דירוג שחקני ה-NBA שעברו הקיץ ליורוליג

בזכות הצטרפותי ל-הדיסקו (ההוא עם ה-ה') התוודעתי לכך שיש אנשים שמשחקים כדורסל גם במקום שנקרא אירופה, ושחלק מהשחקנים שנעלמים מה-NBA לא נבלעים בחור שחור כפי שהנחתי אלא עוברים לשחק בליגה קסומה שנקראת היורוליג. בשנים האחרונות יש ליורוליג הזאת אפילו כסף, והיא מושכת אליה יותר ויותר שחקני NBA לגיטימיים. כמובן, לא מדובר באולסטארים (פרט לדווין בוקר. מרשימה מאוד המחויבות של דווין בוקר לשתי הליגות) וגם לא בשחקני חמישייה, אבל יותר ויותר שחקנים שכנראה היו מוצאים תפקיד ברוטציה הרחבה של קבוצת NBA מעדיפים לנסות את מזלם ביבשת הישנה.

חלקכם בוודאי מתפלא על המסגור הזה. הרי לאורך השנים לא מעט שמות מוכרים עשו את המעבר הזה לאירופה, חלקם מצאו את עצמם גם בישראל. אבל בדרך כלל מדובר היה בשחקנים בשלהי הקריירה, בעיקר גארדים נמוכים, שההגעה שלהם התבררה כחצי גימיק, מעטים הותירו חותם משמעותי. כיום הכמות גדולה יותר וגם הגיוון בגילאים, בעמדות וביכולות. זה עדיין נחשב לסיכון, אין כמעט דרך לדעת איך ייראה השחקן התשיעי ברוטציה של שארלוט בשנה שעברה כשחקן מוביל בברצלונה, הקבוצות הבכירות עדיין מעדיפות להביא שחקני יורוליג מוכחים. אבל הפיתוי הוא עצום, פיתוי להשיג שחקן שיהיה גדול על אירופה, להביא גיים צ'יינג'ר, למצוא את הקנדריק נאן הבא. זו הפנטזיה:

בכתבה הזאת אדרג את עשרת השחקנים המעניינים ביותר שעברו הקיץ מה-NBA ליורוליג. אין השנה שם גדול מדי שמסיח יותר מדי את הדעת כמו קמבה ווקר או פטריק בברלי, מה שכן יש זו חבורה מעניינת ומגוונת של שחקנים שקצת מפתיע שוויתרו, בשלב בו הם נמצאים בקריירה, על הנסיון להשתלב באופן משמעותי יותר ב-NBA. שחקנים שבהחלט מסוגלים להפוך לבכירים בליגה השנייה בעולם, גם אם ברור שלא כולם יהיו כאלה.

לפני שפונים לדירוג שכולם מחכים לו כבר חצי דקה, אתייחס בזריזות לשני שחקנים שלא נכנסו לדירוג אך מעניינים את העם הנודד בסופיה ובבלגרד. על הנייר, ואסילייה מיציץ' הוא שחקן מסקרן במיוחד שחזר מה-NBA, אבל לא צריך אותי כדי לספר מה הופך אותו לאחת הדמויות המרתקות ביורוליג השנה. לא לכבודו נוצר הפורמט הזה.

מי שכמעט נכנס לדירוג הוא ג'ף דאוטין ג'וניור. הרכז החדש של מכבי ת"א פרץ בחודש האחרון של העונה שעברה. זה אמנם קרה בקבוצת הטנקינג של פילדלפיה, אבל בדרך כלל פריצה כזאת בסוף השנה מסדרת לשחקן הזדמנות בעונה שאחריה. דאוטין העדיף לנצל את המומנטום כדי להגיע לאירופה במעמד בכיר יחסית, ישירות לקבוצת יורוליג, החלטה שמעידה על היוקרה ההולכת וגוברת של היורוליג בארה"ב. דאוטין הוא תעלומה, לא הגארד הזריז והאקספלוסיבי שבדרך כלל מצליח ביורוליג. הוא גדול יותר, עם ידיים לא נגמרות, מתבסס בעיקר על ליטוש וקליעה. על פניו הוא נראה מתאים יותר לתפקיד משני ב-NBA מאשר לתפקיד בכיר ביורוליג, אבל אם הוא יקלוט את העסק מהר מספיק יש לו פוטנציאל להפוך לשחקן דומיננטי בדרכו.

