מה עדיין מעניין בעונת ה-NBA?

בשבוע שעבר כתבתי על החזרה של ג'ייסון טייטום שמכניסה עניין לחודש האחרון של העונה הרגילה. התקופה הזו זקוקה לעניין, כי ככל שהעונה מתקרבת לסיומה פחות ופחות קבוצות מתעניינות בה. מעבר לקבוצות הטנקינג, גם חלק מקרבות המיקום בפלייאוף לא מאוד מעניינים את הנאבקות. בשנים האחרונות נראה שביתיות הופכת לפחות ופחות חשובה, אפילו במשחקי 7, וקבוצות רבות מעדיפות לתת לשחקנים הבכירים לצבור כוחות לפוסט סיזן. 

השנה רוב הקבוצות בעשירייה הראשונה בשני הקונפרנסים כן נמצאות במאבקי מיקום בעלי משמעות מבחינתן. צריך להודות לשיטת הפליי-אין שאחראית על המאבקים האלה, זו חלק מהמטרה שלה והיא עובדת. קבוצות מאוד לא רוצות ליפול מחוץ לשישייה הראשונה, להצטרך לשחק משחקים מכריעים נוספים לפני הפלייאוף ולהסתכן בהחמצת הפלייאוף. ובזמן שאין השנה מאבקים על כניסה לעשירייה הראשונה באף קונפרנס, מאבקי המיקום בתוך הפליי-אין, במיוחד המאבק על המקום השמיני, הם בעלי חשיבות.

בכתבה הזאת אחלק את מאבקי המיקום החשובים לשלושה מקבצים שביחד מכילים 16 קבוצות. לא אכנס כמעט בכלל ללו"ז שנשאר לקבוצות ולשוברי שוויון כי יש יותר מדי כאלה, המטרה היא לסמן את המקבצים ואת הסיפורים שיש בכל אחד מהם. אבל לפני קרבות המיקום, אתייחס לנקודה נוספת שכדאי לעקוב אחריה בחודש שנותר לעונה, כי היא יכולה להיות מכריעה במאבק האליפות.

---

הבריאות של אוקלהומה סיטי

המאבק על המקום הראשון בעונה הרגילה בין OKC, דטרויט וסן אנטוניו הוא לא מהמאבקים שאתעניין בהם. יש בכך יוקרה, אבל כל השלוש כבר עשו את שלהן בעונה הרגילה, כבר הרשימו מספיק, המבחן הבא כבר יגיע בפלייאוף. גם יתרון הביתיות בין השלוש לא נראה מאוד משמעותי. דטרויט וסן אנטוניו הן שתי קבוצות צעירות שלא היו אמורות להיות כל כך טובות כל כך מהר, ושתיהן יגיעו לפלייאוף מאוד חסרות נסיון. כמעט תמיד צריך לעבור שיעור או שניים לפני שלומדים איך לנצח ארבע סדרות, לכן אני מתקשה לראות בהן פייבוריטיות, בטח לא ברורות, להגיע רחוק כבר השנה.

הנקודה שכן חשוב לשים לב אליה קשורה לזו מביניהן שכן נחשבת לפייבוריטית. כזכור, או לא, התחלנו את העונה הזאת עם התהייה האם OKC תהיה מסוגלת לשבור רצף של שבע אלופות בשבע שנים ולזכות בריפיט. הכתבה השנייה שלי ב-הדיסקו עסקה בשאלה הזאת. סימנתי אז את סוגיית הבריאות כסיבה מרכזית לקושי לזכות בריפיט בימינו, המעמסה הפיזית של שתי ריצות פלייאוף ארוכות בעידן הנוכחי מתבררת כגדולה מדי עבור הגוף האנושי. גם אוקלהומה סיטי לא חסינה. העונה שלה רוויה בפציעות גדולות וקטנות, כמה שחקנים חשובים מיעטו מאוד לשחק ולא לגמרי נכנסו לקצב השנה. היא טובה ועמוקה מספיק כדי להתגבר על זה ולהמשיך להחזיק במאזן הטוב בליגה, אבל עבור הפלייאוף צריך את השחקנים הבכירים.

