בשלב הזה, דווקא בשלב הזה, ברור שבשלב הזה, מחליט הנסיך שעכשיו, רק עכשיו, דווקא עכשיו, הגיע הזמן המושלם למסירת יד אחת מה-זה-יפה ומתוחכמת. לאוסמאני. מתפרצת ודאנק צד שני. של שמיטס. עוד פעם שמיטס.

אבל אמרנו שקטש בא בגישה אקטיבית? בסדר נו, אז מוציאים את בלאט ומכניסים את דאוטין. עכשיו התקפה טורקית. לארקין בכדרור בואכה ריקודים מול הורד. שמחזיק מעמד מולו יפה. כשקורדיניה ולויד מחליפים ביניהם מקומות, דאוטין מפליג בדמיונות על הימים היפים בפילדלפיה. יא, איזה כיף היה שם כש – טריצה של לויד בתוך פרצוף שלו. לא יודע איזה טקס היה שם בפודגוריצה אשר במונטנגרו, אבל הוא תם. תם הטקס.

וכן, עבור האוהדים של הקבוצה מצהוב, אלו שרואים בעיניים משופשפות איך היריבה העירונית היא פאקינג מפלצת, בעוד שהם מתפלשים בבינוניות בהגדרה ומפסידים את אותו המשחק כשיטה, זה מעצבן. וזה אמור להיות מעצבן גם עבור הבוסים שלהם. ולא בטוח שהם באמת מתעצבנים.

3 הערות לסיום

1. השמיץ של הנעל. הריג'קט של הפולני – מתנצל על משחק המילים. פעם אחרונה שזה קורה. גם בנסיון הראשון ובטח בזה האחרון, הנוקאאוט של הטורקים הגיע כשויתרו על 5 קלאסי והלכו על שמיטס כגבוה השני, לצידו של אוסמאני. זה ברמה הטקטית. ברמת הכדורסל, תקופת הפריחה של ג'ורדן לויד, שהחלה כנראה במקביל למעמד הענקת הדרכון הפולני, המחישה את ההבדל בין הקווים האחוריים של שתי הקבוצות. אחת מוכשרת, מנוסה ויודעת איך לשחק. השניה פחות מוכשרת, הרבה פחות מנוסה ולפרקים נרחבים יכולה להיות נערת הפוסטר של איך לא משחקים. אגב, הירש הפנה שימת לבי לסטטיסטיקה פסיכית שמדגישה את היתרון של שחקנים שהולכים ריג'קט, כלומר הולכים נגד כיוון החסימה במצבי פיק נ' רול. הריג'קטים של ג'ורדן לויד? הצגה.

2. ליף – דיברנו על החילופים בעקבות מחדלים הגנתיים? הבן של ברד חטף שתי שלשות על הראש בתחילת הרבע הרביעי, ובזה תם חלקו. וזה החלק הבעייתי פחות. עזבו רגע את חוסר היכולת לקלוע ואפילו לזרוק מבחוץ. עזבו את הקשיים הטבעיים בהם נתקל שחקן שמגיע למקום לא מוכר ולכדורסל שמעולם לא הכיר. ברמה הגופנית, ליף הנוכחי מעורר געגוע לפיזיות של ז'ק. שזה לא טוב. אנחנו מדברים כאן על שחקן עם פוטנציאל, רזומה (?) ומשכורת שאמורה להפוך אותו לאחד הדומיננטיים ביותר בצהוב. כרגע הוא בעיקר מזיק.

3. הקליעה – הזכרנו מקודם את הקליעה של הטורקים. אמרנו את זה פעם ונמשיך להציק. לקבוצה הזאת של קטש אין מה לחפש אם לא תמצא עצמה ממותגת כקבוצת קליעה איכותית. הפוטנציאל כנראה קיים, לפחות לפי מה שראינו בחלק הראשון של משחקי ההכנה. עם 7/27 ל-3 ועם הגנה שהיא בילט-אין בלתי, העונה הזאת עלולה להרגיש ארוכה במיוחד.

חתימה טובה. שנעשה חשבון נפש. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.