ג'ף דאוטין במכבי מכבי ת"א. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

טוב, היו מספיק הקדמות, נעבור לדירוג:

10. למאר סטיבנס (פריז)

השם הראשון ברשימה הוא גם המשעמם ביותר. סטיבנס הוא שחקן שלא הטביע את חותמו מעבר לים, אבל כן הספיק לצבור 220 משחקים עם 15 דקות בממוצע ב-NBA, שזה מכובד. זה קרה כמעט רק בזכות ההגנה האישית שלו. סטיבנס הוא שחקן כנף די גבוה ואתלטי, שהתפקיד שלו בליגה הטובה בעולם היה לעלות מהספסל ולהכניס אנרגיות, הגנה על אחד מכוכבי היריבה ואנרגיות. הוא קלע חוץ חלש מאוד, וכמו רבים בכתבה הזאת, ניתן לטעון שעם קליעה סבירה מבחוץ הוא כנראה היה מוצא לעצמו תפקיד קבוע ב-NBA. מה שהוא כן יודע לעשות התקפית זה לסיים בצבע: בחיתוכים, בריבאונד התקפה, בחדירות, יש לו אפילו spin move שעוזר לו להשיג נקודות מהאיזורים הרחוקים יותר בצבע.

ביורוליג לנוכחות הפיזית שלו יכולה להיות משמעות גדולה יותר, אין הרבה אתלטים ברמה שלו באירופה. תחשבו אנטוניוס קליבלנד עם עוד 5-6 ס"מ שמאפשרים לו לשמור על כל שחקן חוץ ביורוליג ולסיים יותר בקלות ליד הטבעת. הוא נראה מתאים ברוחו לפרוייקט של פריז, מתאים לקבוצה שמתבססת על אנרגיה וריצה. יש כאן סיכוי סביר להשתלבות טובה.

9. ולאטקו צ'נצ'אר (מילאנו)

האירופאי היחיד ברשימה היה בדנבר בשש השנים האחרונות. לא כתבתי שיחק בדנבר כי זה כמעט לא קרה, הוא נותר בתור ההבטחה שמעולם לא התממשה. הבטחה לפורוורד יעיל שישדרג את הספסל הדליל של הנאגטס, שיביא את מעט הערך המוסף שניקולה יוקיץ' היה זקוק לו. כל עונה היו כמה הבלחות שגרמו לאוהדים להאמין שהנה בשנה הבאה זה קורה, עוד רגע הסלובני המוכשר הופך לשחקן רוטציה לגיטימי. זה אף פעם לא קרה. סיבה מרכזית לכך הייתה שתי פציעות שצ'נצ'אר עבר באותה הברך בשלוש השנים האחרונות.

אם הוא יהיה בריא, צ'נצ'אר יוכל להביא לאטורה מסינה חבילה די שלמה: פורוורד עם קליעה מבחוץ, סיומת טובה בצבע, הגנה והבנת משחק, שלעומת רוב השחקנים שמגיעים מה-NBA יש לו היכרות עם הכדורסל האירופי. זה לא מקרה שהוא נשאר כל השנים האלה בדנבר, קיבל עוד ועוד הזדמנויות, יש בו משהו. אולי הוא סוף סוף מצא את המקום בו המשהו הזה יוכל לבוא לידי ביטוי. בכל מקרה, אחרי שהתהדר בתואר השחקן שיכול לספר איך זה לשחק גם לצד יוקיץ' וגם לצד דונצ'יץ', השנה הוא יוכל לשחק גם לצד דווין בוקר (זהו, בדיחת דווין בוקר אחרונה לכתבה הזאת, מבטיח).

8. צ'ומה אוקיקי (ריאל מדריד)

היה שלב בו נדמה היה ששומי (הכינוי יתפוס בסופו של דבר) הולך לפרוץ כשחקן NBA משמעותי מאוד. הוא היה בסיטואציה נהדרת, בכוח העולה מאורלנדו, התאים כמו כפפה לזהות ההגנתית שלה ועשה לעצמו שם ברמה הארצית. הוא אפילו נכנס לרשימת חמשת השחקנים המסקרנים לקראת עונת 21/22 של הפרשן הבכיר זאק לואו, לצד דריוס גארלנד, או ג'י אנונובי, רוברט וויליאמס ושם נוסף שעוד יופיע בכתבה הזאת. לואו הזכיר אותו באותה נשימה עם פרנץ ווגנר, כשחקן כנף שעושה קצת מהכל בהתקפה ויכול לבצע חילופים על חמש עמדות בהגנה, מהמשפטים שגורמים לאנשי NBA לרייר. מה קרה? שום דבר, וזאת הבעיה. אוקיקי עבר כמה פציעות, לא פיתח קליעה סבירה ולא השתפר גם בתחומים אחרים. לפעמים קל יותר כשיש תפקיד מוגדר, לפעמים דווקא השחקנים שיכולים להיות הכל נשארים בלי כלום.