הפצוע המרכזי, השחקן שהבריאות שלו היא אולי שאלת המפתח בכל הקשור למאבק האליפות השנה, הוא ג'יילן וויליאמס, זה המכונה ג'יי-דאב. הוא עבר בקיץ ניתוח בשורש כף היד שההתאוששות ממנו הייתה ארוכה מהצפוי, ובמהלך העונה היה מהסובלים העיקריים ממכת ההמסטרינג. הוא שיחק רק 26 מתוך 67 משחקים, עדיין לא ברור מתי הוא יחזור והוא לא נראה כמו עצמו כשהוא שיחק, עם מספרים נמוכים מהעונה שעברה בשלב בו הוא אמור לעשות צעדים קדימה. אם בשבועות שנשארו לעונה הרגילה לא נראה את ג'יי-דאב חוזר ומתחיל להיכנס לקצב, נדע שיש פה בעיה מאוד רצינית. הסגל באמת עמוק מאוד וכולל גם שחקנים יוצרים ברמה שלא הייתה בעונה שעברה: אג'יי מיטשל שביצע קפיצת מדרגה וג'ארד מקיין שיצוץ גם בהמשך הכתבה, אבל בסדרות פלייאוף קשות האלופה תצטרך את מספר 2 שלה ביכולת שקרובה לשיא. אחרת סיכויי הריפיט יצנחו משמעותית.

https://www.youtube.com/shorts/5PJ1-3uohcU

הרגע הכי חשוב בעונה הרגילה? פציעת ההמסטרינג של ג'יי-דאב מלפני חודשיים, הוא שיחק מאז רק שני משחקים

שחקן נוסף שמסתובב יותר מדי על אזרחי הוא איזיאה הרטנשטיין. שחקן הפנים היה מהחשובים בפתיחת העונה המדהימה של אוקלהומה סיטי, אבל אחרי כ-20 משחקים הוא החל לסבול משורה של פציעות ושיחק רק ב-17 מ-48 המשחקים האחרונים. גם הכשירות הנוכחית שלו לא ברורה (OKC זו לא קבוצה שמנדבת יותר מדי פרטים) וגם במקרה שלו כדאי לעקוב בשבועות הקרובים כדי להבין אם יש בעיה יותר רצינית מהנדמה כרגע. כל השאר בריאים כרגע, אבל יותר מדי שחקנים בסגל של מארק דייגנולט החמיצו כמות נכבדת של משחקים וכדאי שיהיו מסוגלים לשחק ברצף בישורת האחרונה לפני הדבר האמיתי. 

---

מאבקי מיקום 3-7 במערב

מקום	קבוצה	מאזן
3	לוס אנג'לס לייקרס	25:42
4	יוסטון רוקטס	25:41
5	מינסוטה טימברוולבס	26:41
6	דנבר נאגטס	27:41
7	פיניקס סאנס	28:39

לרגע נדמה היה שפיניקס מאבדת גובה ויוצאת מהמירוץ לטופ 6, מה שהיה הופך את מאבקי המיקום 3-6 להרבה פחות מעניינים. אבל ארבעה נצחונות רצופים החזירו את פיניקס העקשנית לעניינים, וכרגע היא נמצאת במרחק משחק וחצי מהמקום השישי ושלושה משחקים מהשלישי. אציין ששלושת המשחקים הבאים של פיניקס הם משחקי חוץ בבוסטון, מינסוטה וסן אנטוניו, אז אולי עוד שבוע זה ייראה פחות כמו מאבק, אבל סביר שהיא תישאר מספיק קרוב כדי להוות מטרד. הנוכחות של הסאנס מכריחה את ארבע הקבוצות שבמקומות 3-6 להישאר דרוכות, כי עם שבוע רע הן יכולות למצוא את עצמן בפליי-אין, וכפי שנראה בהמשך יכול להיות שם מסובך. ארבע הקבוצות הן דנבר, יוסטון, הלייקרס ומינסוטה. ארבעתן הגיעו לעונה הזאת עם שאיפות גבוהות מאוד, שאיפות שעדיין קיימות, אך ארבעתן מעוררות סימני שאלה שהתגברו בשבועות האחרונים.

דנבר הייתה ומבחינתי עודנה המועמדת מספר 2 לאליפות השנה אחרי OKC, למרות שהיא נקלעה למשבר שהלך והעצים. לפני שבוע הנאגטס היו זוכים לסעיף משלהם בכתבה הזאת, אבל מאז הגיעו נצחונות יפים על יוסטון וסן אנטוניו, וגם ההפסדים הצמודים ל-OKC וללייקרס היו ברמת משחקי פלייאוף, וניתן להכריז על רגיעה במד הלחץ. ועדיין, יוקיץ' חזר מהפציעה פחות חד, ההגנה שוב קרסה ודנבר הפסידה 13 מ-23 משחקים לפני הנצחונות האחרונים. לא בטוח שצריך להתרגש, הפעם הקודמת שיוקיץ' הוריד הילוך בשליש האחרון של העונה, ואיבד בכך את תואר ה-MVP לג'ואל אמביד, הייתה בעונה האליפות ב-2023.

אבל הפעם זה קורה עם סכנה לאבד את המקום בין שש הגדולות. דנבר מגיעה לישורת האחרונה כשהיא יחסית בריאה, וזה חשוב במיוחד בהקשר של ארון גורדון, שעם הקליעה המשופרת הפך לרול פלייר המושלם. השאלה אם הברכיים של גורדון יכולות להחזיק ארבע סדרות פלייאוף היא עוד שאלת מפתח בעונה הזאת.

הברכיים של ארון גורדון יחזיקו? (תמונת AI)

מינסוטה הגיעה לגמר המערב בשנתיים האחרונות, הכוכב שלה אנתוני אדוארדס משתפר כל שנה ויש לה סגל של שבעה וחצי שחקנים איכותיים שנראה מושלם לפלייאוף. זאת קבוצה שאנחנו אמורים לקחת מאוד ברצינות, אבל היא מתעקשת לא לתת לנו. כל פעם שנראה שדברים כבר מתחילים להתחבר מגיעה נפילה, זו קבוצה שלא מסוגלת לייצר רצף חיובי אמיתי. בשבוע שעבר היו לה שלוש תבוסות רצופות שהדליקו את כל נורות האזהרה האפשריות. אז בזמן שזו קבוצה שיכולה לנצח כל יריבה בסדרה נתונה, עדיין קשה לדמיין אותה עושה את זה ארבע פעמים רצוף. החודש הקרוב, עם לוח משחקים לא פשוט, יכול להיות הזדמנות לשנות את התפיסה לגביה, ובאותה מידה הוא יכול לשלוח אותה לפליי-אין.

אל יוסטון והלייקרס אני מתייחס ביחד כשני מועדונים שקיבלו החלטה אסטרטגית לא ללכת אול אין על העונה הזאת, למרות הנוכחות של כוכב היסטורי מבוגר שמאוד היה רוצה עוד הזדמנות להיאבק על התואר. רוב פלינקה לא השתמש בנכסים שיש לו כדי להנחית שחקן משמעותי במהלך העונה, והלייקרס יגיעו לפלייאוף כקבוצה נטולת איכות ועומק מסביב לשלושת הגדולים. יוסטון לא השתמשה בכלים הרבים שלה כדי לחפות על החסרון של פרד ואנווליט וסטיבן אדאמס, שבלעדיו הולך לאיבוד חלק מהותי מהזהות של הרוקטס כמכונת ריבאונד התקפה. לשתיהן יש מספיק כשרון כדי לא להתעלם מהן, במיוחד ללייקרס, אבל גם אותן קשה לדמיין מנצחות כמה סדרות ברצף.

צניחה לפליי-אין תהיה רעה מאוד עבור כל אחת מהארבע האלה, אולי אפילו ברמה של הוצאת הרוח מהמפרשים. הן לא יכולות להרשות לעצמן להוריד הילוך, ובהנחה שפיניקס תדאג להישאר קרובה ותחכה לנפילה של אחת מהארבע זה כנראה יהיה המצב עד סוף העונה הרגילה.