בגיל 27, אוקיקי לוקח את הפוטנציאל הלא ממומש שלו לריאל מדריד, הימור מעניין מצד מועדון בסדר גודל כזה. יכול להיות שמה שעזר לספרדים לקחת את ההימור אלו המספרים שלו בעונה החולפת בג'י ליג. בדרך כלל כדאי לקחת נתונים מהג'י ליג בעירבון מאוד מוגבל, אבל במקרה של אוקיקי יש משמעות לעונה שלמה בה קלע 3.2 שלשות למשחק ב-36 אחוזים וסיפק יחס אסיסטים/איבודים מצוין. שחקן מסקרן מאוד שיגלה מהר מאוד שביורוליג לא מכירים את המילה סבלנות.

7. אושיי בריסט (מכבי תל אביב)

לפורוורד של הצהובים יש בחגורה כמה עונות כשחקן NBA לגיטימי באינדיאנה. הוא פרץ בסוף עונת 20/21 והמשיך את המומנטום כדי להפוך לשחקן רוטציה משמעותי בעונה שאחריה ושחקן רוטציה שולי יותר כעבור שנתיים. הפספוס הגדול שלו מגיע דווקא בעונה ממנה הוא יצא עם טבעת אליפות. בוסטון יצרה סגל של שישה-שבעה שחקנים בכירים ומילאה את הספסל בשורה של שחקנים עם פוטנציאל מעניין והזדמנות אמיתית להשתלב בקבוצה גדולה. רבים הימרו על בריסט בתור זה שיצליח להשתלב. זה לא קרה. הקליעה מבחוץ הלכה והתפוגגה ובלעדיה אין לשחקני חוץ מה לחפש בשיטה של ג'ו מאזולה. מכאן הדרך לאירופה כבר הייתה טבעית יותר.

לפני כל דבר אחר, בריסט הוא איש חזק. בעונות הטובות שלו הנוכחות הפיזית שלו בלטה גם בסטנדרטים של ה-NBA, ובאירופה הכוח והנוכחות בריבאונד התקפה כסמול פורוורד יכולים להפוך אותו לשחקן דומיננטי מאוד. הבעיה היא שקשה לדעת מה הוא ייתן מעבר לזה, כי עברו כמה שנים מאז שהוא נראה כמו פורוורד שלם ואיכותי, שנים בהן הקליעה מבחוץ הלכה והתדרדרה. הצד המעודד הוא שהוא כן הראה בעבר יכולת להתנפל על הזדמנות.

אושיי בריסט במדי מכבי ת"א. צילום: עודד קרני, באדיבות ליגת ווינר סל

6. דבונטה גרהאם (הכוכב האדום)

נעבור מזה שחתם במכבי ת"א לזה שהוזכר כל הקיץ כמועמד ולא הגיע בסופו של דבר. גרהאם לא שיחק בעונה שעברה ב-NBA אלא רק בג'י ליג, בדקתי אם זה חוקי להכניס אותו לרשימה ונזכרתי שאני קובע את החוקים אז הנה הוא פה. מכל השחקנים ברשימה הזאת, לגרהאם יש את העונה המרשימה ביותר מבחינה סטטיסטית, עונה של 18.2 נקודות ו-7.5 אסיסטים בשארלוט החלשה של 19/20. אחוזי השדה היו מזעזעים (37.7) והוא לא שחזר את הדומיננטיות הזאת, אבל נותר מומחה שלשות עם ערך בליגה לעוד כמה שנים.

גרהאם הוא גארד נמוך (1.85 מ') שנחשב נטל בהגנה, אבל עשוי להיות מסוג השחקנים שהחיים באירופה יהיו קלים יותר עבורו. הוא מומחה אמיתי לעלייה לשלשה מכדרור, קשה מאוד למנוע ממנו לעלות לזריקה כי הוא לא צריך כמעט הכנה, עולה לזריקה בפתאומיות. מסוג השחקנים שביום נתון יכולים לפרק כל קבוצה באירופה. השאלה היא כמה ימים נתונים כאלה יהיו ואיך זה ייראה בימים שהזריקה לא נכנסת.