---

מאבקי מיקום 5-10 במזרח

מקום	קבוצה	מאזן
5	אורלנדו מג'יק	28:38
6	טורונטו ראפטורס	29:37
7	מיאמי היט	30:38
8	אטלנטה הוקס	31:36
9	פילדלפיה 76'	31:36
10	שארלוט הורנטס	34:34

גם במזרח מאוד צמוד באיזורים בהם נאבקים על מקום בין שש הראשונות. באופן מפתיע, באיזור הזה ניתן למצוא ארבע מהקבוצות הלוהטות של הליגה כרגע (גם בעזרת לוח משחקים נוח). שארלוט זה הסיפור הגדול של החודשיים האחרונים ואם תמשיך בקצב הנצחונות מאז היא לא תישאר במקום העשירי. לצידה, הרבה יותר בשקט, גם אורלנדו, מיאמי ואטלנטה נמצאות בתקופה נהדרת. לא ארחיב היום על החבורה הזאת, אציין שהמעניינת מביניהן היא אורלנדו, קבוצה שאם יום אחד תהיה בריאה יש לה פוטנציאל להקשות מאוד על מי מארבע הגדולות במזרח שתקבל אותה. החבורה הזאת מסבכת את טורונטו שקצת נעצרה לאחרונה, ובמיוחד את פילדלפיה שהולכת ומתפרקת.

מצבו של טייריס מקסי לא ברור (תמונת AI)

לא כל כך מזמן פילדלפיה הייתה מסיפורי ההצלחה של העונה. טייריס מקסי שיחק ברמה של מועמד ל-MVP, ג'ואל אמביד התחיל להזכיר את עצמו ופול ג'ורג' מצא את התפקיד שלו. הסיקסרס התמקמו חזק בטופ 6 כקבוצה שלא כדאי לפגוש בסיבוב הראשון. אבל אז אבני הדומינו החלו ליפול אחת אחרי השנייה. ג'ורג' הושעה ל-25 משחקים עקב שימוש בחומרים אסורים, אמביד המציא איבר חדש להיפצע בו (ה-oblique), מקסי נפצע בתזמון רע מאוד ואפילו קלי אוברה התווסף לאחרונה לרשימת הפצועים. ג'ורג' יחזור יחסית בקרוב, מצבם של מקסי ואמביד לא ברור, וגם אם הם יחזרו זה יכול להיות מאוחר מדי במאבק על המקום בשישייה.

הסיקסרס עולים למשחקים כרגע עם סגל מוזר, בו קוונטין גריימס הוא הסקורר הבכיר, וי ג'יי אדג'קומב צריך לשחק מעבר ליכולותיו כרוקי ויש תלות מוגזמת בקמרון פיין, שאני כמעט בטוח שאתמול עוד ראיתי את הזריקה המשונה שלו ביורוליג. בסגל הכשיר חסרים מאוד שחקנים יוצרים, אז זה זמן טוב להזכיר שבדדליין דריל מורי ויתר על ג'ארד מקיין, שמאז מגלה את עצמו מחדש באוקלהומה סיטי. מקיין היה יכול לעזור לפילדלפיה להימנע מהקריסה שיכולה להסתיים במקום התשיעי-עשירי ועם הר לטפס אליו כדי להשתחל לפלייאוף. ומי מרוויחה מהקריסה של הסיקסרס במיקום, מי תרוויח אם הבחירה של פילי תהיה סביב מקומות 11-12? אוקלהומה סיטי, כמובן. היא תקבל את הבחירה הזאת אם היא לא תיפול בין ארבע הראשונות, ובדראפט שנחשב לאיכותי ועמוק זאת יכולה להיות הזדמנות טובה לאלופה להשיג שחקן רוטציה זול נוסף. 

---

מאבקי מיקום 8-10 במערב

מקום	קבוצה	מאזן
8	לוס אנג'לס קליפרס	33:34
9	גולדן סטייט ווריירס	34:32
10	פורטלנד טריילבלייזרס	35:32

זה לא מאבק המיקום שיעורר הכי הרבה עניין ברחבי הליגה, אבל הוא כן כולל את הקליפרס, אחת הקבוצות החמות והמעניינות בליגה, ואותנו הוא יעניין במיוחד בגלל הנוכחות של פורטלנד ודני אבדיה. את השלישייה סוגרת גולדן סטייט, שבלי סטף קרי וגי'מי באטלר הפצועים צונחת בדירוג וסביר מאוד שתסיים במקום העשירי. המאבק הזה חשוב כי המקום השמיני נותן שני דברים חשובים: שתי הזדמנויות להעפיל לפלייאוף, ואפשרות לנצח במשחק הראשון וכך להימנע, כנראה, ממפגש עם OKC ולקבל במקום את סן אנטוניו חסרת הנסיון.

בדדליין הנהלת הקליפרס ביצעה מהלכים שהמשמעות הברורה שלהם הייתה ויתור על ההווה עבור העתיד. ג'יימס הארדן הועבר תמות דריוס גארלנד שהגיע פצוע, ואיביציה זובאץ היעיל הועבר לאינדיאנה תמורת נכסים עתידיים, בעיקר האפשרות לקבל בחירת סיבוב ראשון השנה אם תיפול במקומות 5-9. המהלכים האלה קרו בעיצומו של קאמבק מרהיב והיו אמורים להחליש את הקבוצה, אבל זה לא ממש קרה. הקליפרס עדיין בשלהם, קוואי לאונרד ממשיך לשחק כמו מועמד חזק לחמישייה הראשונה של העונה, גארלנד חזר מפציעה והתאקלם, ברוק לופז תפס את תפקיד הסנטר הפותח. החבורה של טיי לו תקעה יתד במקום השמיני, ומהווה עוד גורם מרתיע עבור הקבוצות שיכולות ליפול למקום השביעי במערב. אם פיניקס תישאר שביעית הקליפרס ייחשבו אפילו לפייבוריטים במשחק הראשון של הפליי-אין.

כמובן, יש גורם אחד שמעמיד את כל זה בסימן שאלה – הבריאות של קוואי. הוא נפצע במשחק האחרון והקליפרס הפסידו בו לסקרמנטו החלשה, בלעדיו יכולת יצירת הנקודות של הקליפרס צונחת פלאים, ומדובר בשחקן שסוחב על הברכיים הבעייתיות שלו הרבה יותר מהרגיל בעונה רגילה ממוצעת. אם קוואי יחמיץ משחקים בעקבות הפציעה הטרייה, זה יהפוך את שתי הפסקאות הבאות (שנכתבו לפניה) להרבה יותר מעניינות.

הכל בסימן שאלת הבריאות של קוואי (תמונת AI)

אז למה פורטלנד יכולה לאיים על המקום השמיני, שכרגע היא במרחק שני משחקים ממנו? סיבה אחת היא שבאופן נדיר היא בריאה כמעט לחלוטין, רק שיידון שארפ פצוע כרגע. אבל הסיבה המרכזית היא שלוח המשחקים של הבלייזרס נהיה נוח מאוד לקראת סוף העונה. בשבוע שעבר הם כבר ניצחו את אינדיאנה ויוטה, ועד סוף החודש יפגשו פעמיים את ברוקלין (סוף סוף דרבי ישראלי), שוב אינדיאנה, מילווקי, דאלאס ו-וושינגטון, כולן קבוצות טנקינג שלא רוצות לנצח. המשחק הבא יהיה נגד השאריות של פילדלפיה וגם בו פורטלנד תהיה פייבוריטית ברורה.  באפריל יהיו משחקים קשים יותר, אבל באפריל הרבה מהקבוצות הגדולות כבר נותנות לכוכבים לנוח ומשחקים יכולים להתברר כקלים מהצפוי.

מה שעוד יקרה באפריל הם שני מפגשים ישירים בין פורטלנד לקליפרס, מפגשים שיכולים להכריע את הקרב על המקום השמיני. הבלייזרס לא יוכלו לבנות על יותר מדי מעידות של הקליפרס במקומות אחרים, כי גם הלו"ז שלהם נוח מאוד בתקופה הזאת. פורטלנד הפסידה את שני המשחקים הקודמים שלה מול הקליפרס העונה, כך שרק נצחון כפול ייתן לה סיכוי לזכות בשובר השוויון מולה. במילים אחרות, פורטלנד היא אנדרדוג מובהק בקרב הזה, אלא אם כן קוואי לאונרד יחמיץ כמות לא זניחה של משחקים. את שובר השוויון מול גולדן סטייט פורטלנד כבר ניצחה, מה שמחזק את הסיכוי שלה לסיים לפחות במקום התשיעי שנותן ביתיות במשחק הראשון של הפליי-אין.