5. ברנדון בוסטון (פנרבחצ'ה)

החתמה מפתיעה מאוד של הטורקים, של שחקן שלא חשבתי שמיצה את הנסיון להשתלב ב-NBA בגיל 23. בוסטון העביר את שלוש השנים הראשונות שלו בליגה בקליפרס, קבוצה עמוקה שחושבת בגדול, ולמרות זאת הראה מספיק הבלחות של פוטנציאל כדי לעורר תשומת לב. בשנה שעברה הוא ניצל מכת פציעות בניו אורלינס כדי לספק כמה הצגות קליעה יפות. יש לו נתונים גופניים של שחקן NBA (גובה 2.01 מ', מוטת גפיים של 2.12 מ') והוא מייצר נקודות ברמה של שחקן NBA.

אז למה הוא לא ב-NBA? סיבה מרכזית היא שפחות ופחות אוהבים שם גאנרים חד ממדיים, ובוסטון הוא גאנר בכל רמ"ח איבריו. אפשר לקרוא לו לוני ווקר לעניים, כי לווקר בכל זאת יש קבלות הרבה יותר רציניות מעבר לים. אבל הוא צעיר יותר וגבוה יותר, ועם הידיים הלא נגמרות שלו מסוגל לעלות לקליעה כמעט מעל לכל שומר שהוא יפגוש באירופה. הוא עוד פוטנציאל להיות בלתי עציר בעליל בימים מסוימים.

https://www.youtube.com/watch?v=-l0BG9SDol8

4. רישון הולמס (פנאתינייקוס)

מעבר חד, מבוסטון לרישון. וסוף סוף סנטר, העמדה הכי קשה להשגה הקיץ. נדיר שמגיע לאירופה סנטר בקליבר שהולמס היה בו רק לפני כמה שנים, אז היה סנטר פותח איכותי בסקרמנטו. מדובר ברים ראנר קלאסי, כזה שחי ונושם פיק נ' רול בצד אחד ומגן על הטבעת בצד השני, רק קצת יותר מלוטש מהרגיל. בעונת השיא שלו, 20/21, הוא היה כל כך יעיל שבעונה שאחריה הוא נבחר בסיבוב 3-4 בליגות הפנטזי NBA, נתון שאף אחד אחר ברשימה הזאת, או ביורוליג באופן כללי, לא התקרב אליו. הוא לא היה פוטנציאל, הוא כבר התממש.

אבל מאז אותה עונה הוא נמצא בצניחה חופשית. נראה כאילו האתלטיות זנחה אותו, הנוכחות הפיזית שלו הרבה פחות מרשימה. מה שהוביל אותו ליוון, ואותנו למבחן מאוד מעניין לרמה של הסנטרים באירופה. האם הגרסה העכשווית של הולמס עדיין תהיה ברמה מעל רוב הסנטרים ביורוליג, סנטרים שרובם עושים דברים דומים רק פחות גבוהים או אתלטיים או מלוטשים? זאת אפשרות שלא הייתי פוסל.

3. טריי ליילס (ריאל מדריד)

המעבר הכי פחות מובן מבחינתי. ליילס הוא שחקן NBA לגיטימי בן 29 עם 650 משחקים בליגה הטובה בעולם, שחקן שעושה בערך אותו הדבר מהרגע שהגיע לליגה עד היום. לא שחקן מוביל, לא עם מספרים בולטים, בדרך כלל עולה מהספסל, אבל שחקן רוטציה לכל דבר שכנראה היה יכול להמשיך לעשות את מה שהוא עושה ב-NBA עוד 5-6 שנים בכיף. מדובר בפאוור פורוורד עם קליעה לא רעה מבחוץ, הגנה די טובה ומן יעילות כזאת שאין תיאורים שיכולים להסביר עד הסוף. זה פשוט בסדר שהוא על הפרקט, לא מפריע וכן עוזר בכל מיני דברים קטנים וחשובים.

ניתן להבין מהפסקה הקודמת שאין לליילס איכויות של שחקן מוביל. הוא לא מגיע למדריד כדי להפוך לכוכב שכל התקפה עוברת דרכו. אבל האיכויות הרוחביות שלו יוכלו להפוך אותו לשחקן חשוב מאוד ביורוליג ובספרד, וניתן להניח שהוא יהיה מעורב יותר במשחק ההתקפה פשוט כי הוא יעיל מכדי שזה לא יקרה. סטרץ' 4 אמיתי עם שחרור מהיר, ופוטנציאל לסטרץ' 5 בהרכבים נמוכים, זה משהו שיש קבוצות באירופה שלא יודעות איך לאכול. אז ליילס ויתר על התפקיד הקבוע שלו ב-NBA, שסביר להניח שהיה מוצא קבוצה שתיתן לו לעשות, כדי להתמודד על תארים כשחקן בכיר יותר באירופה. אוקיי, אפשר להבין.

2. שייק מילטון (פרטיזן בלגרד)

אחרי שנתיים מאכזבות מחוץ לעשירייה, הפרטיזנים יתרעננו עם השייק החדש שלהם. מילטון עשה לעצמו שם ב-NBA כמחליף ראוי לעמדות הגארד, בעיקר כרכז אבל עם יכולת לשחק גם רחוק מהכדור. בשיאו, שכמו יותר מדי שחקנים כאן הגיע בעונת 20/21, הוא היה מחליף משמעותי בפילדלפיה, אז אחת הקבוצות החזקות בליגה, הוא אפילו קיבל קולות לתואר השחקן השישי של העונה. היו לו עוד שנתיים טובות בפילדלפיה, ואז בשנתיים האחרונות הוא נדד בין חמש קבוצות ולא מצא את עצמו באף אחת מהן. אולי בגלל שבזמן שהוא יודע לעשות הרבה דברים די טוב, הוא לא ממש טוב בשום דבר ברמת NBA.

המאפיין הזה הופך את מילטון לשחקן שיש לו סיכוי להצליח כשהוא מקבל את המפתחות לקבוצה של זליקו אוברדוביץ' בביקור הראשון שלו באירופה. כי הוא לא שחקן שמתבסס על מהלכים מסוימים, שחקן שצריך לבנות שיטה עבורו, אלא כזה שיודע להתאים את עצמו לסיטואציה. הסגנון שלו הוא של read and react, הוא רואה מה ההגנה נותנת ויודע לקלוע מספיק טוב מכל טווח ולמסור מספיק טוב את המסירות הפשוטות כדי לנצל את הפתח שנוצר, יהיה אשר יהיה. באירופה הוא יהיה מוביל כדור גבוה יחסית (1.96 מ') וזה יתרון שלא היה לו ב-NBA. יש לי תחושה שיאהבו אותו ביבשת הישנה.

1. טיילן הורטון-טאקר (פנרבחצ'ה)

זוכרים את הכתבה ההיא של זאק לואו על השחקנים המסקרנים ב-NBA לקראת עונת 21/22? אז פרט לצ'ומה אוקיקי, נכלל בה גם הורטון-טאקר. היה איזה רגע בתקופה ההיא שדיברו עליו כמי שאמור להתפתח לצלע השלישית בלייקרס לצד לברון ג'יימס ואנתוני דיוויס. ספוילר: זה לא קרה. הורטון-טאקר ניסה את מזלו גם ביוטה ושיקגו, אבל בשום מקום הפוטנציאל הייחודי הזה לא הצליח להתגבש לשחקן שלם. כך, הוא מוצא את עצמו באירופה לאחר כמה וכמה נסיונות ב-NBA, כשלא ברור איך הוא רק בן 24 עדיין.

ואירופה לא מכירה משהו שדומה לו. הורטון-טאקר הוא כדור באולינג אנושי, שחקן מאסיבי שיהיה קשה מאוד לעצור בדרך לטבעת, שלצד הפיזיות והמהירות יש לו גם לא מעט טריקים בשרוול. הוא מוסר מספיק טוב כדי להיות מוביל כדור מרכזי אך בנוי מספיק טוב כדי לתפקד כפורוורד בהגנה במידת הצורך. הקליעה מבחוץ הייתה עקב האכילס שלא אפשרה לו להתקדם ב-NBA, אך בשנתיים האחרונות יש שיפור גם בכך. ומה שאולי הכי חשוב: הוא עושה רושם של מישהו שרק מחכה להזדמנות להיות הכוכב הגדול של קבוצה עם אולמות מפוצצים, שזה הייעוד שלו. האם הוא אכן מצא את הייעוד? בקרוב נגלה. אם תגידו לי שמישהו מהרשימה הזאת יהיה ה-MVP של היורוליג בעונה הקרובה, הז'יטונים שלי יהיו על טיילן הורטון-טאקר.

קבלות ראשונות כבר יש לו: